הרהורים על הזכות שבאמהות

[נילי של ס&כ]

הרהורים על הזכות שבאמהות

בערך באותו הזמן שגיליתי שאני בהריון עם ספיר, גילתה חברה שלי מהאוניברסיטה, במשטח פאפ פשוט (מי מאיתנו באמת מייחסת לו חשיבות?), שיש לה סרטן בצוואר הרחם. בערך באותו זמן שילדתי את ספיר, היא עברה כריתת רחם, כימותרפיה ועוד טיפולים. שתינו היינו בנות 21. היא שרדה את הסרטן, השיער שלה צמח, והיא בחורה מצליחה וחתיכה (היום כבר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד), אבל לעולם לא יהיה לה ילד משלה. (היא משוגעת על ילדים, לכן היא פנתה לפסיכולוגיה של הילד). ועם כל הקשיים את חייבת לעצור ולומר לעצמך - וואו. איזו זכות נפלה בחייקי. איזה מזל שאני אמא. אני מתביישת ברחמים העצמיים שלי על זה שאני צריכה להסתפק רק בשני ילדים. אני צריכה ללמוד לומר לעצמי "וואו! יש לי שני ילדים!!!" סתם רציתי לשתף אתכם בהגיגים שלי הערב

 

[רותי ע]

צריך אבל..

לפעמים הלב לא הולך לפי ההגיון. כשעידן נולד אמרתי שהוא האושר הכי גדול ושגם אם הוא יהיה היחיד דיינו. אבל אם חו"ח לא הייתי יכולה להביא עוד ילדים הייתי מרגישה כאב נוראי.. ותוכלי לראות נשים שיש להן ילד ועוברות טיפולי פוריות קשים והן סובלות נפשית לא פחות מאלו שאין להן כלל ילדים. וכאילו היו צריכות להסתפק במה שיש, אבל לא.. מצד שני כשיש מצב נתון עדיף לראות את חצי הכוס המלאה. ושני ילדים מקסימים הם כוס ענקית גדושה באושר. וכדאי להתרכז באושר הזה במקום לחשוב כמה הייתי רוצה יותר.. כי מחשבות שליליות כאלו לא תורמות לדבר ורק פוגעות. אני מקווה שגם החברה שלך תוכל להגיע אל האימהות, אם לא בלידה אז באימוץ. כי מגיע לכל אחת ואחת מאיתנו לחוות את החוויה הנפלאה הזו.

 

[שרה&הודיה]

לפעמים באמת יש תחושה של אי-צדק...

כשעברנו את כל התהליך (הודיה היא בזכות IVF..) מישהי העירה לי שלמה הורים שכל כך רוצים לא הולך להם.. ולעתים יש ילדים שנולדים לכאלו שלא רוצים.. (ואח"כ שומעים מה אותו הורה עשה לילד

) אבל אין מה לעשות.. אלו החיים ולהודות על האמת נילי היו לי מחשבות גם על אימוץ... (והבנתי שנשים יותר מוכנות לזה מגברים..)

 

[אורית ג.]

דווקא בנושא רגיש זה הייתי רוצה לומר

תיקון קטן: לדעתי ברוב המקרים אין כל קשר בין היותו של הילד "קל להשגה" או לא לבין היחס אליו. והאמיני לי שאני מאד מתעניינת בנושא וקוראת הרוב הפורומים ומדברת עם חברותי הרבות. זה מעניין אותי באספקט התאורטי הת היחס לילדים בכלל בחברה. אני ראיתי אמהות טובות שלא כל כך רצו את ההריון או רצו והוא בא בקלות ואני רואה אמהות ממש נוראיות שאני יודעת כמה טיפולים וכמה מאמצים עלה להן ההריון. יש דוגמאות רבות גם בפורומים לכאן ולכאן ובגלל האנונימיות נוח לעקוב אחרי ההתרחשות. כנ"ל לגבי אימוץ.

 

[חגית של אורן]

שרה, בדיוק על זה חשבתי

יש קפץ לי לראש כל אותם מקרים של ילדים שנולדים להורים נוראיים שמכים ומתעללים בהם. הורים שלא ממש רוצים את הילדים. ולעומתם יש הורים שכל כך מתאמצים וכל כך רוצים ילדים ומוכנים לתת הכל על מנת להביא ילד לעולם ולא תמיד זה מצליח. כמו שהרופא שלי אומר - אין סיבה שבשנות האלפיים אשה לא תוכל להיות בהריון. אז כמובן שאי אפשר בלי רחם - אבל אני מקווה שהחברה של נילי לפחות תוכל לאמץ ולהיות אמא לילדים שמאוד רוצים בית חם ואוהב.

