סיפור שקרה לי במהלך הקיץ שעבר
כפי שידוע לכם [או שלא] אני תשובת צפון, אז הכל התחיל כשבעצם התחילה המלחמה. --- זה היה יום ראשון. באותו יום הייתי אמורה לטוס עם אבא שלי לחו"ל. אני ואמא שלי התחלנו לארוז את המזוודה ופתאום שמענו שני בומים עמומים. חשבתי שזה סתם איזה בום, אבל אמא שלי מהר אמרה לי להיכנס לחדר הממ"ד. נכנסו והסתכלנו בטלוויזיה דרך המחשב, ובאמת אמרו שנפלו 3 טילים בין חיפה לקריות. זה היה מלחיץ. אמא שלי מהר התקשרה לחברה שלה, היא הייתה מאוד לחצה והיא סיפרה לנו שהיא הכניסה את 2 הבנות הקטנות שלה לתוך הארון
שתינו צחקנו ואז שמענו בום ע נ ק י. מהר מאוד גילינו שהוא נפל בקרייה הסמוכה אלינו. אחרי רבע שעה התחילו האזעקות. זה היה מטורף. כל 10 דקות בערך הייתה אזעקה. עם זאת, ארזנו את המזוודה. בין אזעקה לאזעקה. הנסיעה לשדה התעופה הייתה מלחיצה. כל הדרך פחדנו שתפאום תהיה אזעקה, או טיך, או משהו כזה. בסוף הגענו. היינו בחו"ל במשך 11 יום, והיה כיף. והייתי ביורודיסני
ועליתי על כל המתקנים והיה ממש כיף, אבל תמיד איך שחזרנו למלון היינו מרותקים לטלוויזיה לראות מה קורה אצלנו, בישראל. כשחזרנו נסעתי ישר להרצליה, לדודה שלי. ישנו גם במשך שבוע. זה לא היה הכי נוח, אבל היה פשוט מפחיד להישאר בצפון. היה כיף. הסתובבנו בקניונים ובכלל שם באיזור - הרי לא חבר מה לעשות בתל אביב. ביום שבת חזרנו הבייתה, רק מה חבל, שבדיוק באותו היום הקריות היו פשוט מופגזות. דוד שלי סיפר שנפל ממש קרוב אלינו קטיושה והוא ראה את הפטריית עשן שיצאה ממנה. באותם ימים היינו מרותקים לממ"ד. אלו היו ימים מלחיצים מאוד. אני זוכרת שכל הזמן הייתי מדברת עם חברות, ועם המשפחה. ביום האחרון של המלחמה, אמרו לנו שמהשעה 2 תהיה הפגזה, ובאמת הייתה. היה משהו ממש דומה למה שהיה ביום הראשון. באותו יום נסענו לסבא וסבתא שלי, לישון שם. פחדנו לישון לבד. נסענו פשוט באטרף, מהר. רק להגיע ולא להיקלע לקטיושות. האמת, היה די שקט. אבל למחרת ב-7 בבוקר הייתה אזעקה ונפלו 3 טילים בחיפה. וזו הייתה הפעם האחרונה. כי בדיוק באותו היום נכנסה הפסקת האש לתוקף. זה היה פשוט מפחיד, וכל כך הודנו לאלוהים על כך שהכל נגמר. --- זהו