התמכרות כהפרעה נפשית?

[הנרי ווטון]

סליחה

לקס = חוק, לגס = חוקים.
אני מאבד את הלטינית שלי

 

[רינתי77]

לא את הלטינית אתה מאבד, אלא את

היוונית. וזה לוגוס ולקסיס.

 

[הנרי ווטון]

לא...

Lex, Leges = חוק, חוקים בלטינית
Logos = מה שנאמר, הסבר, או מחשבה ביוונית.

 

[רינתי77]

Lexis- סך כל המילים.

מכאן המילה "לקסיקון". ואני התכוונתי בדיוק למה שאמרתי.

 

[הנרי ווטון]

כן כן

אבל אין לזה קשר למילה לגיטימי. והקשר ללטינית הוא רחוק -- אבל היוונית שלי לא שווה הרבה.

 

[poseidon111]

מהיכן הבאת את עניין חוקי או לא חוקי? דיברתי

על זה? הזכרתי את זה?
או ששוב ההרגלים הנושנים משתלטים?

 

[הנרי ווטון]

לי יש רק הרגלים מגונים

אבל אתה כתבת על הרגלים לגיטימים ולא לגיטימים, לא אני. מבחינתי, שכולם יחששו עד או הבוקר

 

[poseidon111]

הבנת הנקרא . לגיטימי מבחינת החברה.

כיצד היא תופסת את התנהגות האדם.
כעיסוק לגיטימי קרי נורמטיבי, או לא לגיטימי דהיינו חורג ממה שהחברה הגדירה לגיטימי. לא חוקי ולא נעליים.
הבנו?

 

[Doctor Goblin]

כלומר "החברה"

מגדירה מה טוב לאינדיבידואל ומה פוגע בו, גם אם הוא חושב אחרת.
זה לא נשמע לי קריטריון יחיד מספק במיוחד. אבל מי אני שיפריע לפסיכולוגים להמציא סיבות לסחוט עוד ועוד כסף מלקוחותיהם האומללים...

 

[poseidon111]

החברה אינה מגדירה. מה שחורג מההתנהגות הכללית

עד כדי התנהגות שמוגדרת כא- חברתית במובן הקליני שלה, הרי מין הסתם היא ראויה לאיבחון סיבותיה.

מה לעשות, האדם הוא חיה חברתית והוא חייב להתאים עצמו.

אני עושה אבחנה בין התנהגות נון-קונפורמיסטית לכאורה, לבין התנהגות א-סוציאלית.
מי קובע מי הוא מי? אנשי המקצוע.
דעתך עליהם אינה חדשה לי. הרי גם אעביר לפה עדויות של אנשים שיעידו שאותם אנשי מקצוע הצילו את חייהם, תישאר בעמדתך.

 

[Doctor Goblin]

כן, זה הויכוח הגדול ביותר ביננו

וכמו שציינתי בעבר, יש רבים שיגידו שרבנים הצילו את חייה וגם כמרים. זה לא הופך את העדויות שלהם למהימנות או נכונות יותר מבחינה מדעית.

אני משוכנע ש"אנשי המקצוע" מוטים באבחנה שלהם כיון שיש להם אינטרס כספי לפרש התנהגויות מסוימות כבעיות חמורות המצריכות טיפול שיספק כסף להם עצמם.

 

[Doctor Goblin]

ועוד משהו קטן

לגבי "האדם הוא חיה חברתית והוא חייב להתאים עצמו"
אני חושד שאפילו עצם משמעות המושג "חברה" משתנה בתקופת האינטרנט ולכן לא אסכים שאדם שמכור לפייסבוק (או לפארמוויל או לדיאבלו 3 לצורך הענין) ומשיג ממנו צרכים חברתיים שבמשך רוב ההיסטוריה הושגו באינטראקציות "אישיות" יותר, לא יכול להיות עדין "חיה חברתית". אני חושב שמדובר, כמו בהרבה מקרים, בנסיון לכפות אורח חיים ישן על אנשים שפשוט מחפשים דרכים זמינות ומתאימות להם יותר והם עצמם בריאים לגמרי. לקרוא לזה "הפרעה נפשית" לא שונה בעיני מלקרוא להומוסקסואליות "הפרעה מינית".

