התמכרות כהפרעה נפשית?

poseidon111

Active member
טיפשים שכמונו. הרי ברור שכשאני שומע אדם

שמשתעל חזק, ואומר לו שהוא צריך טיפול בשיעול, הכוונה היא לטיפול בכוח. מה בכוח, בכפייה! הרי ה"שפיטה" באה מבחוץ.

הדרישה היא פסקנית, חד משמעית, בלתי ניתנת לעירעור וצוו האישפוז בכפייה ,כבר מציץ לי מכיס המעיל.

אבל רגע, אולי זה רק הבעת דעתי, מבלי שפרשנים בשקל יתנו לה משמעות, לא רק שאינה תואמת את דברי, אלא ממש היטו אותה לצרכיהם ללא היגיון,
הן בשפה העברית, הן לדעתי האמיתית, והן לרוח ההודעה כולה?

היתכן שזה רק משום ששוב נתפסו על אמירת דברים שאינם קיימים?
 

דיבבלעס

New member
אני לפחות לא התכוונתי לכפייה

וגם לא ראיתי את זה אצל אחרים...
אני התכוונתי שכללית זה מצריך טיפול או לפחות שינוי,
אבל ממש לא לכפות על מישהו אם הוא טוען שטוב לו כך...
לי זה נראה שטוב לו כרגע אולי כך, זה לא אומר שבטווח הארוך שנניח בגלל שהוא לא עובד לא יהיה לו מה לאכול הוא עדיין יהנה ויגיד:איזה יופי שהייתי מכור כל חיי לאינטרנט כך!
אבל וזה אבל חשוב זה ביחס לאדם שבמצב קיצוני במיוחד ונדיר שלא עושה כלום חוץ מההתמכרות קשה לי להאמין שיש הרבה אנשים כאלה,
וההסתייגות שלי מההגדרה בהחלט קיימת, בחלק נכבד מהמקרים זו לא בעיה בחלק אחר מדובר בבעיה קלה שאפשר לפתור ובטח לא להגדירה כהפרעה נפשית שמצריכה טיפול פסיכיאטרי ודברים כאלה-בזה אין ספק.
 

poseidon111

Active member
ברור שלא היתה כוונה להגיד שאתה טענת כך,

אלא לזה שהודעתינו שורשרה אליו.
מה עוד שטיפול בכפייה הוא טיפול שנועד לכישלון חרוץ.

אם המכור אינו רוצה להיגמל, שום כח לא יכול לאלץ אותו לכך.
 

Doctor Goblin

New member
כמה דברים

1. מבוכים ודרקונים הוא משחק חברתי המפתח כישורי חברה הרבה מעל לתחביבים מקובלים בהרבה, כמו כדורגל, סרטים, חוגים ושאר ספורט. הדבר היחידי שמפתח כישורים ומספק צרכים חברתיים במידה דומה ואני מכיר הוא חוג לדרמה. יש בעיה עם זה שילד לא הולך לבית הספר, אבל איכשהו זו בעיה נפוצה יותר אצל אלו שמשחקים כדורגל כל היום ועוד לא שמעתי על "התמכרות לכדורגל". בשני המקרים ה"טיפול" צריך לאפשר לו לפנות לאורח חיים שישלב גם חינוך תקין, אבל זה לא במקרה שהראשון יוגדר כ"הפרעה נפשית" והשני כ"ילד שובב במיוחד". אגב, אם היית מחליף את הילד באדם בוגר במקרה הזה, שום טיפול לא היה נדרש.

2. אם האדם הבוגר מאושר מאורח חייו זה, אני בהחלט לא חושב שהוא צריך שום טיפול. למה שהחברה תכפה עליו אומללות?
 

poseidon111

Active member
תשובות: כל דבר הנעשה בצורה שמשתלטת על שאר

תחומי חיינו, היא בעיה. מה נותנים לנער אותם כישורים חברתיים שרכש (לצורך הדיון נניח שאתה צודק), אם אין לו אפשרות או רצון להשתמש בהם כי
הוא תקוע מול המחשב כל יום, כל היום?
אם תבחן את ההגדרה להתמכרות, הרי תראה שבהחלט ניתן להתמכר גם לעיסוק בכדורגל. אז אמנם יהיו כאלו שיגדירו זאת כ"קומפולסיב דיסאורדר",
אך בשורה התחתונה, ההשפעה דומה על הפרט.
2. אם היית חוזר לעניין ההתמכרות, היית מבין שהאדם לא מאושר, הוא מכור.

