התחרות הראשונה כבר כאן

[Roni My Star1]

../images/Emo221.gifחחח../images/Emo23.gif../images/Emo8.gif.

 

[Titush Black]

ויי זה נשמע ממש מפחיד

בואו כולנו נקווה שהממשלה המטומטמת שלנו לא תתן לזה לקרות שוב.

 

[X SapSap X]

אני באמת מקווה.

 

[X SapSap X]

קצת יותר ברור../images/Emo3.gif

בקודם היו לי פה ושם מילים שהתפקששו, אז הנה קצת יותר ברור

זה היה יום ראשון. באותו יום הייתי אמורה לטוס עם אבא שלי לחו"ל. אני ואמא שלי התחלנו לארוז את המזוודה ופתאום שמענו שני בומים עמומים. חשבתי שזה סתם איזה בום, אבל אמא שלי מהר אמרה לי להיכנס לחדר הממ"ד. נכנסו והסתכלנו בטלוויזיה דרך המחשב, ובאמת אמרו שנפלו 3 טילים בין חיפה לקריות. זה היה מלחיץ. אמא שלי מהר התקשרה לחברה שלה, היא הייתה מאוד לחצה והיא סיפרה לנו שהיא הכניסה את 2 הבנות הקטנות שלה לתוך הארון שתינו צחקנו ואז שמענו בום ע נ ק י. מהר מאוד גילינו שהוא נפל בקרייה הסמוכה אלינו. אחרי רבע שעה התחילו האזעקות. זה היה מטורף. כל 10 דקות בערך הייתה אזעקה. עם זאת, ארזנו את המזוודה. בין אזעקה לאזעקה. הנסיעה לשדה התעופה הייתה מלחיצה. כל הדרך פחדנו שפתאום תהיה אזעקה, או טיל, או משהו כזה. בסוף הגענו. היינו בחו"ל במשך 11 יום, והיה כיף. והייתי ביורודיסני ובכלל, בכללי היו טיול מדהים. אבל תמיד איך שחזרנו למלון היינו מרותקים לטלוויזיה לראות מה קורה אצלנו, בישראל. כשחזרנו נסעתי ישר להרצליה, לדודה שלי. ישנו גם במשך שבוע. זה לא היה הכי נוח, אבל היה פשוט מפחיד להישאר בצפון. היה כיף. הסתובבנו בקניונים ובכלל שם באיזור - הרי לא חסר מה לעשות בתל אביב. ביום שבת חזרנו הביתה, רק מה חבל, שבדיוק באותו היום הקריות היו פשוט מופגזות. דוד שלי סיפר שנפל ממש קרוב אלינו קטיושה והוא ראה את הפטריית עשן שיצאה ממנה. באותם ימים היינו מרותקים לממ"ד. אלו היו ימים מלחיצים מאוד. אני זוכרת שכל הזמן הייתי מדברת עם חברות, ועם המשפחה. ביום האחרון של המלחמה, אמרו לנו שמהשעה 2 תהיה הפגזה באיזור, ובאמת הייתה. היה משהו ממש דומה למה שהיה ביום הראשון. באותו יום נסענו לסבא וסבתא שלי, לישון שם. פחדנו לישון לבד. נסענו פשוט באטרף, מהר. רק להגיע ולא להיקלע לקטיושות. האמת, היה די שקט באותו לילה. אבל למחרת ב-7 בבוקר הייתה אזעקה ונפלו 3 טילים בחיפה. וזו הייתה הפעם האחרונה. כי בדיוק באותו היום נכנסה הפסקת האש לתוקף. זה היה פשוט מפחיד, וכל כך הודנו לאלוהים על כך שהכל נגמר.

 

[shay08]

קיץ 2002 שלייייי../images/Emo70.gif

בקיץ 2002, כשהייתי בן 8- נכנסנו לים עם מזרון [אני, חבר ואחותו

] ... אנחנו התקדמנו לים העמוקים עמוקים ומאוד גבוהים בלי שמנו לב .. ההורים שלנו קלטו אותנו רחוקים וצעקו לנו שנחזור אל החוף .. לא עמדנו ולא יכולנו לחזור אל החוף, וצעקנו בקולי קולות שיבואו לחלץ אותנו ..

