הנה זה הגיע ! ג'וניור מבקש שמלה
- פותח הנושא ערבהאיןקץ
- פורסם בתאריך
השיטה הדמוקרטית דרך אגב
נ-ה-ד-ר-ת ונותנת אפשרויות בחירה עצומות לכל ילד. הכי אני אוהב שם זה את מה שכתוב בגדול בכניסה (מתוך אמנת הילד) שלכל ילד יש את הזכות להיות שונה, את הזכות שלא יצחקו עליו, יש לו את הזכות שלא יכו אותו, יש לו את הזכות שיכבדו אותו ושידברו איתו בגובה העיניים ומתנצל שאני לא זוכר את הניסוחים המדוייקים.... אבל דמוקרטי זה הכי - אחי!
נ-ה-ד-ר-ת ונותנת אפשרויות בחירה עצומות לכל ילד. הכי אני אוהב שם זה את מה שכתוב בגדול בכניסה (מתוך אמנת הילד) שלכל ילד יש את הזכות להיות שונה, את הזכות שלא יצחקו עליו, יש לו את הזכות שלא יכו אותו, יש לו את הזכות שיכבדו אותו ושידברו איתו בגובה העיניים ומתנצל שאני לא זוכר את הניסוחים המדוייקים.... אבל דמוקרטי זה הכי - אחי!
אני דווקא כן מאמינה...
שאת עדיין לא בת 17... זה די ניכר בתשובה שלך
. אני אשמח אם הוא יהיה מעצב שמלות, ואקבל אותו באהבה אם הוא יהיה טרנסגנדר... אבל אני חושבת שילד בן שלוש עדיין לא מתכנן את עתידו - כשהוא רוצה להתלבש כמו אחיותיו... וכמו שאני מלמדת אותו להשתין בשרותים, לישון במיטה ולירוק לתוך טישו - אני חושבת שבמידה זו או אחרת אני צריכה ללמד אותו להתלבש כמו שמקובל בחברה שלנו. אחר-כך, אם הוא ירצה להיות שונה - זו כבר בחירה שלו. שאני אקבל באהבה.
שאת עדיין לא בת 17... זה די ניכר בתשובה שלך
או קיי...אני מסכימה...אך עדיין...
תיראי....אני לא אמא אך אתמול הייתי נוכחת להולדתו של האחיין הראשון שלי... 25 שעות של צירים....היה לי כל כך קשה..לראות את אחותי... וכשראיתי אותו לראשונה...(מבין הראשונים!!!)...שמחתי כל כך....ראיתי איך מלאך נכנס לחיי תוך שניות ספורות ושינה את המבט שלי והיחס כלפיי אמהות... אני מכבדת אותך מאוד...אך תביני...לחיות בחברה שלנו...זה לא כל כך כייף... ומכיוון שהיא כל כך בוטא ומגעילה לעיתים יותר מדי קרובות... את יכולה ללמד את הבן שלך לאהוב ולבקש הכל...ולתת לו...כי הוא יגדל ויבין שאמא יש רק אחת....ושמלות יש המון!!!!! מאחלת לך הרבה הצלחה...שיגדל בנך להיות בריא ומאושר... ממני קטינה בת 17..עדין לא... שחוזרת לה לפסנתר או לספר כדי לברוח מהחברה הקשה... בה ביי!!
תיראי....אני לא אמא אך אתמול הייתי נוכחת להולדתו של האחיין הראשון שלי... 25 שעות של צירים....היה לי כל כך קשה..לראות את אחותי... וכשראיתי אותו לראשונה...(מבין הראשונים!!!)...שמחתי כל כך....ראיתי איך מלאך נכנס לחיי תוך שניות ספורות ושינה את המבט שלי והיחס כלפיי אמהות... אני מכבדת אותך מאוד...אך תביני...לחיות בחברה שלנו...זה לא כל כך כייף... ומכיוון שהיא כל כך בוטא ומגעילה לעיתים יותר מדי קרובות... את יכולה ללמד את הבן שלך לאהוב ולבקש הכל...ולתת לו...כי הוא יגדל ויבין שאמא יש רק אחת....ושמלות יש המון!!!!! מאחלת לך הרבה הצלחה...שיגדל בנך להיות בריא ומאושר... ממני קטינה בת 17..עדין לא... שחוזרת לה לפסנתר או לספר כדי לברוח מהחברה הקשה... בה ביי!!
