אני ילדתי בניתוח קיסרי מתוכנן
כך שיכולתי לבחור בשקט את ביה"ח ולדעת בדיוק מה יהיה מראש, ועדיין היו הפתעות...
בחרתי ללדת בבי"ח בני ציון בחיפה (רוטשילד), בעיקר בגלל המלצת הרופא שלי וגם בעקבות המלצות מחברות ומכרות שילדו שם והיו נורא מרוצות. הכנות ללידה... לא ממש. מכיוון שידעתי די בוודאות שהלידה תהיה בניתוח (העובר הראשון היה במצג עכוז וממש לא עשה סימנים שהוא עומד לשנות משהו והעובר השני היה מונח לרוחב). רק בדקתי מראש את האופציות השונות להרדמה והסיכונים שלהן. כמו כן עשיתי "מיני" קורס הכנה ללידה, עם מיילדת מאותו בית חולים שבאה אלי הביתה והסבירה הכל לגבי לידה רגילה (למקרה ש...) ובעיקר לגבי קיסרי. את מהלך הלידה והפדיחה שקרתה במהלכה (מה, יש לך תאומים??) תוכלו לקרוא בסיפור הלידה שלי. באופן כללי, הניתוח עבר חלק וללא בעיות מיוחדות. ההרדמה היתה הרדמה ספינלית עם מחט קטנה שדרכה הוחדר החומר לגב. לא הושארה צינורית בפנים. כמה דברים שכדאי לדעת:
מי שמיועדת לקיסרי אמורה להגיע ולהתאשפז יום מראש. אם את לא ראשונה בתור, הם יתנו לך ללכת הביתה לאחר כל הבדיקות והרישומים ולחזור מוקדם מאוד בבוקר שלמחרת, אם כי באי רצון רב. אני התעקשתי כי ממש לא התאים לי לבלות לילה מיותר בבית החולים.
את הקתטר האחיות מעדיפות להכניס לפני שמכניסים אותך לחדר ניתוח, יחד עם הגילוח. זה אמנם יותר נוח להן, אבל הרבה פחות נוח לך. אפשר וכדאי לבקש/לדרוש שהקתטר יוכנס לאחר ההרדמה כדי שלא תרגישי כלום. מספיק גרוע שמוציאים אותו בלי הרדמה (לא כואב, אבל מאוד לא נעים).
בעניין משככי כאבים - לקחת כמה שיותר! אל תהיי גיבורה. יש משככי כאבים שמתאימים לנשים מיניקות. ככל שיכאב לך פחות כך תקדימי לקום מהמיטה ולהסתובב וכך גם תחלימי מהר יותר. בעניין השהות בבית החולים לאחר הניתוח: הגעתי לניתוח (הם מרכזים את כל הקיסריים יומיים בשבוע) ביום שנוספו גם 2 או 3 ניתוחי חירום, מה שהעמיס מאוד על הצוות. בנוסף, המחלקה היתה לא מלאה, אלא מפוצצת. השכיבו נשים במסדרונות ובמחלקת נשים והאחיות היו עמוסות בטירוף (כמובן שלא הוסיפו להן כוח אדם). הייתי צריכה לבקש 20 פעם את התרופות נגד כאבים ובסוף בעלי או אמא שלי היו הולכים ולוקחים בשבילי. את הבדיקות של סימנים חיוניים שצריך לעשות כל שעה אחרי הניתוח הם פיספסו לפחות פעמיים. לעומת זאת, הם פינו רק בשבילי אחות שאחרי 12 שעות (אלה ההוראות) עזרה לי לרדת מהמיטה וללכת להתקלח. לאט ובסבלנות היא היתה רק איתי. לגבי התינוקות - בתינוקיה ובמחלקה מאוד לא עזרו לי עם עניין ההנקה, מה שהשפיע עליה קשות אח"כ. האחיות היו עמוסות מאוד, שמו לי תינוק על הציצי, נתנו הדגמה של 30 שניות ונעלמו. לא היה למי לקרוא לעזרה. בלילה לא הסכימו להביא לי את התינוקות לחדר (יש איזור במחלקה שמיועד לנשים שרוצות להניק בחדר, אבל אחרי ניתוח קיסרי לא שמים אותך שם, ולמרו שהיינו 2 בחדר ושתינו ביקשנו שיביאו לנו את התינוקות, הם לא הסכימו). הייתי צריכה לדדות עם כל הכאבים והחולשה לתינוקיה כמה פעמים בלילה ולשבת שם להניק. הם הפעילו עלי הרבה לחץ, אמרו לי שהתינוקות בוכים מרעב ושאני עייפה וצריכה לנוח (ובאמת הייתי נורא עייפה) ובסוף שכנעו אותי לתת להם בקבוק וזו הייתה ההתחלה של הסוף. מצד שני, מה שמרגיז נורא, הם מאוד מקפידים להרצות על כמה חשובה ההנקה. כשזה מגיע למה יותר חשוב - ההנקה או הנוחיות שלהם - תנחשו במה הן בוחרות... בתינוקיה פישלו עם בדיקת הדם שעושים לתינוקות. ביום השחרור עושים להם בדיקת דם מהעקב לבדיקה גנטית של מחלה ששכחתי את שמה (שבודקת רגישות לפניל-אלנין) ששולחים לתל השומר. אני לא קיבלתי שום תוצאות ולא ידעתי כלל על הבדיקה, וכששאלו בטיפת חלב הרמתי גבה. בטיפת חלב עשו בירור, ביה"ח מאוד לא שיתף פעולה, ובסוף הסתבר שהבדיקה נשלחה ללא שם, כך שהיה צריך לחזור עליה ולדקור שוב את התינוקות. בקיצור, צריך מאוד להקפיד לדעת הכל מראש. אם הייתי צריכה לחזור על כל העניין, הייתי עושה סיבוב מראש בתינוקיה ובודקת מה בדיוק עושים לתינוקות שלי ומתי (ובכלל, איזו חוצפה זו לעשות בדיקת דם לתינוקות בלי להודיע כלל לאם ובלי לקבל את הסכמתה??) כמו כן, הייתי מתעקשת יותר על עניין ההנקה ופחות מקשיבה לצוות שלחץ עלי להוסיף בקבוקים. בסה"כ, המקרה שלי הוא כנראה חריג, משום שאני מכירה נשים רבות שילדו ברוטשילד והיו מרוצות עד הגג מהטיפול בהן ובתינוקות.
