חוייתך הדתית אינה חויית הכרת-השם אלא חויית הכרת-מעמדך-בפניו.

זו למעשה קושיה כללית על האידיאליזם האפיסטמולוגי

שכן ההכרה עצמה היא "יש" ואם גם היא בהכרה אין לדבר סוף. לכן עלינו להמתין לאטדגי חסיד גישה זו שיענה. עכ"פ זו קושיה שלא קשורה לאל בדווקא. היכן נמצאת הכרתי זו השאלה על האידיאליזם האפיסטמולוגי. אתה הנחת שהכרתי מצויה בי ולכן הקשית על האפשרות הדתית של האידיאליזם האפיסטמולוגי אבל קושיא זו קשה עליה עם ובלי אלוהים.
 

אלי כ ה ן

New member
אתה צודק שצריך עיון אבל גם צריך עיון האם אמר שהשם בתוך ההכרה

הוא רק אמר - שה"קשר" שלי להשם - מתבטא למשל באי הדלקת סיגריה בשבת, אבל שם מדובר רק על ה"קשר" - לא על השם עצמו. הקשר בין האדם להשם - משקף את מעמדו של האדם כלפי השם, והרי לכולי עלמא מוסכם שקשר זה הוא בהכרת האדם. כל הויכוח היה לגבי השם עצמו, לא לגבי הקשר/המעמד.
 

אלי כ ה ן

New member
הוא לא אומר אף דבר שמובנו החד-משמעי הוא: "השם קיים רק בהכרה"

אלא הוא אומר רק שני דברים:

א. "האונטולוגיה איננה תופסת לגבי השם": בזה הוא התכוון לטעון, שהאונטולוגיה עוסקת רק ביש קונטינגנטי - בעוד אשר השם איננו קונטינגנטי.

ב. "האידיאות הגדולות הן אפיסטמולוגיות": בזה הוא טען טענה טריויאלית לחלוטין: כי הרי מה זה אידיאה? זה ערך. למשל עבודת השם, למשל הומאניזם, למשל פאשיזם, וכו'. אבל השם עצמו - איננו אידיאה, כשם שהאדם עצמו - איננו אידיאה, כשם שהמדינה עצמה - איננה אידיאה. אגב, לא רק האידיאות, אלא גם המושגים, הם אפיסטמולוגיים. יתר על כן: ליבוביץ הטעים פעמים רבות, שאפילו המדע - איננו עוסק בדבר כשלעצמו - אלא רק במה שאנו מכירים מתוך התופעות, אבל שים לב: זה לא אומר כי אין "דבר כשלעצמו" - אלא רק כי המדע לא עוסק בדבר כשלעצמו.
 

אלי כ ה ן

New member
את מה? את ההגד האפיסטמולוגי הוא אומר על האידיאות/המושגים.

את ההגד האנטי-אונטולוגי הוא אומר כדי לשלול את הקונטינגנטיות של השם, שהרי האונטולוגיה עוסקת רק בישים קונטינגנטיים.
 
מפורש. "אפיסטמולוגיה ולא אונטולוגיה" נאמר על קיום האל

ראה ציטוט מדויק בהודעה חדשה למעלה
 
והיא אשר אמרתי...

וחזרתי ואמרתי. יש זה מענה, עבודת אלוהים אפשרית, אפילו אליבא ד'קנטיאן' - אבער האתסיסט אינו מוכרח לכך.
 
למעלה