או שיש אמא אחת...
בפיקניק בנגלה הראשונה היו שלוש: 1. (אני) אמא אחת, אבא (סטרייט עם אמא חורגת וחצי אחות) חצי מהזמן 2. אמא אחת, אבא (הומו) חלק מהזמן, ואמא ואח בפרידה 3. אמא אחת, ואמא בפרידה עם כמה אחים קהל היעד הוגדר ילדים לאמהות לסביות מכל הסוגים (כולל אמא ואבא מדי פעם (נכתב בפירוש!)) ועדיין השאלה הראשונה שמספר שלוש שאלה הייתה - יש לכם אבא? אז מה אתם עושים כאן?
(סתם, אסוציאציה, נושא רגיש)
בפיקניק בנגלה הראשונה היו שלוש: 1. (אני) אמא אחת, אבא (סטרייט עם אמא חורגת וחצי אחות) חצי מהזמן 2. אמא אחת, אבא (הומו) חלק מהזמן, ואמא ואח בפרידה 3. אמא אחת, ואמא בפרידה עם כמה אחים קהל היעד הוגדר ילדים לאמהות לסביות מכל הסוגים (כולל אמא ואבא מדי פעם (נכתב בפירוש!)) ועדיין השאלה הראשונה שמספר שלוש שאלה הייתה - יש לכם אבא? אז מה אתם עושים כאן?
(סתם, אסוציאציה, נושא רגיש)פורום נשים
New member
אפילו לא אבא אחד
(וראה תגובה למטה)
(וראה תגובה למטה)
אבל זה לא דומה. להשתין בשירותים
ולירוק לתוך טישיו זה לא בגדים. כי הגיינה ותברואה זה לא בגדים. למה במידה זו או אחרת את צריכה ללמד אותו שהוא צריך לישר קו עם החברה ולהיות קונפורמיסט? למה לסרס את רצונו להיות אינדיבידואליסט בגיל צעיר? למה בגיל צעיר לחנך אותו שהכי חשוב זה לא איך שאתה מרגיש אלא להיות כמו כולם? עד כמה את מתכוונת ללכת רחוק בללמד אותו או את בנותיך להתלבש כמו שמקובל? בגיל 12 תלמדי את הבנות להוריד שיער? תחנכי אותו לקנות רק מותגים כדי שיהיה מקובל? תלמדי אותן איך הפופולריות שלהן תעלה אם הן ילבשו חולצות בטן ומיני? אני חושבת שבמידה רבה אנחנו צריכים לחנך את הצאצאים שלנו שזכותו של אדם להיות לא נורמטיבי כל עוד הוא לא פוגע בזכויות אחרים. שאין שום סיבה לצמצם באופן מלאכותי לאנשים את מרחב האפשרויות שהם רואים בפניהם. שאין לגיטימציה ללעוג לאנשים אחרים. לא רק על דברים שלא תלויים בהם כמו נכות, אלא גם על דברים שבבחירתם. נראה לי שלחנך ילדים לכך שלפעמים התגובה של הסביבה תהיה לא אוהדת למעשים שלהם, והם יכולים לבחור מה הם מעדיפים - לבצע ולהתמודד עם סנקציות חברתיות או להמנע, הרבה יותר חשובה מללמד ילדים לעשות X כמו שמקובל. במיוחד אם הX לא מקובל עלינו.