היו שם די הרבה גברים וכולם רצו אלינו במהרה כדי לחלץ אותנו ..זה היה מבהיל

אם ההורים שלנו לא היו קולטים אותנו לא הייתי כותב לכם את ההודעה הזאת ולא הייתי נשאר בחיים..

זה הסיפור שלייייי

 

[חולה על רוני1]

הקיץ שעבר../images/Emo13.gif

טוב אז ככה זה היה בחופש הגדול שעשיתי טיול בת מצווה עם המשפחה שלי להולנד

. לאחר כמה ימים כיפים שהינו שם משפחתי מהארץ התקשרה אלינו לשאלה אם אנחנו בסדר והודיעה בנוסף שפרצה מלחמה בארץ. אני נכנסתי ללחץ מטורף וכך גם משפחתי. למרות המרחק והכל אבל עדיין חושבים על המשפחה החברים שכולם בסדר(אני תושבת הצפון למי שלא יודע). בוא נגיד שזה די הרס לי רק מהמחשבה על כל מה שהולך בארץ (שלא נדבר על מי "שחווה" את זה)... נסינו די להדחיק את זה ולהמשיך להנות ולטייל ולא ממש הצלחנו. הגיע הזמן לחזור לארץ עם הבלאגן , ואני עם כל המחשבות שלי עוד חשבתי שיזרקו לנו טיל על המטוס.

מזל שיש לי משפחה במרכז והתנחלנו אצלהם כל החופש כמעט. הלכנו לבריכה בחינם , לים , נפגשתי עם סרדס שבאה לדודה שלה. בקיצור עשיתי חיים

באמצע החופש שהינו בארץ אבא שלי היה צריך לסוע לים המלח להישתלמות וכמובן הצטרפנו אליו. כל הדרך למלון התפללתי שרוני[

] תופיע שם כי זה היה מלון מרשת פתאל ,וההורים שלי כבר התפגרו מרוב שהתפללתי בקול ורציתי שיצטרפו אלי גם לתפילה. כשהינו בקבלה של המלון ועשינו את כל הסידורים התקרבה אלי אישה מהצוות בידור והביאה לי דף תוכניות של כל השבוע אני מסתכלת בסקרנות לראות אולי יש עוד תקווה שרוני תהיה שם והנה יומיים לפני שאנחנו עוזבים את המלון כתוב בגדול : "הופעה של רוני סופרסטאר" ואז דפקתי כזאת צעקה כולי מתלהבת ומחכה ליום הזה שאני יראה את רוני סוף סוף. כל הימים חיכתי וחיכתי עד שהגיע היום... היתי ראשונה באולם ותפסתי מקום טוב אפילו טוב מאוד האולם התחיל להתמלאות ואז סוף כל סוף רונקי עלתה . ההופעה היתה ממש יפה והיא היתה פי 1000000000 מדהימה

בסוף ההופעה חיפשתי את הכניסה למאחורי הקלעיים עם עוד כמה בנות שרצו לשם ואני איתם

ואז מצאנו את הכניסה. היה שם איזה שומר דפוק שלא נתן לי לזוז ואז אמא שלי באה "וחילצה" אותי ממנו

רוני עמדה שם בחדר ושתתה מים ואז פיתחנו שיחה ממש נחמדה ואני כולי מתלהבת ומגמגמת (נו טוב זו הפעם הראשונה שבא פגשתי את רוני) לקחתי תמונה וחתימה כמובן נפרדתי מרוני בתקווה לפגוש אותה שוב בקרוב. בקיצור זאת היתה החופשה הכיפית וקצת מפחידה שלי

 

[udig7]

אז זה הולך ככה ....

אני וכמה חברים הולכים לבריכה באיזשהו חור אני אל יגיד איפה (סכיות הפרט) ודיברתי בפאלפון והתנגשתי בעממוד וביקשתי ממנו סליחה ואחר כך חברים שלי אמרו לי התנגשת בעמוד... אני כזה אחריכ מהש נוותשל חשיבה הוא ה תנגש בי לא אני בו ... חחחח... קיץ2005 שליטההה.... udi

 

[XkookiX]

