חוזרת לעדכן על הבת מצווש של הבת דודה...

[poly1982]

אני איתך לגמרי.

 

[זהב טה ו ר]

לפעמים אני נמנעת מלהגיב לך

פשוט כי לדעתי את במצב שאני לא יכולה לתאר לעצמי אפילו.
&nbsp
יש בי הרבה "פולניות", אני הייתי נעלבת ומתרגזת וכו', והייתי אומרת לך שלא תאפשרי ולא תסכימי, ושאני במקומך הייתי מציבה תנאים וכו'
&nbsp
אבל...
&nbsp
אני לא יכולה לתאר לעצמי כמה רגישות צריך כדי להיות אשתו השניה של אלמן. לגדל איתו את ילדיו. וכן... להתמודד עם המשפחה של המנוחה. אני חושבת שרק נשים מאד מאד מיוחדות מסוגלות להיכנס למצב כזה, נשים רגועות, עם המון סבלנות ועוד יותר בטחון עצמי. הרבה יותר קל להיות אשתו השניה של גרוש מאשר של אלמן

 

[kisslali]

לגבי הפיסקה האחרונה

לדעתי זה בדיוק הפוך, יותר קל לבן/בת זוג של אלמן - יש פחות גורמים במשוואה והכל הרבה יותר מוחלט. יש פחות אנשים שצריך להתחשב ברגשותיהם, להתאכזב או לצפות מהם וכו'.
וכמובן שזו רק דעתי שלי ולא יותר.

ללי

 

[כוכבית101]

מה פתאום , אלמן הרבה יותר קשה|

צריך להתמודד עם הרבה רוחות רפאים

חחחח.

 

[זהב טה ו ר]

ממש כך!

בכל מקרה של השוואה לאשתו הראשונה (הזכרתי כבר תלונות שווא במשטרה ותיקים מטרפים בבית המשפט?), אני תמיד יוצאת הרבה יותר טוב

&nbsp
אבל הרגישות הנדרשת כדי להתמודד עם רוחה של האשה הראשונה, עם ילדיה, עם הוריה ובני משפחתה... קטונתי

 

[ornme]

אשה של אלמן נכנסת אל תוך מצב פחות או יותר סטטי, אין את

השינויים והקריזות שעלולים לתקוף אקסיות, ואין את ההתחשבנויות התקופתיות.
אין תמיכות כלכליות מופרזות, דרישות הזויות ותיאומי זמנים לא הגיוניים.
אז נכון שיש את געגועי הילדים, ואת העובדה שמיחסים לנפטרים כל מיני תעצומות נפש שבספק אם אכן היו קיימות, אבל זה בקטנה לעומת ההסתה הזערורית ביותר לה חלק מהגרושות מסוגלות...

 

[mother cat]

תיקון לגבי תמיכה כלכלית...

כשהילדים 100% מהזמן אצלינו, אז אני גם מממנת אותם 100% מהזמן... וגם צריכה לממן בית מספיק גדול בשביל שיהיה להם מקום (ובמקרה שלי חדר גדול לכל אחדבנפרד, ומגורים בעיר שאני לא אוהבת ושהיא מאד יקרה כי בעלי התעקש שאי אפשר לעקר אותם ממקום ילדותם...), וכל צרכיהם בעצם בים מהכסף שלנו - אין אמא שתממן איזהשהו חלק מזה, וגם ביטוח לאומי מפסיק את קצבת היתומים שלו...

 

[ornme]

נראה שזה תלוי במקרה של הגירושין...

אני בטוחה, מעל לכל ספק,
שבמקרה שלנו,
היה משמעותית יותר חסכוני אילו הקטנה היתה מתגוררת כאן ללא כל מעורבות של האקסית.
לדעתי (האיתנה) האקסית של האיש שלי משתמשת בילדה במקור הכנסה נוסף, והאיש לא מתווכח (ואני לא מתערבת... מבינה אותו)

זה כבר כל כך חלק מהחיים שלנו, שאני לא מדמיינת מצב אחר... כמובן שאת צודקת, ברוב המשפחות יש משמעות לתרומה הכלכלית של האם.

