הפיק של פרק א'

PakoLina

New member
הנה..

סאנגו ומירוקו היא, כל כך יפה ומעוררת חושים, כל כך רוצה להחזיקה. האם מבעד לקשיחות הזו מסתתרת לה הבעה רכה של אישה? הריח שלה, כל כך מתוק. הוא מתקרב אליה, מטמין את ראשו בחיקה, נשימותיה פועמות מבעד לשמיכה דקה. קר לה. ידיו הרועדות מגששות בחשיכה אל קשרי שיכמתו, הוא פושט אותה ומניח על סאנגו הישנה. על מה היא חולמת כשחיוך כה יפה וקורן מונח בעדנה על שפתיה? מחשבות מתרוצצות וחורצות את גזר דינו כי עייף הוא, וזקוק למנוחה, אחרת לא היה חושב דברים מטופשים שכאלו, אולם כמיהה אליה חזקה ממנו, ורגש זה לא היה מוכר בעבורו. איפה נעלמו כל הגינונים הילדותיים של נפשו המתבגרת? גבר היה הוא, אך מתנהג כנער עיוור שחייב להשביע את סיפוקו המגונה בכל דרך אשר תהיה. סאנגו הייתה יפה ומושכת, וליבו יצא אליה בריצה כשם שהיה פועם כשהיה מביט בנערה בעלת חמודות, אך כעת שהביט בדמותה הישנה והנוגה, הרגשה משונה אפפה אותו והגבר העיקש שבו נדם. פניו התקשחו ולפתע הוא חש עצבות מסוימת על כך שלא יכול היה לחבקה, אילו היה עושה זאת, סביר להניח שמנוחת היופי השלווה הזו הייתה מניחה את כף ידה הבוערת על לחיו הסמוקה. לעזאזל איתה. "סאנגו, מדוע את חייבת להיות אישה שכזאת?" רעד קל חלף בגופו והסמיר את שיערות עורפו הרכות בעוד הוא הסב פניו למדורה ועצם את עיניו בדממה. הוא מאוד יפה, אבל אני לא אוהבת את הרעיון, מכיוון שאני לא בעד מירוקו+ סאנגו, אבל בכל מקרה..^^
 

טבו לשי

New member
סנוביש את כותבת יפה! ../images/Emo3.gif

 

J e i n

New member
תגידו...

..זה בסדר שאני אשים כאן את הפיק שלי (מישהו זוכר אותו בכלל?)? הוא היה בשירשור פיקים הקודם אבל השירשור ההוא נדחק לעמודים אחרים וראיתי שאף אחד כנראה כבר לא נכנס לשם יותר אז הפסקתי... אז לשים אותו כאן ואת ההמשך שלו שלא פורסם?
 

Fay Wood

New member
איזה פיק יפה!!!!!

את כותבת ממש יפה... פיק מהמם!!!!! המשך בבקשהההה!!!
 

Fay Wood

New member
אמממ... ניסיון חתימה...

וגם הקפצה סמויה!! *בודקת שאף אחד לא מסתכל* אני רוצה המשך לשני הפיקים!
חחחח אבל בלי לחץ...
איך החתימה? הייתי צריכה להוריד מלא דברים בגלל שזה לא נתן לי...
תפוזאידיוט...
 

Fay Wood

New member
מק../images/Emo78.gif... פיצה... אפשר לאכול לחם!

ישששששש.. חחח סוף סוף לא אוכלים אוכל של כבשים!!!! מעעעעע.... ואני רוצה המשך!!!!
מישהו...?? הקפצה
 

PakoLina

New member
הפאנפיק שלי.

