מבט שטחי על הפסוק הזה.. ולאו דווקא מאדם מעורה כמוך
יגלה בו כמה וכמה קושיות שיחייב אותו לעשות אנליזה - במידה והוא מעוניין להבין בכלל מה הפסוק אומר..
"לשמור מצוותיו וחוקתיו הכתובה בספר התורה הזה" - פתח ברבים וסיים ביחיד(ה). מה ההפרש בין חוקים למצוות? ואם יש הפרש מדוע כאן משתמשים בשניהם, ובמקומות אחרים אפשר שיופיעו לבדן? מדוע כתוב ספר התורה הזה, ולא הזאת.. שהרי נקבה וזכר מובדלים במקרא, וביחוד שייחס לה בתחילה לשון נקבה?
"כי תשוב אל ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך" - מה זה לבבך, מדוע לא לבך? מה הבדל בין הלב והנפש? מה זה כי תשוב? האם מדובר על שיבתך לארץ, כפי שמופיע בתחילת הפרק, או שמא מדובר על שיבה אחרת, ואם כן, מהי? האם זה לשון ציווי, או המלצה טובה?
"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום" - איזו מצווה? מצוות השיבה, האם מדובר בשם אב לכל המצוות, ואם כן, אז למה היום דווקא, בתום ארבעים שנה, ולא במתן לתורה, או במרה?
"לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמיים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא.." וכו' - לא צריך להיות לוגיקן גדול כדי להבין שהפסוקים שלפנינו סותרים את עצמם. יש הבדל גדול בין ''לא רחוק'' ל-''קרוב מאוד''. בתחילה, אנחנו קוראים שהמצווה (?) לא רחוקה - ויחד עם זאת אינה בלתי אפשרית ואילו בסוף המקטע רואים כי מדובר במצווה שהיא קרובה מאוד.. ממש מתחת לאף. איך מסבירים את הסתירה הזו?
"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" - מדוע שינה כאן הכתוב ולא המשיך כפי שכתב ברישא: בפיך ובנפשך לעשות? מה זה בפיך? האם מדובר במצווה הקשרה לפה - הינו אמירה?
וכו וכו'..
כל השאלות הללו, שאתה ודאי מכיר כי חז"ל התקשו בהן, כמו שכל הדיוט יתקשה, ומנסים לפרשן בדרכים שונות ומנוגדות, מדוע העליתי אותן ומה זה קשור לענייננו? אלא ללמדך, שכדי להבין פשוט מה רוצים ממך, ובכלל מה כתוב כאן, ללא קומפלקסים ואפילו דופלקסים, אתה מחוייב לבצע ניתוח אנליטי (בלשני/ תוכני וכו') לכתוב עצמו..
לאנליזה כזו, אתה קורא פילוסופיה - ואני קורא חשיבה.. ודומה שזה עיקר מחלוקתנו..
) בכל אופן, דברים אלו חוזרים וניעורים בינינו - ונמתין עמם עוד קצת. המתן מעט עם אבוקתך, אבוקת חכם, עד אנער פשתן מעליי..