התפכחות?

[סופת רעמים]

התפכחות?

זה היה בסדר שאעזוב את בעלי בשבילו, כשהבטיח לי בהן צדק שהוא עוזב את אשתו ובא לחיות איתי זה היה בסדר להטיס אותי מסביב ליבשת כדי שלא יהיה לבד בלילות הבודדים זה היה בסדר להבטיח לי הבטחות ולרקום איתי חלומות זה היה בסדר לתכנן איתי ילדים ולבקש שאקח את שם משפחתו כשנתחתן זה היה בסדר להיכנס איתי למיטה בכל הזדמנות אפשרית זה היה בסדר להצהיר הצהרות אהבה נצחית זה היה בסדר להבטיח לתמוך בי ובילדתי לנצח זה היה בסדר להכניס לי ידיים מתחת לחולצה בקולנוע זה היה בסדר שאתעורר איתו בחמש בבוקר להכין לו קפה זה היה בסדר שאכבס לו את הבגדים המלוכלכים זה היה בסדר שאגהץ לו את החולצות לעבודה זה היה בסדר שאבוא איתו לקנות צעצועים לילדיו זה היה בסדר שבמשך שלושה ימים קרצפתי את הבית בשביל אשתו והילדים שלו זה היה בסדר שהוא הבטיח לי בראש השנה שהוא עוזב ושאל אותי אם אני רוצה את המכונית שלה ואז שינה את דעתו מבלי להודיע לי זה היה בסדר להתעלם מהטלפונים שלי ואחר כך להתנצל זה היה בסדר שאנהג ארבע שעות בכל כיוון כדי לפגוש אותו לשעתיים בשדה התעופה זה היה בסדר לכתוב לי מכתבי אהבה ולהבטיח לי את השמיים זה היה בסדר להסתכל עליי מקרצפת את השירותים במקלחת של אשתו ולהגיד שהוא אוהב אותי זה היה בסדר לספר לי על כל מה שאני כן והיא לא זה היה בסדר להסביר לי כמה שהוא לא אוהב אותה אבל ממשיך לשכב איתה כדי שלא תחשוד כל זה היה בסדר. לא ביקשתי מתנות יקרות לא רציתי תכשיטים לא ביקשתי הבטחות לא רציתי שקרים רק אהבתי עם כל מה שהיה לי ונתתי הכל והאמנתי, כי הוא הסתכל לי בעיניים והבטיח. אז האמנתי. ומחלתי על כבודי וביקשתי עזרה במימון של הבדיקות היקרות להריון. וביקשתי והסברתי והוא אמר שיטפל בזה. ושלחתי רשימה מפורטת כמו שהוא ביקש. וביום שישי הוא שלח לי פרחים ליום ההולדת. וביום שישי הוא אמר שיטפל בזה. ומאז אני כותבת ומחפשת ושואלת ומבקשת ומתחננת. ומאז הוא מתעלם ממני כמו אני לא קיימת. רק ביקשתי עזרה עבור התינוקת שלנו שאני נושאת בגופי. רק ביקשתי שייתן לה את הצ´אנס להיות בריאה, להוולד בסדר, כי אני לא יכולה. והבטחתי להחזיר כשאוכל. אבל הכל היה בסדר עד שרציתי משהו. והכל היה בסדר כשאני נתתי הכל. והכל היה בסדר כל עוד לא רציתי שום דבר. וחלילה להגיב או לענות או לפחות לומר "אני לא רוצה לעזור" זה לא בסדר. וחלילה לכתוב את הצ´ק בשביל הבריאות של הילדה שלו זה לא בסדר. חלילה. ואני, מי אני. רק אחת שאהבה עם כל מה שהיה לה ונשארה בלי כלום. רק אחת שביום הולדתה העשרים ושישה איבדה את האמון בבני אדם.

 

[חגית אמא של אלה]

סופתי.... ../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif

רגע האמת הגיע. מהיום והלאה תדעי שרק על עצמך את יכולה לסמוך. נגמרו התירוצים עבור האיש הזה שרק ביקש זמן ורק אמר שהוא מבולבל ורק צריך זמן. להיכנס איתך למיטה בלי לחשוב רגע קודם מה יכול לקרות- הוא לא היה צריך זמן. גם אני, בחודשים הראשונים, נדהמתי מאיך אנשים יכולים להפוך עורם ופתאום לשכוח מה היה פה לפני רגע. היום בדיעבד אני יודעת שזו סיטואציה ששינתה את חיי לטובה. אני לא מי שהייתי לפני שלוש שנים. היום אני אוהבת את מי שאני. אפילו מהכעס, מהעלבון, מהעוני- יכולים לצמוח דברים טובים. פשטות. הסתפקות במועט. ואהבה לילדה שלך בצורה שאי אפשר לדמיין. אל תבקשי ממנו. עשית די. תני לו לטבוע בדייסה של עצמו וליפול לבור שהוא חפר במו ידיו. תאמיני לי שזה יקרה. בין הסיבות שאת צריכה לשקול חזרה לארץ, יש כמובן גם את הענין הרפואי. את צריכה לברר מהן הבדיקות ההכרחיות ביותר ומה האופציות שלך. דרכון אמריקאי או לא, צריך לדאוג לילד הזה עוד הרבה לפני שהוא נולד. את יותר חזקה ממה שאת מדמיינת לך, אל תתני לאיש הזה להרוס לך את האמון בבני האדם. מתוך השברים והכאב תראי שתצמחי חזקה יותר, חיובית יותר, טובה יותר. מחכה לך הערב במסנג´ר (המשופץ).

