האשטג?
רצית תשובה קצרה? הא לך: לשאלתך: כן! רצונך זה לא היה מוכרח, אינטרני (פנימי), שרירותי/ארביטררי (לא כפוף לשום מערכת לוגית מחוייבת) ולא ניתן להנמקה (משום שהוא לא מעוגן בשום נתון אובייקטיבי).
עתה, לאחר שקיבלת מענה לתשובתך (שודאי לא תספק אותך) החזק בה כעמדתי באופן גורף וברגע זה אם רצונך לא להמשיך בדיאלוג זה יבושם לשנינו. אני ברצוני, לעומת זאת, לומר איזושהי הערה מורחבת, תרצה קראה.
____________________________________________
חשבתי אם לכתוב זו ההערה, בשל הכבוד שאני רוחש לך מחד, ובשל ספקותיי אם הערתי זו מכוונת לאמת, מאידך. שכן, פעמים בתגובותיך אליי ניכר בהן עמקות מחשבתית עצמאית - דבר שאני אפילו מעריץ (אצל כל אדם), ולעיתים, נראה ומצטייר לי כי תגובותיך הן רפליקות "אינסטינקטיביות" הנובעות מתוך "תגיות" הקיימות במחשבתך אודות נושאים מסויימים עליהם אנו דוברים. נדמה לי, לעיתים, כי הינך עורך התגייה (האשטג) לקטיגוריות מסויימות ולהגדרות מסויימות (מהן בסיסיות ביותר) שהן מקובעות אצלך מבלי שנתת את דעתך עליהן. התגובה האחרונה עלתה על כולן מבחינה זו.
חוסר רצונך, ואני מדגיש רצונך ולא הבנתך, שלא להבדיל בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו רוצים הוא קונסטינטנטי. "הסלט" עליו אתה דובר, קיים בך, בשל אותן תגיות שכנראה (ושוב כך נראה על כל פנים) מקובעות בך. באם היית רוצה להבין את העניין הזה - הדבר העצום והאניגמתי הזה - רצונו של אדם וכל נגזרותיו ומקורותיו - היה נהיר לך כדבר מה אחיד וקוהרנטי. לא סלט - כי אם צנונית אחידה הלובשת ופשוטת צורה מילולית. ובגלל פשטותה - כך היא אינה מובנת.
הבעיה הפסיכו פיזית - אותה אניגמה גדולה באנושות מהי? אם לא העובדה שהאדם הוא חלק מהטבע (פיזיקה)- ואילו "נפש" האדם (פסיכיה) אינה שועה לכללי הטבע (לוגיקה, רציונליות, לא ניתנת לכימות, לא ניתנת לאבחנה זולתנית וכו וכו'). הנגזרת העיקרית (יש כמובן אחרות) מהבעיה הפסיכו פיזית היא רצונו של אדם - כיצד גם הוא אינו שועה לכללים שהטבע מכתיב (לוגיקה, רציונליות) בעוד שידיעתו של אדם שהיא אומנם מטא-פיזית אך כפוייה עליו מיום עומדו על דעתו (תודעת זמן ומרחב וכו') הרי שרצונו של אדם לא כפוי עליו כלל, ואינו שועה לא ללוגיקה ולא לרציונליות ובקיצור לא מוכרח בטבע הפיזי הכפוי, וגם לא מוכרח בטבע המטא-פיזי הכפוי - אלא הוא שרירותי - כלומר לא קשור לשום מערכת לוגית הכפויה על האדם. לומר על בעיה זו שהיא אינה קשורה לנושא שאנו דוברים עליו? מה אומר לך ידידי, זה או חוסר מידע, או, וכאן אני חושב שזה עיקר - חוסר רצון לדעת.
