ועדת שוחט

[the new L]

שימי לב שלגבי תואר שני

ועדת שוחט רק מכפילה (או כמעט מכפילה) את שכר הלימוד, ואינה מציעה את מערכת ההלוואות הזאת. בעיני זה פספוס. מצד שני, חשוב לזכור שדו"ח שוחט מציע להוסיף אלפי תקני סגל בכיר חדשים, וזאת הסיבה העיקרית שאני תומך בו.

 

[מרחף1]

שני הסנטים שלי

וועדת שוחט היא הדבר הכמעט יחיד שיכול להציל את מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ. האונברסיטיאות קורסות ולמרבה הצער תקצוב האוניברסיטאטות תלוי מאוד (בגלל האותר בין היתר) בשכר הלימוד. שימו לב שגם היום המדינה מסבסדת בערך שישים אחוז משכר הלימוד לתואר ראשון, אני לא מוצא שום סיבה שזה יקרה, גם במדינות בהן עד כה היו לימודים חינם (גרמניה, צרפת...) יש מגמה של שינוי. תרבות ה"מגיע לי" של הסטודנטים די מרתיחה אותי, לטעמי בין שאר השיקולים שאדם בוגר עושה כאשר הוא בוחר תחום לימודים צריך להיות גם השיקול הכלכלי.

 

[ayulli]

רק בנוגע ל"תרבות המגיע לי"

לפחות בהיבט הזה היא נראית לי מובנת למדי. זאת אומרת, אם זה הסטטוס-קוו, על מה בדיוק הפליאה שאנשים מרגישים ש"מגיע להם"? ככה זה באמת עובד, לפחות עד שזה ישונה, ובמובן הזה באמת מגיע להם. אני לא רואה איך זה שונה מאנשים שמרגישים שמגיעה להם קצבת הילדים שלהם, סבסוד שירותי הרפואה או כל שירות אחר הניתן על ידי המדינה.

 

[LastFlowers]

בדיוק

קיימים תחומים בהם לימודים לתארים מתקדמים הם הכרחיים כדי להתמקצע ולמצוא עבודה, ולא סתם מהווים מקפצת שכר או סיפוק עצמי. אם משאירים את הדרישה הנוכחית של שוחט, הרי שרק מי שיוכלו לעמוד בדרישות הכספיות יקבלו את ההזדמנות להתקדם ולהתחרות על תקן באוניברסיטה. החלטה שכזאת היא יותר מפספוס, אלא אם כן מוסדות האקדמיה יחוייבו לשלם למתקבלים ללימודים מלגות קיום שפויות (עם עדיפות למי שאופי המחקר שלו אינו מאפשר בכלל עבודה במקביל), ויתאימו את הדרישות הכספיות להיצע המשרות בשטח + טבלאות שכר מפולחות תחומים. אישית אני כבר יכולה לומר שאין לי שום יכולת לעמוד ב-20,000 שקלים בשנה, ויש לי חשש כבד שלא אוכל להחזיר הלוואה שכזאת בהתבסס על מצב התעסוקה וגובה השכר של עובדי מעבדות מחקר/בית חולים. אוף.

 

[מרחף1]

כרגיל מפספסים את הנקודה

בניגוד למודל האמריקאי בו ההלוואה היא קשיחה ומחזירים אותה אחרי סיוןם הלימודים המודל שמוצע בוועדת שוחט הוא המודל בו מחזירים את ההלוואה בריבית נמוכה במידה והשכר לאחר הלימודים גבוה מהשכר הממוצע במשק.... לגבי לימודים לתארים מתקדמים, ברוב התחומים במדעים מדוייקים האוניברסיטה (להלן המחלקה+המנחה) ממנים את שכר הלימוד + בדרך כלל מלגת קיום.

