הפיק של פרק א'
- פותח הנושא לורליי של הים
- פורסם בתאריך
לורליי של הים
New member
פרק ב של הפיק
פרק ב' יומי התעוררה למחרת מוקדם אך לא פתחה את עיניה. 'איזה חלום נורא! להיות אישתו של מישהו שאת מכירה במשך חמש דקות?! ועוד תימהוני כזה נו באמת!' חשבה לעצמה בזיעזוע. היא פקחה את עיניה וראתה את פניו של קוגה לידה. 'מה?! זה לא חלום?!' היא בקושי הצליחה לחסום את הצעקה שהייתה בפיה, מאיימת לצאת ולהעיר את כולם. יומי הסתכלה על פניו של קוגה. הוא נראה כול כך יפה כשהוא ישן. כול הצרות שביגרו את פניו נעלמו להן והוא נראה כול כך שליו. יומי התיישבה על המיטה, מעירה את קוגה בלי לשים לב. "איך ישנת נסיכה?" שאל אותה, כורך את ידיו סביב מותניה. "נהדר" היא ענתה לו, מבינה שעליה לשחק את המשחק שלו עד ליום הבריחה. "יופי. לא הספקתי לומר לך כמה דברים חשובים אתמול בערב", הוא דיבר כאילו הם נשואים לפחות עשרים שנה והם מכירים זה את זה הכי טוב שבעולם. יומי כיווצה את פניה. מה שעומד להגיע לא טוב והיא ידעה את זה מההתחלה. "מה לא הספקת לומר?" שאלה בזהירות, מכינה את עצמה לחדשות הרעות. "כול מי ששייך לשבט אנשי הזאב צריך כול מיני כישורים כמו לשוחח עם זאבים, ריצה מהירה, קפיצה וציד, דברים בסיסיים להישרדות. את כול הדברים קל ללמוד כך שאני לא חושב שיהיה לך קשה ללמוד. סן תלמד אותך. ואל תדאגי כולם לומדים את זה תוך עשרה ימים בערך" הוא אמר את הכול בנשימה אחת, כאילו שאם הוא יאמר את זה מהר זה יתקבל ברוח טובה יותר. "בסדר" אמרה יומי באדישות אבל בתוכה היא ממש התרגשה. 'ללמוד לדבר עם זאבים? ריצה מהירה? זה יהיה שימושי כשאני אחזור אל העולם שלי' היא חשבה מנסה לדמיין את המבט על הפנים של המורה לספורט. מאז ומתמיד היא הייתה בין הפחות משקיעים בשיעורי הספורט. "יופי. רוצה לצאת ולאכול בחוץ? יש היום יום נהדר" קוגה שיחרר אוויר, הוא שנא מרדנות ויומי ראתה את זה. מלווים בזאב של קוגה ובמיקו יצאו שניהם אל כר הדשא הענקי שמאחורי המערה. הם קטפו תפוחים ועוד מיני פירות שיומי לא הכירה ועמדו לאכול את השלל כשיומי נעצרה וקמה. * * * * * * * * * * * * * * * * קוגה הסתכל יומי. 'מה קורה לה?' תהה כשהיא התחילה להתקדם אל העמק הפתוח. קוגה עקב אחריה עד שהגיעו אל הצוק שמשקיף אל העמק. "מי הם?" היא שאלה בקול מוזר והצביעה על חבורה בעמק. קוגה נאנח. 'רק לא זה' חשב במרירות. "זה אינויאשה והחבורה שלו" ירק בגועל "אל תתקרבי אליהם. רק צרות הם מביאים. הם רוצים את הרסיסים של השיקון-נו-טאמה שברגלי" יומי ניתקה את מבטה מהחבורה. "שיקון-נו-טאמה?" היא אמרה בקול שואל. "השיקון-נו-טאמה היא אבן מקודשת שבעבר שמרה עליה כוהנת בשם קיקיו. היא ואינויאשה היו מאוהבים עד שיום אחד שד סיכסך בינהם ואינויאשה הרג את קיקיו והיא ריתקה אותו לעץ. אחרי 50 שנה קגומה" קוגה הפסיק והסתכל על החבורה בערגה "חזרה בזמן אל התקופה שלנו והורידה את אינויאשה מהעץ. היא בטעות שברה את האבן לרסיסים ופיזרה אותם בכול רחבי יפן. אני מצאתי שלוש רסיסים והכנסתי אותם לרגלי ולזרועי אבל במלחמה איבדתי את הרסיס שבזרועי והם קיבלו אותו. הרסיסים מעצימים את כוחו של המחזיק בהם כך שאם תמצאי רסיס תביאי לי אותו. ואני אוסר אלייך להתקרב אליהם ברור?" הוא פקד עליה בקול כול כך חזק שהיא נבהלה והתרחקה ממנו קצת. 