אני לא יודעת, אבל משהו פסיכולוגי פשוט גורם לזה שלא יהיה לי חשק לאכול את הביס או שניים האחרונים. לא כי אני לא רעבה או משהו, אלא פשוט כי.. יוצא לי החשק? לא יודעת להסביר את זה.
שמעת על מישהו שאוכל את הפיתה סביב-סביב ומשאיר את האמצע (שבאמת מלא כל טוב בדרך כלל)? או אוכל את הגביע ומשאיר את הסוף של הקצפת (עם הדובדבן)? סביר להניח שלא, אבל ניתן לקוות שאם קיים אדם כזה, זה בדיוק השרשור שיוציא אותו מהארון......
כשהייתי בכיתה א אמא היתה נותנת לי פיתה ריקה לבית הספר (כי לא אהבתי שום דבר מרוח בפנים) הייתי פורסת ל2 (2 עיגולים), מוציאה עם הפה עיגולים בכל מיני גלים בפיתה עד שלא נשאר יותר מקום, ואת כל השאר זרקתי XDD
לא הייתי אוכלת כלום. אמא או אבא היו טורחים על סנדביצ'ים שהייתי משאירה בתיק בתא האוכל עד שהעלו עובש והילקוט שלי הסריח. (אחרי שתא האוכל התמלא, מילאתי תאים נוספים בסנדביצ'ים שדינם להירקב) עד שאמא שלי היתה מרוקנת את הילקוט עם כפפות והסיפור היה חוזר על עצמו. ככה לאורך שנים. אני לא הייתי אוכלת, אבל ההורים מעולם לא שלחו אותי בלי אוכל. וגם לא יכלו לומר לי במפורש להשליך את הסנדביצ'ים בעצמי... מילכוד 22.
סנדוויצ'ים מעלי עובש, וחלקם אפילו שחורים שכמובן שלא הייתי נוגעת בהם גם כשהיו טריים. בשלב מסוים הגעתי לתיכון ואז היתה קפיטריה ופשוט גילינו שאני לא אוהבת לאכול כריכים קרים (זה ממש מבאס אותי ולא טעים לי) והיה לנו הסדר עם בעל הקפיטריה וכל יום הייתי קונה שם אוכל חם בצהריים.
אגב, הקטע של ערבוב אוכל - כל כך מובן... אני נוטה לכוון את הכמות והמהירות, ככה שאני אסיים את המנה הבשרית והתוספת, או (נגיד בארוחה חלבית) את כל המרכיבים באותו הזמן. שלא ישאר משהו אחד, ומשהו אחר לא.