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

נשמע כמו התפכחות כואבת ../images/Emo24.gif

אני אישית, מזמן איבדתי אמון בגברים. יש הרבה גברים ´על הכייפק´ נעימים ונחמדים ואפילו איכפתיים אבל לא פגשתי גברים פתוחים רגשית ועל זה יושב כל העניין. אגב, זה לא אומר שכל הנשים פתוחות רגשית, אבל יש. עוד בעיה שיש לי עם נושא האמון בגברים: הם לא תמיד חושבים עם בראש הגדול שלהם או עם הלב כי כשהראש הקטן שלהם בשליטה, הכל ממש מתאדה. ניסיתן פעם לשוחח עם גבר מחורמן? ואיך מסתיימת כל שיחה על רגשות? ומה הם רוצים כשהם נפגעים / כועסים / מתוסכלים? מה מנחם אותם? וכשאת רוצה ´רק חיבוק´ כמה זמן זה נשאר שם? כשגבר אומר לי: ´אני תמיד אהיה שם בשבילך´ ´תמיד אהיה חבר שלך´ ´את יכולה תמיד לסמוך עלי´ והכי הכי ´לעולם לא אפגע בך´ אני יודעת שזה עניין של זמן ואגב, לא מדובר רק בקשרים רומנטיים. הקשר נהדר כל זמן שהוא לא ´עולה´ להם כלום, כל זמן שהם יכולים להרגיש ´גיבורים´ ו´מגינים´ כל זמן שהדברים ´בתנאים שלהם´ ובעיקר, כל זמן שהם לא נדרשים לשים את עצמם, פתוחים ופגיעים על השולחן. אז אם מישהו תהה למה אני כל כך לא מפרגנת לכל אותם אבות נוטשים, אם מישהו תהה למה אני כל כך מופתעת, כמעט כועסת, כל פעם שעולים כאן דיבורים על כמה נהדר הוא אותו הגבר שמתכחש לילדיו אולי עכשיו זה ברור יותר. אני חשה את כאבך, סופה על הפיכחון האכזרי הזה ורק יכולה לחבק ולומר: ´אני מבינה´ ויכולה להרגיע: זה לא יכאב כל כך חזק כל הזמן. הזמן מקהה את הכאב ומן הכאב צומחים כוחות שלא היכרת עד כה. ומהקושי תצאי לביאה שמגינה על גוריה ואף אחד לא יוכל לך

אז תני לכאב להיות עם הבכי, והצעקות אל תוך הכרית. ותכי על המזרון באגרופים וציירי או כיירי (חימר) את מה שאת מרגישה. ועוד משהו: זוכרת את המכתבים של הבת של רות מאמריקה? את יכולה להתחיל תהליך ניקוי: כתבי לו מכתב שלא מיועד למשלוח. כתבי בו הכל בלי צנזורה כתבי את כל מה שאת מרגישה, אל תחסכי במילים כתבי עד שנגמרות המילים ותני לדמעות לזלוג, ולזעקת הכאב - להישמע ואז... כשאת מרגישה מרוקנת לגמרי, הפסיקי לכתוב, קפלי את הנייר, ואחסני אותו היכנשהו. למחרת, את מתחילה הכל מההתחלה. כותבת לו מכתב. זה לא צריך להיות חזרה על המכתב מיום אתמול. את מתחילה וכותבת את כל מה שיש לך לומר, היום את משחררת את הכאב, הכעס, התיסכול, האכזבה, הצער, הפחד מפני העתיד כותבת, בוכה, זועקת, מקללת - עד שייגמרו המילים מקפלת, מאחסנת ו.... למחרת שוב: כותבת מכתב, מ-0, כאילו לא כתבת מעולם כל מה שיש לך לומר היום ויכול להיות שתתחייחסי לדברים שכבר כתבת עליהם ובטוח תעלה גם האהבה הגדולה שחשת אליו ולצידה הכעס, הכאב וכל השאר... וכך, מדי יום, את יושבת ושופכת אליו את הכל ויהיה הרבה בכי, והמון כאב ויעלו רגשות שאת פחות נוגעת בהם היום אל תצנזרי, אל תשפטי את עצמך. תני להכל לצאת. כתבי עד שהמכתבים יתעדנו, עד שתגרישי תחושה שלמה עם עצמך המינימום הוא: שבוע אבל יש מי שטעונים יותר. המטרה: לעבד את הרגשות ולשחרר אותם מהגוף. אני מבטיחה!!! שבסוף התהליך יהיה לך קל יותר, נקי יותר מבפנים. בסוף התהליך, העתיד ייראה ברור יותר. אז שוב,

גדול ועוטף צאי למסע, ואני כאן אם את צריכה עזרה.

