התחרות הראשונה כבר כאן

[אדוולה דואני]

בהחלט לא נעים..תודה!

 

[שתיקה אחרונה]

../images/Emo60.gif../images/Emo201.gif

במקרה נכנסתי לפורום וראיתי את זה.. מקרה כ"כ עצוב, ובמיוחד לילדה קטנה שלא ממש מבינה דברים.. יהי זכרו ברוך

 

[blue YARDEN blue]

../images/Emo79.gif../images/Emo220.gif../images/Emo2.gif../images/Emo201.gif../images/Emo7.gif_...

 

[Roni My Star1]

../images/Emo221.gif../images/Emo201.gif|../images/Emo7.gifמבינה אותך...

גם סבתא וסבא היחידים שהיו לי מתו[ז"ל] כשהייתי ממש קטנה,בת 5..

 

[B u y m e]

עצוב..

שאת משתמשת בחוויה הזאת כדי לזכות בפוסטר

 

[אדוולה דואני]

הפוסטר לא מעניין אותי כמו הסיפור.

עשיתי זאת רק בשביל לפרוק... אני מכירה את חברי הפורום,וגם אם אני לא אזכה - זכיתי להוריד את זה מהלב. זה נשמע לי חשוב הרבה יותר מפוסטר.

 

[ThE BeAt Of My HeArT]

אם עשית את זה רק בשביל לפרוק

למה שירשרת את הסיפור לשרשור של התחרות? הרי בכל מקרה לא איכפת לך מהפוסטרים.. ואם כבר את מנסה לכתוב בצורה פלצנית שפשוט צועקת "תנו לי את הפוסטרים!" עם מילים כמו "לוגמים" ו"כאשר" תעשי את זה נכון.. ותרגיעי עם הפסיקים סליחה,פשוט מעצבן אותי אנשים שלא הולכים האמת שלהם עד הסוף. כתבת את זה בשרשור של התחרות אז פשוט תגידי "כן!".

 

[אדוולה דואני]

אני באמת לא מבינה מה הבעיה שלך.

ככה אני מדברת. צורה פלצנית...עלק.

 

[sHiR TaDmOr]

עצוב..

שנולדת.

 

[אדוולה דואני]

../images/Emo6.gif כפרעלייך.../images/Emo99.gif

 

[sHiR TaDmOr]

../images/Emo23.gif../images/Emo3.gif

 

[אין אין אין כמו רוני]

וואי איזה עצוב ../images/Emo7.gif../images/Emo10.gif

אני כמעט בכיתי..

 

[Mor Bitton]

הסיפור\ים של חן [Henush Duani]

הסיפורים פורסמו בשנית על ידי מכיוון שבמקור שורשרו לא כראוי ונמחקו "1-הסיפור המצחיק זה קרה בערך לפני חודש או פחות.. אז ככה,זה היה משהו נורא נורא נורא חשוב לי שהייתי חייבת לשמוע ברדיו.ובאותו זמן שזה היה,הייתי צריכה ללכת לקניון.אבל לא רציתי לוותר ולא לשמוע את מה שרציתי ברדיו. אבל בסוף הגעתי לפתרון, הלכתי לקניון אמנם...אבל לקחתי איתי את האמפי4 ושמעתי כל הזמן שהייתי בקניון..ובדרך צצה לה עוד בעיה,בקושי שומעים משהו כי כנראה זה לא קולט כל כך בקניון.אז מה עשיתי?..פידחתי את עצמי עוד יותר,אחותי עצרה בחנות כלשהי ונעמדתי שם בצד והתחלתי להזיז את האמפי לכל הצדדים למעלה למטה ימינה שמאלה עד שמצאתי צד שקולט..חח וכולם הסתכלו עלי אבל בסוף שמעתי. 2-הסיפור האמיץ זה קרה לפני חודש או חודשיים בערך. באותו יום הייתי צריכה לעשות חיסון וכל היום הייתי נורא לחוצה ובפחד לא רגיל. לא האמנתי בכלל שאני אלך לבית הספר. עברו איזה שעתיים ופתאום קראו לי ללכת לאחות(הייתי הראשונה),כולי הייתי רועדת..ואחרי כמה דקות הגעתי לשם, נכנסתי לחדר של האחות ואז זה הגיע...היא החזיקה את המזרק ועוד לפני שהיא באה להזריק לי את זה ליד,בכיתי ושאלתי אותה זה לא יכאב???אז היא אמרה לי משהו כמו לא אל תדאגי,ואחרי כמה שניות ניסיתי להירגע ופשוט לעבור את זה..ופתאום היא מזריקה לי את זה וזה אפילו לא כאב...טוב אולי קצת,אבל לא רציני. ואחרי שסוף סוף עברתי את זה,הייתי בשוק שבכלל עברתי את זה. חח קצת הגזמתי אבל אני די פחדנית. 3-הסיפור ההזוי זה קרה לפני חודש...כשהלכתי לחתונה של חברה של אמא שלי בערך באמצע החתונה,כשנכנסו לאולם והסתכלתי על החתונה,חשבתי בכלל על משהו אחר,משהו הזוי,והוא שדימיינתי ש-רוני מתחתנת,כאילו אני בחתונה שלה...ממש דימיינתי אותה עם השמלה ועם חן החבר שלהכולה מאושרת ורוקדת...באמת זה היה ממש הזוי.חח. ואני חייבת לציין שהייתי עייפה מאוד באותו יום,ישנתי מאוחר מאוד בלילה וחזרתי מהבית ספר בערך בארבע,סחוטה...כנראה זה השפיע עלי."

