המתמודדים כותבים לכם

[shoo1]

אחותי תתקשרי איליי אני מחכה-נעמה ח.

 

[מירב לרדת בגדול]

נעמונת...

תודה רבה על הכללל באמת.. ואין לך מה לדאוג בובה, אני לא נופלת במקומות האלה, למדתי להיות חסינה.. הייתי, רקדתי, צחקתי ובעיקר נהנתי.. לא כל הנאה מלווה באוכל.. אני אהיה איתך בקשר נשיקותתתתתת, מירב

 

[shoo1]

אני פה בשבילך תמיד-נעמה חולי

 

[אלוניס]

כואב הלב לקרוא את דבריך

וגם כאב לי הלב כשראיתי את הפרומו עם ערימות הדברים ה"אסורים" שצריך להגיד להם שלום באופן דרמטי. המילה הזאת "צום" היא בעיניי נוראית. כי כל ההתנסחות הזאת רק מחזקת אוירה שבה כל התהליך הוא איזה עונש שאנשים מקבלים על זה שהם התפרעו יותר מדי ועכשיו הגיע הזמן להפסיק. אני חוששת שהפומביות הזאת והלחץ יביאו אולי לירידה במשקל אבל לא למשהו שיחזיק לאורך זמן כי לא הבנתי מתי בדיוק אתם לומדים לאהוב את עצמכם. כל מיני פרומואים שבהם אנשים שונאים את עצמם עד שהם שמכנים את עצמם "צפרדע" קורעים לי את הלב. מה כבר עשיתם רע? השמנתם? על זה מגיע לכם עונש? צומות? לחצים? להגיד שלום לדברים טעימים? לפני 8 שנים או יותר הייתה קבוצה שעשתה הרזיה בתוכנית של דודו טופז. הרעיון ממש לא חדש ואצל רובם אם לא כולם זה לא החזיק. השומן הוא חומה שאנחנו בונים סביבנו אחרי שחווינו כאבים גדולים. הוא משמש מעצור מפני התפתחויות בחיים שאנחנו לא ערוכים אליהן כמו זוגיות למשל. וגם אם נדמה לנו שאנחנו מאוד רוצים - יש לרובנו חלקים לא מבוטלים בנשמה שחוששים לגדול. תהליך ההרזיה חייב לפי דעתי להיות מלווה בתמיכה של מרזים אחרים ותמיכה מקצועית כדי להתגבר על כאבי העבר. הדבר שכל תעשיית הדיאטות העולמית (ששווה מיליארדי דולרים בשנה) לא מגלה לאנשים זה שמדיאטה משמינים. הנשמה שלנו יודעת את האמת. שלא עשינו לאף אחד שום פשע שמגיע לנו עליו עונש. והיא תביא אותנו למרד. במוקדם או במאוחר. הדרך קשה וצריך ללמוד מחדש איך אוכלים כדי לאזן כמויות. לאזן. וחס וחלילה לא מניעה. ברגע שאוכל מקבל תגית של "אסור", "חטא" ועוד יותר גרוע האנשות שטניות אנחנו מאבדים את המושכות על חיינו. מי שלא מבין את כאבם של השמנים הוא מי שלא השמין מעולם. אפילו אנשים שנגמלו מסיגריות לא יכולים לגמרי להבין את זה. אי אפשר להיגמל מאוכל. וכל עוד יש כלפיו יחס רגשי עמוק והוא משמש נחמה, התהליך לא יכול להיות כמה חודשים של פריים טיים. תהליך איזון נפשי וגופני מצריך שנים. לא השמנו ביום ולא נרזה בחודשיים. אי אפשר להפסיק לאכול כך שהתהליך שלנו קשה פי אלפי מונים מזה של אלכוהוליסט או מעשן סיגריות. וכל מי שמספר לנו אחרת מוכר לנו מוצר. גם אם זו תוכנית הטלויזיה הכי עצובה שיש. ספורט הוא דבר חשוב בתהליך. אבל גם כאן חשובה בנייה איטית של ביטחון עצמי. אני סבלתי שנים בשיעורי ההתעמלות בבית הספר ופיתחתי ביטחון עצמי ירוד. רק ספורט מתון, איטי בהתחלה, לפי הקצב שהתאים לי, עזר לבנות את מה שהוחרב על ידי אנשים שאולי למדו בוינגייט אבל לא קלטו כמה כאב הם גורמים לנשמה של מי שלא מצליח לעמוד בזמנים שלהם. כמה זה נורא כאתה תמיד האחרון, אדום פנים ובנוסף על הכול מקבל ציון עובר בקושי. אני מאחלת לך הצלחה בחיים. מקווה שאת וכל האחרים שסובלים כיום ימצאו כוחות להתגבר על הבעיה מבלי לפגוע בעצמם עוד ועוד. למי שתוהה - לא הייתי בעודפי המשקל של מי שמשתתף בתוכנית אך כן היה לי עודף משקל שאיים על בריאותי ובמשך ה-5 השנים האחרונות אני מתמודדת עם המשקל ועם משמעותו בחיי. ירדתי יותר מ-10 ק"ג. אבל לאט. ולאורך כל התהליך עדיין נהניתי מפיצות, משוקולד בימי המחזור ומדברים אחרים. אף אחד הוא לא מקרה אבוד. החיים עד סופם הם תהליך למידה. והכי חשוב להגיע למצב שבו קבלה עצמית מקבלת את המקום הראוי לה בתכנון המטרות.