'אני מצטער' אמר בליבו 'אבל אסור שתפגשי את קגומה. אם תפגשי אותה תגלי הכול. אסור לך לגלות על מה שקרה. את תמרדי וזה יוביל לתוצאות לא נעימות לשנינו." "אינויאשה, זה ההוא עם הגלימות והמקל?" שאלה יומי. "לא זה מירוקו. איזה נזיר. רואה את היד שעטופה עם שרשרת פנינים? מתחת יש חור שואב שבא בקללה משד. כול פעם שהוא מוריד את הבד החור שואב כול מה שיש מולו. אינויאשה זה ההוא באדום..." קוגה הסביר ליומי לא שם לב שהיא לא מקשיבה לו. * * * * * * * * * * * * * * * * 'מירוקו אה?' חשבה יומי, מלטפת בהיסח דעת את מיקו 'עכשיו אני רק צריכה לגרום לו להרים את ידו ואני חוזרת הביתה'. יומי הבינה מה קורה. היא מצליחה לחוש איפה יש קרעים בזמן והיה קרע על ידו של הנזיר, מול החור השואב. היא הסתכלה לעברו של קוגה. הוא לא יבכה על עזיבתה. היא ראתה בעיניים שלו שהוא מאוהב בקגומה, מין חוש של נשים (הערת המחברת-בנים היזהרו לכם!) והיא הבינה שהיא רק משכך כאבים שאולי עם הזמן יגאול אותו מהאהבה הנואשת שלו לקגומה. "בוא נחזור למערה" יומי ביקשה מקוגה. "לכי לבד אני אבוא אחר כך. אני צריך לראות מה החבורה הזאת זוממת" הוא התחיל לרדת לעברם. יומי נאנחה והובילה את מיקו ואת הזאב של קוגה למערה. כשהיא הגיעה לחלק שלה ושל קוגה, היא לקחה את מוט האימונים שלה ויצאה איתו החוצה קצת רחוק מפתח המערה. היא ניסתה להתאמן אבל הליחשושים מצד הנערים בני גילה לא נתנו לה מנוח. "מה אתם רוצים?" היא שאלה בזהירות, 'רק אל תתעצבני' היא שיננה בליבה שוב ושוב. "שתעזבי את המוט. לחימה זה לא עניין של נשים, תשאירי את זה לבעלך" אמר הבוגר בחבורה. "אני יכולה לנצח אותך בידיים קשורות" היא סיננה מבין שפתיה. "באמת?" הוא עשה פני מופתע ולקח מוט מחברו "אני אוותר לך על הידיים הקשורות ואל תדאגי, אני לא אעשה את זה כואב" הוא חייך בגועליות ויומי רצתה למחוק לו את החיוך מהפרצוף. "רק אל תבכה לאמא אחרי שאני אגמור אתך" לחשה, עומדת בתנוחת הקרב שלה. * * * * * * * * * * * * * * * * "מה אתם עושים כאן?" שאל קוגה בקול מתנשא, מפנה את מבטו מקגומה ומתרכז באינויאשה. "קגומה הרגישה רסיסים ונראה לי שאני יודע של מי הם" אמר אינויאשה באדישות, מסתכל על קוגה כאילו הוא משהו מגעיל שנדבק לטסאיגה. "יופי עכשיו שאתם יודעים שלא תקבלו אותם, אולי תלכו?" אמר קוגה בציניות, מחפש סיבה לריב עם אינויאשה. "או, כמה חבל שאנחנו צריכים להישאר פה במשך שבוע. תאמין לי אני מעדיף ללכת. המאורה שלך מסריחה למרחקים" אינויאשה לעג לו. "אינויאשה מספיק!" התערב מירוקו. "כן פני כלב, או שהחברים שלך יאלצו להוציא את הקולר" צחק קוגה. "קוגה תפסיק עם זה!" פקד קול אחר, קולה של קגומה. קוגה הסתכל אליה. היא הייתה יפיפיה כמו תמיד. הוא הסתכל עליה, נדהם איך השמש מלטפת את תווי פניה המושלמים, הרוח משחקת בשיערה השחור, עיניה הגדולות גורמות לו לשכוח מכול העולם. הוא נזכר ביומי. 'תפסיק עם זה' החמיר עם עצמו 'יש לך אישה וקגומה אוהבת את פני כלב האידיוט.' "אני אפסיק אבל שלא תעזו להתקרב למערה של השבט" הוא אמר שולח מבט קטלני אחרון באינויאשה ורץ לכיוון המערה. כשהגיע לכניסה הוא לא האמין למראה עיניו. * * * * * * * * * * * * * * * * יומי הכתה את הנער החצוף ברגליו והוא נפל על גבו. היא הצמידה את קצה המקל לצווארו סמוך לסנטרו, אם הוא רק ייתן לה סיבה היא תגרום לו כאב. "מה אמרת? אה כן 'לחימה זה לא עניין של נשים'. אתה עדיין חושב את זה?" היא שאלה אותו בקול מלגלג. "יומי" היא שמעה קול מאחוריה "תורידי את המקל". יומי הורידה את המקל מהצוואר של הנער החוצפן, נותנת לו לברוח לחבריו, והסתובבה. מאחוריה