 

[poseidon111]

בוא ניקח שתי דוגמאות: 1. ילד בגילאי העשרה

שמבלה כ15 שעות מול המחשב במשחק של "מבוכים ודרקונים". לבית הספר לא הולך, והחברים היחידים שלו הם במשחק. גם האינטראקציה המשפחתית שלו
נראית בהתאם. האם היית מבטל את האפשרות של "התמכרות" הילד שמצריכה התערבות, וטוען שזה רק "הרגל מגונה"?
2. אדם מבוגר שמבלה 15 שעות מידי יום בצפיה באתרי פורנו. לא עבודה, לא חברים לא אינטראקציה סבירה עם הסביבה (בכל זאת 15 שעות לא מאפשרים
לך לתפקד כאדם בוגר). היית פוטר זאת במשיכת כתף או סבור שהאיש צריך טיפול?

האם גם בשני המקרים הללו, שאנו נחשפים להמון כאלו, היית חושב שהחברה מנסה לכפות את אורח חייה הישן?

 

[דיבבלעס]

המצב הזה מצריך טיפול ללא ספק

השאלה החשובה היא האם הבעיה במקרים האלה היא ההתמכרות לאינטרנט או שההתמכרות לאינטרנט זה סימפטום לבעיות אחרות שההתמכרות היא רק סימפטום שלהן ומעין בריחה מהבעיות של אותו האדם/ילד/זקן? (מחק את המיותר)...

 

[poseidon111]

דרך אגב, אם תחקור בספרות העוסקת בצדדים

הקליניים של התמכרות, ולאו דווקא באלו החברתיים, תמצא שיש לא מעט חוקרים המצביעים על נקודות קליניות משותפות לכל המכורים. לא משנה אם אתה מכור למחשב
לסמים או לסקס.
זה שההתמכרות היא סימפטום בלבד, נכון לחלוטין וזו גם הסיבה שטיפול הגמילה הפיזית הוא רק השלב הראשון והקצר יחסית.
השלב המהותי יותר הוא הטיפול בגורמים להתמכרות.
העלית נקודה נכונה ביותר.

 

[דיבבלעס]

כל זה טוב ויפה

אבל אני עומד מול הצונאמי הזה של ההגדרות ומנסה באמת להבין-לאן זה יגיע?
צריך להבחין בין הפרעות שונות, למשל: התמכרות לאלכוהול, לא כל שכן לסמים יכולה הרסנית ויכולה לגרום לפגיעות בריאותיות חמורות ואף למוות בזמן די קצר מתחילת ההתמכרות...
במקרה של התמכרות לסקס למשל האדם חשוף יותר למחלות (כן יש קונדומים, אבל אם האדם מכור ברמה קיצונית אולי הוא יוותר על זה לפעמים)בעיות נוספות הן:בריחה ממחוייבות זוגית שנדחית לאורך שנים, הכנסת מישהי להיריון לא רצוי עם כל ההשלכות שבכך כלומר גם פה מדובר במשהו מרחיק לכת והרסני במידה רבה...
אבל בהתמכרות לאינטרנט לרוב זה לא משהו הרסני,
כן, יהיו מצבים כאלה שזה הרסני שאדם לא עובד וכו' אבל זה נראה לי נדיר
ונראה לי שהטיפול בזה הוא גם יותר פשוט משכנעים אדם לצורך העניין להיות מחוץ לבית כמה שיותר ואם יש לו את זה במכשיר סלולרי לנתק את זה-לא סיפור כזה היסטרי
אם יש לאדם כח רצון להשתנות זה הרבה יותר פשוט מהמקרים היותר קשים של התמכרות
ואני תוהה-האם יתנו למישהו כזה טיפול תרופתי וכו'?
נראה לי שבמקרה של התמכרות לאינטרנט יספיק איזה קואוצ'ר שיגרום לאדם להתעניין בדברים נוספים, לעשות דברים נוספים ולגרום לעצמו לא להיכנס כל הזמן למחשב ו/או לסמרטפון,
להמיר את הפונקציות שבאינטרנט לדברים שמחוץ לו, למשל:חדשות?יש עיתונים, רדיו...מוזיקה?יש רדיו, דיסקים וכו'...
כל כך מורכב וקשה שצריך להיות בפריזמה של הפסיכיאטריה??

 

[הנרי ווטון]

טיפולים ושאר ירקות.

שלום חברים,

מעניין שקיימת פה הסכמה על כך שצריכים לטפל באלכוהליסט, מכור לסמים ואולי אף בחובב האינטרנט המושבע גם כשהוא לא מעוניין בטיפול. מעניין שגם ממליצים לנו לקרוא את “המחקרים” בעניין הגמילה והטיפול. הרי אולי כך, נגלה איך מבריאים את החולים או הלוקים בהפרעה זו או אחרת.

