התייעצות - אשמח לשמוע את דעתכם

[KallaGLP]

ואני רוצה לתקן את עצמי מעט

כי אני לא רוצה שישתמע כאילו יאני חושבת לדים בגיל 6 אינם מסוגלים לחוש כלל אמפתיה. אני חושבת שבמצבים ברורים ומובנים הם בהחלט כבר אמורים לחוש אותה. למשל, אם ילד אחר עצוב או סובל מכאב או מישהו פוגע בו, ילד בן 6 בהחלט אמור להבין זאת. אבל אני חושבת שבמצבים יותר מורכבים ופחות מוכרים וברורים מאליהם, טבעי שהילד עדיין לא יידע במקרים רבים לזהות מצוקה ולהגיב נכון.

 

[KallaGLP]

*כאילו אני חושבת שילדים בגיל 6

 

[fannyd]

הבת שלך צריכה ללמוד לכבד פרטיות של הזולת

לכבד בחירות של אחר אין פירושו לאמץ את הבחירות הללו. לא חייבים להסכים, חייבים לכבד. לבתך האמת שלה ולילד האמת שלו. אפילו ששניהם באותו גיל כרונולוגי הם אינם בהכרח באותה נקודה בהתפתחות הרגשית. בזכות השונות בין בני אדם העולם מעניין יותר. לו אני במקומך הייתי גם מסבירה לבת שלא היה מקום לאמת את דברי הילד מול אמו. היא צריכה ללמוד להרפות ולכבוש את יצר הסקרנות כשמדובר בחיים של אחרים. המסר שלך אמור לתפוס לגבי המשפחה שלך בלבד שכן אין איזו אמת אוניברסלית שמחייבת את כולם.

 

[אלמונית גלויה]

זה מזכיר לי מקרה שקרה לי בגן

היה איתי ילד בגן גם מאומץ, כמוני. הוא דיבר על הנושא בפתיחות, בדיוק כמו שאני הייתי פתוחה בנוגע לאימוץ והתלהבתי בפני כל מי שיכל לשמוע את הסיפור שלי. חלפו השנים, עלינו לכיתה א' בבתי ספר שונים. עד החופש הגדול בין כיתה ט' ל-י' לא נתקלתי בו, ופתאום בתקופה ההיא הקשר חודש. הפכנו לידידים טובים, הרגשתי שיש לנו מכנה משותף ושאנחנו מבינים זו את זה וזה את זו. אבל הוא לא דיבר על הנושא כמו פעם. יום אחד דיברנו על המשפחות שלנו, והרגשתי שהוא מספיק פתוח איתי כדי שנוכל לדבר גם על נושא האימוץ. היו לי חלומות מתוקים שהנה, סוף סוף מצאתי מישהו שיכול להבין אותי ואני אותו. שאלתי אותו "אתה גם כן מאומץ, נכון?". הבחור השתתק, ולאחר מכן הכחיש. הייתי קצת בהלם, אבל לא הוספתי לשאול.
אמא שלי גם הכירה אותו וזכרה אותו ואת ההורים שלו מהתקופה בגן. שאלתי אותה מה יכול לגרום לו להכחיש את זה, כשבעבר הוא שוחח על זה בפתיחות? אמא שלי מעולם לא השתמשה במילים "לא רוצה שידעו" או "להסתיר" או כל מילה בקונוטציות האלו בהקשר של סיפור האימוץ שלי. כלומר, היא לא אמרה "אם את לא רוצה שידעו, את לא חייבת". היא תמיד הפכה את זה לכיוון החיוב: "את בוחרת את מי לשתף" או "זו זכותך המלאה לשתף, וזכותך המלאה גם לא לשתף". וכך היא גם הסבירה לי בהקשר של אותו ילד, היא אמרה שכל ילד וכל ילדה בוחרים איך לשתף ואת מי, וכמו שיש לי את הזכות המלאה לבחור בפני מי לשתף ולחלוק את הסיפור שלי, גם לו יש את אותה הזכות. והאמת שזה ממש גרם לי להבין ולקבל, וזה לא עשה לי הרגשה שאני צריכה להסתיר משהו או להתבייש. פשוט הבנתי שהדברים שנוח לי לשתף בהם, הם לאו דווקא הדברים שנוח לו לשתף בהם, וזה בסדר גמור.
אני מקווה שהצלחתי לעזור טיפה