עמד קוגה. "נו נו נו מה אנחנו רואים פה. טנטו אלוף הלחימה מובס ע"י בת? בושה וחרפה" הוא ליגלג על הנער המובס שברח לתוך המערה. "יומי, בואי איתי" הוא הורה בראשו לעבר המערה. הם הגיעו לחלק שלהם שיומי כינתה "הבית" ואז קוגה התפוצץ. "מה לעזאזל את חושבת לעצמך? הלחימה היא עניין לגברים בלבד בשבט הזה. אם את כבר מתאמנת אסור שאף אחד יראה אותך" הוא צעק עליה. היא שמעה את קולו חוזר מהקירות, חוזר ואוסר עליה. "מה אני אמורה לעשות תגיד לי? להשתעמם למוות כול היום? אם רק היו פה ספרים או משהו..." היא רטנה. 'שאסור לך להרגיז אותו עד שתוכלי לממש את התוכנית שלך' אמר לה קול קטן של היגיון בראשה. עדיין נישאר לה היגיון במקום המשוגע הזה? ממש פלא.... "זה לא משעשע יומי ואת יודעת היטב שאת יכולה להתאמן במיומנויות השבט" הוא אמר בקול שקט "אם היית רואה את התמונה השלמה של מה שעומד על כף- המאזניים..."
פרק ב' יומי התעוררה למחרת מוקדם אך לא פתחה את עיניה. 'איזה חלום נורא! להיות אישתו של מישהו שאת מכירה במשך חמש דקות?! ועוד תימהוני כזה נו באמת!' חשבה לעצמה בזיעזוע. היא פקחה את עיניה וראתה את פניו של קוגה לידה. 'מה?! זה לא חלום?!' היא בקושי הצליחה לחסום את הצעקה שהייתה בפיה, מאיימת לצאת ולהעיר את כולם. יומי הסתכלה על פניו של קוגה. הוא נראה כול כך יפה כשהוא ישן. כול הצרות שביגרו את פניו נעלמו להן והוא נראה כול כך שליו. יומי התיישבה על המיטה, מעירה את קוגה בלי לשים לב. "איך ישנת נסיכה?" שאל אותה, כורך את ידיו סביב מותניה. "נהדר" היא ענתה לו, מבינה שעליה לשחק את המשחק שלו עד ליום הבריחה. "יופי. לא הספקתי לומר לך כמה דברים חשובים אתמול בערב", הוא דיבר כאילו הם נשואים לפחות עשרים שנה והם מכירים זה את זה הכי טוב שבעולם. יומי כיווצה את פניה. מה שעומד להגיע לא טוב והיא ידעה את זה מההתחלה. "מה לא הספקת לומר?" שאלה בזהירות, מכינה את עצמה לחדשות הרעות. "כול מי ששייך לשבט אנשי הזאב צריך כול מיני כישורים כמו לשוחח עם זאבים, ריצה מהירה, קפיצה וציד, דברים בסיסיים להישרדות. את כול הדברים קל ללמוד כך שאני לא חושב שיהיה לך קשה ללמוד. סן תלמד אותך. ואל תדאגי כולם לומדים את זה תוך עשרה ימים בערך" הוא אמר את הכול בנשימה אחת, כאילו שאם הוא יאמר את זה מהר זה יתקבל ברוח טובה יותר. "בסדר" אמרה יומי באדישות אבל בתוכה היא ממש התרגשה. 'ללמוד לדבר עם זאבים? ריצה מהירה? זה יהיה שימושי כשאני אחזור אל העולם שלי' היא חשבה מנסה לדמיין את המבט על הפנים של המורה לספורט. מאז ומתמיד היא הייתה בין הפחות משקיעים בשיעורי הספורט. "יופי. רוצה לצאת ולאכול בחוץ? יש היום יום נהדר" קוגה שיחרר אוויר, הוא שנא מרדנות ויומי ראתה את זה. מלווים בזאב של קוגה ובמיקו יצאו שניהם אל כר הדשא הענקי שמאחורי המערה. הם קטפו תפוחים ועוד מיני פירות שיומי לא הכירה ועמדו לאכול את השלל כשיומי נעצרה וקמה. * * * * * * * * * * * * * * * * קוגה הסתכל יומי. 'מה קורה לה?' תהה כשהיא התחילה להתקדם אל העמק הפתוח. קוגה עקב אחריה עד שהגיעו אל הצוק שמשקיף אל העמק. "מי הם?" היא שאלה בקול מוזר והצביעה על חבורה בעמק. קוגה נאנח. 