אבל השם לא נובע מההכרה, רק מעמדם של הדתיים כלפיו נובע מההכרה
"אתה יכול לומר, אני עובד ה', אבל למעשה אינך עובדהו - אלא את עצמך". היית צודק, רק אילו הדתיים היו עובדים את מעמדם כלפי השם, אבל זהו, שלא ! הם לא עובדים את מעמדם כלפי השם (מעמד שקיומו נובע כמובן מההכרה), אלא הם עובדים רק את השם (אשר קיומו אינו נובע מההכרה, לפחות לטענתם).
אלא אם כן תטען, שכאשר אתה מדבר מנקודת ראותו של האתאיסט - אתה מתכוון לדבר גם מנקודת ראותו של האתאיסט הרואה גם בהשם משהו הנובע מן ההכרה, אבל אם כך, אז אתה נגרר למעין טיעון מעגלי: אתה מניח מראש שהשם נובע מההכרה, ובכך אתה מנסה להוכיח שהדתיים עובדים את הכרתם כלומר את עצמם. אז אולי כדאי שניישר קו: כל השירשור הזה התחיל מהודעה תמימה שלי, אשר דיברה מנקודת ראותם של הדתיים הסבורים שקיומו של השם אינו נובע מהכרתם, וזאת גם אם נצא מנקודת ראותו של האידיאליסט האפיסטמולוגי ונניח שמעמדם כלפי השם כן נובע מהכרתם.