תגידו אם הוא יפה, בהתחלה הוא קצת משעמם ולא כל כך קשור לאינויאשה, אבל בהמשך.. טוב, אני לא אגלה.. פרק 1 - לבד גשם כבד ירד על העיר טוקיו. בצד הדרך השוממת ישבה נערה, שיערה החום החלק השתפל עד למרפקיה, ועינייה התכולות – אפרפרות שהביעו עצב רב הזילו דמעות. בגדיה היו מאוד מלוכלכים ואפילו קרועים בכמה מקומות. והיא ישבה. בוכה. לבד. הנערה היתה שקועה במחשבות על מה שקרה לה, עד שקול של נערה העיר אותה ממחשבותיה. "שלום," אמרה הנערה. היא נראתה מעט יותר קטנה ממנה, ושיערה השחור היה כולו רטוב מהגשם. "שלום." "איך קוראים לך?" שאלה הנערה בעלת השיער השחור. "קאנאיו." ענתה. "לי קוראים קגומה," קגומה הסתכלה לעבר פרצופה של קאנאיו במבט בוחן. " למה את בוכה? מה קרה?" "עזבי," קאנאיו השפילה מבט "זה לא עניינך." "בבקשה, ספרי לי," אמרה קגומה, " אולי אני אוכל לעזור לך." קאנאיו לא ענתה. "את יודעת מה? בואי אליי הביתה, ואם תרגישי צורך – תספרי לי, בסדר?" שאלה קגומה. המחשבה על בית חם, סגור מפני הרוחות והגשם, הקפיצה את קאנאיו. היא הסתכלה ישר לעינייה של קגומה. העיניים החומות והיפות שלה הקרינו טוב לב, אהבה, חום וביטחון. "נו, טוב.. אין לי מה להפסיד." אמרה וקמה על רגליה. "יופי! בואי איתי," קגומה נראתה מאושרת. קאנאיו הלכה לצד קגומה בשקט. * כשהגיעו השתיים לביתה של קגומה, שתיהן היו ספוגות במי הגשם. אמה של קגומה הביאה להן מגבות ואפילו שוקו חם. "אתן צריכות עוד משהו, בנות?" שאלה האימא. "לא, תודה אמא." אמא. זו אחת מהמילים שקאנאיו כל כך התגעגעה אליהן... קגומה החליפה בגדים, וכשסיימה שאלה את קאנאיו: "את רוצה שאני אשאיל לך בגדים להחלפה? נראה לי שלא יזיק לך להחליף את הבגדים האלה.." לא היה נעים לקאנאיו לקבל כל כך הרבה, כי ידעה שהיא לא תוכל להחזיר. למרות זאת הסכימה. לאחר שהחליפה בגדים והרגישה כמו חדשה, התחילה קאנאיו להיות מודאגת בגלל הסיבה שבגללה, או יותר נכון, בזכותה, קגומה הביאה אותה לפה. היא לא הרגישה שהיא מוכנה עוד לספר למישהו את הסיפור שלה. קגומה הושיבה אותה על המיטה והתיישבה מולה. היא הסתכלה עלייה במבט כזה שאומר: "נו-שפחי-ת'לב-אני-מקשיבה" . קאנאיו נאנחה אנחה עמוקה. "את רוצה שאני אסביר לך למה הייתי בסיטואציה המפחידה הזאת ברחוב, נכון?" שאלה. "אמ.. כן, אפשר לומר." אמרה קגומה לאחר היסוס – מה. "תראי, קצת קשה לי לדבר על זה.." התחילה קאנאיו להגיד. "כן, אני מבינה אותך. אבל תחשבי על זה שאני אולי אוכל לעזור לך.." אמרה קגומה, "את רוצה שאני אשאל פשוט שאלות ואת תעני על מה שאת יכולה?" "בסדר," הסכימה קאנאיו. "טוב.. זה קשור לחברים שלך?" "לא, אין לי חברים," אמרה קאנאיו בעצב. "אוי, אני מצטערת.. טוב, אז זה קשור למשפחה שלך?" "כן." "מישהו נהרג חס וחלילה?" " טוב, כן.. אפשר לומר שכן." " מי? סבא, סבתא, דוד, דודה, אח, או חס וחלילה ההורים?!" "כולם." "מה?!" "מה ששמעת. כולם. אני היחידה שניצלתי. ונשארתי לבדי בעולם," "איך זה קרה?!" שאלה קגומה בבהלה. היתה שתיקה ארוכה. קאנאיו, שהבינה שלא תוכל להתחמק משאלותיה של קגומה, לקחה נשימה עמוקה והתחילה לספר.
 

Fay Wood

New member
יאוו יפפההה!!

יותר מידי פיקים שאני רוצה המשך אליהם
בכל מקרה, המשך בבקשההה!! פיק ממש יפה.... אני רוצה המשך!!! חחח...
 
למעלה