'רק לא זה' חשב במרירות. "זה אינויאשה והחבורה שלו" ירק בגועל "אל תתקרבי אליהם. רק צרות הם מביאים. הם רוצים את הרסיסים של השיקון-נו-טאמה שברגלי" יומי ניתקה את מבטה מהחבורה. "שיקון-נו-טאמה?" היא אמרה בקול שואל. "השיקון-נו-טאמה היא אבן מקודשת שבעבר שמרה עליה כוהנת בשם קיקיו. היא ואינויאשה היו מאוהבים עד שיום אחד שד סיכסך בינהם ואינויאשה הרג את קיקיו והיא ריתקה אותו לעץ. אחרי 50 שנה קגומה" קוגה הפסיק והסתכל על החבורה בערגה "חזרה בזמן אל התקופה שלנו והורידה את אינויאשה מהעץ. היא בטעות שברה את האבן לרסיסים ופיזרה אותם בכול רחבי יפן. אני מצאתי שלוש רסיסים והכנסתי אותם לרגלי ולזרועי אבל במלחמה איבדתי את הרסיס שבזרועי והם קיבלו אותו. הרסיסים מעצימים את כוחו של המחזיק בהם כך שאם תמצאי רסיס תביאי לי אותו. ואני אוסר אלייך להתקרב אליהם ברור?" הוא פקד עליה בקול כול כך חזק שהיא נבהלה והתרחקה ממנו קצת. 'אני מצטער' אמר בליבו 'אבל אסור שתפגשי את קגומה. אם תפגשי אותה תגלי הכול. אסור לך לגלות על מה שקרה. את תמרדי וזה יוביל לתוצאות לא נעימות לשנינו." "אינויאשה, זה ההוא עם הגלימות והמקל?" שאלה יומי. "לא זה מירוקו. איזה נזיר. רואה את היד שעטופה עם שרשרת פנינים? מתחת יש חור שואב שבא בקללה משד. כול פעם שהוא מוריד את הבד החור שואב כול מה שיש מולו. אינויאשה זה ההוא באדום..." קוגה הסביר ליומי לא שם לב שהיא לא מקשיבה לו. * * * * * * * * * * * * * * * * 'מירוקו אה?' חשבה יומי, מלטפת בהיסח דעת את מיקו 'עכשיו אני רק צריכה לגרום לו להרים את ידו ואני חוזרת הביתה'. יומי הבינה מה קורה. היא מצליחה לחוש איפה יש קרעים בזמן והיה קרע על ידו של הנזיר, מול החור השואב. היא הסתכלה לעברו של קוגה. הוא לא יבכה על עזיבתה. היא ראתה בעיניים שלו שהוא מאוהב בקגומה, מין חוש של נשים (הערת המחברת-בנים היזהרו לכם!) והיא הבינה שהיא רק משכך כאבים שאולי עם הזמן יגאול אותו מהאהבה הנואשת שלו לקגומה. "בוא נחזור למערה" יומי ביקשה מקוגה. "לכי לבד אני אבוא אחר כך. אני צריך לראות מה החבורה הזאת זוממת" הוא התחיל לרדת לעברם. יומי נאנחה והובילה את מיקו ואת הזאב של קוגה למערה. כשהיא הגיעה לחלק שלה ושל קוגה, היא לקחה את מוט האימונים שלה ויצאה איתו החוצה קצת רחוק מפתח המערה. היא ניסתה להתאמן אבל הליחשושים מצד הנערים בני גילה לא נתנו לה מנוח. "מה אתם רוצים?" היא שאלה בזהירות, 'רק אל תתעצבני' היא שיננה בליבה שוב ושוב. "שתעזבי את המוט. לחימה זה לא עניין של נשים, תשאירי את זה לבעלך" אמר הבוגר בחבורה. "אני יכולה לנצח אותך בידיים קשורות" היא סיננה מבין שפתיה. "באמת?" הוא עשה פני מופתע ולקח מוט מחברו "אני אוותר לך על הידיים הקשורות ואל תדאגי, אני לא אעשה את זה כואב" הוא חייך בגועליות ויומי רצתה למחוק לו את החיוך מהפרצוף. "רק אל תבכה לאמא אחרי שאני אגמור אתך" לחשה, עומדת בתנוחת הקרב שלה. * * * * * * * * * * * * * * * * "מה אתם עושים כאן?" שאל קוגה בקול מתנשא, מפנה את מבטו מקגומה ומתרכז באינויאשה. "קגומה הרגישה רסיסים ונראה לי שאני יודע של מי הם" אמר אינויאשה באדישות, מסתכל על קוגה כאילו הוא משהו מגעיל שנדבק לטסאיגה. "יופי עכשיו שאתם יודעים שלא תקבלו אותם, אולי תלכו?" אמר קוגה בציניות, מחפש סיבה לריב עם אינויאשה. "או, כמה חבל שאנחנו צריכים להישאר פה במשך שבוע. תאמין לי אני מעדיף ללכת. המאורה שלך מסריחה למרחקים" אינויאשה לעג לו. "אינויאשה מספיק!" התערב מירוקו. "כן פני כלב, או שהחברים שלך יאלצו להוציא את הקולר" צחק קוגה. "קוגה תפסיק עם זה!" פקד קול אחר, קולה של קגומה. קוגה הסתכל אליה. היא הייתה יפיפיה כמו תמיד. הוא הסתכל עליה, נדהם איך השמש מלטפת את תווי פניה המושלמים, הרוח משחקת בשיערה השחור, עיניה הגדולות גורמות לו לשכוח מכול העולם. הוא נזכר ביומי. 