הקטגוריה שהשועל הכי מחכה לה הערב

[אניאורחת]

טוב, אי אפשר להאשים את מאיה בצרידות שהיתה לה

במחנה האמונים. זה לא היה תלוי בה. ועם כל הצרידות - היא הצליחה לשיר ולהרשים (אותי לפחות).
היא שרה את השירים שונה מהמקור וזה מה שיפה.
אני חושבת שיש לה הרבה כח על הבמה וכל הפרצופים והתנתקות הזו בזמן השיר - דווקא טובה לה. לא אהבתי שפורטיס ניסה לשנות אותה ובזה גם הרס לה, לעתי.
היא לא ירדה על שופטים - היא רק אמרה שהיא לא מתחברת למוסיקה שלהם וזה לגמרי לגיטימי.
אני אהבתי את האודישנים שלה ושמעתי אותם המון פעמים - והצטערתי שהפסיקו אותה באמצע.
מה עוד - שעדן היתה הרבה פחות טובה ממנה.

לגבי דניאל : אולי הועץ של שירי המליץ לא להכניס אותה. אני חושבת שהיא מצויינת. היא שרה טוב, מופיעה בצורה מענית ועושה רושם גם של מישהי עם לב טוב. חבל.
נטע משעממת ולא משנה כמה היא מוזיקאית. לא הייתי הולכת להופעה שלה גם אם היו משלמים לי עבור הכרטיס ומסיעים ומחזירים אותי.

גם אני חושבת שאישחר טוב מאד.
רוז עם יכולות ווקליות אבל נמאס לי כבר מהקטע הפיליפיני שהיא מנפנפת בו בלי סוף. היא רוצה לייצג את הפיליפים בארץ(?!), אמרה שמענייןאם גם בבית השופטת יש פיליפינית שעובדת וכו'.
היי. זו תחרות שירה לא התמסכנות. אף אחד לא הכריח אף אחד לבוא ולעבוד כאן ולהיות עוזרת בית או מטפלת זו לא בושה. זו עבוה שמכבדת, כמו כל עבודה.
עדן -אהבתי באודישנים הקודמים אתמול לא היה טוב.
מאוריצ'יו - לא מעניין אותי. לא ממש מעניין.
מאיה עם קול יפה מאד, שרה בלי מאמץ - אבל לא יודעת לתת הופעה.

אני גם חושבת שאם המטרה היא הופעות חיות אז האודן בבית השוטים עושים עוול למתמודדים שטובים על במה(דניאל למשל) אבל פחות בקטע האינטימי (נטע למשל).

 

[נאוסיקאיי]

למיטב זכרוני פורטיס לא אמר לה

להפסיק עם הפרצופים, זה דווקא משהו שהוא ציין לטובתה באודישן השני, אלא שהיא לא נחשפת רגשית או משהו כזה, שיש מסביבה חומות.

לגבי רוז: לא מרגישה שהיא מתמסכנת בכלל. לגבי הבית והניקיון - זו הייתה הערה "מקצועית" ששעשעה אותי באופן אישי.

 

[xjoiq]

הצרידות שהיתה למאיה עקב היבלת היא זו שהצילה א

אותה.
כמו בגד שמחמיא לאשה כך היבלת הזאת שהיא סבלה ממנה קישטה את מיתרי הקול שלה(ואני רציני לחלוטין ולא ציני) והעניקו לה צבע קול מה זה חבלז מעניין.
תאמיני לי שאם הייתי חוקר רפואי הייתי מנסה להמציא יבלות מלאכותיות בשביל זמרים שהקול שלהם יותר מדי צלול ולא מעניין/מושך.

 

[אניאורחת]

לא נראה לי

באודישן הראשון היא לא היתה צרודה והיה לה אודישןמצויין.
בבית השופט היה נסיון לתכנת אותה להיות מה שהיא לא ואם נוסיף לזה שהיא מתאימה לדעתי להיות על במה ולא זמרת קומזיץ - אז זה גם עיכב אותה.
וחבל לי כי ממש רציתי לראות אותה מבצעת שיר שלם על במה. אותה ואת דניאל.