 

[LastFlowers]

רק ש-

לפי מודל שוחט, בוגרי מדעי החיים/הרפואה/הצמח/ביוכימיה/רוקחות אמורים להשתכר הרבה מעל הממוצע, בעוד שבמציאות לרובנו אין עבודה ללא תואר שני, וגם כשמוצאים אחת כזאת אזי מדובר בשכר קרוב למינימום. הרשה לי להעמיד דברים נוספים על דיוקם: לא כל סטודנט שמתקבל לתואר מתקדם בתחומים הנ"ל זוכה למלגת קיום בארץ. אלה שכן לפעמים זוכים גם במשרת תרגול שמשפרת להם את המלגה. בשורה התחתונה, יותר מדי סטודנטים מחוייבים למחקר במשרה מלאה|סהדגש| באוניברסיטה, כאשר שכרם נע בין 0 ל-3000 שקלים (טכניון, וייצמן). זאת הסיבה שהצעתי להתאים את המודל למציאות בשטח, ולא לזאת שעל הנייר.

 

[LastFlowers]

ניצת, אפשר לסדר את ההדגשה הסוררת?

ברחה לי ה"א בקוד ההדגשה, ולכן הוא החיל את עצמו על כל המשפט במקום על המילים 'משרה מלאה'. תודה וסליחה.

 

[Unicorn98]

היא לא יכולה ../images/Emo9.gif

את יכולה לבקש ממנה למחוק ואז תוכלי להוסיף מחדש את ההודעה עם תיקון, אבל היא לא יכולה לערוך הודעות (איש בתפוז לא יכול...).

 

[ניצת הגפן]

מתנצלת. לא יכולה טכנית...../images/Emo9.gif../images/Emo4.gif

 

[ברושו ברופו]

נדרש לתקן

איש במכון ויצמן לא חוקר במשרה מלאה תמורת 0 - 3000 ש"ח. מכון ויצמן הוא למיטב ידיעתי מן הנדיבים שבאוניברסיטאות ובוודאי הסוציאליסטי שבהם - במובן זה שכל התלמידים מקבלים בדיוק אותו דבר ע"פ טבלאות מפורסמות מראש, וללא תלות בשאלה האם המנחה שלהם עני או עשיר ותיק או צעיר (יצא לי חרוז). מסטרנט בשנתו הראשונה יקבל 3200 ש"ח + מענק דיור ונסיעות אם איננו גר במעונות, ולאחר שנה 4060 ש"ח + דיור ונסיעות. דוקטורנטים מתחילים מ- 4800 ש"ח ועולים לאחר הצעת המחקר ל- 5700 ש"ח, שוב בתוספת דיור ונסיעות. אבל אליה וקוץ בה, במכון ויצמן אין משמעות כספית לזכיה במלגות, ואפילו כאשר הדברים אמורים במלגות נחשבות במיוחד כקלור, עזריאלי וכדו' למעט אולי סכום הכסף המיועד לנסיעות וכמובן השורה הנחשקת בקורות החיים (רובה המוחלט של המלגה נאסף אל קופת המכון). סתם לשם הדיוק. ברושו

 

[LastFlowers]

נדרשת גם אני

וייצמן והטכניון מהווים את הגבול העליון של המלגות, ולכן טרחתי לציין אותם ליד המספר '3000' (=המלגה הבסיסית הממוצעת למאסטר בשני מוסדות אלה).

 

[Unicorn98]

האם ייתכן שצמצום הנגישות

לתארים לכל דיכפין (הן בגלל הסבסוד הממשלתי והן בגלל מספר המקומות בכל מוסד), ייאפשר להחזיר לשפיות את שוק התעסוקה? הרי צמצום בעלי התארים (בכל הרמות) והעלאת הרמה, תאפשר מחד גיסא תוספת משאבים פר תלמיד (בייחוד תלמידי מחקר), ומאידך תגרום לתחרות רבה של מעסיקים על כל אדם שמסיים את המסלול במערכת האקדמית.

 

[ayulli]

עוד שאלת תם:

מה דעתך על תסריט שבו צמצום מספר הסטודנטים יגרום בתורו לצמצום נוסף של ההקצאות הציבוריות להשכלה הגבוהה? זאת אומרת, לפחות לפי הגיון האוצר, אם עכשיו יש הרבה פחות סטודנטים, למה בדיוק צריך להוסיף כסף לתקנים, מתקנים, ספריות וכו'? הרי עכשיו יש פחות סטודנטים, אז מה ההגיון הכלכלי שבהרחבת התקצוב במצב כזה?

 

[מרחף1]

להערכתי....

