שאלה טריקית קצת ומורכבת...
אשתדל כאן לא ליפול לשני סוגי מלכודות : 1.הרצון האמיתי שלי להציג נתונים תומכי מטרה ...(בהתאם לא-מיניותי ומכאן שאני הייתי עשוי להיות לא אובייקטיבי..). 2.לא ליפול להגדרות הדיכוטומיות של מיני מול א-מיני.(כאילו העולם מורכב משתי ישויות אלו בלבד כביכול ) כדי להיות אובייקטיבי אני אסתמך על ממצאים שהופיעו לאחרונה בעיתונות העולמית. כדי לדעת כמה אחוזים קיימים,רצוי להציג את התמונה המורכבת הקיימת לפי הערכות סבירות ומספר מחקרים(אם כי עדיין דרוש מחקר מעמיק יותר העוסק ברמות המיניות הקיימות וניתנות למדידה על ידי תישאול נכון): על הספקטרום שבין 1 ל-10 באופן גס כאשר 1 הוא א-מיני מוחלט ו-10 הוא המיני ביותר ו-5 הוא סוג של אינדיפרנט מינוס כלומר על גבול האדישות עם התעניינות בינונית במין שבאה והולכת: לפי המחקרים מעל שישים אחוז מהציבור בעולם מצויים ,לפי הדיווח בדרגות מיניות של 6 ומטה.כלומר דרגות שבהן קיימת רמת מיניות נמוכה יחסית או על גבול האדישות.מדובר על כאלו שדיווחו וסיפרו שמכיוון שזה נתפס עבורם כחלק הכרחי ואינטגרלי ממערכת זוגית והם "סבורים" שללא המין הם היו נאלצים לחיות בגפם,הם מתפשרים על נושא המין.הם לא סובלים ממין אך מבחינתם התדירות יכלה להיות מאוד מאוד נמוכה ממה שהיא בפועל בחייהם. (הדיווחים היו: "פעם בחודש-חודשיים הם מעוניינים אם בכלל, אבל מבחינתם לא ממש יהיה איכפת להם אם לא יהיה מין בחייהם בשנים הקרובות " - כלומר סוג של אדישות.) הצורך האמיתי של מרבית הציבור הוא בקשר זוגי ולעיתים המשכיות כלומר ילדים,ולכן חלק גדול בציבור שמין הוא כלל לא issue מבחינתם,מקיים לעיתים רחוקות יחסים כמי ש"ממלא את חובתו" על מנת להשיג את מטרתו האמיתית בחייו. לגבי א-מיניים ברמת צורך בדרגת 1 על הסקאלה ,הדיווחים השונים מספרים על אחוזים בודדים (1%-2%),ואולם אם נשקלל רבים שלא יאמרו דבר על א-מיניותם מטעמי לחץ חברתי,תדמית ציבורית וכו', לטעמי נגיע בנקל ללפחות כעשרה אחוזים אם לא יותר (כשמבחינתי אשה או גבר שמצויים בקשר זוגי כביכול רגיל ו"נכנעים" לצורך של הפרטנר/ית מתוך סוג של הרגל או אדישות ותוך כדי חוסר רצון חופשי ואמיתי לקחת חלק בזה - ניתן להוסיפם למניין.)