היית מטפל באלכוהוליסט כבד שאומר שטוב לו כך ומבין שיש לו בעיה, או שהיית מניח לו מתוך מחשבה שהוא עשה את בחירתו?
לפני שאתה עונה, נסה לדמיין שאותו אחד הוא קרוב משפחה שלך מדרגה ראשונה.
עדיין אתה בעד אותו פלורליזם התנהגותי? אני בספק גדול.
 

Doctor Goblin

New member
לא בדיוק

* זו בעיה אך ורק אם המכור טוען בעצמו שמדובר בבעיה שפוגעת בו. כל עוד הוא לא מרגיש פגוע או שאושרו נפגע מהבעיה זו אינה בעיה.
* ניתן להשיג לא מעט מכישורים חברתיים אונליין. אודה ולא אבוש שאת חברי הטובים ביותר רכשתי אונליין ולא פנים מול פנים. ניתן להשכיל מהם, לצחוק איתם, לבכות איתם, לאהוב אותם, לשנוא אותם. לא מבין במה זה שונה מכישורים חברתיים אופליין.
* הקביעה שלך שאדם מכור בהכרח אינו מאושר טעונה הוכחה. או שאולי זו ההגדרה שלך. במקרה כזה, אגיד שהבעיה שמצריכה טיפול היא חוסר האושר של האדם ואילו יש אנשים באותו מצב פיסיולוגי כמוהו שיכולים להיות מאושרים. לכן הבעיה אינה בהתמכרות אלא בכך שההתמכרות לא פותר את בעית חוסר האושר של האדם.
* אלכוהוליסט בוא מקרה נפרד שכן מצדיק בעיני את ההגדרה "הפרעה". הסיבה לכך היא שאלכוהוליסט בהכרח גורם נזק בריאותי בעצימות גבוהה לעצמו ובסבירות לא קטנה גם לאחרים. לעומת זאת, "מכור לפייסבוק" לא גורם נזק בריאותי מהותי לעצמו או לאחרים ולכן אני לא יכול לקרוא לתופעה הזו "הפרעה נפשית" או שאר בולשיט.
 

דיבבלעס

New member
ללא ספק מה שציינת זו התמכרות

אני מסכים שכל דבר שנעשה בהגזמה איננו טוב.
יש כמה שאלות:
א'-האם אפשר בכלל למתוח קו שעובר מעל זה זו הפרעה ומתחת זה תקין?
ב'-האם אין בעיה עם זה שמגדירים עוד ועוד דברים כהפרעות מה שאולי יכול לעזור לאנשים מסוימים, אבל לגרום לרבים רבים אחרים לחשש שמא הם מכורים ובעייתים וכו'?
ג-נשאלת השאלה האם מישהו שמכור בצורה כזו לאינטרנט איך הוא הגיע למצב הזה בכלל?והאם הבעיה שלו היא באמת ההתמכרות לאינטרנט והאינטרנט?או שיש הרבה בעיות אחרות?למשל כפי שציינתי חוסר בחברה שהובילה אותו למקום הזה וההתמכרות לאינטרנט היא סימפטום שמחריף את הבעיות העיקריות (מה שנראה לי הגיוני ברוב המקרים קורה...)
ד-השאלה היא מה הטבלאות אומרות, אני סבור שמדובר בהבחנות דקות ודקיקות (כפי שאהרון ברק נגה לכתוב בפסקי הדין שלו) שלא ברור לי איך אפשר להגדירן ולאבחנן, למשל:אם הולכים לפי שעות זה ממש בולשיט-כי יש עובדי הייטק שנמצאים 12 שעות ביום מול המחשב מתוקף עיסוקים!
אם זה עפ"י קריטריון של האם אתה גם חברים מחובר לאייפון אז גם נשאלת השאלה כמה אתה עם חברים וכמה אתה עסוק באייפון כשאתה עם חברים וכו' כלומר זה כ"כ מורכב שלא ברור לי איך אפשר בכלל לסדר את זה בטבלה...
מה שהיה צריך להיות לדעתי זה שאם אדם פונה לפסיכולוג או פסיכיאטר ואומר לו "שמע אני מכור לאינטרנט" צריך לבדוק מה הבעיות שלו בצורה רחבה ולתת לו טיפול שיאפשר לו לפתח חיים שיצמצמו את ההתמכרות לאינטרנט, למשל:אם הוא לא עובד, לקדם אותו לעבר מציאת עבודה, מציאת חברים, מציאת עיסוקים אחרים וכו'...
אינני יודע אם זה לא מה שיעשו עכשיו, אבל נראה לי שאפשר לפעול ככה גם בלי ההגדרה הבעייתית הזו שנותנת תחושה שתיכף יגדירו את כולנו כמופרעים...
אגב, בספר "אפלטון במקום פרוזק" (מומלץ!) יש נתון שאומר שאיגוד הפסיכיאטרים האמריקאי טען שמחצית מתושבי ארה"ב בעלי הפרעה נפשית, המחבר שם התבדח על העניין ואמר שאולי בעתיד כולם יוגדרו כך מלבד הפסיכיאטרים...
 