 

[xjoiq]

בשביל אודישן ראשון המשוכה/תנאי הסף הם נמוכים

יחסית למשוכות בהמשך הדרך.
באודישן הראשוני אפשר לעבור גם עם קול צלול מהסוג הלא מענין/מושך ובלבד ש:1)שרים טוב בלי לזייף בצורה זוועתית 2)קאבר שהוא לא תוכי למקור.
בהמשך צריך צבע קול מענין ו/או מרענן ו/או עוצמתיות או קטיפתיות או גמישות עד וירטואוזיות במעברים בין הטונים.

ספק גדול אם מאיה היתה עוברת בבתי השופטים עם השיר שלה מהאודישן

 

[danlevin1]

תמר הכי בוגרת שם

אם קול מהפנט כמו שלה משעמם אותך אז אין לי מה להגיד
הביצוע שלה היה הכי טוב מהבנות , היא רק מתחילה לשיר, אתה מתרגש
עדן הייתה הכי חלשה והייתה צריכה להיות מודחת

 

[xjoiq]

השירה שלה קרה

בגלל זה קשה מאוד להתחבר אליה

הרבה מועמדים(אפילו רוב המועמדים) סובלים מהבעיה הזאת אבל אצלה זה אפילו יותר קיצוני אפשר להצטנן פחד מרוב

,אפצ'ייי.

 

[נאוסיקאיי]

אני לא מרגישה שום דבר קר בשירה של תמר

להפך, יש משהו בעיני מאוד חם ובלתי אמצעי בקול שלה והתחברתי אליה מהרגע הראשון ששמעתי אותה שרה.

 

[xjoiq]

תפרידי

חם//בלתי אמצעי//התחברתי
חם??ההבדל בין חם לקר זה כמו ההבדל בין אדם שמדבר איתך מ-100 מטר או צמוד לאוזן וגם בעיה של חיבור לטקסט
בלתי אמצעי? (וגם בלי מניירות) יתכן
התחברתי? מותר לך

 

[נאוסיקאיי]

תודה על הרשות

לא הרגשתי שום בעיה של חיבור לטקסט עם תמר, לא הרגשתי שום ריחוק, שום ניכור.
אני מרגישה שאתה מנסה לנסח פה איזה מדד אמפירי, אבל בסופו של דבר זה לא כמו "מזייף או לא מזייף", זה עיניין סובייקטיבי, כולל ההגדרות. אני למשל הייתי מגדירה שירה קרה כשירה מכנית, שירה שהיא מאוד טובה טכנית אבל לא מעבירה אלי, המאזינה, שום רגש. לכן אני לא מגדירה את תמר כשירה קרה, כי אני כן מרגישה רגש ממנה כשהיא שרה.
עם עם ענבל ביבי לעומת זאת, לא היה לי שום חיבור, כשהיא שרה, היא נשמעה לי טוב, אבל תהרוג אותי אם אני זוכרת עכשיו איך היא שרה ואפילו מה היא שרה. גם לא זכרתי אותה מהאודישנים בכלל, עד כה, היא עוברת לידי. אבל אני רואה שיש פה אנשים שמתפעלים ממנה, ואני מניחה שלהם היא כן עושה משהו שלי היא לא עושה, שהרגשות שעוברים אליהם ממנה לא עוברים אלי. יכול להיות שזה יקרה בהמשך, יכול להיות שתמיד אני והיא נהיה כמו קווים מקבילים. עם תמר לעומת זאת היה לי חיבור מהרגע הראשון שהיא שרה.

 

[xjoiq]

על לא דבר

אז ככה:
הדבר היחידי כמעט שהוא נטו סובייקטיבי זה החבילה הכוללת
אפילו בתחום צבע קול שהוא גם משהו סובייקטיבי כביכול עדיין יש צבע קול סטטיסטית טוב ויש צבע קול סטטיסטית פחות טוב.
השירה של תמר היא מרוחקת היא נמצאת בחדר אחד והשיר נמצא בחדר השני מעבר לקיר הליריקה לא מולחמת למלודיקה היא מונחת עליה אפילו עם חציצה מסויימת כך שאין חיבור לטקסט לא מרגישים שה

נמצא בקואליציה עם השיר. חסר הרגש שישתקף מתוך השיר. חסר שהשיר יקרין אמוציונליות.
החיבור שלך שאת מתארת אותו ייתכן שזה חיבור עם עיסקת החבילה הכוללת שהיא מביאה אבל זה איננו חיבור שנובע מהחיבור העצמי שלה.

