קראו לי אז באתי....
נתחיל מזה שיש להשתמש במונח "המתת חסד" בזהירות רבה ביותר ורק במקומה, מתוך הגדרה זאת המתה של בעל חיים חולה וסובל שאין לו סיכוי להחלים, המתה של בעל חיים בריא רק בגלל שהוא חסר בית לא יכולה להיקרא "המתת חסד" אלא המתה או המתת חסר בית, כך שיש להשתמש במונח המתאים בכל מקרה של המתה . אני בעד המתות חסד שהם המתות חסד אמיתיות כלומר המתות של בעלי חיים חולים ופצועים או בעלי חיים גוססים. אני מתנגדת להמתה גורפת של בעלי חיים שמתגוררים ברחוב, רק משום שהם חסרי בית , על סמך איזה קריטיונים צב"ח ת"א, עמותת חי וגב' נינה ניטלסון החליטו שכל חתול שחי ברחוב זה חתול סובל? זאת החלטה שרירותית ולא מבוססת על עובדות ובודאי שלא מבוססת על ראיונות שנערכו לחתולים. לכל בעל חיים שצריך לשרוד בעצמו יש תקופות קלות יותר ויש תקופות קשות , אף אחד לא יבוא ויטען שיש צורך להמית בעלי חיים מסויימים באפריקה כי יש שם שנות בצורת או מחסור במזון, בעלי חיים בטבע חיים וגם מתים מסיבות שונות, נותנים לבעלי החיים לחיות את מלחמת ההשרדות שלהם ואין הבדל בינם לבין חתולי רחוב שהצליחו להסתגל למצבם וחיים לעיתים גם שנים רבות, במיוחד חתולי רחוב מטופלים (מעוקרים, מסורסים ומקבלים אוכל ) לגבי המתות בעמותות, אני יודעת שזה חלק בלתי נמנע של המציאות ואני לא מאשימה עמותות שעושות את זה מחוסר ברירה , ברור שהמקום בעמותות מוגבל וכל הזמן אנשים נוטשים עוד ועוד בעלי חיים אבל... לדעתי צב"ח ת"א מקלים מאד על נוטשי בעלי החיים, הם נענים מיידית לכל קריאה של אדם שרוצה לנטוש, באים ואוספים את בעל החיים, הם לא מסבירים בטלפון שיש סיכויים מזעריים למצוא לבעל החיים בית ולכן רוב הסיכויים שיומת, לפני כמה חודשים ראיתי מודעה של מישהו שמצא כלב, בשיחה איתו התברר שהוא התקשר בתמימות לצב"ח ת"א, הלוכד שלהם היגיע מהר מאד, לא נתן שום הסבר לבחור שהתקשר ולא אמר לו שיש סיכוי שהכלב יומת, כלום, שתיקה, הכלב כמעט נלקח להמתה כמעט ודאית.... אחרי שנודע לבחור (ממני לא מהאיש של צב"ח) שהסיכויים למצוא בית נמוכים מאד הוא השתכנע להשקיע זמן בחיפוש אחרי בעלי הכלב או מציאת בית מתאים, ולהחזיק את הכלב שמצא בביתו,היה לי ברור שהוא לא יזרוק את הכלב ברחוב, משום שאם רצה היה יכול לפנות שוב לצב"ח או כל עמותה אחרת, זה אדם שחיפש פתרון לכלב שמצא, לא אדם שנוטש ! אז מה המהירות של צב"ח לבוא ולאסוף כלב בלי לתת את ההסברים הנכונים? מדוע אנשי צב"ח לא יושבים עם אנשים שמביאים להם בעלי חיים ומסבירים להם את מהות הנטישה, את הסיכויים הגדולים להמתה והצעת פתרונות לנוטשים, ן מעשים אלו מעודדים נטישות, אני לא חושבת שכל אדם שיקבל הסבר ראוי ינטוש את בעל החיים במקום אחר, אני מכירה אנשים שחשבו שצב"ח תל אביב זה מקום שבו מוצאים בתים לכל בעלי החיים שמביאים להם ולו ידעו שזה לא כך, היו עושים מאמצים כבירים למצוא לבעלי החיים בתים או היו ממשיכים לטפל בהם בעצמם. לגבי הגישה החדשה של צב"ח ת"א... קראתי כתבה במעריב על הגישה החדשה ,אם כל מה שכתוב בכתבה נכון ואמיתי וכעת עוזרים לאנשים לפתור בעיות כמו למשל להציע אילוף מוזל או בחינם, אז אני בהחלט מודה לצב"ח ת"א על שינוי הגישה ומעודדת אותם להמשיך בכך.... אני חושבת שהאצבע על הדק הממתות צריכה להיות מאד זהירה, אני חושבת שיש להשקיע מאמצים רבים בנתינת הסבר אמיתי ומדוייק, להראות את המציאות העצובה כמו שהיא לנוטשים ולנסות ולהציע פתרונות אם אפשר, לפעמים אנשים צריכים עזרה בגידול של כלב עם בעיית צרכים, נשיכות וכו, יש בעיות שניתנות לפתרון ולא מחייבות נטישת הכלב. כמו כן אם צב"ח ת"א בתור גוף ציבורי חושבים על פתרונות לטווח ארוך,אולי כדאי שייזמו חקיקה שתחמיר את העונשים על נוטשי בעלי חיים, בהתאם לחוק הכלבים החדש ישנה חובת סימון ורישום של כל הכלבים, כך שהמעקב אחרי כלבים נטושים עם שבב זה לא משהו שלא ניתן לבצעו... ובמקביל ליזום חקיקה שתחייב עיקור וסירוס של כלבים וחתולים בתוקף החוק, שיהיה צורך ברישיון מיוחד כדי להרבות כלבים וחתולים ובכך אולי להלחם בצורה נכונה בבעיית הנטישות וריבוי בלתי מבוקר של כלבים וחתולים במקום לחשוב שרק המתות אלה הפתרון במצב הקיים.