 

[mother cat]

כשהתחלתי לצאת עם בעלי חברה התחילה לצאת עם גרוש

וניהלנו הרבה שיחות על מה יותר קשה...
&nbsp
מצד אחד, אין לי גרושה שממררת לי את החיים, אין תאומים בלתי אפשריים, לילדים יש בית אחד בלבד והם לא נודדים.
מצד שני:
1. אי אפשר לשנא את האישה הראשונה, וכולם כמובן זוכרים אותה כאישה מופלאה...
2. אי אפשר להתחמק מהשוואות... לקח לבעל המון זמן עד שהוא למד שאם אני שואלת אותו משהו שובה נוסח "X היתה עושה 123" לא ממש תעשה לי מצב רוח טוב.
3. לא נפטרים מהמשפחה שלה.... ואי אפשר לשים אותם במקום או לשנוא אותם....
4. מבחינה כלכלית זה קשה באותה מידה אם לא יותר - - אני לא משלמת דמי מזונות, אבל משלמת הכל על הכל מבחינת הילדים. אין גרושה שתשלם חצי מעלות החוג ריקוד, או חצי מעלות הפסיכולוג, או חצי מעלות השיעורי הפרטיים והספרים לבית-ספר. או שהם אצלה חצי מהשבוע וזה חוסך לי באוכל וחשמל ומים... הכל, אבל הכל עלי... וביטוח לאומי מושך את ידיו מתמיכה ברגע שאלמן מתחתן

&nbsp
אז אני לא יודעת מה קשה יותר. אני חושבת ששניהם מאד מאד קשים...

 

[סרבינה]

שוב אני מצטרפת מאוחר לדיון

מתנצלת, אני לא עומדת בקצב
קודם כל- חיבוק. הם עברו את הגבול. מה שהם עשו מוגזם וכל רגשות האמפתיה, חמלה וצער על האסון שלהם לא מצדיקים התנהגות גועלית שכזו.
גם אני חטפתי מהמשפחה של האשה הראשונה, ועד גבול מסויים אפשר לספוג, ולהבין, ולקבל, אבל לא בכל מחיר.
היו מפגשים משפחתיים שנמנעתי מלהגיע כי הרגיש לי לא נעים. היו מקרים שבעלי הלך עם הילדים, היו מקרים שהוא הזדהה איתי ולא הלך. לפעמים הילדים הלכו לבד, לפעמים לא. עשיתי את זה רק במקרים שראיתי שזה מעבר לכוחותי ולא נראה לי להקריב את הכוחות שלי למען בעל האירוע או חתן/כלת השמחה.
יכול להיות שבחלק מהמקרים זה העליב, או פגע במישהו שלא הגענו, וחבל לי, אבל אני שלמה עם ההחלטה.
אני חושבת שגם את הגעת לנקודה של התרחקות והצבת גבולות. הם לא קיבלו אותך כמשפחה, התנהגי בהתאם. יש מחיר להתנהגות גועלית! גם בעלך יצטרך להבין את זה. אני מקווה שהוא מספיק אסיר תודה על שאת מגדלת איתו את ילדיו, ומכיר אותך מספיק כדי להעריך את המאמצים שלך, ויקבל את ההחלטות שלך.
(ממש התעצבנתי על המשפחה הזו כשקראתי את מה שכתבת... מקווה שלא כתבתי עצבני מדי... זה מהזדהות!)

 

[mother cat]

תודה יקירה!

 

[סרבינה]

ועוד מחשבה

יכול להיות שהעבודה שלך צריכה להיות דווקא מול בעלך ולא מול המשפחה הגועלית. בעלך צריך להבין את המקום שבו את נמצאת, ולתמוך בך. אתם צריכים לעבוד יחד עד שהוא יוכל להיות איתך לגמרי יחד בסיטואציות המעצבנות. הוא יוכל לגונן עליך הרבה יותר טוב כשהוא ידע מה מציק לך. בעלי החמוד עשה כמה מניפולציות לחמותו כדי שהיא תאלץ להתייחס אלי ולא תתעלם ממני. לדוגמא, היא ניסתה למשוך אותו לחדר אחר (בבית שלנו) כדי לתת לו מתנות בשביל הילדים, והוא גרם לה לצאת מהחדר אל המקום שבו אני הייתי כך שהיא נאלצה לתת את המתנות בנוכחותי ולהתייחס גם אלי. הוא עשה את זה כי הוא ידע שמציק לי שהיא נותנת לו דברים עבור המשפחה מאחורי הגב שלי, אבל לפני ששיתפתי אותו לא היה לו מושג שזה נושא רגיש עבורי.

 

[mother cat]

הוא יודע... הוא לגמרי יודע...

 

[poly1982]

גם אני מצטרפת מאוחר

ומסכימה שאין לך מה להגיע לשם יותר. זה אפילו לא קשור להתנהגות מול בת השנתיים (מרגיזה מאוד, כשלעצמה). לא אומרים לך שלום כשאת נכנסת? את לא צריכה להרגיש מחוייבת להגיע לשם יותר, וגם לא להתנצל על כך. ("לא מתנצלים"!