אם את רוצה להבין את מה שכתבתי לך פה יותר טוב תסתכלי על השירה של ליאור דרעי שהוא סובל פחות או יותר מאותם סוג דומה של קור בשירה שלו. שם שיתכן שבמקרה שלו,כשאין לך את החיבור לחבילה הכוללת כמו במקרה של תמר,תביני יותר טוב באיזה פרמטרים אני מייחס את החולשה לשירה של תמר.

 

[נאוסיקאיי]

אבל *כל* מה שכתבת הוא סובייקטיבי

אני מרגישה שאתה מנסה לקבוע מדדים אמפירים, אבל זה די בעייתי כשהנקודת המוצא להשוואה היא הטעם האישי שלך וכשאתה לא מודע לכך או מתכחש לזה.
צבע קול הוא לא משהו סובייקטיבי כביכול, הוא סובייקטיבי פאר-אקסלנס, והוא מאוד תלוי זמן, תקופה ואופנה. לכן גם הסטיסטיקה לא עובדת כאן. מה גם שטעם ההמון לא שווה לאיכות, אחרת ג'סטין ביבר הוא הזמר הטוב ביותר ביקום עם צבע הקול הכי מושי-מושי-מושלם.

זה לא שאני לגמרי פוסט מודרנית פה, אני כן מייחסת חשיבות לקאנון, אני כן מייחסת חשיבות לדעת מומחים ואפילו לדעת רבים, אבל זה לא כ"כ רלוונטי לתוכנית הספציפית הזו (אם כי אם הרבה אנשים מתלהבים פה ממישהו בפורום אני כן לוקחת את זה לתשומת ליבי ומנסה להקשיב לו יותר בתשומת לב), החשיבות הכי גדולה שאני נותנת היא: הטעם האישי שלי, ההתרשמות האישית שלי. אני כן מנסה להיות אובייקיבית יותר מהרגיל, לפתוח את עצמי לסגנונות שברגיל לא ממש מעניינים אותי, אבל בשורה התחתונה הכל פה סובייקטיבי.

לגבי ליאור דרעי, אני רק זוכרת שחיבבתי אותו ואת קולו עד לתחרות האחרונה, הוא נתן ביצוע ממש לא טוב של ניצוצות, הוא גם לא התחבר אליו, גם נשמע עייף ולא מרוכז וכאילו הוא לא שם עד הסוף. כאמור, מתמר לא הרגשתי את זה.

 

[xjoiq]

לאו דווקא

כנראה ששילוב סטטיסטיקה בהגדרות של צבע קול איננה ההגדרה המתאימה ייתכן שההגדרה הנכונה בעינייני צבע קול היא סטטיסטית לדעת מומחים או אז אפשר להתייחס לג'סטין ביבר במונחים סטטיסטיים רק בעינייני ז'אנר וגרוביות ולאו דווקא בענייני צבע קול.

חיבור/אי חיבור לטקסט הוא איננו מהמדדים הסובייקטיביים(בפרט לא לדעת מומחים) וכנ"ל שירה עם/בלי רגש/רגש חלקי כנ"ל הגשה של הלב של המבצע ביחד עם הגשת השיר בכל הפרמטרים האלו תמר(לצערי) לא הצטיינה
וכפי שאמרתי כבר קודם זה עדיין לא מונע את האפשרות שהחבילה הכוללת כן מוצאת חן בעיניך

למרות שאני אישית בטעמי האישי מייחס חשיבות רבה עד מכריעה לרגש בשיר(כשבתוכו כלול גם התחברות לטקסט,הגשת הלב ונוכחות המבצע באותו חדר בו הוא שר) על מנת שאני אוכל להתחבר אליו[למרות שיש יוצאים מן הכלל וטעם אישי איננו מדע מדויק וייתכנו דברים נוספים שיעשו לי את זה אבל אני לא רוצה לסבך את זה אז את יכולה לקרוא בלי הסוגריים המרובעים].