 

[alis098]

לנאווה

אני רוצה להתייחס רק למשפט הראשון שלך, על הפתיחות הרגשית של הגברים. אני דוקא אוהבת את הגישה שלהם בעניינים רגשיים. המון זמן חשבתי, כמה הם רדודים, כי הם לא מוכנים "לדבר על זה". ואחרי המון שיחות "על זה" (ענייני רגש), התייגעתי מעצמי ומחלק מחברותי, כי הרבה פעמים זה לא מוביל לשום מקום. דוקא מהגברים למדתי שלא צריך לדבר על זה. לא על כל דבר. אנחנו, הנשים, יש לנו תפיסה כזאת, שאם לא מדברים, סימן שלא חושבים ולא מעבדים ולא עושים עבודה רצינית. היום אני מוצאת שכל השיחות האלה הן לפעמים מסך עשן. שלפעמים, השתיקה, אומרת המון. המעשה, חשוב מהמילה. המעשה, הוא השורה התחתונה ולמעשה צריך להתייחס. אני לא מתייחסת כל כך להצהרות אהבה, כמו שאני לא מתייחסת כל כך להצהרות על חוסר אהבה. אם הוא מחבק אותי מתוך שינה, אם הוא לא יכול לעבור יום בלי לדבר איתי (ואפילו בשביל להגיד לי כמה שהוא לא אוהב אותי...), אז הוא אוהב אותי. או קשור אלי או מת עלי, או כל הגדרה חיובית אחרת. אני מתרשמת יותר ממה שאני מרגישה, מאשר מהדיבורים. יש בזה גם איזו הקלה, שלא צריך לדבר על כל דבר. אפשר לדעת ולהרגיש כל כך הרבה בלי מילים. פשוט, הדיבורים האלה שהייתי מתעקשת עליהם פעם, היו מכבידים: גם עליו (עליו, הכוונה לכלל הגברים..) וגם עלי. להתעקש "לדבר על זה" זה להכביד עליהם, להכריחם לעשות משהו שנוגד את אישיותם. ולמה "לדבר על זה", בהגדרה, טוב יותר מאשר "להרגיש את זה"? סליחה שהתפרצתי לשרשור הזה, בהתייחסי לנושא אחד שולי, מתוך כל הנושאים החשובים שהועלו כאן.

 

[סופת רעמים]

אז הוא חיבק אותי מתוך שינה

ונצמד אליי בלילות, וצלצל או כתב עשרים אלף פעמים ביום, אז מה?? וברגע שאמרתי לו שאני בהריון הוא חיבק אותי ואמר אני אוהב אותך. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר שזאת ילדה. ושבוע אחר כך הוא התחיל להיעלם. ועכשיו, חודש וחצי אחרי הפגישה האחרונה, מה נשאר מהלחבק אותי בלילה? הוא נמצא כאן לידי כשאני מקיאה? הוא שולח לי כסף לממן את הבדיקות? הוא אפילו לא טורח להגיב לאימיילים שלי או לענות לטלפון. פשוט נעלם, מתעלם, מתכחש, שם פס גדול וארוך עליי ועל הילדה שלו שהוא חיבק בלילה כל כך חזק.

 

[alis098]

אז הוא אהב אותך!

אז מה? אז הוא אהב אותך! את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממך, גם לא הוא. מה שנשאר מלחבק אותך בלילה, זה הזכרון המתוק שהיית נאהבת. זה שווה משהו. הוא חלש, הוא מפחד, הוא נבהל. פתאום זה נהיה ממשי, החלום שלכם, והוא מפחד לאבד את מה שכבר יש לו, לטובת הבלתי ידוע. הוא מפחד לאבד את הילדים שכבר יש לו שאותם הוא כבר מכיר וכבר נקשר אליהם. הוא במצוקה. חודש וחצי הוא מתייסר ומתחבט ולך שולח מסר חד משמעי. אבל הוא לא חד משמעי. והוא בטח לא שם פס. הוא אף פעם לא שם פס ואף פעם לא ישים פס, וגם את לא. אולי הוא מפחד שתצליחי לשכנע אותו, אולי זה כואב מידי לדבר איתך, במצבו. זה לא שהוא "לא טורח", להגיב. הוא לא מגיב, כי אין לו כרגע בשורות טובות, כי הוא מפחד להילחץ מתגובתך. לגבי העניין הכספי, אני חושבת שהוא מבלבל כאן בין מחוייבות לבין רגש. אני לא מתמצאת, אבל מבינה מתגובות שקיבלת כאן, שאת הכספים המגיעים לך, את תקבלי בכל מקרה, גם אם הוא רוצה להתנתק רגשית. אני לא מנסה להגן עליו, אלא עליך: אם את מבטלת אותו מכל וכל, כולל האהבה שהיתה לכם, את גוזלת מעצמך זיכרון מתוק וידיעה חשובה שיכולה וראויה להיות חלק ממך: היית נאהבת. אהבת. אל תזרקי את זה. לא כל אחת זוכה לאהבה כזאת. לא כל אחד זוכה באהבה. את זכית. גם אם אחריתה היתה רעה. היא היתה!