היחס של כותבי הפורום לטיפולים, למטפלים ולאנשי המחקר הוא מעניין. משום מה רוכשים לאנשים האלה כבוד מיסטי כאילו הם יודעים מה הם עושים. כמעט וניתן לחשוב שיש לאנשים אלה תשובות, אבל צר לי לאכזב, ואולי בכך אני אגלה סוד, אין להם.

כשאנו יוצאים בהצהרות שצריכים לטפל במכורים בניגוד לרצונם, משמע בכח, למה שלא נשאל את השאלה: איך יראה הטיפול? ומה סיכויי ההצלחה שלו? אין חוקר אחד שלו יש את הסוד לגרום לאדם להגמל. בנוסף לכך, השאלה מהי גמילה או ההצלחה בגמילה לא ברורה בכלל. יש אין ספור תשובות, השוות למספר ההגדרות של מהי התמכרות. נראה שמספר ההגדרות שווה למספר העוסקים בתחום, מה שמחשיד את כל הנושא מראש.

אם אתם מכירים אדם, רופא או פסיכיאטר שטוען שהוא יודע את הסוד, דעו לכם שהאיש שרלטן. וכן, יש הסטוריה ארוכה מאוד של שרלטנים בנושא הזה, אפילו מפיהם של אנשים מכובדים מאוד, שבאמת ובתמים האמינו בשיטות שלהם. יש אין ספור שיטות לגמילה, ואף לא אחת מצליחה לעבור אחוז דו ספרתי של הצלחה (כאמור, תלוי בהגדרה של מהי הצלחה).

נחזור רגע לנושא הכפיה, וזה בטח הפעם האחרונה שאני כותב על נושא זה פה; יש כמה רופאים חשובים שבגללם אנו חושבים במונחים של התמכרות, האחד שוודי והשני גרמני-רוסי. שניהם פעלו בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה- 19, ושניהם הסכימו שללא הרצון של הפציינט להגמל, אין טעם בכלל בטיפול. אם כך, אפילו אבות ההתמכרות עצמם הבינו שללא הפציינט אין מה לעשות, הרי רופא לא יכול לכפות עצמו על חוליו. פסיכיאטרים מידי פעם עושים זאת במקרים קיצוניים למדי, אבל הם משתדלים להמנע מכך מסיבות ברורות.

אז אני שואל, מדוע לכפות על אדם שרוצה לראות פורנו 20 שעות ביום (למה להסתפק ב- 15?) טיפול שאינו חפץ בו רק בגלל שמישהו אחר החליט שצריכים למדוד תפוקה בדרכים אחרות?
מי יודע, אולי אותו חובב פורנו רוצה להתפרנס ממתן תרומות זרע.

יש כאן גם טיעון אחר, פוליטי ליברלי: מה שאדם עושה בביתו לא מענייני. ואם ההצלחה לא מובטחת, לבטח אין מקום להתערב לו בחיים.

ולבסוף, חשוב לזכור, אם אדם לא רוצה טיפול, הסיכוי שהטיפול יצליח--ולא משנה מהו הטיפול או הפרמטרים להצלחה--שואפים לאפס.

 

[poseidon111]

תורם מאה שקל בשמו של מי שיראה לי את

אותה "הסכמה" שנפלטה לחלל הפורום, כבר במשפט הראשון.

שיראה לי היכן היא אותה הסכמה.
אם היא איננה בנמצא, הרי התוצאה העגומה היא כבר 3:0.

 

[רינתי77]

לי יש בקשה.

אני רוצה ציטוט אחד שמבסס את הטענה הבאה:
"כשאנו יוצאים בהצהרות שצריכים לטפל במכורים בניגוד לרצונם,
משמע בכח..."
אחד יספיק.

 

[הנרי ווטון]

פשוט מאוד

כשנאמר שאדם שצופה בפורנו כל היום צריך טיפול, למה הכוונה? (ואכן זה נאמר שוב ושוב) ברור שהאיש שדורש את הטיפול הוא לא הצופה בפורנו, אלא אדם אחר שעומד מהצד ששופט אותו, ופוסק בשבילו שהוא צריך טיפול. הדרישה לטיפול באה מבחוץ, ולא מהחולה המדומה. כלומר, הדרישה היא פסקנית, ובהחלט נקראת כחובה של ממש. אם הכוונה היתה אחרת, אז הניסוח היה צריך להתייחס לרצונו של חובב הפורנו.
אל לנו לשפוט את חובבי הפורנו, ואל לנו להחליט מתי אדם צריך טיפול, ומתי לא--וכמובן צריך לזכור שהטיפול לא יעיל כך או כך, אז למה לשלוח אדם לגמילה?