לא יהיה צמצום של מספר הסטודנטים (ואם יהיה אז הוא יהיה שולי) לאחר תקופת הסתגלות קצרה אנשים בארץ יבינו שאפשר לקחת הלוואה כדי לממן לימודים והשמיים לא יפלו. דרך אגב, למה לקחת משכנתה (הלוואה בתנאים הרבה יותר גרועים) אפשר והלוואה ללימודים (בתנאים טובים + סכום הרבה יותר קטן) זה כבר דבר איום ונורא?

 

[Unicorn98]

זו שאלה טובה,

קודם כל, צמצום מספר הסטודנטים עשוי לייתר תוספות תקציבים, והמאבק האפשרי הוא על הותרתם ברמה הנוכחית. כל המטרה בצמצום מספר הסטודנטים הוא להכיל ברמת המשאבים הנוכחית ולייחד יותר משאבים פר ראש, ולא הרחבה כללית של המערכת. בנוגע לשאלה הפוליטית, אני נוטה לייחס לאנשי המקצוע באוצר כוונות ענייניות ולא פוליטיות, וגישה עניינית תתמוך באי קיצוץ שיפגע במערכת. אם לא יקרה כן, לאחר רפורמה ניהולית רלוונטית כמתבקש ממצב העניינים כיום, ולאחר צמצום הנגישות - אטה כתף לכל מאבק בפגיעה בתקציבים ובאקדמיה.

 

[ayulli]

ובפינת מדע המדינה:

אני מודה שאני לא מצליחה להבין למה הכוונה במילה "ענייניות" להבדיל מ"פוליטיות". כלכלה היא עניין פוליטי במובהק, וכל גישה כלכלית נשענת על הנחות יסודות נורמטיביות, שלא לומר אידיאולוגיה. במובן הזה, אני חולקת לגמרי על הנחת היסוד שלך (וכמובן שזה לא מפתיע אף אחד משנינו (-. אגב, להבנתי, המאבק הנוכחי על התקציב הוא בכלל מאבק על עדכון המשאבים כך שיותאמו לאוכלוסיית הסטודנטים הנוכחית (עדכון שלא התבצע מזה עשור או עשור וחצי, אאל"ט?). זאת אומרת, דרוש עדכון די דחוף של התקציב רק בשביל שיהיה אפשר לעבוד עם אוכלוסיית הסטודנטים הקיימת, וזה עוד בכלל בלי לדבר על העתיד, איזה שלא יהיה. וכמובן, צמצום מספר הסטודנטים עשוי לייתר תוספות תקציבים, פשוט כי יכול להיות שפתאום יהיה הרבה פחות ביקוש (בעיקר לחוגים כמו אגיפטולוגיה, בלשנות וכו'), ואז - כך נראה - ההגיון יכתיב שיש לצמצם גם את ההצע, ומי שמכיר את מצבם העגום של החוגים הללו כיום, יודע איזה היצע מצומצם יש להם כבר היום. מה מונע את סגירתו של החוג לאגיפטולוגיה בעברית משיקולים חוסר ביקוש, לפי התכנית שאתה מציע?

 

[Unicorn98]

אני דווקא מקבל את ההערה על המינוח,

אני דווקא לא חולק עלייך שיש גישות פוליטיות שונות ולאו דווקא "ענייני" ו"לא ענייני", או "פוליטי" בהשוואה לגישות לא פוליטיות. את רואה מה שנה במחיצת סוציולוגים עושה לי?