 

[Henush Duani]

תודה מור../images/Emo24.gif

 

[ב ת א ל י י י]

../images/Emo99.gifאיזה סייפוור ..

 

[X SapSap X]

סיפור שקרה לי במהלך הקיץ שעבר

כפי שידוע לכם [או שלא] אני תשובת צפון, אז הכל התחיל כשבעצם התחילה המלחמה. --- זה היה יום ראשון. באותו יום הייתי אמורה לטוס עם אבא שלי לחו"ל. אני ואמא שלי התחלנו לארוז את המזוודה ופתאום שמענו שני בומים עמומים. חשבתי שזה סתם איזה בום, אבל אמא שלי מהר אמרה לי להיכנס לחדר הממ"ד. נכנסו והסתכלנו בטלוויזיה דרך המחשב, ובאמת אמרו שנפלו 3 טילים בין חיפה לקריות. זה היה מלחיץ. אמא שלי מהר התקשרה לחברה שלה, היא הייתה מאוד לחצה והיא סיפרה לנו שהיא הכניסה את 2 הבנות הקטנות שלה לתוך הארון

שתינו צחקנו ואז שמענו בום ע נ ק י. מהר מאוד גילינו שהוא נפל בקרייה הסמוכה אלינו. אחרי רבע שעה התחילו האזעקות. זה היה מטורף. כל 10 דקות בערך הייתה אזעקה. עם זאת, ארזנו את המזוודה. בין אזעקה לאזעקה. הנסיעה לשדה התעופה הייתה מלחיצה. כל הדרך פחדנו שתפאום תהיה אזעקה, או טיך, או משהו כזה. בסוף הגענו. היינו בחו"ל במשך 11 יום, והיה כיף. והייתי ביורודיסני

ועליתי על כל המתקנים והיה ממש כיף, אבל תמיד איך שחזרנו למלון היינו מרותקים לטלוויזיה לראות מה קורה אצלנו, בישראל. כשחזרנו נסעתי ישר להרצליה, לדודה שלי. ישנו גם במשך שבוע. זה לא היה הכי נוח, אבל היה פשוט מפחיד להישאר בצפון. היה כיף. הסתובבנו בקניונים ובכלל שם באיזור - הרי לא חבר מה לעשות בתל אביב. ביום שבת חזרנו הבייתה, רק מה חבל, שבדיוק באותו היום הקריות היו פשוט מופגזות. דוד שלי סיפר שנפל ממש קרוב אלינו קטיושה והוא ראה את הפטריית עשן שיצאה ממנה. באותם ימים היינו מרותקים לממ"ד. אלו היו ימים מלחיצים מאוד. אני זוכרת שכל הזמן הייתי מדברת עם חברות, ועם המשפחה. ביום האחרון של המלחמה, אמרו לנו שמהשעה 2 תהיה הפגזה, ובאמת הייתה. היה משהו ממש דומה למה שהיה ביום הראשון. באותו יום נסענו לסבא וסבתא שלי, לישון שם. פחדנו לישון לבד. נסענו פשוט באטרף, מהר. רק להגיע ולא להיקלע לקטיושות. האמת, היה די שקט. אבל למחרת ב-7 בבוקר הייתה אזעקה ונפלו 3 טילים בחיפה. וזו הייתה הפעם האחרונה. כי בדיוק באותו היום נכנסה הפסקת האש לתוקף. זה היה פשוט מפחיד, וכל כך הודנו לאלוהים על כך שהכל נגמר. --- זהו

 

[Roni My Star1]

../images/Emo221.gifאוי,על תזכירי לי את התקופה הזאת../images/Emo7.gif

עדיין יש לי תראומה. כל בום שאני שומעת,ישר אני נלחצת. אחרי המלחמה נהייתי רגישה לרעשים בלילה. אני חייבת להעיף את השעון המעורר כי אני שומעת את התיקתוקים שלו. זה מפחיד |: נקווה שזה לא יחזור שוב

[אמן].

 

[אדוולה דואני]

אל*../images/Emo13.gif

 

[Roni My Star1]

../images/Emo221.gif../images/Emo24.gifתודה

 

[אדוולה דואני]

בכיף...מזאת אומרת?../images/Emo8.gif