'תפסיק עם זה' החמיר עם עצמו 'יש לך אישה וקגומה אוהבת את פני כלב האידיוט.' "אני אפסיק אבל שלא תעזו להתקרב למערה של השבט" הוא אמר שולח מבט קטלני אחרון באינויאשה ורץ לכיוון המערה. כשהגיע לכניסה הוא לא האמין למראה עיניו. * * * * * * * * * * * * * * * * יומי הכתה את הנער החצוף ברגליו והוא נפל על גבו. היא הצמידה את קצה המקל לצווארו סמוך לסנטרו, אם הוא רק ייתן לה סיבה היא תגרום לו כאב. "מה אמרת? אה כן 'לחימה זה לא עניין של נשים'. אתה עדיין חושב את זה?" היא שאלה אותו בקול מלגלג. "יומי" היא שמעה קול מאחוריה "תורידי את המקל". יומי הורידה את המקל מהצוואר של הנער החוצפן, נותנת לו לברוח לחבריו, והסתובבה. מאחוריה עמד קוגה. "נו נו נו מה אנחנו רואים פה. טנטו אלוף הלחימה מובס ע"י בת? בושה וחרפה" הוא ליגלג על הנער המובס שברח לתוך המערה. "יומי, בואי איתי" הוא הורה בראשו לעבר המערה. הם הגיעו לחלק שלהם שיומי כינתה "הבית" ואז קוגה התפוצץ. "מה לעזאזל את חושבת לעצמך? הלחימה היא עניין לגברים בלבד בשבט הזה. אם את כבר מתאמנת אסור שאף אחד יראה אותך" הוא צעק עליה. היא שמעה את קולו חוזר מהקירות, חוזר ואוסר עליה. "מה אני אמורה לעשות תגיד לי? להשתעמם למוות כול היום? אם רק היו פה ספרים או משהו..." היא רטנה. 'שאסור לך להרגיז אותו עד שתוכלי לממש את התוכנית שלך' אמר לה קול קטן של היגיון בראשה. עדיין נישאר לה היגיון במקום המשוגע הזה? ממש פלא.... "זה לא משעשע יומי ואת יודעת היטב שאת יכולה להתאמן במיומנויות השבט" הוא אמר בקול שקט "אם היית רואה את התמונה השלמה של מה שעומד על כף- המאזניים..."
לורליי של הים
New member
המשך פרק ב'
בגלל ההגבלה בתפוז הנה ההמשך בפרק: יומי נבהלה. מה עומד על כף המאזניים? היא הסתכלה על פניו שנראו כול כך עצובות.... לא! היא לא תיפול בפח הזה. "משום מה נראה לי שאני יודעת את התמונה המלאה והיא לא מוצאת חן בעיני" אמרה בקול עוקצני מסתכלת על קוגה שנראה כמו חיה כלואה. "חבל מאוד כי אין לך בררה אלה להיות חלק ממנה ותביני שאם את לא פועלת לפי התנאים שלי אין לך בית, פשוט תגורשי מהשבט" קוגה אמר את זה בקול קר יותר מקרחון. יומי הסתכלה עליו ונאנחה. גברים. "או, פה הטעות שלך יקירי" אמרה בקול נוטף דבש מורעל "אם השבט מגרש אותי יש לי לאן ללכת, יש לי בית ולא משנה כמה תחפש אחריו לא תמצא אותו". קוגה הסתכל עליה במבט מאוכזב. היא ידעה שהכאיבה לו אבל לא היה איכפת לה, זה הגיע לו ויום אחד היא תכאיב לו כול כך שהוא תמיד יזכור אותה.
בגלל ההגבלה בתפוז הנה ההמשך בפרק: יומי נבהלה. מה עומד על כף המאזניים? היא הסתכלה על פניו שנראו כול כך עצובות.... לא! היא לא תיפול בפח הזה. "משום מה נראה לי שאני יודעת את התמונה המלאה והיא לא מוצאת חן בעיני" אמרה בקול עוקצני מסתכלת על קוגה שנראה כמו חיה כלואה. "חבל מאוד כי אין לך בררה אלה להיות חלק ממנה ותביני שאם את לא פועלת לפי התנאים שלי אין לך בית, פשוט תגורשי מהשבט" קוגה אמר את זה בקול קר יותר מקרחון. יומי הסתכלה עליו ונאנחה. גברים. "או, פה הטעות שלך יקירי" אמרה בקול נוטף דבש מורעל "אם השבט מגרש אותי יש לי לאן ללכת, יש לי בית ולא משנה כמה תחפש אחריו לא תמצא אותו". קוגה הסתכל עליה במבט מאוכזב. היא ידעה שהכאיבה לו אבל לא היה איכפת לה, זה הגיע לו ויום אחד היא תכאיב לו כול כך שהוא תמיד יזכור אותה.
