זקוק לעצה...

מריוס זכריה

Member
מנהל
בואי נחזור ל basics

יש הרבה הגדרות לבגידה, ואין אחת נכונה.
אבל החביבה עלי היא: בגידה באמון בן או בת הזוג.
כלומר בגידה היא כל דבר שמהווה הפרת הסכם מהותית.
(לשכוח לשטוף כלים זו הפרת הסכם לא מהותית)

לכן אם סבבה לך שבן זוגך מנהל מערכות רגשיות עם אחרות, זה בסדר גמור, ואם הוא עושה זאת, הוא לא בוגד בך. גם לא תהיה לו מניעה לספר לך על כך. ואם יבחר לא לספר לך, משיקול כזה או אחר, וזה בכל זאת יתגלה, עדיין אין משבר. כי זה היה מקובל עליך (בבחינת עשה ואל תספר לי)

אבל אם ביקשת ממנו לא לגלות להוריו שבנערותך חווית הטרדה מינית, והוא עדיין עושה זאת, זו בהחלט בגידה. לא בגידה רומנטית, אבל בגידה באמון.

מי משרגיש צורך להסתיר התנהגות ממושכת שלו, כנראה יודע למה.

כך שבפרשנות הזו של בגידה, אין שום דבר חונק. יש בסך הכל הסכמים בין בני זוג. כשרוצים להפר או לפתוח הסכם, אפשר לדבר על זה בגלוי, טרם המעשה, או לעשות בלי להגיד, ואז להסתיר.

נכון שהסכם הוא דבר קובל. אבל אין שום הגבלה על איזה הסכם את ובן זוגך תעשו. הכל יחסים והכל יחסי.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
ברמה הרציונלית מה שאתה אומר זה נכון. אבל זה הרבה הרבה יותר

עמוק מזה. ואני לא רוצה לחפור אבל אתה אומר: " אם סבבה לך שבן זוגך מנהל מערכות רגשיות עם אחרות". אבל זה לא כזה פשוט. ברור שהייתי מעדיפה מישהו שבא הביתה ומתלהב ממני כל יום ולא צריך אף אחד אחרת. אבל אני מרגישה שזה לא נכון לחסום אותו ככה. וכל זמן שהוא לא שוכב איתן אלא רק מתידד איתן והאנרגיות פה חיוביות אז אני מקבלת את זה בכייף. ותאמין לי שקיצרתי פה פרק שלם של חפירה על ראיית העולם שלי.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
מה שאני מבין מדברייך הוא דווקא הדילמה האישית שלך

"ברור שהייתי מעדיפה מישהו שבא הביתה ומתלהב ממני כל יום ולא צריך אף אחד אחרת. אבל אני מרגישה שזה לא נכון לחסום אותו ככה"

זו דילמה אישית שלך, אכן עמוקה ומורכבת. אבל זו הדילמה שלך.
וכשבזוגיות יש דילמה עמוקה כל כך לצד אחד, והיא לא נפתרת, זה אכן מזמין בעיות.
כי מצד אחד יש פה מסר שבעלך כביכול לא מסופק ממך, מסיבה כלשהי. שלו או שלך.
מצד שני אין עמידה שלך על הצרכים שלך.

בקיצור, זה אכן נושא רציני ועמוק - אבל לא קשור לנושא ה"אקדמי" של הגדרת הבגידה.

זה בדיוק המצב בו הייתי ממליץ לך... כן, כן... את יודעת מה עומד להגיע:
ללכת איתו לטיפול זוגי.
ומוטב לפני שיגיע המשבר.
או, אם הוא כבר הגיע, לפני שהוא חמור בהרבה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
כניראה שאאלץ לחפור בכל זאת