 

[fatfat]

לדעתי את צריכה להעביר לבתך

את המסר החד משמעי וולא קשר לאימוץ דווקא שהיא יכולה לספר מה שרוצה על עצמה אבל שאסור לה להעביר דברים שנאמרו לה על ידי מישהו אחר או מידע שיודעת אודותיו. חשוב לחדד לה שזכותו של כל אחד לספר מה שבוחר ומה שרוצה על עצמו. דווקא בגלל שילדים לא תמיד יודעים להבחין בין מה מותר ורצוי לספר למה לא זה צריך להיות קו אדום שיועבר לה.כי הפעם עברת המידע אולי גרמה עוגמת נפש לחבר. אבל ילד יכול להעביר מידע שיגרום לנזקים בעיקר נפשיים הרבה יותר גדולים.

 

[חייכנית2]

הי פסיפלורה.

אני בעצם חושבת כמו פאני.
תראי,למרות שאנחנו תמיד מדברים פה אימוץ,הנושא שהעלית הוא לא בדיוק אימוץ כמו אמפטיה וכבוד לזולת.זה לא נושא פשוט,זה נושא נרכש.
אין אובייקטיביות לגבי הסתרת אימוץ- כל אחד עושה מה שמבין,וחובתנו לכבד מדיניותם של אחרים ולחנך את ילדינו [ככה אני חושבת] לאותו הדבר.
הילד שלי עושה לי בית ספר בעניין הזה.הוא,שהיה ממש גלוי לגבי הנושא שפתוח בבית שלנו,ובכתה ב !!!נתן צ'פחה ידידותית מאד לחבר שלו עם חיבוק ואמר לו "הי,בוא נתערב שאני מאומץ..."-
היום [סוף כתה ו] ומאד מכונס ומסוגר לגבי כל הנושא ,ועבודת שורשים נגיש בדוחק כבר אחרי החופש.היום אפילו איתי לא רוצה לדבר על אימוצו ואם מישהו פוגש אותי ,עם בני אחרי אלף שנה
ואומר שהוא דומה שתי טיפות מים לסבא שלו,הבן שלי תוקע בי מבטים מזרי אימה שלא "אתקן".
בסופו של דבר ילדינו האהובים מגיעים למסקנה שקרוב לודאי שלא נוצרו מזרע וביצית של מלכת אנגלייה והדוכס מברנדנבורג ,שמישהו החליט לוותר עליהם כשהיו מאד מאד זקוקים ליד אחראית כתינוקות חסרי אונים,שהיו ברובם עזובים למדי רגשית עד שבאנו אליהם ןשכל זה רחוק בשבילם מלהיות מוקד גאווה. "חדוות המציאה" [שלהם אותנו ושלנו-אותם] מתחלפת בראשם במוקדם או במאוחר לתחושות מורכבות יותר.אכן מה טוב שהגיעו אלינו,,חדוות המציאה קיימת גם קיימת ,אבל לא תמיד הם שמחים לומר שהגיעו אלינו"מעבר להררי החושך".
אבל קצת הפלגתי והקדמתי את המאוחר- אני מניחה שאצל הילד מהכתה של ביתך מה שפועל הוא הצורך בשייכות הרמטית למשפחה המאמצת,ושאף אחד לא יצביע ויאמר שיש סיפור מהותי ויוצא דופן בעניין השייכות הזאת.

 

[בהתחדשות3]

כפי שנכתב, את לא אומרת לה כפי

שכתבת כאן ש"הוא לא רוצה שידעו את זה" - בתי, למשל, איננה מעוניינת לדבר על נושא האימוץ מחוץ לבית ולמשפחה. כשמידי פעם התלוננה ש"חופרים" לה בענין, (פעמים ספורות ולדעתי מסקרנות) שבתי ואמרת לה שזהו ענין פרטי שלה והיא, ורק היא, תבחר אם לספר עליו, למי, מתי וכמה. היא מספרת שכך היא נוהגת. הרווחנו שיחות על כיבוד פרטיות חייהם של אנשים (לא רק שלה, כמובן)

 

[פסיפלורה החדשה]

חכתי לתגובותיכם וקראתי אותם בענין,

תודה על המענים.

