הקטעים המפגרים שלכם.

[innocence]

גם.

אני עם החבר 5כמעט 6 שנים (אמנם לא גרים יחד...) וזה יותר מדי אינטימי. וזה מסוג הדברים שאני לא רואה צורך לחשוף אותם לאחרים ואין סיבה שזה יעניין אף אחד.

 

[HouseAtreides]

מסכים איתך לגמרי

שום דבר חיובי לא יכול לצאת מצפייה בצרכים או במי שעושה אותם. הדעה שלי לא השתנתה גם אחרי 5 שנים שגרים יחד......

 

[Marie Curie]

חולקת עליכם

אם יורשה לי. אני חושבת שיכולת לשתף גם את החלקים האינטימיים הכי פרטיים והכי בסיסיים, היא חוויה חזקה, עמוקה ומיוחדת.

 

[גם אני6]

מבינה אצלי זה היה אחרת,

אולי הקרבה אצלי הייתה כ"כ גדולה, האהבה הייתה כ"כ גדולה ש"לא ראיתי בעיניים"(אבל ראיתי והייתי מודעת) - אז פשוט לא חשבתי במושגים כאלה. אני מבינה את מה שאת כותבת ויכולה להבין ולהתחבר בנוגע לכל אדם אחר שהכרתי ואני מכירה.. אבל לא איתו, לא אז. כאילו.. מצדי- גם כשהוא היה בבית שימוש כל מה שרציתי היה לבוא ולהניח את הראש על הברכיים שלו וגם אם הייתה זרוקה על המיטה איזו חולצה שלו, הייתי מרימה אותה בכיף ומסניפה אותה- לבדוק אם היא מלוכלכת או נקיה. אבל גם ריח הזיעה (שירחיק אותי מכל אדם אחר), הייתי מריחה ומחייכת ומסניפה. סתם, פשוט כי זה היה הוא.

 

[innocence]

אני פשוט מסתכלת על זה אחרת.

גם כשנאי בזוגיות, אני עדיין אני, ועדיין יש דברים שאני מעדיפה להשאיר לעצמי. העובדה שנאי בזוגיות לא אומר שאנחנו צריכים להפוך ליישות אחת.

 

[גם אני6]

בוודאי. די עצוב כאשר זה לא כך, למען האמת..

אני חושבת שזה כבר קשור ל- מתי את מרגישה ש-הוי, הנה נגעו לך בפרטיות שלך-. ביותר מדיי פרטיות. אצל כל אחד הקו הזה, קו הגבול הזה הוא אחר, שונה. אישי מאוד. אני יודעת שאצלי- עם כל אדם הקו הזה יכול להיות מאוד דומה, אבל עם הוריי, לדומא(או בבית הוריי, יותר נכון)- הדברים יהיו אחרים לחלוטין. כך גם היה עם מיסטר X. להבדיל- אם מישהו יניח יד על הצוואר שלי, היא לא תשאר שם הרבה זמן(אולי, בצחוק טוב..) למעשה, לא הרבה זרים נוגעים בי בכלל, יש לי כבוד לגוף שלי(ושוב- אצל כל אדם ההרגשה הזו היא סובייקטיבית מאוד. מהו "כבוד לגוף". זה לא ענין של הגדרה, זה ענין יותר של הרגשה, אצלי) אם אדם מסוים יניח יד על הגרון שלי- זה יהיה בסדר. אפילו יותר מ. אפילו מדליק [--אפילו יותר מ..]

 

[innocence]

אין ספק,

פרטיות היא משהו שמשתנה מאחד לאחד.

 

[DDN]

לא יכול לתת לכיור להתמלא

סיימתי להשתמש - שוטף את הכלים. הכיור שלי במטבח צריך להיות ריק. (כשאני אוכל מול סדרה/סרט, אני אחכה עד סוף הפרק ולא איך שסיימתי לאכול. אני לא עד כדי כך מופרע) זה כמעט ברמת הפרעה.

 

[HouseAtreides]

../images/Emo45.gifאני יוצא מדעתי אם משאירים כלים בכיור../images/Emo70.gif

בעיקר כשזו הופכת להיות תופעה קבועה של אדם מסויים. למעשה, זו אחת משתי אפשרויות. אופציה שניה היא שכולם נדבקים בהדרגה מהסוציומט שעושה זאת, ואז זה מעצבן אפילו יותר, כי אני הופך להיות היחיד שאין לו סיכוי לאמץ מנהג כזה. זה בעיני אחד הסמלים הבולטים לסוציומטיות ולפיזור דעת, שהמתחרה העיקרי שלו הוא השתנה על מושב האסלה או על הרצפה מבלי לנקות אח"כ.