&nbsp
&nbsp
אני לא מאמינה שקיים בפלנטה הזאת קשר זוגי שבו ההתלהבות נשמרת לאורך זמן. זה לא באמת קיים. זה לא ש"אצלי אין". זה לא קיים. ונניח קיים - אז באחוזים מאוד מאוד לא משמעותיים משום שזה לא אנושי להתלהב מאדם מסויים לאורך זמן. אפילו קראתי שזה אמור להיות ככה כי אי אפשר לחיות במצב של התרגשות יתר לאורך זמן ולכאורה המוח בנוי להפסיק להתלהב אחרי תקופה מסויימת ולעבור למצב של התחייבות. וזה מדהים כי הכל קשור בהורמונים.
&nbsp
בכל מקרה, יש פה שני כוחות: האחד זה הכח שדוחף אותנו ללמוד את החדש, את הלא ידוע, את השונה את האחר ולהתרגש מזה ולהרגיש אושר צרוף, מול הצורך בבסיס, במשפחה, במקום אוהד. אבל מה לעשות שהכח הראשון הוא מאוד מאוד חזק, אבל הכח השני, שגם הוא חזק, לכאורה, בדרך כלל מתקלקל בדרך והמשפחה הופכת למקום לא תומך, ואפילו עויין.
הרעיון של לתת חופש לבן הזוג זה הדבר היחיד שיכול איכשהו לגשר בין שני הכוחות האלה ואין משהו אחר.
ברור שהכל ברמ"ח הפילוסופי של הדברים, כי אין פה אמת אחת. אבל כל מה שאמרתי היה נכון משך המיליון שנה האחרונות. אבל -
תראה מה קןרה אפילו רק ב-5 שנים האחרונות. זה בלתי נתפס. כמות המידע שלאנשים יש גישה אליו. פתאום כל אחד יכול לעשות כמעט הכל. כל אחד יכול לכתוב ספר ולמכור אותו בלחיצת כפתור, כל אחד יכול ללמוד באוניברסיטה, אני מכירה אחד בן 80 שהתחיל ללמוד פיזיקה אונליין. אתה רוצה להכיר מישהי? לחיצת כפתור ויש לך רשימה של בחורות שעונות על רשימת מכולת של דרישות.
הבת שלי בת 9 אומרת לי שהיא לא רוצה להתחתן. ואני חושבת לעצמי, איך העולם השתנה. ברור שהיא לא רוצה בעל וילדים, כי מראים להם בבית הספר שיש עולם גדול, ויש חלליות, מאדים, וגם אומרים להם שהכל אפשרי ושקצה החלל הוא הגבול, אומרים להם, אתם הדור החדש שיגיע הכי רחוק. אז עם שאיפות כאלה של הדור הבא, אני כבר רואה בעיני רוחי שדברים עומדים להשתנות מאוד מאוד אפילו בחיינו. ואחד הדברים שיצטרכו להשתנות זה ההגדרה של זוגיות. הגדרה של מה מותר ומה אסור. אם אישה מתכננת לחיות 100 שנה עם אותו גבר במה שאני קוראת "העולם החדש", אז צריך להבין מה זה אומר ואיך עוטפים את זה בצורה שתחזיק מעמד לאורך זמן ותעשיר ותאשיר את בני הזוג.
&nbsp
ותראה, אני לא יודעת בדיוק מה יקרה, לא באמת חקרתי לעומק. אבל כך ניראה לי, שדברים הולכים להשתנות. ואמנם בעלי ואני עדיין מהדור ה"נורמלי" ה-"ישן" אבל מרגיש לי מאוד טבעי לתת לו את החופש המלא לצאת מהביצה הפרטית שלנו ולשאוף אוויר באופן חופשי. ואם נעזוב לרגע את כל הפילוסופיה שהעלתי פה.. אצלינו החופש הזה עובד מעולה, כי בעלי תמיד חוזר הביתה. לא משנה כמה הידידה צעירה, חכמה, מקסימה וחתיכה, מצחיק אותי שאחרי שהוא מכיר אותה לעומק הוא תמיד מגיע למסקנה שאשתו שווה יותר.
&nbsp
&nbsp
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
באמת העלית עניין גדול ומורכב

אני מסכים איתך שההתלהבות לא נשארת לנצח, מהסיבות שציינת.
במקביל, יש אפשרות למלא את החסר באהבה שנבנית מחברות ומחוייבות, וגם משיכה מינית שנבנית מהיכרות אינטימית ושיתוף והעמקה בעצמנו ובשני.