)
ההתנהגות שלהם מבהירה שמבחינתם, ילדייך החורגים הם משפחה, אבל את וילדיך הביולוגיים - לא. אז אם זה ככה, את לא צריכה להרגיש שום מחויבות כלפיהם, לטעמי.
אני לא בעד עימותים אבל אם בעלך לא מבין את זה - תקבעי עובדות בשטח.
לגבי אירוח שלהם אצלכם - אני מבינה שאין לך דרך להתחמק מזה. אולי תנסי לצמצם מגע רק למה שממש מוכרחים. וגם אז - אני יודעת שאת בריטית מנומסת - אבל את יכולה לתת לה לטעום מהתרופה של עצמה: פשוט תתעלמי ממנה. את לא צריכה להיות חביבה ואפילו לא מנומסת במיוחד. תגידי שלום וזהו. זה מה שאני הייתי עושה.
הסיפור עם הסבתא נשמע לי מורכב ברמות שאני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין איך יוצאים ממנו. לאמא שלי ולבעלה יש מפתח הביתה שלנו והם נכנסים מתי שצריך, אבל תמיד מעדכנים מראש. הבעיה היא שאצלכם באמת אין מי שיעמיד אותה במקום. את לא תעשי את זה (וגם זה באמת לא תפקידך) ובעלך לא יעשה את זה, בגלל האופי שלו. בעייתי מאוד... הלוואי והיתה לי עצה.

 

[רק סבלנות]

אצלנו - בעלי הראשון נפטר

ממש ממש אין קשר עם המשפחה שלו. הם פשוט ניתקו קשר ביום שהתחתנתי. נפגשים רק באירועים גדולים של הילדים שלי מהבעל הראשון, כלומר בר מצווה בת מצווה. הם הזמינו לחתונות של הילדים שלהם, אבל זהו. והניתוק הזה מרגיש לי באמת בריא.

בהתחלה קצת כעסתי שהם מתנהגים ככה לאחיינים שלהם, אבל באמת, בטווח הרחוק זה היה לטובה.

כל הכבוד לך על הסבלנות ויכולת ההכלה שלך. לא ברור מאליו בכלל.

 

[mother cat]

לא חסר לילדים מבעלך הראשון קשר למשפחת אבא?

זה מרגיש לי חשוב שיש איזה קשר לשורשים... זה מה שנשאר מאבא, מאיפה שהם באו... לא יודעת. לא חשוב לילדים? ולך?

 

[גלים גלים]

עוד מחשבה.אולי הגיע הזמן להעביר בהדרגה לילדים את תחזוקת הקשר

התיווך של הקשר בין הילדים הגדולים למשפחת אמם, הוא תפקיד שבעלך לקח על עצמו כשהיו צעירים, ואת השתתפת בו בחכמה וברגישות.
היום הם כבר לא ילדים קטנים, הם מתבגרים צעירים. יתכן שהתיווך הזה כבר פחות נחוץ .ונראה שהמחיר עליו נהיה גבוה יותר-מבחינתך, מבחינת בעלך שמשתדל לא להעלב וגם מבחינת הבת שמבינה שיש מתח.
לאמא שלי יש משפט חכם- קשר בין שני אנשים צריך להיות ישיר. גם בין כלה לחמות וגם בין נכד וסבתא.
וחמותי אמרה לי פעם בחיוך: ההורים נורא מפריעים לקשר בין הסבים לנכדים. צודקת.
הילדים האלה בני 12 ו14 אאל"ט. האם לא הגיע הזמן להתחיל להעביר אליהם את התחזוקה של הקשר? בהדרגה כמובן. זה גם יקל עליכם וגם חלק מהתבגרות. אולי אתם כבר עושים זאת. אני לא יודעת.
הם כבר מספיק גדולים להרים טלפון לסבתא ולדודה, להיות באירועים בלעדיכם מדי פעם, לנסוע עם סבתא /דודה לאירועים ועניינים בלי לקבל תיווך שלכם מלבד לבקש רשות ולתאם זמנים.
בהנחה שאת ובעלך, ההורים, דואגים לאפשר ולתמוך בקשר הזה ככל האפשר- בהסעות, בתיאומים, בתזכורת לאירועים מהצד הזה וכו'- אין סיבה שהקשר יפגע. אולי להפך כי הקשר יהיה ישיר.
כשנפרדתי מאקסי, הילדים שלנו היו רק בני חמש ושנתים וחצי. בהתחלה, אביהם לא אפשר להוריו גישה לילדינו אז אני תחזקתי את הקשר איתם. היום בתי בת 9 ובני תכף 7 - חלק מהתחזוקה לקשר והאחריות לו עוברת להיות שלהם. גם לגבי הקשר עם המשפחה שלי אני מעודדת את המעבר הזה.
אם הקטן רוצה שסבא יביא לו משהו/לישון אצל סבא- פעם אני הייתי מתקשרת ומבקשת. היום אני אומרת לו שיתקשר בעצמו. כשלגדולה יש הופעה בחוג- פעם הייתי שולחת מייל לחמותי עם התאריכים או מתקשרת. היום אבקש מבתי שתודיע לסבתא שתרשום ביומן(ואוודא שבתי עשתה זאת).
כשסבתא רוצה לקחת אותה לאנשהו, והיא לא רוצה - פעם הייתי מתווכת ועוזרת לשתיהן למצוא משהו ששתיהן ירצו. היום- לא. זה ביניהן.
בקיצור...יש מקום לשינוי.