ולירוק לתוך טישיו זה לא בגדים. כי הגיינה ותברואה זה לא בגדים. למה במידה זו או אחרת את צריכה ללמד אותו שהוא צריך לישר קו עם החברה ולהיות קונפורמיסט? למה לסרס את רצונו להיות אינדיבידואליסט בגיל צעיר? למה בגיל צעיר לחנך אותו שהכי חשוב זה לא איך שאתה מרגיש אלא להיות כמו כולם? עד כמה את מתכוונת ללכת רחוק בללמד אותו או את בנותיך להתלבש כמו שמקובל? בגיל 12 תלמדי את הבנות להוריד שיער? תחנכי אותו לקנות רק מותגים כדי שיהיה מקובל? תלמדי אותן איך הפופולריות שלהן תעלה אם הן ילבשו חולצות בטן ומיני? אני חושבת שבמידה רבה אנחנו צריכים לחנך את הצאצאים שלנו שזכותו של אדם להיות לא נורמטיבי כל עוד הוא לא פוגע בזכויות אחרים. שאין שום סיבה לצמצם באופן מלאכותי לאנשים את מרחב האפשרויות שהם רואים בפניהם. שאין לגיטימציה ללעוג לאנשים אחרים. לא רק על דברים שלא תלויים בהם כמו נכות, אלא גם על דברים שבבחירתם. נראה לי שלחנך ילדים לכך שלפעמים התגובה של הסביבה תהיה לא אוהדת למעשים שלהם, והם יכולים לבחור מה הם מעדיפים - לבצע ולהתמודד עם סנקציות חברתיות או להמנע, הרבה יותר חשובה מללמד ילדים לעשות X כמו שמקובל. במיוחד אם הX לא מקובל עלינו.
טוב.. נעזוב את השירותים...
בואי נדבר על זה שאומרים "שלום" כשנכנסים לבית? שאומרים "סליחה" כשדורכים למישו על הרגל? שכשהם היו קטנים כל כך התאמצתי להוציא מהם גרפס אחרי האוכל - ועכשיו אני מעדיפה שלא יעשו גרפס ליד השולחן??? אני ממש לא מתנגדת (להיפך) לזה שילדיי יהיו פורצי גבולות... אבל - אני חושבת שאני צריכה קודם כל להכיר להם את הגבולות - ואח"כ שיחליטו בעצמם אם הם מקבלים אותם עליהם...
בואי נדבר על זה שאומרים "שלום" כשנכנסים לבית? שאומרים "סליחה" כשדורכים למישו על הרגל? שכשהם היו קטנים כל כך התאמצתי להוציא מהם גרפס אחרי האוכל - ועכשיו אני מעדיפה שלא יעשו גרפס ליד השולחן??? אני ממש לא מתנגדת (להיפך) לזה שילדיי יהיו פורצי גבולות... אבל - אני חושבת שאני צריכה קודם כל להכיר להם את הגבולות - ואח"כ שיחליטו בעצמם אם הם מקבלים אותם עליהם...
ללבוש שמלה גם לא דומה לנימוסים
והליכות. כי לנימוסים והליכות יש רציונל שאפשר להזדהות איתו - התחשבות באחר. מה הרציונל של לא ללבוש שמלה? בשום אופן לא להיות שונה? זה לא רציונל שאני מזדהה איתו. אם כבר ללבוש שמלה דומה לאי הורדת שערות מהרגלים. השאלה איך את מכירה להם את הגבולות. האם בתור "זה זה, וככה זה" או בתור "זה מה שהרבה אחרים עושים, אבל בוא נחשוב רגע חשיבה ביקורתית ונראה שאין סיבה טובה למה זה ככה". יש הבדל בין להגיד מה מקובל בחברה ומה ההשלכות של התנהגות שונה תוך אימוץ כלים של חשיבה ביקורתית, לבין לחנך מישהו ש'ככה צריך וזהו'. אחרת זה כמו לחנך לשוביניזם, ואח"כ אם ירצה להיות שובר גבולות ופמיניסט, שיחליט בעצמו.
והליכות. כי לנימוסים והליכות יש רציונל שאפשר להזדהות איתו - התחשבות באחר. מה הרציונל של לא ללבוש שמלה? בשום אופן לא להיות שונה? זה לא רציונל שאני מזדהה איתו. אם כבר ללבוש שמלה דומה לאי הורדת שערות מהרגלים. השאלה איך את מכירה להם את הגבולות. האם בתור "זה זה, וככה זה" או בתור "זה מה שהרבה אחרים עושים, אבל בוא נחשוב רגע חשיבה ביקורתית ונראה שאין סיבה טובה למה זה ככה". יש הבדל בין להגיד מה מקובל בחברה ומה ההשלכות של התנהגות שונה תוך אימוץ כלים של חשיבה ביקורתית, לבין לחנך מישהו ש'ככה צריך וזהו'. אחרת זה כמו לחנך לשוביניזם, ואח"כ אם ירצה להיות שובר גבולות ופמיניסט, שיחליט בעצמו.