גם צמד המילים "מדע וערכים" עבר אצלך ככל הנראה את פילטר ההתגייה. מה זה "מדע וערכים", אם לא שם נרדף לרצונות וידיעות? אני יודע משהו (ובכלל זה ידיעתך על העולם, או אפילו את מה שאני כותב) וידיעה זו כפויה עליי - אני לא יכול שלא לדעת ש-2+2 = 4. ואני לא יכול שלא לדעת את מה שאטדגי טרחן זה, כותב, גם אם הוא כותב שטויות במיץ לימון על סלט טקסטואלי. ולעומת זה קיים רצוני, שאינו מוכרח כלל ואינו כפוי עליי. ערכים הם רצונות של אנשים לתת לחייהם משמעות מסויימת, שלא ניתנים להנמקה ושרירותיים (ארביטררים).
ישעיהו לייבוביץ
אתאר לך מה בקצרה הוא היה עבורי, ואני מקווה שהיה כן בעבורך. היחשפותי לאותו איש דגול בעיקר לאמרותיו - אתגרו אותי לחשוב מחוץ לקופסא, מייד שפתחתי את הספר הראשון, "אמונתו של הרמב"ם" (אחרי איזה כתבה שקראתי עליו במגזין שבעה ימים) הבנתי שאני לא מבין על מה הוא מדבר, וכדי להבינו אני צריך לפנות למקורות אותם הוא מצטט ספוראדית (מאוחר יותר הבנתי שהוא היה חוזר על המקור, בניסוח יותר "עממי" אם תרצה). זה הביא אותי להתעמק יותר בהגות הקלאסית, באבן סנא, ברמב"ם, בדה-קארט (שבשל שיגיון העיתונאי במגזין חשבתי שמשם היה מושפע לייבוביץ, אבל זו אנקודוטה לפעם אחרת) שפינוזה, הגל, כמובן קאנט, וכו וכו. לאחר שקראתי אודותם קראתי אותו - והצלחתי להבין מעט יותר. לכן, אני חושב, לא עשיתי התגייה על דבריו. הבנתי בדיוק מאיין הם נובעים. מה זה מדע, מה זה ערכים. מה זה רצונות. מה זה חשיבה. מה זה קוגיניטיביות. כיצד הכול קשור הא בהא!
לעשות סטיקריזצייה של לייבוביץ, זה להגיע מאוד מהר לכל מיני דיאגנוזות שגויות בתכלית כפי שהצגת, בו הנחת בהנחה סבירה ביותר ואף הטעמת זאת, שלייבוביץ לא מזכיר במילה אחת כפוי או מוכרח או מחוייב או מותנה בהקשר לרצונו של אדם, כאשר עיון קל בהגותו בנושא זה הביא אותי לתת לך מדגם לא מייצג כלל של לפחות ארבע -חמש פעמים בהן הוא מזכיר זאת. בו הבעיה הפסיכו-פיזית לא "קשורה לנושא" בעוד לייבוביץ כל אימת (כמעט) שהוא מדבר על נושא "הרצון", הוא פותח באניגמה זו (בהם אותם ארבעת משפטי יסוד שניסיתי, וכמובן בכשלון, שלפחות תנסה להתעמת איתם) ואילו אתה היית מעוניין בסלאלום מחשבתי, ובקפיצה לדבר עצמו, כאשר מקורו כנראה היה אי רלוונטי לעניין (לפחות על פי הודעותיך). כאשר, בהודעתך האחרונה, משמע שאינך סבור כי ידיעה ורצונו של אדם ו"מדע וערכים" הם למעשה טאוטלוגיה. כאשר, אתה עוד מייחס לי (הלוואי והייתי יצירתי עד כדי כך) ארביטרריות (שרירותיות) לרצונו של אדם, כאשר לייבוביץ בהגדרותיו על 'הרצון 'מדבר על אותה שרירותיות. ידידי, זה כבר לא חוסר מידע (שכן יש לך יכולת אנליזה עצמאית בצורה מעוררת התפעלות) אלא חוסר רצון לדעת. ועל זה אני מצטט את לייבוביץ: מי שרוצה, יבין. ומי שלא רוצה לא יבין לעולם.
ההערה הזו נכתבת לאחר מחשבה, ומתוך כבוד רב שאני רוחש לך ולחיבת הדיאלוג הפורה בינינו. האמן לי.