 

[סיגל היי-טק]

זוהי באמת זכות גדולה להיות הורה

כל ילד הוא עולם בפני עצמו, ויש לשמוח בו עד אין קץ. גם אני חושבת, שכדאי ורצוי לראות את מה שיש ולא את מה שאין. גם שגיא הוא ילד IVF שהגיע אחרי שנים של ציפיה. למרות שנות הציפיה (וכל הכרוך בה), לא הייתי מתחלפת עם אף אחד ב"תיק" שלי. והרי לכל אחד יש "תיק". אחד חולה, השני איבד אדם היקר לו. התיק שלי הוא הפוריות. במבט לאחור, אם היתה ניתנת לי הזכות לבחור את ה"תיק" שלי - הייתי בוחרת ב"עיכוב ההריון והלידה" בשנית. ולמה? כי למדתי להעריך יותר את מה שניתן לי במאמץ רב. לכן, גם על הטיפולים אני מסתכלת בעין חיובית. הטיפולית היו מבחן גדול לזוגיות שלנו ולאישיות של כל אחד ואחד מאיתנו. הטיפולים היו גם מבחן לחברויות שלנו עם הסובבים ולתמיכה המשפחתית שקיבלנו. אני מאמינה, שיש לראות את חצי הכוס המלאה ברוב המקרים, כי זה עוזר לא לשקוע. אני גם מאמינה, שכריתת הרחם היא לא סגירת הגולל על נושא הילדים. אם השאירו לה את החצוצרות, היא יכולה למצוא פונדקאית, ואם לא, לאמץ. לפני מס´ שנים, רציתי להתחיל בתהליכי אימוץ, אבל הבן-זוג ביקש שנחכה. הלוואי ואוכל לאמץ ילד. אימוץ ילד, הזקוק להורה המשווע לילד, יכול להיות הדבר הנפלא בעולם.

 

[שרה&הודיה]

זה ממש נכון...

ככה זאת גם תחושתי ותקוותי שזה יהיה הנסיון הקשה האחרון....

 

[אורית ג.]

אישית תמיד חשבתי ואני עדיין חושבת

(למרות שיש לי שני ילדים) שילד אחד זה ממש מספיק. אין כוונתי להתפוצצות האוכלוסין בעולם ושאר מטרות גלובליות אלא לעניין האישי. על ילד אחד לא הייתי מוותרת לעולם. אבל ילד אחד ממלא את החיים בכל כך הרבה שקשה לי להבין את הצורך בעוד אחד מבחינה אישית (איני מתכוונת לשיקולים כמו טובת הילד הכבור, שגם עם זה איני מסכימה). זה לא אומר שאני אוהבת את בני פחות מאת בתי או שהוא "מיותר " לי - אבל לא הייתי מוכנה לעשות שום מאמץ רפואי (הפריות וכו´) , בלי קשר למידת הסבל שהזב, כדי ללדת עוד אחד.

 

[אורית ג.]

תיקונים: הכבור== הבכור. שהזב==שבזה

 

[rachell]

הראשונה עשתה אותי אמא והשניה עשתה

אןתנו משפחה כך אני מרגישה וכמעט כל היום אני אומרת לעצמי ששום דבר אינו מובן מאליו במיוחד לא במדינה שלנו וכבר אמרתי זאת בעבר אם הגעתי בבוקר לעבודה זה 90% מהטוב אני הבעל 2 הילדות בריאים האוטו תקין יש לי מקום עבודה והבית עומד שלם לא היתה תאונה, פיגוע מחסום פקק בדרך ושום שום דבר איינו ברור והכל יכול להשתנות ברגע בלי שום קשר שמאוד חשוב להוציא קיטור מידי פעם ולקטר על קשיי היום יוםזה רק מוסיף בריאות

 

[דניעל]