poseidon111

Active member
כפי שכתבתי להתמכרות יש לא מעט פנים

וצורות. היא מגיעה בצורת התמכרות נפשית ופיזית.
אני לא חושב שהזמן הוא הפרמטר החשוב, אלא התסמינים של אותה התמכרות.
 

רינתי77

Active member
כדי להמחיש לך מהי התמכרות, הנה

מה עונים ב-A.A לשאלה "איך אני יודע אם אני מכור?"-
" אם אתה נכנס לפאב ויכול לשתות רק כוסית אחת, אתה לא מכור."
 

רינתי77

Active member
לא רציני? למה?

זאת שאלה מהותית בהחלט שאולי נראית פשטנית במבט ראשון,
אך עבור אלה שיש להם בעיה של אלכוהוליזם, היא נוגעת בדיוק
בתסמין הקובע- היכולת לרסן את הדחף.
 

דיבבלעס

New member
היכולת לרסן את הדחף

באה לידי ביטוי לא רק בפאב ששם הדחף משתולל,
אלא גם מחוץ אליו
אם הדרך של האדם האלכוהוליסט לצאת מיזה היא לא ללכת לפאבים אז אם חודש הוא לא הלך קצת קשה לי להגדיר אותו עדיין כמכור גם אם במידה והוא ילך הוא ישתה יותר מכוסית אחת...
אז כן מי שמכור ימצא דרך הקיוסקים או שיש לו סטוקים בבית וכו',
אבל נניח שמדובר לא באדם כזה אלא באדם שיוצא פעם בשבוע ו"מעמיס" ופתאום הוא החליט שזהו שלטווח ארוך זה לא טוב,
והוא חודש לא הלך לפאב ולא שתה בכלל אלכוהול-
עכשיו בשביל לדעת אם הוא מכור או לא תשאלי אותו אם כשהוא ילך לפאב הוא ישתה כוסית אחת או יותר?
נגיד ככה לסיכום-מדובר בקריטריון מחמיר ולא בהכרח משקף...
 
אולי זה לא כל-כך אקדמי מה שאני אומר עכשיו

אבל כולם שרוטים. מישהו פעם אמר לי, והוא לא היה פסיכולוג ולא פסיכיאטר, בחור פשוט ואמיתי "כולם שרוטים, מי שאין לו שריטה לא בן-אדם". יש אנשים עם כאלה שריטות מוזרות וייחודיות שאין הגדרה לשריטות שלהם. אז פסיכיאטרים "דגים" איזה שלושה סימפטומים שמתאימים במקרה לאיזה הפרעה מוכרת.

יש אנשים כאלה חולניים, מסוכנים לעצמם ולסביבה, דפוקים על כל השכל, מסתובבים חופשי ללא טיפול. ואף אחד לא עושה להם כלום כי הם יודעים לשחק אותה נורמטיבים.
 
דהה הכי מסוכנים מסתובבים חופשי

ובעמדות בכירות ואפילו ראשי עמים, חלקם נקראים פסיכופטים והם יודעים לשחק את המשחק אז לא תופסים אותם.
 
הנרי, מעבר לעובדה שאתה משחית

את הפורום בוטיק שלנו עם העדר המוסר שלך
בא לך לפרט מעט יותר? אתה יודע דבר או שניים על התמכרות
אם להתבסס על הספר שלך.
 
התמכרות

כל התמכרות לכל דבר בעיקרון עובד על מנגנון התגמול במוח, מסלול של דופמין שמתחיל איפשהוא בגזע המוח ונגמר במערכת הלימבית בגרעין האקומבנס. לכן גם אובססיה למשהו כמו שטיפת ידיים מחזקת את המסלול הזה וזה מחזק את ההתמכרות, ובגלל שככל שעובד הזמן התחום שהולך ומתחזק בפסיכולוגיה הוא מדעי המוח הפרעות שונות שגורמות לשינויים דומים במוח מסווגות תחת אותה קטגוריה.
 
למעלה