ועדיין לדעתי לא נגענו בענין שמבחינתי הוא העיקר -

עניניים של פרטיות נידונים אצלנו בהקשרים שונים ובהזדמנויות שונות,
ואני חושבת שהיא ערה להם ברמה שניתן לצפות בגילה.
הענין הוא שאני חושבת שהיא לא חשבה שיש כאן משהו שצריך להסתיר - לא יותר מכך שהוא אוהב לאכול מלפפון ירוק או אוהד את נבחרת ברזיל -
וזה בפני עצמו ענין מאוד חיובי בעיני - שהיא לא רואה כאן שיש משהו שיש צורך להסתירו -
והמהלך המתואר כאן הוא לבוא להגיד לה שזה בעצם משהו שחלק מהאנשים שומרים בסוד.
זה עלול ליצור אצלה מחשבות שניות - שאולי יש כאן משהו להסתיר או לשמור בסוד.

אגב, אנחנו מכירים את הילד ומשפחתו מאז שהילדים היו בני פחות משנתיים, שניהם באו מאותו בית ילדים, דברנו על זה יחד בהזדמנויות שונות, נסענו יחד למעלה החמישה - על בסיס כל אלה נראה לי שהיא פשוט הייתה מופתעת ולא ידעה איך להבין את התנהגותו.

הדבר שכן התחברתי אליו הוא הענין של לעמת אותו עם הבלוף שלו, שזה לא קשור דווקא לאימוץ אלא להתנהלות כללית, והדגש של לבחור בחיובי ולדבר עם שיתוף אל מול הסתרה.

בכל מקרה, אם יש התייחסויות נוספות אשמח לשמוע.

 

[יסמין@]

אפשר

לומר לה בצורה הכי פשוטה שהוא לא מעוניין לדבר על זה ושהיא צריכה להניח לו בנושא. אם היא תקבל את זה - יופי. אם היא תשאל למה הוא לא רוצה לדבר על הנושא, את יכולה לומר שאת לא מכירה אותו לעומק ולא יודעת למה. אבל שגם כשלא מבינים את המניעים של הזולת, אפשר לכבד את בחירותיו.

 

[יסמין@]

ואולי את יכולה לומר

משהו כללי, שלא קשור בהכרח או רק לאימוץ: שכאשר רואים שמישהו/י לא רוצה לדבר על נושא מסוים, עדיף להניח לנושא.

 

[פסיפלורה החדשה]

 

[בהתחדשות3]

הילד אינו ילדך ולכן אינך יכולה "לעמת

אותו עם הבלוף שלו"-הוא "מבלף" כפי שכולם מבלפים כשזה נוח ומתאים להם. נסי אולי למצוא דבר-מה הקשור לבתך שאת יודעת שהיא לא היתה רוצה לדבר עליו או לא מדברת עליו בפומבי- אני מאמינה שלכ"א יש משהו כזה, ולא משנה אם הוא נראה למישהו מהצד חשוב או משני גדול או קטן, ואז לומר לה: כמו שאת לא רוצה לדבר על/שידברו על/שישאלו אותך על...כך גם X לא רוצה ש... וכמו שאת רוצה שיכבדו את הבחירה שלך והרצון שלך, כך יש לכבד את רצונו. זו הבחירה שלו והרצון שלו.

 

[fannyd]

לא רואה כל רע ב"מחשבות שניות"

כשעמדה של ילד היא רק השתקפות עמדתם של הוריו אין שביר ומועד לפורענות מזה.