Horse Wishper
New member
מדהייייייייייייייייייייייייייים
המשך
המשך
המששששששששששששששששששששששששך
המשך
Horse Wishper
New member
אוקי
גמאני רשמתי פיק, אני אוהבת לכתוב, בינתיים רשמתי משהו לא יודעת ארוך או קצר... אז תגידי מה דעתכם... הבאתי אותו בקישור....
גמאני רשמתי פיק, אני אוהבת לכתוב, בינתיים רשמתי משהו לא יודעת ארוך או קצר... אז תגידי מה דעתכם... הבאתי אותו בקישור....
Horse Wishper
New member
טוב, הנה:
סאנגו ומירוקו ישבו על הדשא סמוכים זה לזה במרחק של חצי מטר, הרוח הקרירה העבירה בסאנגו צמרמורת והיא חיבקה את עצמה. היא הסתכלה על מירוקו שעצם את עיניו ונראה שקוע בהרהורים. היא הסמיקה קלות כשאמרה את שמו. "לאינויאשה יש ממש סיפור אהבה מסובך..." שברה סאנגו את השתיקה. מירוקו פתח את עיניו והסתכל עליה. "היא כל כך יפה..." חשב ובחן אותה. יפה כמו תמיד, שיערה החום כהה התפזר ברוח ועיניה היו יפיפיות. "כן..." ענה מירוקו "הוא לא טוב באהבות הבחור... אוהב את קיקיו, עובר לקגומה, חוזר לקיקיו ושובר את ליבה של קגומה..." סאנגו נאנחה, היא לא הצליחה לפתח את השיחה. היא כל כך רצתה לשמוע שוב את צליל קולו העדין של מירוקו, שתמיד התרגשה ממנו מחדש... מירוקו נאנח גם, הוא החליט שהלילה זה הלילה המתאים... הלילה הוא יתוודה... מירוקו התקרב קצת לסאנגו ואמר בקול חלש ומעביר צמרמורת נעימה: "אולי אני אוהב להתחיל עם בנות ואני מבין בהן, זה דיי תחביב בשבילי, אבל קשה לי להפגין רגשות... כמו עכשיו...." הוא הסתכל אליה והם היו קרובים זה לזו, אבל עדיין לא מספיק. סאנגו הסתכלה עליו והסמיקה, הוא התקרב אליה קצת יותר והסתכל עליה בישירות, עכשיו הם היו כמעט אף אל אף, ולשניהם היה סומק קל אבל נחישות גדולה יותר. סאנגו הרפתה מחיבוקה העצמי והתחילה לשבת בנוחיות. "אולי זה באמת תחביב..." לחשה סאנגו "אבל אתה באמת הרגשת פעם משהו מיוחד לאחת מהבנות שהתחלת איתן?" היא ציפתה לתשובה. היא רעדה קצת. "הפסיקי את זה!" אמרה לעצמה "תהיי רגועה..." היא נרגעה והסתכלה עליו. "כן..." לחש מירוקו "עכשיו..." והתקרב...... סאנגו ראתה שהוא עוצם את עיניו והתרגשה. מבין השיחים קפץ שיפו בבהלה והבהיל את סאנגו ומירוקו, והם התרחקו זה מזו בסומק עז. "מה קרה שיפו?" סאנגו הראשונה שהתעשתה אחרי כמה שניות. "קירארה נעלמה!!!" אמר כמעט בבכי, שיפו היה כמעט חברה הטוב ביותר של קירארה, פתאום דאגה הציפה את סאנגו, היא תפסה בידו של מירוקו והרימה אותו. "בואו לעזור לי לחפש אותה!!!" צעקה ושכחה את השיחה שהיה לה לפני זה עם מירוקו. מירוק היה נבוך ועדיין הסמיק, זה- עוד לא קרה לו... סאנגו התחילה לרוץ בין השיחים והעצים העבותים בצעקות: "קירארה!!!!! קירארה!!!!! קירארה!!!!" עורבים וינשופים ברחו מהחורים והיא שמעה את צעקתו המבוהלת של אינויאשה. הוא בא מעבר לשיחים, פרוע שיער. מירוקו גיחך לעצמו, זה נראה מוזר, כל השיער הלבן שתמיד ישר היה כמו רעמה מסביב לראשו של חצי שד הכלב- אינויאשה. הוא אמר: "תגידו השתגעתם?! אתם תאירו גם את קגומה..." "אבל אני ערה..." אמרה קגומה בישנוניות, היא גם שמעה את הצעקות ובאה עם עיגולים שחורים קטנים מתחת לעיניים. "מה קרה?!" דרש אינויאשה לדעת. "למה בתוקפנות?" נזפה קגומה