 

[לא נסיכה ולא מושלמת]

אז יש לי שאלה

אני חלילה לא אבטל את דברייך כי כל אדם באשר הוא.. אבל אם בא לי על ארוחת מקדונ'לס וזה חתיכת ארוחה עתירת קלוריות וזה מה שבא לי וזה החשק שלי איך אני יכולה לאזן את זה בדיוק?

 

[קקטוס לא עוקצני]

פרלה?

 

[לא נסיכה ולא מושלמת]

כןןןן ../images/Emo3.gif

מה שלומך מאמי שלי?! לאן נעלמת?!

 

[אלוניס]

זה ענין של טעם

אצלי למשל זה היה פיצה מדומינו'ס עם האגן דאז ולחם שום. ויכולתי לפני תחילת התהליך לאכול הכול לבד. בלי שותפים. כעת אני בקושי מסוגלת לאכול 2 משולשים. אני מתמלאת ומספיק לי. ברגע שמתחילים לאזן את דרך האכילה, הגוף נרגע. הוא סומך עלינו שלא יהיה רעב ומתחיל להתפטר מהשומן. הקיבה עם התהליך גם כן קטנה ומרגישים בהבדל תוך כמה חודשים. כבר אי אפשר לאכול כל כך הרבה בלי לגמרי להתפוצץ. איך לאזן - אוכלים 4-5 ארוחות במשך היום. 3 עיקריות וביניהן פרי, ירק או יוגורט. דיאטניות בדר"כ ממליצות על סביבות 100 קלוריות בארוחות הביניים (ואני מסייגת שכל אחד צריך לקבל ייעוץ אישי ושאני מדברת רק מניסיון אישי - איני בעלת מקצוע). את רוצה מקדולנד? יופי. מתי את הולכת לאכול? אחרי שכל היום לא אכלת כלום? כי זה "אסור" מקדולנד וצריך להרוויח אותו בצום או משהו? אם מקדולנד הוא פעם בשבוע -שבועיים ואת לא מגיעה מורעבת בטירוף כי אכלת ארוחת בוקר, ופרי כמה שעות אח"כ - אז אין תיאבון מוטרף. ויוצא שעם מנת סלט ובלי למשל מנת צ'יפס מוגדלת זה עוד יוצא סביר. אם אוכלים מקדונלד 3-4 פעמים ביום או 5 פעמים בשבוע לא צריך להתפלא. צריך לבדוק מה הקושי למשל בלבשל, האם יש מקומות עם אוכל מוכן קצת פחות עתיר שומן. זה תהליך. וכל אחד מוצא את הפתרונות שלו ובעזרת דיאטנית זה קל יותר. העניין הוא שמותר. אבל במידה.