וכן, יש קונפליקט בין שני הכוחות - הצורך לחדש ולהתחדש, והצורך בביטחון וקביעות.
גם כאן יש אפשרות נוספת, והיא חידוש דרך התפתחות אישית. אנחנו לא אמורים להשאר אותו דבר כל השנים, וגם לא בן או בת הזוג.
זה לא פתרון מלא. עדיין מחוייבות דורשת איפוק. אבל זה מאוד מאוד מקל ומשפר כשמרגישים שבבית יש משהו מיוחד, שהולך וגדל עם הזמן - ולא מידרדר וקמל, כי אנחנו תקועים במלחמה לא פוסקת שאין בה מנצחים (טיפול זוגי כבר אמרנו?).

התפתחות, אגב, זה לא רק קורסים וסדנאות. וגם לא רק טיפול.
גם להתמודד עם קשיי החיים בצורה אמיצה ויצירתית, זו התפתחות לא פחות מרתקת.

אני גם מסכים איתך שכל השינויים הטכנולוגיים והחברתיים גם כן מטלטלים קשה את ספינת הזוגיות. הכל נכון. לא קל להיות אדם, ולא קל להיות זוג.
אין לי פתרונות בית ספר לכל הנושאים הללו.
ואני לא בטוח שיש בכלל פתרונות בית ספר.
אנשים צריכים למצוא לעצמם את מה שעובד עבורם.

את מצאת נוסחה שעובדת עבוך ועבור בעלך. מעולה.
הנוסחה שלך לא מתאימה אוטומטית לכל אחד אחר.
והיא גם לא סותרת את מה שאמרתי, שבגידה היא במידה רבה הפרת חוזה. אם בחוזה שאת יצרת עם בעלך יש מידת חופש מסויימת, וזה עובד לכם, אז זה בדיוק חלק מההסכם.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
אם ילדה בת 9 אומרת שהיא לא רוצה להתחתן הבעייה של ההורים

אתם צריכים לעשות חשבון נפש ממש נוקב איפה טעיתם בחינוך של הילדים ואיזה מסרים העברתם להם.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לחילופין

אפשר גם לא לקחת את זה קשה. ילדים פולטים כל מיני דברים.

הורים צריכים לדאוג או במקרה של משהו שהוא חוצה גבולות, או במקום שיש התנהגות מטרידה שחוזרת על עצמה.

אמירה חוצת גבולות זה למשל דיווח על אלימות נגדה או נגד מישהו אחר, רצון להרוג או למות, וכולי.

לא הייתי מנפח את המקרה אם אין סממנים מטרידים נוספים. הסיבה לכך איננה זילזול, אלא דווקא ההבנב שניפוח של ארוע שולי עלול ליצור דווקא בעייה איפה שאין. הכל כמובן לשיקול דעת ההורים, ואם יש ספק - לפנות לאיש מקצוע בצינורות המקובלים, קרי: לא בפורום.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
ורק אני חושב שזאת ילדה חכמה ומפוכחת?

אני הגעתי לתובנה הזאת רק בשנות השלושים המאוחרות לחיי.
 


הרי ידוע שבנות מתבגרות יותר מהר מבנים
 
כי הערך הנעלה ביותר בחיים שלנו זו חתונה והתרבות... באמת?!

אם כבר, אז ההורים שלך צריכים לעשות חשבון נפש נוקב איפה הם טעו בחינוך שלך ואיזה מסר העבירו לך שאת אשכרה חושבת שחתונה וילדים זה פסגת השאיפות של בני אדם (ואני כבר לא מדברת על זה שמדובר בסה"כ בדיבור של ילדה בת 9 (9!!!!!).
 

alongrin

New member
הבעייה היא

שהמח שלנו בסופו מסתגל לכל מצב. גם של "ריגוש תמידי".
בסופו של דבר גם זה הופך לסוג של שיגרה, כי זו סוג של הגנה שהמח שלנו מספק לנו.
&nbsp
את יודעת מה, גם להחליף כל הזמן בני זוג הופך בסופו של דבר לסוג של שיגרה.
אם זה בנישואים פתוחים או בבגידה.
אותו ריטואל חוזר של לחפש, להכיר אחר כך להכנס למיטה.
באיזו נקודה גם זה הופך לסוג של "עבודה".
&nbsp
&nbsp
 
בדרך כלל המשפחה הופכת למקום לא תומך ואפילו עוין?

