אורחת11111
New member
אכן נחמד ומשעשע, אבל לא נכון לדעתי.
ראשית, כי גם כשיש בשלב זה או אחר משיכה ואפילו רגשות רומנטיים עמוקים של אחד הצדדים כלפי הצד השני, החברות ארוכת השנים שלי שאינה כוללת מין עם שני הידידים האלה (ועוד כמה פחות קרובים, אבל עדיין בהחלט בגדר ידידים) מוכיחה שאפשר להתגבר או להתעלות על זה ולהישאר חברים קרובים לא רק עם הצד השני, אלא גם עם בת או בן הזוג של הצד הזה.
שנית, כאמור, יש לי ידידים שלפחות להערכתי מעולם לא היו מעוניינים ביחסים מעבר לידידות וגם לא ניסו לפתח כאלה. או לפחות, גם אם אולי לא היו מתנגדים אילו זה היה קורה באופן חד פעמי ולא מחייב (ואני לא יודעת אם כן או לא), זה ממש לא היה עקרוני להם ולא רצו דווקא אותי במיוחד, שלא כמו בשני המקרים הקודמים שציינתי. בדיעבד, לפחות אחד או שניים התגלו כעבור שנים כהומוסקסואלים, אבל היו גם כמה סטרייטים לחלוטין שיצאו עם בנות והתחתנו עם נשים ובכל זאת מעולם לא היה מצידם שום ניסיון או רמז למגע פיזי או תחושה של מתח מיני בינינו.
שוב, ייתכן, שבתור גברים, אילו הייתי מתפשטת ומזמינה אותם למיטה, לא היו מתנגדים לבילוי מקרי, אבל זה לא אומר שזה מה שחיפשו ביחסים בינינו. לדעתי זה ממש לא סותר את העובדה שמה שתכלס עניין אותם זו ידידות איתי ולא היה להם עניין או צורך מיוחד למשהו מעבר לזה דווקא איתי. ובכל מקרה, הם מעולם לא ניסו להביע עניין כזה.
שוב, איני מתיימרת לקרוא כליות ולב של אחרים, אבל היות שהם מעולם לא הפגינו עניין ולא הציעו כלום ואף לא ניסו ליצור שום מצב של קרבה פיזית במהלך ידידות של שנים רבות, אין לי שום סיבה להניח שהיו להם רצון כזה או מטרה כזאת. וכל עוד זה המצב אני לא רואה את עצמי אחראית על מה שאולי עבר להם בראש ולא רואה שום סיבה מדוע אני לא יכולה להמשיך להיות ידידה שלהם. בגלל זה אני אומרת - במקרה שאני מודעת שיש רצון או ציפייה לקשר פיזי או רומנטי, לעולם לא אניח למי שמבחינתי הוא רק ידיד לשגות באשליות שיש סיכוי שזה יקרה. אסביר לו מה המצב ושהוא יבחר אם מתאים לו להסתפק בידידות או לא. ובמקרה שאני לא מודעת כי הצד השני לא מפגין שום עניין שאני יכולה להבחין בו - אז מבחינתי אין כלום ומה שהוא מרגיש בינו לבין עצמו הוא עניינו כל עוד הוא בוחר שלא לשתף אותי, ואני גם נוטה להאמין שבמרבית המקרים באמת אין במה לשתף.
ראשית, כי גם כשיש בשלב זה או אחר משיכה ואפילו רגשות רומנטיים עמוקים של אחד הצדדים כלפי הצד השני, החברות ארוכת השנים שלי שאינה כוללת מין עם שני הידידים האלה (ועוד כמה פחות קרובים, אבל עדיין בהחלט בגדר ידידים) מוכיחה שאפשר להתגבר או להתעלות על זה ולהישאר חברים קרובים לא רק עם הצד השני, אלא גם עם בת או בן הזוג של הצד הזה.
שנית, כאמור, יש לי ידידים שלפחות להערכתי מעולם לא היו מעוניינים ביחסים מעבר לידידות וגם לא ניסו לפתח כאלה. או לפחות, גם אם אולי לא היו מתנגדים אילו זה היה קורה באופן חד פעמי ולא מחייב (ואני לא יודעת אם כן או לא), זה ממש לא היה עקרוני להם ולא רצו דווקא אותי במיוחד, שלא כמו בשני המקרים הקודמים שציינתי. בדיעבד, לפחות אחד או שניים התגלו כעבור שנים כהומוסקסואלים, אבל היו גם כמה סטרייטים לחלוטין שיצאו עם בנות והתחתנו עם נשים ובכל זאת מעולם לא היה מצידם שום ניסיון או רמז למגע פיזי או תחושה של מתח מיני בינינו.
שוב, ייתכן, שבתור גברים, אילו הייתי מתפשטת ומזמינה אותם למיטה, לא היו מתנגדים לבילוי מקרי, אבל זה לא אומר שזה מה שחיפשו ביחסים בינינו. לדעתי זה ממש לא סותר את העובדה שמה שתכלס עניין אותם זו ידידות איתי ולא היה להם עניין או צורך מיוחד למשהו מעבר לזה דווקא איתי. ובכל מקרה, הם מעולם לא ניסו להביע עניין כזה.
שוב, איני מתיימרת לקרוא כליות ולב של אחרים, אבל היות שהם מעולם לא הפגינו עניין ולא הציעו כלום ואף לא ניסו ליצור שום מצב של קרבה פיזית במהלך ידידות של שנים רבות, אין לי שום סיבה להניח שהיו להם רצון כזה או מטרה כזאת. וכל עוד זה המצב אני לא רואה את עצמי אחראית על מה שאולי עבר להם בראש ולא רואה שום סיבה מדוע אני לא יכולה להמשיך להיות ידידה שלהם. בגלל זה אני אומרת - במקרה שאני מודעת שיש רצון או ציפייה לקשר פיזי או רומנטי, לעולם לא אניח למי שמבחינתי הוא רק ידיד לשגות באשליות שיש סיכוי שזה יקרה. אסביר לו מה המצב ושהוא יבחר אם מתאים לו להסתפק בידידות או לא. ובמקרה שאני לא מודעת כי הצד השני לא מפגין שום עניין שאני יכולה להבחין בו - אז מבחינתי אין כלום ומה שהוא מרגיש בינו לבין עצמו הוא עניינו כל עוד הוא בוחר שלא לשתף אותי, ואני גם נוטה להאמין שבמרבית המקרים באמת אין במה לשתף.
