הקטעים המפגרים שלכם.

[יעלי וזה]

כלים עם שאריות של אוכל אני משתדלת לשטוף

בהקדם, לפני שיתחילו לגדול שם כל מיני יצורים שיפתחו חיים משלהם

 

[innocence]

רוצחת!!

 

[HouseAtreides]

לא מסוגל להירדם אם האוזניים לא מכוסות

זה גורם לי לתחושה טורדנית בלתי פוסקת, כאילו בכל רגע עלול אורח או חפץ לא רצוי לפלוש לי לתוך האוזן. מי יודע, אולי זו טראומה מניתוח לניקוז נוזלים באוזניים שעברתי בילדותי - עד היום אני זוכר את הפרוצדורה הבלתי נעימה של הוצאת צינוריות הניקוז מהאוזניים...

 

[innocence]

יש לי ידיד שנכנס לו לשם חרק.

היינו בגדנ"ע וישנו בשטח ובאמצע הלילה כאבי תופת כי מסתבר שטייל לו חרק פנימה ולא הצליח לצאת.

 

[HouseAtreides]

בקיצור, מישהו צריך להמציא מכסים לאוזניים../images/Emo107.gif

 

[svety]

קודם שימציאו ווישרים למשקפיים!

 

[innocence]

../images/Emo45.gif

 

[גם אני6]

אפילו אלת'ון ג'ון הלך עם כאלה

קחי

 

[גם אני6]

הזכרת לי..

כשהייתי בתיכון, אחת הבנות סיפרה שהיא הרגישה משהו וגרדה את הצד.. ובבוקר התעוררה ומצאה מקק, תיקן מעוף ענק, מרוח עליה(שכפי הנראה, זה מה שטייל עליה והיא מחצה אותו בלילה עם היד) מאז, כאשר אני מרגישה אפילו רוח קלילה עליי או סתם גירוד- אני די *בעעעעעעעע*, כזה, מתעוותת.. וזה לא שאני מפחדת ממקקים.

 

[elcool]

לסיים את הצלחת עד הסוף

זה קורה לרוב בצהריים, או כשאני אוכל משהו חם או מבושל - אני לא מרוקן את הצלחת. כמעט תמיד אני משאיר חתיכת פסטה אחת, או חתיכה קטנה מהקשה של הלחם. פעם היתה לי בעיה עם אוכל מעורבב, אבל כשהתחלתי לקחת אוכל לעבודה וללימודים בקופסאות הוא תמיד התערבב בתיק עד שזה הפסיק להציק לי

אני לא אוכל ירקות לא מבושלים - משמע אני אוכל סלט, או סתם מלפפון ככה. פשוט העדפה שלי.

 

[Light18m]

פעם זה היה מכללי הנימוס

יש סיפור בגמרא על איזה אמורא שלא השאיר כלום בצלחת באיזה מסעדה שהוא אכל בה. הוא מספר את זה בתור דוגמה לנפילה שהייתה לו, זה היה כמו לא להשאיר טיפ. הבנתי שזה היה המשכורת של המלצרים.

 

[HouseAtreides]

נכון - רק עניים היו מסיימים את כל האוכל בצלחת

אבל התקדמנו קצת מאז ימי השטייטל העליזים, היום אנו בתקופת שפע והגיע כבר הזמן לזנוח את מנהגי תקופות הרעב. עוד מנהג שמקורו ב"תקופות רעב": אנשים שפשוט לא יכולים להניח לך להתארח בביתם מבלי לדחוף לך אוכל לפה - גם אם הגעת בדיוק אחרי ארוחה גדולה, וגם אם מדובר בשהייה קצרה בביתם של פחות מחצי שעה.

 

[מלכת הקרח הפולניה]

יש לך בעיה עם פולנים??

 

[HouseAtreides]

גם ברומניה זה הלך יופי, רק לידיעה....

והם עוד מתמודדים עם תדמית של קמצנים וגונבי תרנגולות, לא רק עניים שמשחקים-אותה-עשירים-בכך-שתמיד-קונים-עוד-דירה-שיהיה-להשכרה.

 

[גם אני6]

עניים- שמ'עניים.. אני אומרת שהבריאות שלך הרבה

יותר חשובה. כמו כן הבריאות הנפשית. כמו כן המטענים שיהיו לך אח"כ כלפי ההורים שלך, שמפטמים אותך "כדי לא לזרוק"

 

[גם אני6]

זה הדבר שהכי העלה לי חיוך על הפנים, שתדע לך

 

[HouseAtreides]

מזכיר לי שנהגתי "להוציא לעגבניות את הריאות"

כפי שכינו את זה החבר'ה שאיתם נהגתי לאכול בצבא. הבפנוכו של העגבניות היה מחוץ לתחום מבחינתי, בדיוק כמו קליפות של תפוחי אדמה עבור האדם הנורמלי. ואם כבר מדברים על להשאיר אוכל בצלחת - שני דברים: 1. חתיכה מהקשה של לחם או חתיכת פסטה אחת הם לא אוכל אלא סתם מולקולות פסולות וזניחות. 2. עד היום אני סובל מ"עיניים גדולות", כלומר לוקח בצלחת כמות גדולה מזו שמספיקה להשביע אותי. כשאני מגלה את זה, בדרך כלל הכמות שנותרה קטנה ואם מדובר באוכל טעים וערב לחיכי, אני "כבר בשוונג" ומסיים הכל. המחיר הוא עודף משקל מסויים שכנראה לעולם לא אפטר ממנו.....

 

[elcool]

מה רע בקליפות תפוח אדמה?

אני לא אוכל אותן לבד כמובן, תפוח אדמה מבושל בקליפה זה אחלה דבר! צ'יפס מטוגן עם קליפה זה גם אחלה

 

[גם אני6]

רוב הקליפות של רוב הפירות/ירקות(וגם בני האדם)

זה דבר מבורך מנה בפני עצמה, ומתאבן לפני המנה הבאה- "הפנים"

 

[גם אני6]

עגבניה (והיא, ד"א, פרי)

העגבניה הזכירה לי את נסיונותיי בתור "שפית" מתחילה. לקחתי סכין, ניסיתי להוציא את השורש.. ובואו נאמר שזה לא ממש הצליח- אבל הסכין (חד, דק וקטן, כמו שהיה צריך) עבר את העגבנייה וננעץ יישר בתוך כף היד שאחזה בה.. לא נעים. הידעתם?- עגבניה נקראת כך בגלל שהיא ידועה בתור "תפוח האהבה" (ע.ג.ב.- עגבניה). היו שהציעו שמות אחרים, כמו הרב קוק- "אדמוניה" ואב"י(לא זוכרת), אבל זה השם שהתקבל בתור רשמי, התעגן והתקבע בשפה.