לא נראה לי שזה נכון. גם לא זכור לי שאי פעם התרגשתי ממ-י-ש-ה-ו כי הוא "חדש/שונה/אחר". אני יכולה להתרגש ממ-ש-ה-ו כי הוא חדש/שונה/אחר, אבל המשהו הזה יכול להיות אצל בן אדם מוכר (למשל כשבעלי מודד מכנסיים או חליפה
). ממישהו אני יכולה להתרגש בגלל התכונות שלו, וכו' - זה שהוא חדש כשלעצמו לא מרגש אותי בכלל, אחרת הייתי מתרגשת מכל אדם חדש שאני פוגשת, ואני ממש לא. אולי התכוונת שהריגוש הוא מהיחסים החדשים, אבל, שוב, ריגושים שקשורים למשהו שקורה אפשר לחוות גם עם בן הזוג. החידוש לא יהיה הנשיקה הראשונה, נניח - פשוט כי היא כבר הייתה - אבל יש הרבה דברים חדשים שאפשר לעשות בחיים, גם יחד.
עזבי את בעלך, גם את מרגישה בצורך הזה להכיר גברים חדשים? ועושה את זה? או שזו איזושהי רציונליזציה של מה שאת מאפשרת לבעלך לעשות כי את מרגישה שזה יגדיל את הסיכויים שהוא יישאר איתך? או שרק הוא זקוק לחופש הזה שכל כך נראה לך טבעי לתת, ואת לא זקוקה לו, כי זה בעצם לא נכון העניין הזה שכתבת עליו כל כך באריכות פה, כמה חשוב לחפש מישהו חדש ואיך המוח רק דוחף אותך לזה? לפחות עבורך זה לא נכון?
 
בגדול אני מאמינה בחופש לכולם. אז כן, גם לעצמי אני רוצה חופש

לשאלתך, אני מאמינה שאם הייתי פוגשת אנשים שמעניינים אותי אז גם הייתי יוצאת בכייף ואני מאמינה שבעלי לא ירים גבה. אבל לי אישית אין דקה פנויה מעבר לילדים, לבית ולקריירה. אם יש לי שעה פנויה אז אני (כמו שהיה בטירונות) חוטפת תנומה וקמה וממשיכה לרוץ.
ובקשר למה שאת אומרת:
"...או שזו איזושהי רציונליזציה של מה שאת מאפשרת לבעלך לעשות כי את מרגישה שזה יגדיל את הסיכויים שהוא יישאר איתך?"
אני חושבת שאני מסוגלת לאפשר לבעלי להיות מאושר בלי לקבל מזה שום תמורה לעצמי, מעבר לעובדה שאני מרגישה שזה נכון לשחרר - ואז זה עושה לי טוב.
אבל אני לא מתחברת לשאלה שלך שאולי אני עושה את זה כדי לשנות את הסיכויים של ישאר או ילך. לא ניראה לי.
 