הסיבה שאני רוצה יותר מילד אחד היא

שאני רוצה לחוות שוב ושוב את הרגעים הנפלאים שאני חווה היום, בגידול של דניאל. רוצה שוב לעבור הריון. רוצה שוב לראות את היצור הסגול הזה יוצא לי מהבטן. לשמוע איך מתוך השקט בוקעת הצווחה הראשונה. לראות חיוך ראשון. שן ראשונה. צעד ראשון. לשמוע "אמא" בפעם הראשונה. העובדה שהיה לנו כל כך קשה להרות את דניאל, ושאף אחד לא מבטיח לנו גן של ורדים בהמשך, גורמת לכך שאני משתדלת לחוות כל רגע עם דניאל באופן מוגבר. מרוכז. לחרוט בזיכרון. הנה. ככה תינוק משחק. ככה הוא יונק. ככה אוכל עם הידיים. ככה מניח עלי ראש כשהוא עייף. ככה נשמע צחוק של תינוק. אם לא נזכה בעוד ילד, אוכל לפחות לעצום עיניים ולנסות לשחזר את דניאל התינוק. אורית, במידה מסויימת את צודקת. גם לי קשה עם המחשבה שאצטרך לעבור הפריות בכדי ללדת ילד נוסף. אבל אני גם יודעת שכשנגיע לשלב, הכמיהה לחוות שוב את מה שכבר חוויתי תהיה חזקה מהרתיעה מפני הטיפול. יתכן כי דעתך מושפעת מהעובדה שלא נזקקת לטיפולים לצורך הבאת ילדים לעולם.

 

[טלי א]

עד כמה שזה מוזר כמה שבועות אחרי

שעופרי נולדה

הרגשתי תחושה של מלאות שכזאת וזה באמת מוזר כי הרגשתי פתאום כמה שאני רוצה עוד ילדים... זה מוזר כי זה היה זמן קצר אחרי שילדתי ועדיין התמודדתי עם כל הקשיים של ההתחלה. יחד עם זאת הפלא היה כל כך גדול שרק הרגשתי שאני חיבת להמשיך ולחוות זאת שוב. רק אחרי שילדתי הבנתי עד כמה להביא תינוק לעולם הוא פלא וקסם בפני עצמו ממש על גבול הנס...ובאמת אני חושבת שאנחנו ברות מזל שחלקנו את קסם הבריאה הזה

 

[מיכל153]

גם אני הרגשתי שאני רוצה לחוות זאת

שוב ושוב. ביי מיכל153

 

[אורית ג.]

דניעל ההודעה שלך נגעה ללבי

וגם אני (למרות שלא היה לי קושי להרות) חיה כל רגע עם הילדים כחוויה. ממש מנסה להטמיע בעצמי את החוויות , אפילו הקטנות. אבל אני לא מסכימה עם ההכללה שמי שהיו לה קשיים להכנס להריון היא אם טובה יותר או מגינה יותר או "חווה" יותר או כל משהו אחר מאחת שלא. ברור שאשה כזו שונה אולי ביחס לעצמה כלומר ביחס לאם שאולי היתה יכולה להיות אלמלא היו לה בעיות. אבל את זה אי אפשר למדוד וגם אפשר לומר את זה על כל חוויה מתחום האמהות: אמא לילד ראשון שונה כשיש לה עוד ילד או אם היו לה כל מיני בעיות אחרות בחיים (אשה שרצתה להתחתן וזה לקח הרבה שנים תופסת אולי אחרת את חווית האמהות מזו שלא לדוגמא) ולא איזו מדעותי ואיך הן מושפעות מהעובדה שלא עברתי טיפולים (זה ייתכן, רק שלא הבנתי בדיוק למה הכוונה במשפט האחרון)

 

[דניעל]

