הרהורים על הזכות שבאמהות

[נילי של ס&כ]

לעבור את זה שוב

לא. אני לא מוכנה. 1. מהשיקול האגואיסטי: לא רוצה שוב

להתאשפז בסיכון גבוה לשלושה חודשים

לעבור החדרה של צינורות לכל חלק שהוא בגוף

להסתכן באיבוד הכליה (או שתיהן)

ללדת בלי משככי כאבים 2. מהשיקול האלטרואיסטי: לא רוצה

למות מאי ספיקת כליות ולהשאיר אחרי שניים או שלושה יתומים ואלמן

להשאיר לבעלי את הבית והילדים ולשבת על התחת כמו פרחמדונה בזמן שהוא נקרע. או לחיות בבית חולים ולהשאיר לו לחיות לבד בבית. אם היו יכולים לומר לי "זהו, זה לא יקרה שוב לעולם במאה אחוז" הייתי עושה עוד ילד. אבל עכשיו הם מודים שזה יקרה שוב כל הריון. גם אני רציתי ארבעה ילדים. אבל אני אסתפק בשניים.

 

[רותי ע]

../images/Emo24.gif צודקת..

הייתי עושה בדיוק את אותם שיקולים..

 

[odeia]

נילי, מוכרת לי תחושתך, אומנם לא

עברתי מה שאת עברת, אבל עברתי טראומה משלי. אבל מה עושים כשאני לא רוצה עוד ילדים ובעלי כן? איך פותרים קונפליקט כזה?

 

[vered4]

אודיה, אולי אפשר לחכות

אני לא יודעת בת כמה את, והאם זה מתאים לך, אבל לא חייבים להחליט היום. אולי בעוד כמה שנים תרגישי אחרת. לנו יש שני ילדים גדולים והשלישי בן כמעט שנתיים. והאמהות המאוחרת הזאת פשוט נפלאה.

 

[odeia]

ורד, אני בת 37, ולא נראה לי שאני

ארצה ילדים בשבילי, אבל בעלי כל כך רוצה עוד. אם אעשה זה לא יהיה כי אני רוצה. אני חושבת שאני כן צריכה להחליט היום, אבל הקונפליקט סביב זה גדול. יש לי המון סיבות לא לרצות והן רבות וכבדות משקל לעומת למה כן לרצות. ורד, אני שמחה בשבילך שהיה לך קל עם הרצון, הלוואי עלי.

 

[vered4]

זה לא בא מבחירה

רצינו עוד קודם ולא הצליח (ילדתי אותו בגיל 39). כוונתי הייתה, שהיתה לי תוכנית בראש איך אני רוצה ללדת את הילדים, בטח לא הפרש כזה, ולא יצא. בסופו של דבר, יש לזה המון יתרונות וההפסקה הארוכה נותנת המון. יש נשים שרוצות "לעשות" את הילדים קרוב, ולגדל את כולם יחד. גם זה טוב. אבל שמעתי מעוד נשים שילדו ילד בגיל יותר מבוגר, על הקסם שבאמהות "השניה". היום אפשר ללדת גם בגיל יותר מאוחר, אם זה מתאים מבחינה בריאותית כמובן, וגם אם נראה שאין ברירה, אולי בכל זאת יש. אפילו שנה שנתיים, יכולות לשנות משהו בראייה של דברים. סליחה אם כיוונתי לא נכון.

 

[odeia]

ורד, אצל מישהי אחרת מה שאת אומרת

מתאים, לי לא, כי כמו שכבר כתבתי, יש לי המון סיבות לא לרצות והן רבות ומגוונות. אולי יישתנו דברים ואולי לא. מקווה רק שמה שיקרה - יקרה לטובה.

 

[rachell]

מיכל אני מקנאה בך שיש לך 4 ילדים

ולמרות כל הקשיים את כל כך שלמה אתם (והרי אין אפשרות אחרת ) אני תמיד חלמתי להיות אמא ואם רק ברצון שלי היה תלויי הדבר היו לי 10 ילדים (עשרה) אבל..... החיים בחרו לי אחרת והיום אני אומרת תודה על מה שיש עברתי דברים לא קלים לפני אחרי ובין ההריונות וכל קושי רק חידד לי את הטוב שיש לי היום ולכן לכל אחת מהן יש לי את התודה שבאת אלי ונתת לי מתנה ..... ואם היו לי עוד מתנות מעוד ילדים הייתי שמחה אך זה לא יקרה....

 

[אמיר.]

רגע רגע רגע !!!!! תנו לי להבין....

רוב הכותבות פה עברו טיפולים בשביל לזכות בילדים ????? (האם זה המצב המיצג את ההורות בישראל ???)