 

[China8]

זה פעם ראשונה אבל לא אחרונה

אני בטוחה שזו לא פעם אחרונה שביתך תפגש במצבים כאלה של גישות שונות לגבי אימוץ, טוב מוקדם ממאוחר.
היא עוד תצטרך להתמודד עם הרבה דברים שיפתיעו אותה לגבי אימוץ, כמו כל ילדינו ואנחנו לא יכולים לעתים להגן עליהם מן האמת הכואבת.
כל משפחה בוחרת להתמודד עם האימוץ בדרכה שלה ואני די בטוחה שאם הילדה שלך לא הייתה מרגישה נוח עם האמת ומנסה להסתירה לא היית בכח מכריחה אותה להיות גאה באימוץ שלה.
כמו כן, הדבר דומה בעיניי לחד מיני שירצה להוציא אחרים מהארון כי אין במה להתבייש. קצת קשה להגיד לאחרים איך להרגיש.
אני מרגישה כמו אחרים שיעצו כאן פשוט לנהל שיחה פתוחה עם ביתך על העניין. יכול להיות שזה יביא אותה להכרה בעובדות לא נעימות, אבל זה גם חיובי בעיניי.

 

[fatfat]

העניין הוא שבמציאות כל אחד מחליט

מה סוד עבורו ועל מה רוצה לדבר והיא צריכה לדעת שבכל נושא יש לכבד את רצון האחר, בחירתו ופרטיותו. בדיוק כמו שלגביה לדבר על האימוץ זה בדיוק כמו לספר שהאחר אוהב מלפפון או הד נבחרת ברזיל האחר יכול דווקא להיות מעוניין לא לפרסם מידע זה.

 

[KallaGLP]

"לעמת אותו עם הבלוף שלו"

נשמע מאוד שיפוטי ופטרוני. זו רמיסה ברגל גסה של המרחב הפרטי והאישי של אדם. זה לא בלוף, לרצון לשמירה על פרטיות אין שום קשר לבלוף או רצון לעבוד על מישהו, זה צורך נפשי של אנשים מופנמים יותר באופיים ובאישיותם. לא כולם מרגישים רצון וצורך לשתף זרים בעניינים אישיים. לדעתי הרבה יותר חשוב ללמד את בתך שכל בני האדם שונים ושרגשות ורצונות של כל אחד יש מקום, ושאין צורך לחוש הזדהות עם הגישה של הילד או לאמץ אותה כדי לכבדה.

 

[fannyd]

בדיעבד עשיתי כל כך בחוכמה שלא יצאנו לסמינר

הזה שהמפקחת הייתה כל כך גאה בו. עכשיו ביתר שאת אני רואה עד כמה זה היה עלול להיות בלתי נסבל עבור הקטנה שלי שמאז ומתמיד אוהבת להחזיק את הקלפים צמודים לחזה. עבורה המפגש הזה היה עלול להפוך לאאוטינג. מעניין אם מארגני המפגש לוקחים את זה בחשבון. אני באמת תוהה מדוע הוריו של הילד לקחו אותו לסדנא הזאת בעודם מודעים לרגשותיו. האמת, אני מאד מבינה אותה נוכח בורות מהולה בהעדר גבולות הכל כך שכיחה שנתקלים בה שוב ושוב.

 

[חייכנית2]

הי פאני

יש הרבה מאד הבדל בין השהות בסמינר שבה אך ורק משפחות מאמצות וגם מאומצים בוגרים שעושים פעילויות לילדים
לבין הסיטואציה שפאסיפלורה תיארה.
בסמינר אף אחד לא מתבייש באימוץ שלו כי כל הסביבה עם מכנה משותף של אימוץ.כולם ב'אאוטינג'.
והאמת- דיבורי אימוץ שם הם יותר בין ההורים לבין עצמם בסדנה נפרדת. הילדים בפעילויות חברתיות-ספורט,קסמים ועוד.
הבן שלי רוצה שננפוש השנה באשקלון כי הוא מתגעגע מאד למלון שבו עברנו את הסדנה.ודווקא בכתתו כאמור לאחרונה מצניע את האימוץ.

 

[fannyd]

אצלנו לא מתביישים ולא גאים

מקבלים את זה כעובדת חיים. האימוץ עד כה לא היה ציר סביבו התפתחו קשרים חברתיים או נערכה פעילות כלשהי ולא שלא היו הזדמנויות כי במהלך השנים יוצא פה ושם להכיר גם מאומצים.

 

[סביון1]

אולי הילד לא הרגיש כך כשהיה בסדנה

ואולי הבת שלך היתה משנה גישה בעקבות הסדנה. אני חושבת שמפגש עם מאומצים נוספים זו חויה חיונית עבור ילדינו.