רגע, לך אין דקה פנויה בגלל, בין היתר, הילדים והבית,

אבל לבעלך, שחולק אותם ילדים ובית איתך, יש זמן?
והמוח שלך משתוקק למצוא אנשים חדשים, אבל לא עושה את זה כי אין לך זמן/את במקרה לא פוגשת אנשים מעניינים?
כל ההודעה שלך דיברת רק על לתת חופש לבן הזוג (על אף שהנימוק הוא הרצון של המוח, שיש לשני בני הזוג, ולכן החופש לכאורה חשוב באותה מידה לשניהם), והנה מתברר שבאמת החופש הוא רק שלו. אז האם מה שחשוב הוא שיהיה לשניכם חופש, או מה שחשוב לשימור היחסים הוא שאת תתני לו חופש? כך או כך, בפועל מה שקורה זה שרק את נותנת לו חופש, הוא לוקח אותו בשתי ידיים, ואת מסבירה למה זה חשוב לכולם (אבל בעצם זה רק לו).
ברור שאת יכולה לנהל את חייך ואת מערכת היחסים שלך בדרך שנראית לך הכי טובה - רק שנראה שההסבר שאת נותנת לסיבה שכך מערכת היחסים שלך מתנהלת (ולכך שזו הדרך היחידה שאפשר לנהל מערכת יחסים בימינו) הוא לא ההסבר שבגללו בחרת/הסכמת לנהל אותה כך. המוח שלך לא משתוקק לחפש אנשים חדשים, זה לא מאוד חשוב לו ולא יותר חשוב מלהיות עם בן הזוג המוכר, וזה לא מה שמאפשר את הזוגיות מהצד שלך. אז מה כן הסיבה שמערכת היחסים שלך מתנהלת כך? את לא חייבת לענות, כמובן, אני רק רוצה שתשימי לב שהמניפסט שלך על עידן האינטרנט, האפשרויות הבלתי מוגבלות והחופש שהכרחי למוח לא תקף אפילו עבורך. וכשאת מסבירה כך את האמירה של בת ה-9 שלך - אולי גם במקרה שלה זו לא הסיבה שהיא לא רוצה להתחתן. יכול להיות שזה כן מתקשר לאמירה השנייה שלך, שהמשפחה בדרך כלל הופכת למקום לא תומך, ואפילו עויין. אני לא יודעת למה התכוונת בדיוק באמירה הזאת, אבל אם היא רואה מהצד את המשפחה הופכת עבור אחד מהוריה, או שניהם, למקום עויין, זה פחות מפתיע שהיא לא רוצה משפחה כזאת לעצמה בעתיד, בלי קשר לעידן האינטרנט והטיסות לחלל וכו'. וזה כשאתם מיישמים את הפתרון שנראה לך הפתרון היחיד, ואילו אחרים לא מיישמים אותו, והילדים שלהם לאו דווקא נרתעים מנישואין ומהקמת משפחה.
 
אתה יודע מה הבעייה עם ההגדרה הזאת?

שהיא נקבעת על ידי צד אחד ומחייבת את הצד השני. לא בטוח בכלל שתמצא שני אנשים שיסכימו בהסתמך עליה אם משהו זה בגידה או לא. זאת ועוד, שהיא כל כך אמורפית שבעצם לא מגדירה הרבה. אז זה אולי טוב כתרגיל פילוסופי אבל לא מתאימה לשימוש ביומיום.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
מה פתאום על ידי צד אחד?

כתבתי "בגידה היא כל דבר שמהווה הפרת הסכם מהותית"
אמנם לא פירטתי, אבל אני אפרט עכשיו: כל זוגיות יושבת על הסכמות הדדיות, בין אם הן נאמרו בפירוש, ובין אם הובנו במרומז או במובלע. קוראים לזה: "החוזה הזוגי".

אבל אלו הבנות הדדיות. בלעדיהן איזה בסיס יש לקשר זוגי?

אני אבין אם תגידי: יש בקשר שלי ויכוח על דברים מסוימים. אפילו מאבקי כח מרים על אותם נושאים. אוקיי. אבל אם לזוג יש מאבק על נושאים בסיסיים בהסכם הזוגי שלהם, לא נשמע לך סביר שהם קודם כל ינסו ללבן ולפתור אותם? למשל, על ידי טיפול זוגי?

ברור שאם בין שני זוג יש נושא עקרוני שלא מוסכם (למשל, האם מותר לנו לעשות X), והזמןו עובר, ולא מגיעים להבנות - אז אחד הצדדים עלול להיות סופר מתוסכל, ויווצר משבר קשה. לא הוגן בעיניי לצפות מצד אחד לא לפתור את הנושא לאורך שנים, ומצד שני, שבן או בת הזוג יקבלו את זה ככה כל החיים, ללא שבירת כלים.