קשה לי איתך טל קר...
כי מחד - את מאד צודקת כנראה... יש קו חשיבה ישר שאת מציגה לנו כאן - ואין לי נימוקים הגיוניים שיכולים לסתור אותו... ומצד שני - משו לא נוח לי עם לתת לילד שלי ללכת בשמלה למקום ש-אני לא שם (=לגן). זה אחרת כשאני נמצאת - ואחרת להשאיר ילד בן שלוש בקושי - מול התמודדות שאולי הוא לא מניח שיתקל בה... ואני לא חושבת על ההתמודדות עם הילדים דווקא, אלא על הגננות / הורים. ככה זה מרגיש לי, למרות ש - אין לי מענה אידאולוגי / לוגי לתת.
כי מחד - את מאד צודקת כנראה... יש קו חשיבה ישר שאת מציגה לנו כאן - ואין לי נימוקים הגיוניים שיכולים לסתור אותו... ומצד שני - משו לא נוח לי עם לתת לילד שלי ללכת בשמלה למקום ש-אני לא שם (=לגן). זה אחרת כשאני נמצאת - ואחרת להשאיר ילד בן שלוש בקושי - מול התמודדות שאולי הוא לא מניח שיתקל בה... ואני לא חושבת על ההתמודדות עם הילדים דווקא, אלא על הגננות / הורים. ככה זה מרגיש לי, למרות ש - אין לי מענה אידאולוגי / לוגי לתת.
ליאת הגננת
New member
אני חושבת, ערבה,
שלכולנו יש צורך חברתי להיות חלק מקבוצות השתייכות. שאת ההבדלים בין המינים אנחנו מדגישים ומסמלים בדרכים שונות, מתוך צורך אנושי להשתייכות. אין השתייכות ללא הפרדות. בדיוק אותם דברים שמשייכים אותנו לקבוצת ההזדהות שלנו, מפרידים אותנו מאחרות. המרכסיזם, שניסה להכניס אידאולוגיות סותרות, לא הביא בחשבון את הצורך הבסיסי הזה. בזה חולשתו. לכי ראי איזה יסורי גוף ונפש אנשים בתרבויות שונות מוכנים לעבור, בטכסי החניכה המשונים בעינינו שלהם, ותווכחי בעוצמת הצורך הזה. זה מאד מקובל ומתאים לצעירים, כחלק מתהליך הגיבוש האישי שלהם, להתקומם ולמרוד בכל הסמלים/מוסכמות. גם זה צורך, וגם בשביל זה צריך סמלים. (אגב, עצם האקט הוא חלק מתהליך של הגדרה עצמית ושל הצהרת-השתייכות בפני עצמה... נוסח: ראו אותי, אני שייך לקבוצת הצעירים/המורדים/הפרי-ספיריט/וכד'...) ללבוש שמלה/חצאית/ג'לביה/מכנסיים/כאפייה, כל אלה סמלים מכובדים ונחוצים שהחברה שלנו המציאה כדי לספק צורך זה. כשהמורדים מתבגרים ומבשילים, גם הם מבינים שביקורת וסלקטיביות למסרים התרבותיים, אינם מחייבים זריקת כל הסמלים של החברה ככלי אין חפץ בו. בחברה הספציפית הזו שלנו, נשים לובשות שמלות/חצאיות, גברים לא. נשים מכסות את החזה שלהן, גברים לא. מה שאפשר ומקובל ללבוש/לעשות בבית, לא תמיד מקובל ברחוב/בציבור. יש לנו עוד המון מוסכמות/סמלים. בדיוק כמו שאפשר לשאול למה שמלה, אפשר לשאול למה דגל, למה לא כובע? למה