 

[לא נסיכה ולא מושלמת]

תודה

זאת היתה סתם תהייה ואני ממש לא טיפוס שיאכל 3-4 פעמים ביום מקדונלד! זאת הגזמה לדעתי מי שמצליח לדחוס כל כך הרבה ארוחות מקדונלד ביום אחד. אבל עדיין אני חושבת שאם אדם נמצא בתחילת דיאטה כדאי לפחות בשבועיים הראשונים להפטר מכל הפאסט פוד ואח"כ לשלבו במידה נכונה ובאיזון נכון. תודה בכל אופן. שבת שלום.

 

[לא נסיך ולא מושלם]

../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif

אבדה לי הבלעדיות

 

[לא נסיכה ולא מושלמת]

אתה טועה...

הבלעדיות אבדה לי!

 

[מירב לרדת בגדול]

אלוניס

מדוע כואב הלב?? אמרתי שבכיתי? שסבלתי? שקינאתי?? חלילה.. ההפך הוא הנכון, הייתי בטעם העיר בכייף שלי, טיילתי, רקדתי דיברתי עם מליון אנשים (שאין לי מושג מי הם), היה מהנה, האוכל אפילו לא דיבר אלי, בשנים הקודמות הייתי מקפידה לאכול מכל דוכן את המאכלים האהובים עלי וגם כאלה שאהובים עלי פחות, העיקר כדי לאכול, אבל הפעם זה היה שונה, הגעתי בידיעה שאני לא הולכת לאכול דבר, כי האוכל הבריא והלא ספוג שמן חיכה לי בבית, רבים האנשים שהיו במקום ולא קנו דבר.. בכל זאת נהנתי לראות את אחותי מתענגת על המאכלים שהיא בחרה (אגב אחותי רזה.. חח) נהנתי לראות את ההמון נהנה מכל ביס ותאמיני או לא, זה השביע אותי וסיפק אותי בצורה שלא אוכל לתאר לעולם.. . עכשיו לגבי ה"צום", אנחנו נשקלים על משקל מיוחד ולפני שקילה צריך מינימום 10 שעות של צום מאוכל ושתיה, והמשקל מודד בצורה טובה ומדוייקת יותר.. חלילה אני לא צמה.. אני? צמה?? הלוואי ויכולתי.. אני שיניתי את חיי, את הדרך שחייתי ואכלתי ואני יודעת שמצום לא מרזים... אז הסירי כל דאגה מליבך אני אוכלת ואפילו אוכלת טוב.. בכל אופן אני אחרי 4 שעות אימון בווינגייט אז אני אשכב לי לנוח.. שיהיה לך שבת שלוםםםם שלך, מירב

 

[אלוניס]

שיהיה בהצלחה!

ומקווה שהקבלה העצמית תחזק אותך ותיתן לך את היכולת לשמור על ההישגים. כמי שירדה אני יכולה להגיד לך שהחלק הקשה הוא לא לרדת אלא לשמור. כי בשלב הזה גם אין יותר תגובות מתלהבות של מפרגנים למיניהן. ואז את רק מול עצמך. שמחה שנהנית!

 

[דליה גולן]

מירב בהצלחה! ../images/Emo140.gif

מאמינה מאד בכח הרצון והנחישות - בלעדיהם אין מאין להתחיל, האין זאת? מרגישים שאת חדורת מוטיבציה לכבוש את העולם

מקוה ומאחלת לך מכל לב שתצליחי להטמיע את הרגלי החיים הנכונים ותקחי אותם איתך לחיים. את צודקת ..איכות החיים נפשית וגופנית באופן משמעותייי לטובה (אני שם כ-6-7 שנים) טיפ - מצאי את הדרך שטובה לך, מכיון שכך זה לא מרגיש-הופך ל"דיאטה" מה שמאד עוזר על פני טווח זמן ארוך ללמוד להפוך זאת לאורח חיים. מחזקת את ידיך הרבה! בהצלחה בהצלחה בה צ ל ח ה!!