ואינויאשה התעלם. "קירארה נעלמה!" אמר מירוקו. "אוי ואבוי!" אמרה קגומה "גם אני אצטרף..." אינויאשה פלט נחרת בוז "היא תחזר בבוקר.. לילה טוב..." אמר וחזר למחנה. קגומה באה אחריהם אבל הפעם הם לא צעקו, רק סאנגו לחשה: "קירארה מותק.. איפה את?" פתאום היא שמעה ייללה של שמחה מעבר לשיחים. היא התפרצה: "קירארה!" מה שהיא ראתה היה ממש מחזה, קירארה התגלגלה עם עוד שועל שני-זנבות, לשועל השני היה כמו זקן שחור מחודד אבל על הצוואר, הוא היה יפה תואר. הם התגלגלו בכיף עד שסאנגו באה ואז קירארה ייבבה באושר וקפצה לחיק סאנגו ושיפו קפץ וצהל ועשה סלטות. השועל השני התקרב קצת. סאנגו ליטפה את קירארה בדאגה וראתה שהיא לא נפצעה, היא שמחה וחיבקה אותה, קירארה גרגרה בהנאה והתקפלה על סאנגו. פתאום הם שמעו צעקה מהשיחים: "שפי!!! שפי!!!" ונער בערך בגיל 16 הופיע מעבר לעץ. קירארה קפצה לעבר השועל השני והנער. פתאום סאנגו הרגישה משהו מוזר, מין דגדוגים נעימים בחזה למרות שקירארה חזרה להיות קרובה לשועל השני... "מה זה היה?" חשבה לעצמה... "איזו הרגשה משונה... אולי... לא, לא יכול להיות..."
סאנגו ומירוקו ישבו על הדשא סמוכים זה לזה במרחק של חצי מטר, הרוח הקרירה העבירה בסאנגו צמרמורת והיא חיבקה את עצמה. היא הסתכלה על מירוקו שעצם את עיניו ונראה שקוע בהרהורים. היא הסמיקה קלות כשאמרה את שמו. "לאינויאשה יש ממש סיפור אהבה מסובך..." שברה סאנגו את השתיקה. מירוקו פתח את עיניו והסתכל עליה. "היא כל כך יפה..." חשב ובחן אותה. יפה כמו תמיד, שיערה החום כהה התפזר ברוח ועיניה היו יפיפיות. "כן..." ענה מירוקו "הוא לא טוב באהבות הבחור... אוהב את קיקיו, עובר לקגומה, חוזר לקיקיו ושובר את ליבה של קגומה..." סאנגו נאנחה, היא לא הצליחה לפתח את השיחה. היא כל כך רצתה לשמוע שוב את צליל קולו העדין של מירוקו, שתמיד התרגשה ממנו מחדש... מירוקו נאנח גם, הוא החליט שהלילה זה הלילה המתאים... הלילה הוא יתוודה... מירוקו התקרב קצת לסאנגו ואמר בקול חלש ומעביר צמרמורת נעימה: "אולי אני אוהב להתחיל עם בנות ואני מבין בהן, זה דיי תחביב בשבילי, אבל קשה לי להפגין רגשות... כמו עכשיו...." הוא הסתכל אליה והם היו קרובים זה לזו, אבל עדיין לא מספיק. סאנגו הסתכלה עליו והסמיקה, הוא התקרב אליה קצת יותר והסתכל עליה בישירות, עכשיו הם היו כמעט אף אל אף, ולשניהם היה סומק קל אבל נחישות גדולה יותר. סאנגו הרפתה מחיבוקה העצמי והתחילה לשבת בנוחיות. "אולי זה באמת תחביב..." לחשה סאנגו "אבל אתה באמת הרגשת פעם משהו מיוחד לאחת מהבנות שהתחלת איתן?" היא ציפתה לתשובה. היא רעדה קצת. "הפסיקי את זה!" אמרה לעצמה "תהיי רגועה..." היא נרגעה והסתכלה עליו. "כן..." לחש מירוקו "עכשיו..." והתקרב...... סאנגו ראתה שהוא עוצם את עיניו והתרגשה. מבין השיחים קפץ שיפו בבהלה והבהיל את סאנגו ומירוקו, והם התרחקו זה מזו בסומק עז. "מה קרה שיפו?" סאנגו הראשונה שהתעשתה אחרי כמה שניות. "קירארה נעלמה!!!" אמר כמעט בבכי, שיפו היה כמעט חברה הטוב ביותר של קירארה, פתאום דאגה הציפה את סאנגו, היא תפסה בידו של מירוקו והרימה אותו. "בואו לעזור לי לחפש אותה!!!" צעקה ושכחה את השיחה שהיה לה לפני זה עם מירוקו. מירוק היה נבוך ועדיין