 

[סופת רעמים]

אהבה נמדדת בשעת משבר

ולא כשהכל יפה ונוח. ובשעת המשבר, כשהגיעה, הוא קיבל ממני את כל הקרדיט האפשרי ואת כל התמיכה בעולם, ומה אני קיבלתי? סטירה בפנים. כולם אמרו שאני מטומטמת שאני עדיין נותנת לו ליהנות מהספק. אבל נתתי, כמעט חודשיים. וזהו, נגמר הקרדיט. נגמר. כי ההריון שלי ממשיך ולי יש בחילות כל יום ואין מי שיחבק אותי בלילה. כי לי אין ממה לשלם שכר דירה ובעוד הוא ואשתו וילדיו נהנים להם מאמידות ונוסעים ללונה פארק כל סופשבוע, ולי אין מאיפה לשלם על הבדיקות שאני צריכה בשביל הילדה שלו. כי כל האהבה וכל ההצהרות וכל התכניות לא שוות דבר וחצי דבר ברגע שהוא החליט לקפל את הזנב ולהיעלם, לנהוג בשפלות הנפש הכי נמוכה שאי פעם ראיתי ולהיעלם, להתעלם, להתכחש לכל מה שהיה וגם לכל מה שעומד להיות. ואני לא רוצה את מה ש"מגיע לי", אני רוצה את מה שמגיע לילדה שלי. אני רוצה שהוא ייתן כי זה חשוב לו, אני רוצה שהוא ייתן כי הוא רוצה או אפילו כי הוא מרגיש חובה מוסרית. אני רוצה שהוא ייתן כי זו אחריותו לדאוג לזה, ולא בגלל ש"מגיע לי". אני רוצה שהוא ייתן כי הוא עשה אותה בדיוק כמוני. אני רוצה שהוא ייתן כי הוא רצה אותה, כי הוא הבטיח, נשבע, הצהיר על אהבתו הנצחית מליון פעמים. אני רק רוצה שהוא יעמוד מאחורי המילה שלו, פעם אחת. רק פעם אחת. שיוכיח לי שהוא בנאדם ולא אידיוט חסר אחריות ונבזה. ואני לא מבטלת אותו או את המצוקה שלו או את האהבה שהיתה, כולם פה עדיי שניסיתי במשך שבועות ארוכים רק להבין את מצוקתו ולתת לו עוד זמן, אבל במבחן האמיתי הוא נכשל כשלון מחפיר והראה את פרצופו האמיתי ולא את האדם שהוא צייר בפניי במשך החודשים שהיינו יחד. כי ברגע האמת נחשפו כל השקרים, ואת עצמך הרי אמרת לשפוט לפי המעשים, ולא המילים. זה לא זכרון מתוק, הזכרון הוא מר - נתתי את לבי לאדם ששיחק בי, לאדם שהצהיר הצהרות בלי לעמוד מאחורי מילותיו, לאדם שהבטיח הבטחות ולא התכוון לקיימן, לאדם שנתתי בו את אמוני המלא ובגד בו, ובגד בי, וניצל ולקח ורימה, כן, רימה. כי אני עומדת מאחורי כל מילה שאי פעם אמרתי לו. מאחורי האהבה שלי, המחוייבות שלי, הנתינה שלי, העזרה והתמיכה שלי, מאחורי הכל אני עומדת. מעולם לא אמרתי דבר שקר, מעולם לא הצהרתי הצהרה שלא היתה לי כוונה מלאה לעמוד מאחוריה, מעולם. כי מה שווה כל האהבה הגדולה שהיתה לנו אם ברגע האמת היא מתפוגגת ונעלמת, אם ברגעים הקשים הוא נעלם ומתעלם, על אף כל ההזדמנויות שנתתי לו להתעשת, לעשות את מה שנכון, על אף שהמשכתי להאמין בו כל הימים הארוכים האלה - הוא עדיין בשלו, עדיין מתנהג (סליחה) כמו בנזונה אמיתי חסר לב, ששם פס ולא אכפת לו מכלום מלבד עצמו. אז לא, אני לא מסכימה איתך. לשם שינוי אני סוף סוף מפסיקה להיות עיוורת ומתחילה לראות את המציאות המרה שסירבתי להכיר בה עד היום - האהבה שלי היתה אשלייה, האדם שאהבתי לא קיים, רק רצה שאאמין (או אולי רצה להאמין בעצמו) שהוא אדם טוב, גדול נפש ואמיתי. אבל ברגע המשבר האמת יצאה לאור, והשקר נחשף. וכל מה שנותר לי לעשות זה לנסות למחוק את הכאב מחיי כיוון שהוא כאב שקרי, אני כואבת אובדן של משהו שמעולם לא היה קיים, רק בדמיוני.

