ועדת שוחט
טוב, אני יודעת שהדיון הזה יהיה קצת תיאורטי, וייראה לא ממש קשור , אולי, כי הרי רוב הדיון בועדה היה על תלמידי התואר הראשון, ורק מעט ממנה עסק בתואר השני. (ולהבנתי , כלל לא בדוקטורט) ובכל זאת - מה דעתכם על ועדת שוחט? האם ההצעה שלהם "להלוות" לתלמידים, ושהתלמידים יחזירו כשכבר יהיו בעלי יכולת כלכלית היא הצעה נכונה? טובה? מתאימה לציבור של מדינת ישראל? האם יש להבחין בין בעלי יכולת לחסרי יכולת כשבאים לדון בעניין שכר הלימוד? האם המקצועות הנלמדים צריכים להיות חלק מהשיקול על ההחלטות האלה? ובכלל - מה תפקידם של סטודנטים באופן כללי במאבקים חברתיים? האם רק כשיש סכנה להעלאת שכר הלימוד נראה אותם יוצאים לרחובות להפגנות? אולי לא צריך להפגין כלל, או אולי - יש לדאוג שאיכשהו - יהיה אכפת להם גם מנושאים אחרים, שיהיו נכונים לצאת עליהם למלחמת חורמה ולהפגנות ארציות? מה אתם חושבים בעניין הזה? אני כל כך עוסקת בשאלות האלה בימים האחרונים, וכל הדברים שהצגתי לעיל כשאלות, הם דברים שעלו לי במחשבה בעניין הדברים שנאמרים כל העת. חלק מהדברים - הם דברים שאני רואה אותם מתרחשים במוסדות סמי-אקדמיים בארץ, ואני מגלה איך הם מעודדים את הבינוניות וזה מרגיז אותי מאוד. מצד שני - אני ערה לכך שלצערי, המוסדות השונים מגלים שאין להם ברירה אלא "להתקפל" או "לפתות" תלמידים בדרכים שונות, כולל - למשל- לימודים חינם.... אני יודעת שארצה לפתח את זה בצורה יותר מסודרת וארוכה, אבל - אשמח בינתיים לשמוע עוד דיעות. אני מרגישה לפעמים, שאין כבר מי שנלחם את המלחמה על הערכים האמתיים של ההשכלה הגבוהה. אני מרגישה שהמלחמה מתמקדת בדברים ספציפיים, בעיקר בחומר (כסף) ופחות ברוח (תרתי משמע). אני מרגישה שהמלחמה על מי הולך ללמוד מה, ומה הם המקצועות החשובים באמת, ועל - עד כמה כן או לא צריך לאפשר לכל אחד ללמוד, ועד כמה כן או לא יש להוריד את רמת התואר הראשון לרמת תעודת בגרות זולה - היא המלחמה האמיתית, אבל משום מה - היא אינה נשמעת. במקומה מתנהלת מלחמת קמפיינים, מלחמה שהמובילים אותה דואגים בעיקר לעתידם הפוליטי..... אני לא מצליחה להבין איך דווקא יולי תמיר, שבאה מהאוניברסיטה, ומכירה את המערכת מבפנים (על יתרונותיה וחסרונותיה) לא מצליחה להביא כלום מהידע הזה לכדי שינוי ואמירה ... מה דעתכם?
טוב, אני יודעת שהדיון הזה יהיה קצת תיאורטי, וייראה לא ממש קשור , אולי, כי הרי רוב הדיון בועדה היה על תלמידי התואר הראשון, ורק מעט ממנה עסק בתואר השני. (ולהבנתי , כלל לא בדוקטורט) ובכל זאת - מה דעתכם על ועדת שוחט? האם ההצעה שלהם "להלוות" לתלמידים, ושהתלמידים יחזירו כשכבר יהיו בעלי יכולת כלכלית היא הצעה נכונה? טובה? מתאימה לציבור של מדינת ישראל? האם יש להבחין בין בעלי יכולת לחסרי יכולת כשבאים לדון בעניין שכר הלימוד? האם המקצועות הנלמדים צריכים להיות חלק מהשיקול על ההחלטות האלה? ובכלל - מה תפקידם של סטודנטים באופן כללי במאבקים חברתיים? האם רק כשיש סכנה להעלאת שכר הלימוד נראה אותם יוצאים לרחובות להפגנות? אולי לא צריך להפגין כלל, או אולי - יש לדאוג שאיכשהו - יהיה אכפת להם גם מנושאים אחרים, שיהיו נכונים לצאת עליהם למלחמת חורמה ולהפגנות ארציות? מה אתם חושבים בעניין הזה? אני כל כך עוסקת בשאלות האלה בימים האחרונים, וכל הדברים שהצגתי לעיל כשאלות, הם דברים שעלו לי במחשבה בעניין הדברים שנאמרים כל העת. חלק מהדברים - הם דברים שאני רואה אותם מתרחשים במוסדות סמי-אקדמיים בארץ, ואני מגלה איך הם מעודדים את הבינוניות וזה מרגיז אותי מאוד. מצד שני - אני ערה לכך שלצערי, המוסדות השונים מגלים שאין להם ברירה אלא "להתקפל" או "לפתות" תלמידים בדרכים שונות, כולל - למשל- לימודים חינם.... אני יודעת שארצה לפתח את זה בצורה יותר מסודרת וארוכה, אבל - אשמח בינתיים לשמוע עוד דיעות. אני מרגישה לפעמים, שאין כבר מי שנלחם את המלחמה על הערכים האמתיים של ההשכלה הגבוהה. אני מרגישה שהמלחמה מתמקדת בדברים ספציפיים, בעיקר בחומר (כסף) ופחות ברוח (תרתי משמע). אני מרגישה שהמלחמה על מי הולך ללמוד מה, ומה הם המקצועות החשובים באמת, ועל - עד כמה כן או לא צריך לאפשר לכל אחד ללמוד, ועד כמה כן או לא יש להוריד את רמת התואר הראשון לרמת תעודת בגרות זולה - היא המלחמה האמיתית, אבל משום מה - היא אינה נשמעת. במקומה מתנהלת מלחמת קמפיינים, מלחמה שהמובילים אותה דואגים בעיקר לעתידם הפוליטי..... אני לא מצליחה להבין איך דווקא יולי תמיר, שבאה מהאוניברסיטה, ומכירה את המערכת מבפנים (על יתרונותיה וחסרונותיה) לא מצליחה להביא כלום מהידע הזה לכדי שינוי ואמירה ... מה דעתכם?