 

[bonbonita3]

אכן לא נעים

אבל את כאן ממש לא צודקת, את באת לבית בתור אורחת ועליך לקיים את חוקי הבית, גם אם לא מוצאים חן בעיני. גם לי קרה מקרה שהגיעה חברה עם ילדים ובאמת היה לה קשה, כי הייתה לבד עם שני תינוקות, אבל זו עדיין לא סיבה לילדה בת שנתיים לפתוח את המגירות הפרטיות שלי. צר לי. הערתי פעם אחת בנעימים, ושוב הילדה פותחת לי את המגרה, הערתי פעם שניה בפחות נעמים, ובפעם השלישית כבר הערתי בתוקפנות. צר לי, הם באו אלי ואצלי בבית לא נהוג לפתוח מגירות פרטיות גם לילדים קטנים. תפקידתך בתור אמא היה להרגיע את הילדה.

 

[mother cat]

אבל היא לא פתחה מגירות...

או התעסקה עם שום דבר, או צרחה, או הרסה משהו. היא עמדה בצד (בצד!!!) וקשקשה קצת...
אי אפשר לסתום לילדה בת שנתיים את הפה... פשר להרים אותה ולקחת אותה משם, מה שבעלי עשה ואז היא באמת תצרח ותפריע... אבל אי אפשר לבקש ממנו לקחת אותה ואז לכעוס שהיא צורחת...

 

[כותבתתזה]

כמה נקודות:

ומקווה שלא תעלבי:
1. אני מצטערת, אבל מהרבה הודעות שלך שקראתי כאן, בעלך מצטייר כחדל אישים נוראי.
בשביל להתחתן עם גבר אלמן ++ צריך אהבה גדולה מאוד, וכאילו מרגיש.. שזה לא שם..
2. לא הבנתי למה אתם צריכים ללכת לאירוע הזה. כי הזמינו אתכם? יתכן מאוד שהזמינו אתכם רק מנימוס. הרי ברור שלמשפחה של האישה שנפטרה קשה מאוד מאוד לראות את המצב הנוכחי בו יש מישהי שתופסת את מקומה של בתם ואחותם האהובה.
זה חלל שאי אפשר למלא אותו בשום צורה. ויש להם מול הפרצוף את האישה והילדים האחרים ש"החליפו" את אהובתם. (זה לא ביקורת עליך חס וחלילה. אני מנסה להציג גם את הצד שלהם. הפגוע והכאוב. כאב שלעולם לא ירפא.).
הרי תחשבי - מה הקשר שלך לכלת הבת מצווה או לאמה של כלת הבת מצווה? את אישתו, של בעלה, של אחותה, שנפטרה.. וכנל לגבי הסבתא - את אשתו של בעלה של בתה שנפטרה.
זו חוויה קשה מאוד.

לדעתי אין שום סיבה להגיע לאירועים האלו (במיוחד שלא מדובר באירועים רבי משתתפים, אלא נראה שמדובר באירוע אינטימי). והעובדה שלא באו לחפש אתכם אולי מעידה על כך שאין לכם מה לעשות באירועים כאלה. ואין מה להיעלב. לא מדובר בעניין אישי בכלל.
3. איפה בעלך בכל הסיפור?? למה הוא לא לוקח אחריות על המשותפים שלכם באירוע?
4. לדעתי האמירה של בתו של בעלך היא דווקא לא סימן טוב. מדובר בילדה-נערה (אני מבינה שהיא לכל היותר בת 14) ולא מתפקידה לפשר, לגשר או לטפל בקשיים של המבוגרים סביבה אחד עם השני.
המשפחה של אמה חשובה עבורה מאוד והיא צריכה להיות איתם בקשר בלי צורך להגן עליך. שחררי אותה מזה.
זה ממש כמו לבחור בין אמא (המתה) לאמא (המגדלת בפועל).