 

[alis098]

לא

אל תמדדי אהבה. אל תתחשבני עם האהבה. אל תכתימי את האהבה. אל תמחקי אותה. היא היתה שם. האמירות האלה "אהבה נמדדת בשעת משבר", ו- "כשאוהבים לא צריך לבקש סליחה" (כי אם אוהבים אז לא עושים דברים שצריך אח"כ לבקש עליהם סליחה) רק מזיקות לנו. הן מציבות בפנינו אידיאל שרובנו, אנשים בשר ודם עם חולשות ופחדים, לא יכולים להגיע אליו. זה רק מתסכל. אנחנו חלשים, לא מושלמים, רדופים בפחדי נטישה (לפחות חלקנו). אנחנו רוצים לאהוב ולהיות נאהבים ולא תמיד יודעים איך. אנחנו עושים דברים שאח"כ מצטערים עליהם. אני לא מתעלמת ולא מנסה להקטין את המעשה החמור שהוא עושה. אני אומרת שהוא טועה. אל תחשבי על אישתו וילדיו. זה סתם קורע אותך מבפנים. ואם את מתעקשת, אז: היא לא בת המזל שאת חושבת שהיא: היא רומתה ונבגדה כשהוא היה איתך והוא, במחשבותיו, היה מוכן לעזוב את הבית שהם גרים בו (בהנחה שברירת המחדל היא שילדים נשארים עם האם). ואת לא יודעת מה עוד היא "אוכלת" ממנו. את לא יודעת, נקודה. אז עזבי את זה. אני רוצה שתנסי לראות את שני חצאי הכוס: הריקה והמלאה. הגבר שאהבת הוא גם טוב וחם ואוהב ומעניק וחדור תקווה והוא גם חלש ופחדן. הוא בנאדם, עם כל מה שזה אומר. מהו פרצופו האמיתי? גם זה וגם זה. שני הפרצופים שראית, זה הוא. הפרצוף הטוב, האוהב, המעניק, והפרצוף הרע והאטום. הוא שניהם. זה נשמע כסתירה, אבל זה לא: זו מורכבותו של אדם. ברגע האמת נחשף הפחד שלו, לא הפרצוף האמיתי שלו. וכן, אני אומרת לשפוט על פי המעשים: לפי כל המעשים. לא חלק מהמעשים. כשהוא הצהיר, הוא התכוון לכך בכל ליבו. זה היה אמיתי. הוא לא שיקר. האהבה הגדולה שהיתה לכם לא התפוגגה ברגע האמת. היא נבהלה. לא היית עיוורת. אם לא היית נאהבת, לא היה לך אל מה להתגעגע. את לא מתגעגעת אל אשליה. לא אהבת תמונה של כוכב קולנוע. אהבת אדם חי שמסתבר שיש לו חולשות רציניות ופגמים. אני מסכימה שדבר אחד כן היה בדמיונך: תמונה של אדם מושלם. של אהבה מושלמת. עכשיו, כשאת מתפקחת מהאשליה הזאת, אל תחליפי אותה באשליה אחרת: שכולו רע. הוא כולו גם טוב וגם רע.

 

[סופת רעמים]