אז אם יום אחד בן הזוג דווקא עושה X גדול (X בריבוע), כשהוא יודע שזוגתו מתנגדת, אבל הנושא מעולם לא הוסכם - זו בעיניי לא בגידה. זה מרד, משבר. בהחלט בעייה רצינית ומיידית.

אבל יהיה לא הוגן שהצד השני יקרא לזה בגידה - כשהוא עצמו בחר להתעלם מהנושא ומהתסכול שהוא יוצר במשך שנים.

ומשבר זה משבר, בין אם קוראים לו בגידה או לא קוראים לו בגידה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
אבל כל העניין הוא בכך שהוא במפורש תיאר כאן קשר רומנטי.

לא קשור למערכת יחסים חונקת כלל.
גם לי יש מיליון ידידים, מבחינתי הם כמו חברות טובות, אין לי שום משיכה כלפיהם (ולא משנה לי מה הם מרגישים כל עוד מכבדים את היותי נשואה). היו מקרים שבהם ידעתי שהם מבחינתם מרגישים יותר, והבהרתי (אם לא הבינו לבד) שמבחינתי לא בא בחשבון, ורובם פשוט נשארו ידידים טובים עד עצם היום הזה, ובחלוף הזמן חלקם נישאו אף הם והפכתי לחברה של האישה.
גם לבעלי יש ידידות, אם כי בסך הכול פחות קרובות (אצלי יש ידידים שהם ממש ידידי נפש קרובים יותר מכל חברה עוד מימי בית הספר). בחיים לא חשתי שום קנאה וברור לי שאין בכך שום כוונות רומנטיות.
מובן מאליו שאין הסתרות, לא של הקשרים עצמם, לא של התכתבויות (ולא כי אני בודקת או מחפשת, לא היה עולה לי אפילו רעיון כזה, אלא הרבה פעמים בעלי פשוט מבקש שאסתכל בטלפון שלו ואראה אם יש הודעות חשובות כי הוא עסוק בכמה דברים במקביל ולא רוצה לפספס עניין אחד בעוד הוא עסוק באחר). גם המייל שלו מועבר אליי מאותה סיבה - כי אנחנו שותפים בכמה עיסוקים וחשוב שנעקוב שנינו אחרי מה שקורה.
אנחנו בחיים לא נגיד זה לזו לא להיפגש או לא להיות בקשר עם בני המין השני, זה לא יעלה על הדעת וזה מיותר לחלוטין. אך זה כי לשנינו מובן מאליו שאין בקשרים האלה שום דבר רומנטי.
אבל אם הקשר עם החבורה מוסתר ורומנטי כמו שמתואר כאן, זה ממש לא עניין של יחסים חונקים, אלא בגידה העומדת להתרחש, שבראש ובלב למעשה כבר התרחשה, אלא אם כן מדובר בנישואים פתוחים בהסכמת שני הצדדים. אז כל הכבוד לבחור שהפסיק זאת, אך מוטב היה אילו היה עושה זאת קצת קודם, ברגע שהבין שמתפתח כאן משהו מעבר, ואילו לא היה מסתיר ולא היה נותן לאשתו הרגשה שהוא בוגד בה (ובצדק).
 

Age Enhanced

New member
באנגלית קוראים לזה on the hook

אם את יודעת שלמישהו יש רגשות רומנטיים כלפיך ואת רק מחזיקה אותו כידיד. לא לעניין.
 
נו, באמת, זה ממש, אבל ממש ממש לא ככה.