הפרמטרים עצמם של הרגש(כגון אלה שציינתי בפיסקה השניה לעיל)אינם תלויים בנקודת המוצא שלי. מידת ההשפעה של אותם פרמטרים על החבילה הכוללת של מציאת חן כן תלויה בנקודת המוצא שלי.

ניסיתי להיות סכימטי ככל הניתן אני מקווה שגם הצלחתי להיות מובן.

 

[נאוסיקאיי]

כל דבר שאינו יכול להמדד בפרמטרים מוחלטים

מושפע מסובייקטיביות.
נגיד, אם פתרת נכון את כל התשובות במבחן במתמטיקה אז תקבל 100, אבל גם אם אתה בקיא בחומר בספרות, יש מצב שתקבל 100, יש מצב שתקבל 90, יש מצב שתקבל 82.5. סביר להניח שאם אתה יודע את החומר לא תכשל, אבל רמת ההצלחה שלך במבחן עוברת דרך ההערכה הסובייקטיבית של המורה.

בעיניין המומחים, שאני כן מקבלת את סמכותם כמו סמכות הקאנון, הם כמו המורים, הם גם בני אדם וגם הם שופטים בעזרת הידע שלהם שעובר דרך המנסרות הסובייקטיביות שלהם.

בכל מקרה, בתוכנית הזו אין מומחים (ובדוואי שאין מה לדבר על קאנון), מלבד השופטים (ואותנו). זה לא שיש פה גם צוות של מוסיקולוגים ומבקרי מוזיקה שיושב על המדוכה אחרי כל ביצוע ונותן חוות דעת מנומקת, לכן דעת מומחים אינה משנה כאן.

לא הבנתי מדוע לשיטתך חיבור לטקסט הוא אינו מדד סובייקטיבי ועל דעת איזה מומחים אתה מתבסס, אבל לדעתי זה סובייקטיבי; אם ניקח את זה לתחום דומה - חיבור לטקסט של שחקן, אז שני אנשים שונים, בין אם הם חובבים או מבקרי קולנוע מקצועיים יכולים לראות את אותה השחקנית והאחד יחשוב שהיה לה חיבור לטקסט והשני לא. כמו עם המבחן בספרות, סביר להניח שהלן מיירן תצליח בבחינה יותר מנניח קירסטן סטיוארט, אבל אם ההצלחה שלה תתבטא במאה, תשעים או 82.5 - זה כבר תלוי בעיני המתבונן, וגם להלן מיירן יש ימים גרועים כמו שלסטיוארט יש מוצלחים. זה גם מאוד תלוי במידת ההזדהות עם הטקסט של השומע. בפרק של שלשום משה פרץ התרגש מהביצוע של אורי שכיב ואמר לו שזה הזכיר לו את יחסיו הוא עם אביו. יכול להיות שהוא לא היה מתרגש כך לולא שכיב היה מדבר קודם על הקשר עם אביו ונותן לפרץ את זוית הראיה הזו, כי השיר לא מדבר על יחסי אב ובן (אאל"ט) אלא יכול להתפרש בכמה וכמה דרכים. דוגמא אחרת, בתוכנית רויאל שף (אם אתה לא רואה - ריאליטי בנוסח לה לה לנד על בישול שהשופטים בו הם שפים ידועי שם ממסעדות עם כוכבי מישלן, כלומר, מומחים עם דיפלומה) אחד השופטים התמוגג מאחת המנות כי היא הזכירה לו האת האוכל שסבתו הייתה מכינה לו (אם כי הוא הכיר בחוסר הסובייקטיביות שלו במקרה הזה).

בשורה התחתונה, אתה טוען שפרמטרים של רגש אינם תלויים בנקודת המוצא שלך, כלומר, הם פרמטרים אובייקטיבים ולא סובייקטיבים. בעיני זה אוקסימרון, אין דבר יותר סובייקטיבי מרגש

 

[xjoiq]

אני אנסה ליישב לך את הדברים

כל דבר שאיננו מדע מדויק נתון להשפעה סובייקטיבית כזו או אחרת שעל פי רוב איננה מכרעת ו/או איננה מקובלת כשם שבהסטוריה יש נרטיבים הסטוריים מקובלים ויש נרטיבים לא מקובלים.