לא, לא חשבתי שהוא מושלם

ידעתי והכרתי בחסרונות, גם שלו וגם שלי, ושל האהבה הזאת. אבל מכאן ועד להבין את התנהגותו כ"רק חולשה" ולא לתת לה להכתים את ה"אהבה" שהיתה לנו, המרחק הוא גדול. הוא טועה? אני בטוחה. הוא יצטער? אני ממש לא בטוחה. נוח לו. מבחינתו, כמו שאמר לי חבר טוב אתמול, היה הכי טוב שהייתי מתה עכשיו, זה היה פותר לו את הבעיה. אבל היות וזה לא קורה, ואני גם לא נופלת במדרגות ומפילה את הילד, הוא בוחר להתעלם, בוחר להתנהג בשפלות, לחשוף לא את החולשות האנושיות שלו, אלא את האטימות, את הרוע, את חוסר ההגינות, את הנבזות, את כל אותן תכונות - ההתחמקות מאחריות, השקרים, הזלזול שהוא נוקט כלפי אדם שהוא טען שהוא אהב. ומבחינתי כאדם, אינני יכולה לאהוב מישהו שיש בו התכונות האלו. כן, לכולנו יש חולשות. ומי כמוני יודע שנתתי לו את כל ההזדמנויות להראות לי שהן רק חולשות ושהן זמניות, להראות לי שהפחד לא שולט בו ברגעי משבר. אבל הוא לא הראה, הוא בחר להיות המניאק, האידיוט, הנוטש, המזלזל, המתעלם, הוא בחר להראות לי את הצד שהוא רצה שאראה. לכולנו יש נטיה לרצות לברוח, כולנו מעדיפים שלא להתמודד, אבל ברגע האמת וכאשר יש לי אחריות כלפי אנשים אחרים מלבדי, אני מתמודדת. אני עומדת. אני מתנצלת כשצריך, אני עושה את מה שאני צריכה לעשות. והפצרתי, והתחננתי, וביקשתי, והסברתי, וביקשתי שנשמור על הכבוד ההדדי במערכת היחסים כדי לכבר את האהבה שהיתה לנו, והוא הסכים, והוא הבטיח, והוא נעלם. אז לא, אני לא מסכימה איתך. כי כשאוהבים מישהו, אפילו לא אהבה גדולה וענקית כמו שחשבתי שהיתה לנו, לא נוטשים אותי פצוע ומדמם על הכביש אחרי תאונה. לא פוגעים ובורחים. לא מתעלמים. מושיטים יד לעזור, או לפחות דואגים שמישהו אחר יעשה זאת אם לא יכולים. כי אני נטישה והתחמקות לא יכולה להבין. לא יכולה לחשוב על האהבה שלנו כזכרון מתוק וחיובי. לא יכולה לראות באדם הבזוי הזה אדם טוב. לא יכולה להסביר לעצמי, כי אפילו הפחד הכי גדול, והבהלה הכי גדולה, לעולם לא יגרמו לי להתנהג בצורה שפלה ובזויה שכזאת כלפי אדם אחר. כי כפי שכבר אמרתי, אני עומדת מאחורי מילותיי, והבטחותיי, והצהרותיי. וגם ברגעים קשים בהם התבקשתי לשים את עצמי בצד ולעזור בניגוד לאינטרסים של עצמי, גם אז עשיתי זאת. ובכל מקרה לעולם לא הייתי מסובבת את גבי ונעלמת, כי לא הייתי יכולה לחיות עם עצמי אחר כך. וחברה אמרה לי היום "הוא יתייסר עם עצמו כל החיים שלו בגלל זה" - והסברתי לה שזה לא נכון. הוא לא יתייסר עם עצמו, כיוון שאין לו עניין. זה לא גורם לו כאב, זה לא גורם לו ייסורים, הוא מרגיש בנוח עם ההתעלמות וההתכחשות שלו, והוא ימשיך בחייו כאילו לא קרה דבר והכל יישכח. נכון, אצלי זה בלתי נתפס, כי אצלי זה לעולם לא יכול היה לקרות. אבל זה המצב, זה מי שהוא, זה מי שהוא בחר להיות. זו לא הבחירה שלי. ואת יודעת מה, אני שמחה שאני מגלה את זה עכשיו, אני שמחה שהאמת יוצאת לאור על גבי ולא על הגב של ילדתי. אני שמחה שניתנת לי ההזדמנות למנוע ממנו לעשות לילדתי את מה שהוא עושה לי. אני שמחה שאני יכולה לחסוך מהילדה שלי את הכאב שבלהרוויח ולאבד אבא כל חמש דקות. אני שמחה שהכאב שהוא גורם לי הראה לי שהוא לצערי אדם שמפניו אני צריכה להיזהר, וחשוב מזה, לשמור על ילדתי מפניו, לפני שייגרם לה נזק בלתי הפיך.

 

[רק אביגיל]

סופה

עדיין לא קראתי עד הסוף כאן את הכל. אבל ההודעה הזו שלך גורמת לי להיכנס בעצמי באיזושהי דרך ולבחון את עצמי אם גם אני צריכה להתחיל לאמץ את המשפטים שלך. כי כאן ובחוץ שמה משפחה וחברים שאומרים לי את אותם הדברים , דברים שעוברים לידי ולא נכנסים למח הקטן והמעוות שלי כנראה , שמסרב להאמין. ואילו את , את עומדת לי כמראה .

*תוהה מתי תתחיל הדרך החדשה שלי גמקן*

 

[סופת רעמים]

אביגיל יקרה

קראתי עכשיו את הקישורים להודעות שלך בשרשור של אבלין ואני יושבת ובוכה. אני אגיב גם שם, אבל רק רציתי לומר, אלוהים אדירים, אני לא רוצה להיות מראה. אני עצמי משנה את דעתי ומיטלטלת בין רגשות שונים יום וליל. אני אוהבת ושונאת גם יחד, מגוננת על עצמי ועל הילדה שעוד לא נולדה ועם זאת רוצה שיהיה לה אבא. כי מבחינתי אין אף אחד שמבין באמת מלבדי, גם אם כל יום אני משנה את "דעתי", גם אם אני בוחרת לאהוב או גם אם אני בוחרת לשנוא. אין לדעת מה ילד יום, לאן יקחו אותנו החודשים הבאים. חלמתי אתמול שהוא בא ללידה, ואני מבקשת שיישאר בחוץ, לא רוצה לתת לו להכנס פנימה. אני זוכרת שממש נקרעתי בחלום, אבל חשבתי שלא מגיע לו. לא מגיע לו, ולא מגיע לי שהוא יהיה "תקוע" לי בחוויה לעולם כיוון שזה לא ישנה דבר, רק יכאיב, רק יהיה עוד זכרון שאי אפשר למחוק. אבל האמת היא, שאני לא יודעת מה אני רוצה, ומה אני ארצה. אולי עד אז זה כבר לא יכאב כל כך, אולי זה יכאב יותר. אולי כן ארצה אותו שם והוא לא יהיה, כנראה. אולי ואולי. המוח לא מעוות, הוא פשוט מסרב להכיר בדברים שהם בלתי נתפסים בעיניים שלנו, מסרב להכיר למשל בעובדה שהגבר שאהבתי כל כך אינו קיים. שהאב הטוב והמדהים הזה לא יהיה כזה לילדה שלי. זה קשה. אני עוד לא יודעת אם אני מאמינה בזה, או רק מנסה.