הסמיק, זה- עוד לא קרה לו... סאנגו התחילה לרוץ בין השיחים והעצים העבותים בצעקות: "קירארה!!!!! קירארה!!!!! קירארה!!!!" עורבים וינשופים ברחו מהחורים והיא שמעה את צעקתו המבוהלת של אינויאשה. הוא בא מעבר לשיחים, פרוע שיער. מירוקו גיחך לעצמו, זה נראה מוזר, כל השיער הלבן שתמיד ישר היה כמו רעמה מסביב לראשו של חצי שד הכלב- אינויאשה. הוא אמר: "תגידו השתגעתם?! אתם תאירו גם את קגומה..." "אבל אני ערה..." אמרה קגומה בישנוניות, היא גם שמעה את הצעקות ובאה עם עיגולים שחורים קטנים מתחת לעיניים. "מה קרה?!" דרש אינויאשה לדעת. "למה בתוקפנות?" נזפה קגומה ואינויאשה התעלם. "קירארה נעלמה!" אמר מירוקו. "אוי ואבוי!" אמרה קגומה "גם אני אצטרף..." אינויאשה פלט נחרת בוז "היא תחזר בבוקר.. לילה טוב..." אמר וחזר למחנה. קגומה באה אחריהם אבל הפעם הם לא צעקו, רק סאנגו לחשה: "קירארה מותק.. איפה את?" פתאום היא שמעה ייללה של שמחה מעבר לשיחים. היא התפרצה: "קירארה!" מה שהיא ראתה היה ממש מחזה, קירארה התגלגלה עם עוד שועל שני-זנבות, לשועל השני היה כמו זקן שחור מחודד אבל על הצוואר, הוא היה יפה תואר. הם התגלגלו בכיף עד שסאנגו באה ואז קירארה ייבבה באושר וקפצה לחיק סאנגו ושיפו קפץ וצהל ועשה סלטות. השועל השני התקרב קצת. סאנגו ליטפה את קירארה בדאגה וראתה שהיא לא נפצעה, היא שמחה וחיבקה אותה, קירארה גרגרה בהנאה והתקפלה על סאנגו. פתאום הם שמעו צעקה מהשיחים: "שפי!!! שפי!!!" ונער בערך בגיל 16 הופיע מעבר לעץ. קירארה קפצה לעבר השועל השני והנער. פתאום סאנגו הרגישה משהו מוזר, מין דגדוגים נעימים בחזה למרות שקירארה חזרה להיות קרובה לשועל השני... "מה זה היה?" חשבה לעצמה... "איזו הרגשה משונה... אולי... לא, לא יכול להיות..."
Horse Wishper
New member
תיקון:
בשורות הראשונות כתבתי: "כשאמרה את שמו..." תיקון: "כשאמרה את שמו בראשה.."
בשורות הראשונות כתבתי: "כשאמרה את שמו..." תיקון: "כשאמרה את שמו בראשה.."
Horse Wishper
New member
אני רואה שאף אחד לא שם עליי פס.....
מלפפון ים 1
New member
את לא מצפה שיגיבו לך תוך דקה,
נכון?
נכון?
Horse Wishper
New member
לא משנה, תתעלמו ממני
עמית...../images/Emo7.gif
את כותבת יפה.. אבל אני לא אוהבת את הרעיון של הפיק. אני-שונאת-פיקים-שיש-בהם-מירוקו-פלוס-סאנגו-כי-מירוקו-הוא-שלי-ורק-שלי-ולא-של-אף-אחת-אחרת-!!!!!!!
טוב, נרגעתי. אזז בקיצר מה שרציתי להגיד זה שאת כותבת מאוד מאוד יפה, אבל אני פשוט לא אוהבת את הרעיון.. סורי אם העלבתי אותך
את כותבת יפה.. אבל אני לא אוהבת את הרעיון של הפיק. אני-שונאת-פיקים-שיש-בהם-מירוקו-פלוס-סאנגו-כי-מירוקו-הוא-שלי-ורק-שלי-ולא-של-אף-אחת-אחרת-!!!!!!!
עוד מירוקו+סאנגו ../images/Emo99.gif
פיק יפההה!!!!!!! אהבתי..!! אני כל כך אוהבת דברים עם סאנגו צ'אן/מירוקו כי הם אף פעם לא ביחד בסדרה...
למישהו יש מושג מתי הם יהיו ביחד? לא לפרט, רק איזה פרק? בכל מקרה, פיק יפפפפההה!!!! אני רוצה המשךךךך!!!! (אני רוצה יותר מידי המשכים בזמן האחרון...
)
פיק יפההה!!!!!!! אהבתי..!! אני כל כך אוהבת דברים עם סאנגו צ'אן/מירוקו כי הם אף פעם לא ביחד בסדרה...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.