כשאני מדבר על מומחים אני מדבר על מומחים וירטואליים לא צריך ללקט את המומחים אפשר לבצע אומדנה מה היו המומחים אומרים לנו לו היו יושבים איתנו ביחד.האומדנה מקנה למדע לא מדויק כלים של מדע מדויק.

הפרמטרים של רגש אינם פרמטרים אובייקטיביים הם פרמטרים עם אומדנה המתקרבת לאובייקטיביות עם סטיית תקן/אחוז שגיאה מוגדר כשם שהגדרת בדוגמאות שלך הצלחה כדבר שבין 82.5 ל-100.

 

[נאוסיקאיי]

אפשר לבצע אומדנה מה היו המומחים אומרים לנו???

איך בדיוק? איזה מומחים ואיך אתה בדיוק מדבר איתם? זה נשמע מוזר. סוג של סיאנס?

בתכלס אתה פשוט מניח שאותם המומחים היו חושבים בול כמוך, לא?

סטיית תקן של 82.5 ל-100 היא משמעותית, זה ההבדל בין "טוב" ל"שגיב ונפלא".

 

[xjoiq]

אנחנו יכולים להרגיש את האזור

של הפרמטר אם זה באזור הלבן, האפור בהיר, האפור, האפור הכהה, או השחור ועל פי זה לבצע את האומדנה

 

[נאוסיקאיי]

בסדר, אבל כל אחד מרגיש אחרת

עובדה שאני ואתה לא מסכימים על תמר.
אם זה היה כל כך קל ופשוט לשקלול אז כל הפורום והשופטים היו תמימי דעים ביחס לכל מתמודד, אבל זה לא ככה.
יש את המקרים הברורים, כשאתה רואה את מישהי כמו רוז לדוגמא ולידה מישהי כמו משי (ההיא שניסתה לשיר שיר של מוג'דה) אז ברור מי לשבט ומי לחסד, אבל בינהן יש סקאלה שלמה של אפורים והעדפות אישיות.

 

[xjoiq]

תבדילי בין המאקרו למיקרו

במאקרו או נקרא לזה בחבילה הכוללת יכולים להיות הבדלים קיצוניים כמו שחור ולבן.
במיקרו כשבודקים כל פרמטר ופרמטר בפני עצמו עדיין יכולים להיות שינויים ברושם אבל זה עדיין סטייה שיכולה להסתכם נגיד ב-20-30%. די נדיר שתהיה מחלוקת גדולה יותר.

 

[נאוסיקאיי]

ו-30% כאמור זה המון ומהותי

אני מסכימה, וכתבתי את זה גם קודם, שרוב האנשים יכולים להבדיל בקלות בין אדם ששר נהדר ולבין זייפן ללא תקנה, בין שחקן טוב לגרוע, בין פסנתרן דגול לחובב שבקושי מסוגל לנגן צ'ופסטיקס, בין צייר גדול ל... טוב, באמנות הפלסטית יש לנו בעיה, אז נעזוב את זה. אבל בשלושים עשרים אחוז שלא נסכים עליהם נמצאים הרי רוב הזמרים המצליחים ופה נכנס האלמנט של הטעם האישי, ההעדפות התרבותיות והרגישויות האישיות, מי נוגע בך ומי לא.
האוטוריטה הכי גדולה היא זו של הקאנון, ההיסטוריה היא המומחה הטוב ביותר, אבל בשביל התוכנית הנוכחית אנחנו צריכים דלוריאן או את הטארדיס של דוקטור הו (אם כי בלי אלו ובלי להיות נביאה בעירה, על סמך ניסיון העבר מתוכניות דומות, סביר להניח שעל רוב המשתתפים לא נשמע בעוד שנים מהיום, ולא מפני שהם לא מוכשרים, אבל זה כבר נושא לדיון אחר).