 

[DDN]

אוי. . ..השתנה על מושב האסלה

אוקיי, הבנתי, שירותים ציבוריים, אתה נגעל להרים את המושב אז אני תמיד בועט אותו למעלה. בשביל מה יש לי נעליים? אבל לא. .. . אנשים משאירים אותו למטה, ואז אני מגיע להשתמש ואני רואה טיפות צהובות עליו. איכס. אם הייתי תופס את מי שעושה את זה פה, הייתי עושה לו בושות מול כל הקומה (לא הייתה לי בעיה לעשות בושות למי שתפסתי מעשן בשירותים ומי שלא סוגר את הברז עד הסוף)

 

[גם אני6]

DD. פסקה שניה- way 2much info!../images/Emo178.gif

אבל למה בהכרח "מופרע"? אני פשוט לא יכולה לחכות בשביל לשטוף כלים, משום שזה תענוג והנאה בשבילי. יחד עם זאת, יש קטעים שאעדיף לא לשטוף כלי-כלי, גם מפני שזה ממש מייבש את העור וגם משום "לשמור לאח"כ" כ-י כמו משהו שאוהבים ולא רצים למצות אותו באותו הרגע.

 

[DDN]

היי - זה שרשור מופרע!

אני לא אוהב לשטוף כלים, בגלל זה אני דואג לשטוף אותם כשהם מעט ולא הופכים לערימה. אצל זוג חברים שלי, הם שוטפים כלים פעם בסופשבוע (וגם זה במקרה הטוב), שבפעם אחת ערימת הכלים כבר נעשתה תבונית

 

[גם אני6]

טוב, על זה יש לי תשובה אחת..

גרת פעם עם בנים? [בסדר, אתם, כנראה, יוצאי דופן..]

 

[DDN]

בצבא, אבל זה לא נחשב. לא היה לנו מטבח

היינו בין שניים לחמישה בחדר לפרקים, בבסיס סגור ורחוק. שם פיתחתי את שיטת ה: "אם תעשה משהו לאט ויסודי, יבוא מישהו עם 'פלפל' שיכול לעשות את זה מהר ויסודי, יתעצבן מהאיטיות שלך ויעשה את זה במקומך" ה"זוג" חברים שלי זה גבר ואישה נשואים אגב, לא זוג חברים בנים.

 

[גם אני6]

לא לכולם ה"שיטה" שלך תפריע

דווקא נראה לי שבצבא כולם מגובשים, עוזרים אחד לשני. אחווה כזאת. דווקא שם, נראה לי, לומדים הרבה יותר מהר איך להסתדר ולהחזיק את המקום שאתה גר בו. סוג של התבגרות ולהיהפך ל"גבר" גם מבחינה רגשית. לא?

 

[HouseAtreides]

בהחלט יש בזה משהו

הצבא הוא המסגרת הראשונה (בהנחה שלא לומדים במסגרת של פנימייה) שבה חיים לאורך זמן מחוץ לבית של ההורים, ובקבוצה של בני אותו גיל בערך. הפעם הבאה שזה קורה (בהנחה שלומדים במוסד רחוק מהבית) היא באוניברסיטה או במכללה. שם מתקיים המבחן האמיתי והוא אפילו יותר מסובך, כי בצבא עוד מוכתבים כללים וניתנים שירותים רבים שאין בדירת סטודנטים.

 

[גם אני6]

יאפ

בצבא, אני חושבת, אנשים רוצים להיתפס כ"חיילים", כמסודרים ומתוקתקים יותר. זה חלק מהקטע וחלק מהגאווה הזו- של להיות חיילים. אם כאשר אתה סטודנט- זה בסדר להיות זרוק ובלאגניסט, בצבא חלק ממה שמפגינים זה דווקא את ה"חייליות" שבך..

 

[svety]

גם אצלנו זה ככה.

יש לי קערה עם שאריות פירה שעומדת כבר... חודש? חודשיים? סגורה עם מכסה ומחכה שמישהו ישטוף אותה. בקצב הזה היא תקום לבד ותשטוף את עצמה...

 

[HouseAtreides]

אני לא הייתי נרגע מעצם המחשבה

שאולי מישהו הספיק לירוק / להוציא ליחה / לסחוט סמרטוט רצפה / להשתמש בכימיקלים לא סימפטיים, ועוד כמה אפשרויות סבירות למדי בבית מגורים......... והכל נח לו בניחותא בתוך הקערה הזו. חוץ מזה, מה זו החוצפה הזו? בכל פעם שאני בא לירוק או לקנח את האף לתוך הכיור, אני צריך לתמרן בין ערמות של כלים? מה זה זה??

חוצפה! פשוט חוצפה!

 

[DDN]

אם היא תגיע למצב שהיא תשטוף את עצמה,

היא עלולה גם להגיע לשטוף אותך. כשלפירה יש תבונה, לא יודעים איפה הוא יעצר!