המכוניות נוסעות בצד זה של הכביש, ולא בשני, למה צריך המנון, למה האותיות על המקלדת מסודרות בסדר המסויים הזה, ולא אחר? למה כותבים מצד אחד לשני ולא אחרת, ועוד ועוד. (ולשאול זה טוב, שלא תביני אותי לא נכון) כשהילד שלך יתחיל לכתוב, מן הסתם הוא יפזר אותיות על פני הנייר בעירבובייה. ובכל זאת, למרות שזו הנטייה הטבעית שלו, לא תרגישי רגשי אשמה כשתלמדי אותו שכותבים בסדר מסויים. אני מניחה שבלי בעייה תוכלי לומר לו: ככה מקובל לעשות. אם יום אחד הוא יחליט שהוא מעדיף לכתוב אחרת, אני בטוחה שתכבדי זאת. באותה מידה, נראה לי שהתיאור של מהלך העניינים עם ילדך (וגם עם בנך, אבא) היה מאד דומה. בסך הכל הסברתם להם מה מקובל. נדמה לי שאם הילד היה מתעקש, וזה היה מאד חשוב לו, הייתם מאפשרים לו להתנסות. אבל הם הלכו עם זה בלי קושי. ולפיכך, נראה לי שפעלתם - מתוך הבטן, בלי הסתמכות על תאוריות והצדקות שכלתניות - מתוך הענות לצרכים שלהם. זה קרה בגלל שהצרכים של הילד שלכם עומדים אצלכם לפני הכל. אני מצדיעה לכם, על שלמרות המודעות החברתית הגבוהה שלכם, ואפילו בניגוד למה שהראש אמר, אינסטקטיבית העמדתם את טובת הילד שלכם אפילו מעל ה"שלמות המוסרית" שלכם. מה שמראה שכנראה יש משהו באותו מחקר, על ההומולסבים כהורים... אחרי שאמרתי זאת, אומר גם את המובן מאליו (בעיני): ברחוב אולי לא, אבל בוודאי שבתוך הבית והגן חשוב מאד לאפשר לכל הילדים גישה לכל סוגי התלבושות, איפור, בובות מכוניות וכד'!!! די, התעייפתי מלהסביר. אוף, היה קשה... מה הפראנויה הזו, תגידו? אפילו אם (ואולי) אני טועה, למה להתנפל? מה, כל מי שלא מתאים לקו (???)הוא אוטמטית "פוגע באחרים", ואם אני מצהירה על עצמי כגננת, אז אני גם, אוטומטית, אשת חינוך קלוקלת? ראבאק! אפשר לשאול לפני שיורים.
שלכולנו יש צורך חברתי להיות חלק מקבוצות השתייכות. שאת ההבדלים בין המינים אנחנו מדגישים ומסמלים בדרכים שונות, מתוך צורך אנושי להשתייכות. אין השתייכות ללא הפרדות. בדיוק אותם דברים שמשייכים אותנו לקבוצת ההזדהות שלנו, מפרידים אותנו מאחרות. המרכסיזם, שניסה להכניס אידאולוגיות סותרות, לא הביא בחשבון את הצורך הבסיסי הזה. בזה חולשתו. לכי ראי איזה יסורי גוף ונפש אנשים בתרבויות שונות מוכנים לעבור, בטכסי החניכה המשונים בעינינו שלהם, ותווכחי בעוצמת הצורך הזה. זה מאד מקובל ומתאים לצעירים, כחלק מתהליך הגיבוש האישי שלהם, להתקומם ולמרוד בכל הסמלים/מוסכמות. גם זה צורך, וגם בשביל זה צריך סמלים. (אגב, עצם האקט הוא חלק מתהליך