הינה למשל, לדוגמה, מה שקרה עם הידידים הכי קרובים שהם חברים יקרים שלי ושל בעלי עד היום:
מקרה ראשון - בחור שלמדתי איתו בבית ספר החל מהתיכון. היינו ידידים קרובים במשך שנים. לא ידעתי כלל שהוא מאוהב בי כי מעולם לא הראה לי זאת ולא אמר מילה. היה לי חבר כל התקופה הזו (כבר כשהכרנו בתחילת התיכון), גם לו היו חברות פה ושם, אחר כך הלכתי לצבא, נפרדתי מהחבר והתחלתי לצאת עם בעלי הראשון ואחר כך נישאנו. כל התקופה הזו הוא היה חבר קרוב שלי ומעולם אפילו לא רמז שהוא מרגיש משהו מעבר לידידות. איזו חברה אמרה לי פעם, כבר ממש לקראת הרגע שבו יצא המרצע מהשק, שהוא מאוהב בי מאז ומעולם ואמרתי שלא יכול להיות. ובאמת האמנתי בזה. ממש לא תיארתי לעצמי. ואז, אחרי שהכרנו כבר כ-10 שנים, החלטתי להתגרש מבעלי הראשון. שמרתי על זה בסוד מכולם, והיות שהוא היה החבר הכי קרוב לי בעולם, הוא היחיד שסיפרתי לו. וגם אז הוא שתק. רק אחר כך, כשאמרתי לו שיש מישהו (שאחר כך הפך לבעלי השני) שמוצא חן בעיניי ושנראה שהולך להיות משהו בינינו הוא לפתע התוודה ואמר שזה ממש הורס אותו כי כל השנים האלה הוא אהב אותי וקיווה שהינה עכשיו, כשנפרדתי מבעלי הראשון ובפעם הראשונה אני פנויה לגמרי, סוף כל סוף יהיה לו סיכוי. הסברתי לו מייד שמעולם לא היה ולא יהיה לו סיכוי לקשר רומנטי איתי, שהוא יקר לי מאוד כידיד נפש, אך משיכה מינית מעולם לא הייתה שם מבחינתי, ושאני אבין אם לא ירצה להיות בחברתי יותר. אבל הוא אמר שלעולם לא יוותר על החברות העמוקה בינינו, וגם על החברות עם בעלי לעתיד, שאותו הכיר עוד לפניי מפעילות משותפת ואף ערך את ההיכרות הראשונית בינינו. מה רצית שאעשה? שאזרוק אותו לכלבים? עובדה היא שאנו כולנו חברי נפש עד היום, והוא בסוף התגבר על האהבה אליי והקים לעצמו משפחה משלו וכל זה מעולם לא עמד בינינו.
בפעם השנייה, הלכתי עם אותו ידיד יקר שסיפרתי עליו קודם לאיזה אירוע באוניברסיטה ושם הכרנו בחור שהיה לנו קליק מיידי איתו, דיברנו המון וקבענו שנמשיך להיפגש כדי לטייל ביחד כי כולנו אהבנו טיולים רגליים. כבר הכרתי אז את בעלי השני, עוד לא היינו נשואים, אך היינו ביחד, אבל הוא היה בקורס בצבא ויצא לעיתים רחוקות ולכן לא יכול היה להצטרף אלינו. נפגשנו עם הבחור הזה (לא אני לבד, אלא תמיד ביחד עם הידיד ההוא, שהקליק בהחלט היה גם איתו), ואז באחד הימים זמן ממש קצר לאחר שהכרנו הוא לפתע ניסה לנשק אותי ואמר שאני מאוד מוצאת חן בעיניו ושהוא מעוניין לצאת איתי. נרתעתי ועצרתי אותו מייד והסברתי לו שיש לי חבר רציני שאני אוהבת אותו ושאין שום סיכוי שיתפתח בינינו משהו אי פעם. הוא מייד אמר שאין בעיה, שאומנם חבל לו שנוכל להיות רק ידידים, אבל שהוא מכבד את בחירתי ועדיין שמח שהכיר אותנו ושהוא מעוניין להמשיך להיות ידיד שלי וגם להכיר את בעלי לעתיד, ושהוא מבטיח שהעניין מבחינתו סגור. ובאמת, עברו שנים וגם הוא כבר מזמן הקים משפחה ואנחנו כולנו עדיין חברים באש ובמים.
היו כמובן גם מקרים של ידידות קרובה שלי עם בחורים ללא שום משיכה מינית מצידם מהתחלה ועד הסוף, אני מאמינה שזה בהחלט אפשרי, אבל גם במקרים שכן ממש לא ניסיתי לנצל או להחזיק או להטעות אף אחד, אף לא לרגע.
חבל סתם לזרוק האשמות בלי באמת להכיר את הנסיבות והנפשות הפועלות.
 
למעלה