האפשרות הפאסימית שאתה מציע היא בלתי סבירה בעליל שכן:
אני הרי טענתי, שנקלענו למצב הזה - רק בגלל שהואקום המדיני שאב אותנו לאופציה של מלחמת חורמה, ושאילו היינו חכמים מלכתחילה ונוקטים בהצעה שהציע ליבוביץ - אז מלכתחילה לא היינו נכנסים למלכודת אשר ממנה גם פיקח מתקשה כעת לצאת.
הרי מה הייתה האלטרנטיבה מלכתחילה, לפני שלושה וחצי חודשים? שישראל הייתה מציעה אז לאבו מאזן (העומד בראש ממשלת האחדות של פת"ח-חמאס), שיערוך בחירות בכל שטחי הרשות, בגדה ובעזה, ושבמערכת הבחירות הוא ינופף בהבטחה שחילץ מישראל, בדמות שיחרור האסירים, ומדינה פלסטינית בקוי 67 שבירתה ירושלים המזרחית, אם וכאשר פת"ח יזכה בבחירות. אז מה האפשרות הפאסמית עכשיו? שחמאס יזכה בבחירות? אם יזכה, אז ישראל לא תממש את התוכנית, לא תשחרר אסירים, ולא תיתן להם מדינה בקוי 67! אז מה ההיגיון שיבחרו בחמאס? מאידך, אם אבו מאזן היה זוכה, אז כמובטח ישראל הייתה משחררת אסירים, נותנת להם בקוי 67 מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, ואז לא הייתה שום סיבה שהתסריט הפאסימי שלך יתממש, כי - מי שיהיה אז בשלטון - לא יהיה החמאס אלא פת"ח ! כמובן זה היה מצריך את המשך תיחזוק המערכת מצד ישראל, בדמות סיוע כלכלי וכו', אבל למה לחשוש שחמאס יזכה? כל מי שמכיר קצת את מה שקורה בשטחים הפלסטיניים יודע שלחמאס אין תמיכה משמעותית! אפילו בעזה עצמה, הוא זכה בבחירות הקודמות רק ב-42 אחוזים (כלומר שני אחוזים יותר מהסף הנדרש כי היו גם מפלגות עצמאיות), שזה הרבה יותר מכוחו האמיתי באוכלוסיה (בעזה הבחירות לא היו יחסיות אלא אזוריות); קל וחומר כעת, כשהבחירות נערכות בכל שטחי הרשות - לא רק בעזה, אין סיבה שחמאס יקח.