של הגדרה עצמית ושל הצהרת-השתייכות בפני עצמה... נוסח: ראו אותי, אני שייך לקבוצת הצעירים/המורדים/הפרי-ספיריט/וכד'...) ללבוש שמלה/חצאית/ג'לביה/מכנסיים/כאפייה, כל אלה סמלים מכובדים ונחוצים שהחברה שלנו המציאה כדי לספק צורך זה. כשהמורדים מתבגרים ומבשילים, גם הם מבינים שביקורת וסלקטיביות למסרים התרבותיים, אינם מחייבים זריקת כל הסמלים של החברה ככלי אין חפץ בו. בחברה הספציפית הזו שלנו, נשים לובשות שמלות/חצאיות, גברים לא. נשים מכסות את החזה שלהן, גברים לא. מה שאפשר ומקובל ללבוש/לעשות בבית, לא תמיד מקובל ברחוב/בציבור. יש לנו עוד המון מוסכמות/סמלים. בדיוק כמו שאפשר לשאול למה שמלה, אפשר לשאול למה דגל, למה לא כובע? למה המכוניות נוסעות בצד זה של הכביש, ולא בשני, למה צריך המנון, למה האותיות על המקלדת מסודרות בסדר המסויים הזה, ולא אחר? למה כותבים מצד אחד לשני ולא אחרת, ועוד ועוד. (ולשאול זה טוב, שלא תביני אותי לא נכון) כשהילד שלך יתחיל לכתוב, מן הסתם הוא יפזר אותיות על פני הנייר בעירבובייה. ובכל זאת, למרות שזו הנטייה הטבעית שלו, לא תרגישי רגשי אשמה כשתלמדי אותו שכותבים בסדר מסויים. אני מניחה שבלי בעייה תוכלי לומר לו: ככה מקובל לעשות. אם יום אחד הוא יחליט שהוא מעדיף לכתוב אחרת, אני בטוחה שתכבדי זאת. באותה מידה, נראה לי שהתיאור של מהלך העניינים עם ילדך (וגם עם בנך, אבא) היה מאד דומה. בסך הכל הסברתם להם מה מקובל. נדמה לי שאם הילד היה מתעקש, וזה היה מאד חשוב לו, הייתם מאפשרים לו להתנסות. אבל הם הלכו עם זה בלי קושי. ולפיכך, נראה לי שפעלתם - מתוך הבטן, בלי הסתמכות על תאוריות והצדקות שכלתניות - מתוך הענות לצרכים שלהם. זה קרה בגלל שהצרכים של הילד שלכם עומדים אצלכם לפני הכל. אני מצדיעה לכם, על שלמרות המודעות החברתית הגבוהה שלכם, ואפילו בניגוד למה שהראש אמר, אינסטקטיבית העמדתם את טובת הילד שלכם אפילו מעל ה"שלמות המוסרית" שלכם. מה שמראה שכנראה יש משהו באותו מחקר, על ההומולסבים כהורים... אחרי שאמרתי זאת, אומר גם את המובן מאליו (בעיני): ברחוב אולי לא, אבל בוודאי שבתוך הבית והגן חשוב מאד לאפשר לכל הילדים גישה לכל סוגי התלבושות, איפור, בובות מכוניות וכד'!!! די, התעייפתי מלהסביר. אוף, היה קשה... מה הפראנויה הזו, תגידו? אפילו אם (ואולי) אני טועה, למה להתנפל? מה, כל מי שלא מתאים לקו (???)הוא אוטמטית "פוגע באחרים", ואם אני מצהירה על עצמי כגננת, אז אני גם, אוטומטית, אשת חינוך קלוקלת? ראבאק! אפשר לשאול לפני שיורים.
