אני ילדתי בליס
ובאופן בסיסי אני מרוצה. לא שאין מקום לשיפור. ילדתי בקיסרי, לא מתוכנן, לאחר ירידה בפתיחה ועצירה באותה נקודה במשך 4 שעות. הגעתי בחצות לחדר הלידה וב 06:45 מתן "כבר היה בחוץ". נכנסו אלי הרבה רופאים, בגלל בעיה רפואית כרונית שלי, שלא קשורה להריון ולידה, אך יכולה להבות בעיה בהרדמה. לרוב השאלות ששאלתי קבלתי תשובות. המרדים הראשון באמת לא היה מקבל את תואר חביב הקהל, אך כשאלתי אותו שאלות, קיבלתי תשובות. בעיניין האפידורל היתי מצוידת במכתבים ממנהל המרפאה באיכילוב בה אני מטופלת וממנהל היח´ להריון בסיכון גבוה, שבהם היה רשום שאין מניעה לקבל אפידורל. בהמשך הגיעה מרדימה, אישה מבוגרת, עולה חדשה, שהיתה איתי בניתוח. רק מילים טובות על האנושיות שלה. חבל שלא רשמתי את שמה ושלחתי מכתב תודה. מי שהחליט על הקיסרי, היעה דר´ מני מנהל מיון יולדות. הוא גם היה בניתוח, על אף שניסתי לבקש לדחות את הניתוח למשמרת הבאה שתבוא בבוקר. במחלקה קיבלתי חדר לבד (לקח כשעה עד ש"הדירת" הקודמת" עזבה, אבל יש אילוצים). העניין הטעון שיפור הוא פרק הזמן עד שקיבלתי את מתן להנקה ראשונה לאחר הניתוח. שי הלך הביתה ואמא שלי נשארה איתי, למשך הזמן עד הורדת הצינורות. והיא לא יכלה להוצעי אותו מהתינוקיה. כשהתחלפה משמשרת קיבלתי אותו. כמו כן האחות שהורידה לי את האיפוזיה, ציעה לי להשאר את הקטטר שלא אצטרך לרדת מהמיטה בלילה. אבל התעקשתי. בלילה הראשון קמתי להנקה, למחרת התברר לי שהיתי זכאית שיבאו את מתן אלי לאחר ניתוח. בראיה לאחור טוב שכך. עדיין לא היתי בטוחה מספיק להשאר איתו לבד, ובכל זאת בחברה קל יותר. מה עוד שלפעילות שלי לאחר הניתוח אני זוקפת את ההחלמה היחסית מהירה שלי. האם גם אחרות שמו לב להבדל בגישה בין האחיות בחמלקת היולדות לאחיות בתינוקיה? אם זה היה תלוי באחרונות היתי לאחר יומיים מפסיקה להניק. היו קשיים, מתן פצע אותי. מה שהציל את ההנקה זה היה המשפט של אסתר יועצת ההנקה המפורסמת: "מה זה אין לך חלב, יצאה שיליה יש חלב, תשלחי את בעלך לקנות משאבה". לגבי התנאים, אחותי שנחשבת פרסונל בתל-השומר, בילתה לילה ראשון אחרי קיסרי בחדר של 6, כי פשוט הוא הקרוב לתחנת האחיות. המחלקה מצוידת, והיתי בחדר לבד, ובמשך כל האישפוז שאלתי אם אילו תנאים של אישפוז ציבורי.לפעמים עושים דברים טובים עם כספי המיסים.