התכוונתי לומר, בכל אופן, שאני טוען שגישת אנשי האוצר היא בהירה ומוצהרת, ופועלת לממש גישה פוליטית הקיימת במערכת (ואפשר להתווכח כמובן מה המנדט ומי קובע מדיניות והאם למערכת ציבורית יש זכות לדחוף למדיניות כזו ולא אחרת). הדגש שלי בדבריי היה, במובלע כנראה, שאני לא מסכים לחלוטין עם אלו הטוענים שיש טכניקות נלוזות או אסטרטגיה מוסווית. המדיניות היא ברורה ונהירה לדידי. באשר לנושא של המאבק ב"עדכון", זו כמובן שאלת מפתח קלאסית. הרי נוח למערכת להגדיל קיבולת תלמידים כאוות נפשה, ולהתאונן כל כמה שנים על "השמיכה הקצרה". הצבא עושה זאת, מערכת החינוך עושה זאת, האוניברסיטאות והרשויות המקומיות. לא ברור מדוע המצב "הטבעי" (אם קיים מצב טבעי) הוא גידול של המערכת ביחס זהה או אפילו מתואם עם גידול האוכלוסייה. אפשר וצריך להתווכח על כך, בדיוק (למעשה זה אותו הויכוח) כמו שמתווכחים על נושא הגידול בתקציב המדינה ביחס לגידול באוכ', או הגידול באחוז התוספת לתקציב (שהוא כבר שינוי על שינוי, כמובן). מערכת ההשכלה הגבוהה, כמו רוב המערכות הציבוריות, שואפות לגדול. ללא פיקוח ובקרה חיצוניים של רגולטרים, סביר שהמערכת תצא מאיזון, אין דווקא מדובר באיזון כלכלי, למרות שכאן כמובן העניינים מסתבכים, מכיוון שמלכתחילה המערכת אינה מאוזנת כלכלית (היא אינה מממנת את עצמה, וזה בסדר). אבל כאשר מלכתחילה האיזון אינו קיים, ואם מוסיפים את נושא המלכ"ר, ואת הנושא החופש האקדמי ונושאים אחרים - הבעיה מאוד מורכבת. איני טוען שיש לי את הפתרון או אפילו פתרון אחד, אבל אני חושב שההקפדה של האוצר ותוכנית ועדת שוחט הם צעדים בכיוון הנכון, למרות שיש לי השגות מסוימות על שוחט.

 

[LastFlowers]

כן ולא

כן, כי לא צריך להיות גאון גדול כדי להבחין באינפלציה בבוגרי תחומים שונים כמו משפטים. לא, כי רפואה ומחקר ביורפואי הם תחומים שמשוועים לעובדים*, אלא שהיעדר תקנים ותמריצים לחברות ביוטק גורם להעלאת סף הדרישות ממבקשי העבודה**, ותנאי שכר עלובים + תנאי עבודה קשים מאלצים אותנו לחפש אפיקים אחרים. רוצה לומר: כן לצמצום הנגישות, לא ליישם זאת בכל חוג, לא לעשות כן על בסיס ציונים בלבד, ולא לחשוב שזה לכשעצמו יביא לשפיות בשוק התעסוקה והאקדמיה. * ע"ע תוכנית ההסבה ברפואה לביולוגים שנפתחה עכשיו באו"ת. ** הידעת? לפי שנה לערך הגשתי את מועמדותי למשרה אדמיניסטרטיבית בסיסית בחברת פארמצבטית מסויימת. כשחיכיתי עם כולם התחוור לי שרבים מהם כבר סיימו דוקטורט מדעי. לתומי שאלתי אחד מהם מה לעזאזל הוא עושה כאן והוא ענה לי: "אני צריך לפרנס את הילדים שלי". בסופו של דבר קיבלו לשם דוקטורנט. בכל זאת, לשלם שכר סטודנטיאלי זה הרבה יותר משתלם.

 

[Unicorn98]

אני מסכים שזה לא פתרון מספק,

אבל אני גם חושב שזה שלב הכרחי בדרך להשיג איזון בשוק הזה. כל עוד השוק מוצף באקדמאים, יהיה קשה להשיג בו איזון משביע רצון.

 

[LastFlowers]

אז

אני בעד להתחיל את הצמצום במכללות האקדמיות, היכן שממילא אין כמעט לימודים לתארים מתקדמים, וסף הקבלה לתואר ראשון הנו נמוך יחסית. מעבר לכך, ישנו פתרון לכל אותם תחומים שמחייבים לימודים מתקדמים - סטאז' של שנה-שנתיים, ממש כפי שנוהגים לעשות בפקולטה למשפטים. היתרון: "חיסכון" בסטודנטים ונסיון מקצועי-תעסוקתי (שעשוי לדרבן אותך להמשיך בתחום, אך גם לרדת ממנו ולפנות לכיוון אחר). החסרון: עלות גבוהה למוסד המחקר/חברה פרטית, שכן חייבים לשלם לכל המתמחים. בנוגע לאוניברסיטאות: הצעתי בעבר מבחן כניסה מותאם פקולטית כאחד מעזרי סינון אפשריים, אבל גם הוא יגזול משאבים רבים מהמערכת.