 

[חד הורי 39]

צר לי ליהיות ה"איש הרע"

ראשית לפני שאדבר ברצוני להבאיר כי אין לי שום מושג מי את ולכן הדעה היא אובייקטיבית מבחינתי, לעצם העניין , לא ניתן למדוד את מחויבתו לפי הכסף שייתן או לא ייתן ולוואי ותוציאי ממנו עבור הילד/ה כל סכום שרק תוכלי ויותר כי לילד בודאי מגיע כל העולם, אבל באשר לצפיה ממנו , אם הבנתי נכון שהוא גבר נשוי, צר לי לאכזב אותך אבל היית בשבילו לא יותר ממשחק !!! כל המילים היפות והחיבוקים והליטופים היו לצורכו בלבד ואת נהנית מן השאריות ולא משנה מה הוא אמר לך או מה הרגשת ,face it , הוא היה נשוי , ומסודר ואנכי כן !!!!! א נ כ י ומכר לך את האשליות שרצית לקנות, כמו שאת מצפה ממנו שיתנהג ויעשה את הדבר הנכון לילד/ה שלך . כך הוא רוצה לעשות עבור הילדים שלו שכבר קיימים ומוחשיים והוא חושב שהקשר או ילד מחוץ למסגרת יפגע בהם, והאינטרס שלו לצערינו הוא ברור, אל תצפי ממנו ליותר מידי תתרכזי אך ורק בעצמך ובילד זוהי התפכחות קשה אבל לצערי לאור מקרים רבים שאני מכיר היא א מ י ת י ת התחזקי בשבילך והילד , העתיד לפנייך ואל תנסי לפתור חלומות שהתנפצו א י ן ד ר ך ל ה כ ר י ח מ י ש ה ו ל א ה ו ב א ו ת נ ו מקוה שהחדשים הבאים יהיו קלים יותר וכמובן הלידה תני חיוך לעתיד שבדרך כי רק את תעשי ותשני אותו, הוא בידייך מ י י ק

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אליס יקרה,

יש הבדל בין אדם שאומר בשתיקה, לבין אדם שסוגר רגשות. רגשות זה המקצוע שלי. זה די מסביר את הדברים, כי כל מה שיש לי לומר כדי להרחיב בנושא, זה אישי מאוד, וקשה להעברה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

ואני מאוד מסכימה עם סופת רעמים

 

[alis098]

ואני לא ממש הבנתי...

אולי תגובתך היתה קצרה מידי בשבילי... אני מאוד מעריכה את דעתך. ביני לבין עצמי, אני מכנה אותך "האמא של הפורום" המופלא הזה. ולעדי: בינתיים ירדתי לתחתית העמוד הזה וראיתי שחלק מהדברים שכתבתי לך, את כתבת לפני... אני לא יודעת איך עושים קישור להודעות הרלוונטיות, אז העתקתי משפט אחד שכתבת: "עם זאת, זה לא הופך את כל האהבה שלי איתו ואת כל הזוגיות שהיתה לנו לפנטזיה. וזה לא הופך אותו למפלצת נבזית ושפלה, אלא רק לאדם." קראתי שוב את ההודעות שלך וקצת נרגעתי... הן הוכיחו לי מה שהרגשתי עוד קודם: את אדם נבון וחזק שמיטלטל, כרגע, בתוך משבר ענק. צפויות לך עוד טלטלות נפש לא קלות. אבל את תהיי בסדר.

 

[alis098]

אופס, סופה, קראתי לך עדי בטעות

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo8.gif זה תמיד קורה לי כשאני מחליטה