חששתי שכוונתי לא תובן

(כתבתי הודעה כל כך מושקעת, והשעון-שבת כיבה את המחשב ומחק לי אותה. אווווףףף... מי אחראי על כיבוי השעון במוצ"ש בבית הזה???) אני לא חושבת שיש בינינו מחלוקת בנושא זה. לא התכוונתי שהמתכון להיות אמא "טובה" הוא קשיים בכניסה להריון (דרך אגב, לא עברתי טיפולים לצורך ההריון, אבל לקח לנו למעלה מחמש שנים להשיג אותו, והרופא לא צופה ניסים נוספים באופק...) אני חושבת שדעותיו של כל אדם מושפעות מהחוויות אותן הוא עובר או לא עובר. דוגמא אצלי - הנקה. ההנקה הצליחה לי בקלות יחסית, ולא שערתי כי זהו נושא כל כך רגיש וטעון עבור אחרות. בתחילה הייתי שואלת שאלות תמימות שגרמו לסערת רגשות, בלי שהיה לי מושג שעליתי על מוקש. לא הבנתי איזה שד עוררתי. היום אני מודעת לעובדה שאם שלא הצליחה להניק חוותה תיסכול ורגשות אשם, ושכל שאלה תמימה מעלה מחדש את הנושא ומחטטת בפצעים, גם אם אין כוונה לפגוע. עם כל זאת, אני מודעת לבעיה, אבל לא מסוגלת להכנס לנעליה של אם כזאת. כל צורת החשיבה שלי מושפעת מהעובדה שהצלחתי להניק. לעיתים אני נוהגת קצת... נקרא לזה "קלות ראש" בנושא הזה. לפעמים זה נראה לי "טריויאלי" שהצלחתי להניק. מתברר שזה ממש לא כך. אבל עדיין, הרבה מהדעות שלי מושפעות. אותו דבר לגבי הרצון לילדים והקושי להביא אותם לעולם. לפני שידעתי שאתקל בבעיות בתחום הזה, הרצון לילדים נכנס איפשהו בתמונה הכללית של חברה, קרירה, וכו´. ככל שעבר הזמן והעובדה שיהיו לי ילדים כבר לא היתה ברורה מאליה, נושא הילדים תפח למימדים עצומים, עד כדי כך שניתקתי קשרים עם חברים, ועזבתי את מקום עבודתי כי העבודה פשוט נראתה לי חסרת משמעות ומתסכלת (ויכולתי להרשות לעצמי כלכלית, כמובן...) אני מסתכלת על השינוי שחל בי, ומניחה שגם אצל אחרים היה חל שינוי כזה או אחר בעקבות בעיה דומה.

 

[דניעל]

אה. וכמובן -

כשאמרתי שדעתך מושפעת מהעובדה שלא היו לך קשיים בכניסה להריון, הדגש לא היה על דעתך שאין לך צורך בילד נוסף, אלא על דעתך שלא היית מוכנה לעבור טיפולים לילד נוסף. עד שלא נתקלים בבעיה, אי אפשר לדעת איך נפעל. (זה כאילו שפסנתרן יגיד, שאם הוא מאבד אצבע, הוא מעדיף כבר למות. אבל אם זה באמת יקרה לו, נראה לי שהוא ישקול את עניין המוות פעם נוספת...)

 

[שירלי של תומר]

אני דווקא כן רוצה ילד שני../images/Emo70.gif ומוכנה

לעבור הרבה הפריות כדי לזכות בעוד אחד. בעוד חווית הריון מדהימה וחווית לידה שאין דבר שישווה לה. ועוד גידול של מתוקי/ה קטן/ה. אני גם חושבת שזה כן כיף לילד לא להיות ילד יחיד ולדעתי כשהיחסים הם טובים הרי שאין אין אין בעולם כמו אחים!!! (יש לי שלושה

) אז אני חייבת לעצמי ולבן שלי עוד ילד אחד לפחות. ואני לא פוסלת גם אימוץ כמובן. שירלי (שפוחדת לחזור להפריות אך תעשה זאת

)

 

[רותי ע]

אני מרגישה כל כך שונה מאורית

הכמיהה לילד נוסף אינה נופלת להפתעתי מהכמיהה לילד ראשון. למרות האושר האדיר והסיפוק מהילד הראשון יש געגועים לחוות שנית את תהליך יצירת תינוק בתוכי, את התהליך של גידול ילד מבובה קטנה שלא עושה הרבה. הרעב לילד שני אינו נופל אצלי מהרעב לילד ראשון. ולפעמים מעניין אותי איך ארגיש אחרי 2 ילדים..3 ילדים..(אם יהיו). לכן אינני מתכננת מראש כמה ילדים אני רוצה. כי אני לא יכולה לחזות איך ארגיש בהמשך..

 

[אמיר.]

אישית תמיד חשבתי ואני עדין חושב

שאין דבר כזה מספר ´מפסיק´ שלי ילדים. אם יש כח ללדת ולגדל אז מי שבא - ברוך הבא. ברור שיש מקרים שבהם צריך לברך ולהיות מרוצים גם על אחד.

 

[מיכל153]

הראשון עשה אותי אמא והאחרון משפחה

היי הראשון עשה אותי אמא, השניה עוד צעד בדרך למשפחה שלמה, השלישית עוד צעד למשפחה שלמה והאחרון סיים את המלאכה של משפחה שלמה. תמיד רציתי 4 ועד שלא הגעתי לכך לא הרגשתי שסיימתי את המלאכה. כמובן שכל ילד הוא משהו אחר עם עולם משלו ותמיד ניתן לכל אחד את הכל. ביי מיכל153