והנה השקל שלי לנושא הזה
כל אדם נושא את הגֶן הגורם להתמכרות. משחר ילדותנו אנחנו מכורים למשהו. כילדים היינו מסוגלים לשחק שעות על גבי שעות בגולים או בג'ולות כמו שאומרים, והבנות יכלו לקפוץ שעות בקלאס, לאסוף כל מיני תמונות לאלבומים, לקפוץ בחבל כל היום, או במקרה שלי - לקרוא ספרים מהבוקר ועד הלילה כאילו שאין חיים אחרים.
לכל אחד מאיתנו יש התמכרות למשהו. אין דבר כזה בן אדם ללא התמכרות כזאת או אחרת. ההבדל הוא באופי ההתמכרות ובעוצמתה. היום, האינטרנט אצל הילדים החליף את הקלאס ואת הגולים. הטלויזיה החליפה את הספרים וכן הלאה.
היום, אני לא מסוגלת לקרוא שום ספר. לא מרוכזת. קוראת כל שורה שלוש פעמים ושוב חוזרת להתחלה. מעדיפה את הסיפוק המהיר בין אם זה בטלויזיה או בפורומים אשר בהם, משום מה, אין לי בעיה לקרוא ואני עושה זאת מהר מאוד ובריכוז מלא. לא רק זאת, אלא מקלידה במהירות ואילו דברים שאני צריכה למלא בכתב יד באמצעות עט, ממש ממש קשים לי.
ההתמכרות רק מחליפה פנים. היא תמיד נשארת אצל כל אחד מאיתנו בצורה כזאת או אחרת.
לסווג את ההתמכרות לאינטרנט כהפרעה נפשית, נראה לי מאוד מאוד לא לעניין ולא לצורך. נכון, יכול להיות שישנן סיבות לכך שהאיש התמכר לאינטרנט או לסקס או לקלפים או להימורים. לכל דבר יש סיבה ומסובב. אנחנו לא רובוטים. מדרך הטבע כל אחד מחפש את מה שמספק אותו ועושה לו טוב. לפעמים הוא מתמכר לזה וקשה להפסיק. לדוגמא, לא מזמן התגלה גֶן מסויים שמקשה על הגמילה מסיגריות. כלומר, לא משנה כמה הבן אדם רוצה להיגמל, הוא פשוט לא יכול מבחינה פיזיולוגית ואז הוא נאלץ לקחת כל מיני כדורים שגורמים לתופעות לוואי יותר קשות מהעישון עצמו. ואז הוא נשבר וחוזר לעשן.
רוב בני האדם מוצאים את עצמם מכורים למשהו. כל זמן שזה לא מפריע לחיי השיגרה, אז זה בסדר. אבל ברגע שהוא קצת מגזים עם זה, מקטלגים אותו כבעל הפרעה נפשית. אני לא כל כך מקבלת את זה. כולנו בעלי הפרעה נפשית כזאת או אחרת ואני מבדילה בינה לבין מחלה נפשית אשר בה בהחלט יש לטפל.