 

[סיגל היי-טק]

אני לא חושבת שרוב הכותבות

עברו טיפולים, אבל רוב המשרשרות להודעה עברו (וגם אני התפלאתי קצת בהתחלה). ישנם הרבה ילידים שנולדו בזכות הטיפולים. המודעות היום לנושא היא גדולה יותר, וישנה יותר פתיחות לדבר בנושא עד שלעיתי נדמה שרוב הילדים נוצרו בצלחת פטרי

 

[רונית של ל&ל]

הסטטיסטיקה כיום עומדת על כל

זוג חמישי (ומה שאנחנו לא נכנס לסטטיסטיקה...) . ולא אני לא חושבת שרוב הכותבות פה עברו טיפולים, אבל די הרבה עברו לפי השרשור להודעה.

 

[אמיר.]

להיות אבא (כולל הרבה התיחסויות)

נכון שלא ילדתי מעולם אבל הייתי בהתחלה ובסוף. נכון שההורמונים שלי לא השתוללו אבל היתה השתתפות לוקחים על עצמך יותר מטלות מנסים לבוא לקראת הרעיה ההרה. מתחשבים. ובסוף, אחרי הלידה אני אבא - תודה לאל חולק הורות עם רעיתי בטוב, ברע וגם במכוער...

(לא הילדים - המצבים !!!) ידענו קשיים, לפני ואחרי ויש םחד מלווה וחרדות מהעתיד. אבל כשאני מסתכל מסביב על מה שברנו ומה שאחרים עברו ומתוך ידיעה והבנה של איך ילדים נוצרים וכמה שרק איש ואישה אינם מספיקים וצריך את השותף השלישי (הבורא - למי שלא יודע)... אני מודה לאל על כל מה שזיכה אותנו בילדים בריאים ונבונים. אבל אסור לנוח על זרי הדפנה הופקד בידנו אוצר אוי לנו אם נמעל בפקדון. חינוך הדור הבא זה אולי לא קשה פיסית כמו הריון אבל זה קשה נפשית. רק אושר לכולם הריונות קלים לידות קלות וצאצאים בריאים שבת שלום.

 

[סיגל היי-טק]

אמן, אמן ואמן!!! ../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

חובה להכניס את מה שכתבת בפורום החדש "הריון אחרי טיפולים".

 

[אמיר.]

שום טיפול לא יעזור לי ../images/Emo13.gif וברצינות.

תודה לאל - יש לנו 4 בלי טיפולים. אבל כפי שכתבה כאן מישהי - כל אחד וה´תיק´ שלו.... רק אושר.

 

[סיגל היי-טק]

זו הייתי אני...../images/Emo13.gif

 

[zimes]

אני ממש מבינה על מה את מדברת

(עוד לא קראתי את כל הפתיל). אני, שההריון בא לנו הכי מהר שאפשר, ושניים, וב"ה עבר בקלות, ובלי צרות בלידה - מה עוד אני יכולה לבקש? (עוד ילדים, ובאותה קלות, מה.) אני כל הזמן אסירת תודה על הקלות הזאת. אני כל הזמן מודעת לכך שיכולות להיות תקלות בכל כך הרבה נקודות שונות בדרך, ואני מאושרת.

 

[חנה בית הלחמי]

סליחה על הציניות

אבל מה זה כל הזמן ? כל דקה, שעה, יום ? כל פעם שאת מתווכחת עם ילד שילך לישון / לאכול / להתלבש / לגן / לאנשהו ? כל פעם שאת קמה בלילה ? כל הזמן זה כל הזמן, לא ? מה זה בכלל השירשור הזה ? יש לו ריח של פוזה רצינית. נארגן לכן כמה מכתבי הוקרה מנשים שלא יכולות ללדת וכמה טפיחות על האגו מכמה שכן.

 

[רותי ע]

לא יודעת איך זה אצל אחרים..

אבל אגיד לך מה זה כל הזמן אצלי- לא כשהוא מנדנד, בוכה, קם המון בלילה וכו´.. אבל יש לי כמעט כל יום רגע שבו אני מסתכלת עליו משחק או מדבר (הדיבור חדש אצלו ועדיין מלהיב אותי נורא), או מחבק אותי ומנשק אותי, או נרגע עלי ואני מריחה את המתיקות שלו, או.. ואז אני מרגישה מעין התפעמות שלא הרגשתי מעולם לפני שהוא נולד ואני אומרת לעצמי - איזה מזל יש לי שזכיתי בפלא הזה.. ועם היד על ה

- כל מילה אמיתית ולא בשביל "הקטע"..

 

[רותי ע]

ולשם הבהרה..

אני בטוחה שהתחושה שתיארתי משותפת לאמהות שילדו בקלות, שעברו טיפולי הפריה, שאימצו, שילדו באמצעות פונדקאית.. כי לא משנה מה הדרך. העיקר התוצאה - האושר הגדול שבילד.. (וסליחה על הרגשנות).

 

[סיגל היי-טק]

זה באמת מרגש להיות הורה../images/Emo9.gif