לקצר את ההודעה למשפט או שניים

אני עוסקת ברגשות, בשפה של התת מודע. מבלי לראות את האדם, אני יכולה לחוש במגע שלו שהוא חושב עכשיו, לעומת מרגיש, יכולה לחוש אם הוא איתי או לא. זה קשהההההה. אני מבחינה בהמון סתירות בין מה שהאדם אומר ועושה, ואפילו בין מה שהאדם אומר לעומת המסר של גופו. הסתירות הללו יכולות להטריף אותי כי הן לא במודעות של מי שאיתי, וגם כיון שגברים (בניגוד לנשים) הרבה פחות פתוחים להתבונן בזה. אני, באופן אישי, אישה שקשה להכיל אותה. זה מקצין את כל מה שאני מדברת עליו, בחיים הפרטיים שלי. עם גברים יש לי הסטוריה קשהההה שרק מחדדת כל אי התאמה שכזה. לגבי השתיקה: יש אנשים שבשתיקתם אומרים הכל. רוב האנשים שותקים כדי לא להתמודד. אבל גברים בדרך כלל ינסו לומר דברים כדי להסיח את הדעת. דוגמא: אם אני כועסת כי הוא איחר ולא הודיע והוא בא ומתנהג באהבה כאילו לא קרה כלום, זה מרתיח אותי עוד יותר. זה לא חשוב כמה אהבה אני חשה וכמה אני יודעת שהוא אוהב, הוא לא כיבד את הזמן שלי, בכך שלא מצא לנכון להגיע בזמן או להודיע שיאחר, בהתנהגות האוהבת כאילו כלום, ובחוסר נכונות לדבר על הדברים (שתיקה) הוא לא מכבד את הרגשות שלי. אז איזו אהבה יש כאן? זה שהוא שוקע בזרועותיי ונרדם? זה שהוא אומר לי שהוא אוהב? - אז מה? זה שהבטיח שתמיד יהיה חבר שלי, גם כשהרומן יסתיים? שתמיד יאהב? אז כשהיה מעט לא נוח, הוא נעלם בלי מילה. ואנחנו נפגשים, ואני רואה את האהבה בעיניו, וחשה אותה בנגיעת יד חטופה, מדי פעם ולצד זה, הוא לא מתקשר, ולא מדבר, ולעולם לא הסביר. ואני יודעת שזה קשר בלתי אפשרי ואני יודעת שהוא מפחד להתבונן ברגשותיו כי אם יפתח אותם לרגע, אולי לא יוכל לסגור בחזרה כי אם יפתח אותם - אולי לא יוכל להמשיך לחיות באותה צורה כי הוא לא יכול להתנתק ממה שיש. ובכל זאת, השתיקות שלו הן אלו שמרחיקות ומנתקות כי הן סוגרות את הרגשות ו... כן, יש שתיקות שאומרות לפעמים הכל. כי יש שתיקות שבהן הגוף מדבר, העיניים מדברות וגם מעשים ותשומת לב לא מכוונת. טוב, נו, חשפתי טפח - מקווה שזה לפחות עזר לך להבין... זה קצה קצהו... הסיפור האישי שלי, מורכב עוד יותר.

 

[סופת רעמים]

אליס יקרה

משום מה יש לי הרגשה שאת מכירה אותי, או אותו, או את הסיפור שלנו איכשהו. מכל האנשים שיודעים על הסיפור עוד לא מצאתי אחד שמוכן לתת לו ליהנות מהספק, כולם רואים אותו כמפלצת נוראית וחסרת לב ומצפון או אנושיות בסיסית. אני תמיד הייתי היחידה שנלחמתי בכולם וניסיתי לסנגר ולהסביר כי היה לי חשוב שיבינו גם אותו, אני זאת שתמיד הבנתי אותו, תמיד התעקשתי למצוא תירוצים והסברים להתנהגות שלו. אז למה פתאום נראה לי מוזר? כי את מתבטאת מאוד בבהירות, אבל את גם מתבטאת כמו אחת שמכירה אותו, שיודעת אם הוא אהב או לא אהב אותי, לא יודעת למה נוצר בי הרושם הזה. זה נכון?

 

[alis098]

כן. זה נכון.

אני "מכירה". מתוך עצמי ונסיון חיי. אני לא יכולה לפרט כרגע, גם אין צורך, אני חושבת (אלא אם תבקשי). את נתת תמונה ברורה, למדי. את השאר השלמתי בדימיון... זה נשמע לך שאני מכירה, מפני שבחרתי לכתוב לך בבטחון, כאילו אני יודעת. חשבתי שנימה כזאת, תעזור לך יותר.

 

[חד הורי 39]

מוצר ושמו גברים

צר לי לאכזבכן אך אתן צודקות(בגדול), אבלללללללללל נכון המוצר הוא לא כליל השלמות ורחוק מלהיות כה אטרקטיבי הוא נדוש וכמעט לא מחדש ויש לו צרכים מאד גופניים הוא מתבלבל כשאומר מה הוא רוצה ואלוף בלומר מה שאתן רוצות לשמוע משתמש ברגש רק בלוויות ויודע לבכות כשאתן הולכות וגם אז רק כשתמצאו חדש מרגיש חזק רק כשאתן חלשות והופך לכלום כשאתן חזקות מדבר על משפחה ומחפש שפחה וככל שיהיה גיבור פוחד מיצורים קטנים במיוחד אם נושאים הת את הגנים שלו מתקשר ללא הרף עד שישיג ת´מטרה ונעלם ללא שריד כשאותו את צריכה ויכולתי להמשיך ולהמשיך אבל לא זו המטרה כי אם להפנים את המסר שרק אשה חזקה תוכל לשרוד ולהנות מקשר עם הנ"ל ומה שלא ברור לך לגביו אף פעם לא יסתדר לצד היותר טוב מה שלא תעשי עבורך אף אחד לא יעשה בשבילך במיוחד לא היצור הנ"ל ההיצע עולה על הביקוש ,והמחיר בהתאם p l e a s e dont over-pay מ י י ק