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אלוניס לא צריך עזרה, אבל אנסה לחדד

יש חשיבות למילים שאנחנו בוחרים להשתמש בהם. ההודעה שלך, למרות שהיא מספרת על הצלחה בעמידה בפיתוי, משדרת מאבק, אי נוחות, געגוע, כמיהה. עם כל המילים של "אני לא מצטערת", "אכלתי סלט", שלוק של מים" והמילה הקשה: 'צום', קשה להתרשם שאת נינוחה ושלמה. הגעגוע שלך לאוכל אחר, צועק מתוך ההודעה. נראה לי שאלוניס הגיב משם... בתפיסה האישית שלי, הפתרון בא משינוי המקום שהאוכל תופס בחיינו. זה לא משנה אם אני אוכלת בגדול, מבשלת בגדול או מדברת בגדול (על אוכל) זה לא משנה אם אני שומרת בגדול, או נמנעת בגדול או נעלמת בגדול כל זמן שאני עוסקת רוב היום באוכל - יש לי הפרעת אכילה. אם אני צריכה לעסוק באוכל, הכי טעים זה לאכול

אם אני רוצה להיות בריאה ורזה, כדאי שאתחיל לאהוב יותר (בעיקר את עצמי), ללכת יותר, ובכלל, לעסוק בפעילויות אחרות שאין להן ולא כלום עם אוכל.... זה לא חשוב אם אני שמנה או רזה או בדרך. השינוי האמיתי וארוך הטווח הוא ביכולת שלי למלא את יומי בתכנים אחרים, ובמקביל - 'לאכול בשביל לחיות' במקום 'לחיות בשביל לאכול' זה כמובן הרבה יותר קשה מ'סתם' להפסיק לאכול ולהתחיל להתעמל. הדיאטה הכי נכונה היא תהליך רגשי עמוק. לסיום, אני מאחלת לך הצלחה בתהליך הכולל. אני מאחלת לך שתצאי מהתכנית במצב שהריחות הללו של 'טעם העיר' יהיו ברקע של חייך כמו מוסיקת מעליות וחלון הראווה של חנות לא מעניינת.

 

[מוניקה 2006]

הופה!! גילית לנו סוד...

אם את אחרי 4 שעות אימון בוינגייט הוי אומר שהודחת מהתכנית חבל שזה משודר באיחור כל כך רב... אבל כמו שאמרתי, תצליחי ותרדי גם בלי החשיפה הטלויזיונית

 

[מירב לרדת בגדול]

מוניקה אחותי...

צר לי לאכזב אותך, כל המודחים והמשתתפים מתאמנים ביחד בווינגייט עם אור-לי ונדבי... נו... אז הרסתי לך את התאוריה???

חחחחחח.. אבל בובה תודה בכל זאת על התמיכה... מואההההההה

 

[מוניקה 2006]

חחח צריך לבוא להישקל בצום. זה לא

זה לא איזה גזירה שהיא גזרה על עצמה בשביל לרזות. באים להישקל בצום. נקודה. אחר כך אוכלים

 

[גוש צלוליט]

כל הכבוד מירב!../images/Emo106.gif

וסחטיין על הכוח רצון

 

[מר טיני 1]

מירב אני בהלם ממך...

מילא להיות שם...אבל לא לקחת אותי איתך כפרע? לזה שאת לא באה בשבילי עד ל...התרגלתי אבל את מגיעה לאיזור ולא אומרת???

כפרע עליךךךך מואההההההההההההה מתגעגעעעעעעעעע והמון הצלחההההההההההה