הארונות האלו כואבים שבעתיים בפורום
כזה. כי היה לי איזה סטריאוטיפ של משפחות הומולסביות כאנשים שחשבו מחדש על המוסכמות וראו את ערכם של מוסכמות לעומת ערכים אחרים חשובים יותר. אפשר להתיחס לסוגית השמלה בכל מיני דרכים, אבל כל תיאור ענינים שבו ילד בא, הוא עצמו מבקש משהו, ואומרים לו שאסור, כסיטואציה שמראה *הענות לצרכים של הילדים*, ומביאה לידי ביטוי איך *צרכי הילד עומדים לפני הכל*, נראית לי כשכתוב "קל" של הסיטואציה. אפשר לחשוב על הענין לעומק ולהגיע למסקנות לכאן ולכאן, אבל לומר שלומר לילד שרוצה ללבוש שמלה 'שאסור, זה לבנות' זו דוגמא לאיך באופן אינסטנקטיבי טובת הילד הועמדה מעל הכל נראה לי פשוט שכתוב נוסף. אפשר לעשות לזה כל מיני רציונליזציות. אבל נכתב כאן נכון. מדובר בחברהפוביה (ולא בחברהפיליה. חברהפיליה זה למשל נימוסים והליכות). חברהפוביה של ההורים, לא של הילד, שעדין אין לו אחת, אבל עוד מעט תהיה לו, כי הוא בדיוק עכשיו עובר תהליך סוציאליזציה לחברופוביה. אם יש משהו בחברה שלא נראה לי (הומופוביה, שוביניזם, גזענות) ואני מצפה לחברה טובה יותר, איפה המקום להתחיל בו אם לא אצלי בבית? (ובנוגע לסייפא של דבריך, היותך גננת הופך אותך אוטומטית לאשת חינוך. מידת ה'קלוקלת' תלויה בתוכנית הלימודים הגלויה והסמויה שלך. על פניו אני רואה בעיתיות רבה בהקשר למגדר בתוכנית הלימודים הסמויה). (נ.ב. האין זה אירוני שאחרי שפנית אלי בתור זכר, ורמזת שאני כותבת מתוך זעם שהופנה אלי כלפי החברה בשל ההומוסקסואליות שלי, והרצון שלי להשתמש בילדי כדגל נובע מכך שלא השלמתי עם עצמי כהומוסקסואל, את כותבת שראבאק אפשר לשאול לפני שיורים? אני מצאתי את זה משעשע בשניה הראשונה ועצוב בכל אלו שבאו לאחריה).
כזה. כי היה לי איזה סטריאוטיפ של משפחות הומולסביות כאנשים שחשבו מחדש על המוסכמות וראו את ערכם של מוסכמות לעומת ערכים אחרים חשובים יותר. אפשר להתיחס לסוגית השמלה בכל מיני דרכים, אבל כל תיאור ענינים שבו ילד בא, הוא עצמו מבקש משהו, ואומרים לו שאסור, כסיטואציה שמראה *הענות לצרכים של הילדים*, ומביאה לידי ביטוי איך *צרכי הילד עומדים לפני הכל*, נראית לי כשכתוב "קל" של הסיטואציה. אפשר לחשוב על הענין לעומק ולהגיע למסקנות לכאן ולכאן, אבל לומר שלומר לילד שרוצה ללבוש שמלה 'שאסור, זה לבנות' זו דוגמא לאיך באופן אינסטנקטיבי טובת הילד הועמדה מעל הכל נראה לי פשוט שכתוב נוסף. אפשר לעשות לזה כל מיני רציונליזציות. אבל נכתב כאן נכון. מדובר בחברהפוביה (ולא בחברהפיליה. חברהפיליה זה למשל נימוסים והליכות). חברהפוביה של ההורים, לא של הילד, שעדין אין לו אחת, אבל עוד מעט תהיה לו, כי הוא בדיוק עכשיו עובר תהליך סוציאליזציה לחברופוביה. אם יש משהו בחברה שלא נראה לי (הומופוביה, שוביניזם, גזענות) ואני מצפה לחברה טובה יותר, איפה המקום להתחיל בו אם לא אצלי בבית? (ובנוגע לסייפא של דבריך, היותך גננת הופך אותך אוטומטית לאשת חינוך. מידת ה'קלוקלת' תלויה בתוכנית הלימודים הגלויה והסמויה שלך. על פניו אני רואה בעיתיות רבה בהקשר למגדר בתוכנית הלימודים הסמויה). (נ.ב. האין זה אירוני שאחרי שפנית אלי בתור זכר, ורמזת שאני כותבת מתוך זעם שהופנה אלי כלפי החברה בשל ההומוסקסואליות שלי, והרצון שלי להשתמש בילדי כדגל נובע מכך שלא השלמתי עם עצמי כהומוסקסואל, את כותבת שראבאק אפשר לשאול לפני שיורים? אני מצאתי את זה משעשע בשניה הראשונה ועצוב בכל אלו שבאו לאחריה).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.