אוקיי משהו די מוזר

שנה שעברה,הייתה לי הופעה ממש חשובה כי הייתה אחרונה בשנה. הייתי צריכה לעשות סולו עים קפיצה ממש מסובכת והייתי עים נעליי אופי(נעליי מחול) ולפני הקפיצה איכשהו הם יצאו לי מהעקב ובשמן הקפיצה הנעל עפה ודפקה סיבוב ע-נ-ק באוויר, זה היה ממש מביך זה היה תאטרון וזה היה משהו מאוד מכובד עים אנשים מקצוענים. ההופעה התחלקה ל4 חלקים והאיפור לאט לאט ירד,אז כשהו ירד ונמרח הורדתי אותו ושמתי מחדש. שמתי את העיפרון רגיל בתוך העין בעדינות. אחר כך בא אחד העוזרים של הקבוצה שלנו ואמר שזה לא איפור טוב שזה לא איפור במה. אמרתי לו "אחח כן??אז תאפר אותי אתה!!"(בשלב זה הייתי ממש עצבנית ורותחת(קיץ!!!אוגוסט!!!40 מעלות!!!)הוא שם לי את העיפרון על חצי הפרצוף והתחלתי פשוט להרביץ לו! בגללו איחרתי להגעיה לסולו שלי,בגללו שוב נפלה לי הנעל(שום מול קהל מאוד מקצועי) ובגללו גם שחכתי את הפלאפון בתאטרון. כשהגעתי לבית גיליתי ששחכתי שם את התיק עים כוווול הדברים. אמא שלי הייתה צריכה להחזיר אותי לשם בשביל התיק ואז גם לא נתנו לנו לצאת בגלל שהשומר דיבר עים חבר שלו. זה היה יום מעצבן במיוחד.

 

[Titush Black]

וויי:S

לא נורא. את מקצוענית. הופעות אחרות הלכו לך מעולה

 

[KaiserDino]

מההה?? לבלונדה יש פורום ?

וואלה , מגניב אתמול גיליתי שיש פורום לפיג'מות .. עכשיו פורום רוני שיהיה בהצלחה ... לא יודע מה איתכם - זה שאני מגלה כל יום מקומות כאלה זה הסיפור הכי הזוי שלי

 

[דיאנה איטונין]

חחח יפה מוזמן להצטרף

 

[ב ת א ל י י י]

מווזמןןדלתדנו פתוחה לכולם ../images/Emo24.gif

 

[MaRiNa DuANi]

אני../images/Emo9.gif

טוב זה סיפור ממש עצוב: לפני שהגעתי לישראל הייתי בת 4, והחלטנו לעבור לישראל... ואני ממש לא רציתי לעזוב כי אתם יודעים עד שמתרגלים

ולפני הנסיעה שלנו אני זוכרת שעלינו למכונית שתיקח אותנו לשדה התעופה. אני ממש ממש בכיתי לעזוב את המשפחה את הבית את הכלבה, ואת סבא שלי

חיבקנו את כולם ועלינו לארץ ואז שבוע אחרי אמא שלי באה הביתה, ומתחילה לבכות אני כמובן בכיתי כי כואב לי לראות את אמא שלי בוכה... והיא סיפרה לנו שסבא שלי נפתר

:|#$ זה היה הזוי אני הייתי כ"כ מחוברת לסבא שלי שזה כאב.. עוד לפני הנסיע הוא הבטיח לי שהוא יבוא לבקר! אני כ"כ בכיתי לקח לי חודש או פחות להתרגל למצב הזה.. זה היה באמת עצוב והזוי ועכשיו שאני חושבת על זה , נזכרת והכל.. אני מתחילה לבכות הייתי קשורה אילו כ"כ

וזהו אחרי כמה זמן היה לי עדיין כואב אבל איכשהו התרגלתי... וזה קרה כמובן בקיץ.

מרינה

 

[B u y m e]

פאאאדדיחה מטטטוורררפפפתתתת

בקיץ שעבר עשיתי צניחה חופשית ופתאום המדריך אומר לי: "וואיייי שכחתי תמצנח!!".......

 

[MaRiNa DuANi]

חחח../images/Emo6.gif

 

[אדוולה דואני]

פאדיחה?:|

הייתי חוטפת שבץ במקום.

 

[Roni My Star1]

../images/Emo221.gifאמאל'ה |:

 

[אין אין אין כמו רוני]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[X SapSap X]

אלוהים :|

פאדיחה? זה התקפף לב בתשלום. אלוהים ישמור. עשיתי את זה, וכמעט מתתי גם עם המצנח

 

[אדוולה דואני]

מהה :|

עשית צניחה חופשית?? יוווווווווווווו