חזרנו והיה ממש לא כיף.

[ליאת של בר]

חזרנו והיה ממש לא כיף.../images/Emo10.gif

בנות יקרות שלי, אני כותבת לכן עם דמעות בעיניים כי נמאס לי! נסענו לכרתים לחופש, עם גיסי חברה שלו והחמים שלי שהצטרפו ברגע האחרון. קיוויתי שהם יקלו עלי קצת עם בר, ובאמת הם וגיסי וחברתו עזרו המון. אבל... בלי לדבר על הפיגועים שאחד מהם (ביאליק) הוא מטר מהבית שלי והיה לנו עסק (שנפגע) לידו. אבא של בר - לא היה לי כיף איתו. קודם כל בגלל שלא היינו לבד אז הרבה פעמים יצא שהוא השאיר אותי לבד (עם בר שהלכה לישון, או כל מיני) והזיא היה שנורא רבנו כי התלוננתי שהוא לא עושה כלום. אז מה יצא, שאני כפויית טובה כי הוא עובד כמו חמור ואיך אני מתלוננת שהוא לא עושה כ ל ו ם בבית ולא עם בר, וכשאני סוף סוף יושבת לנוח בערב א ז הוא שוב רעב ו"שלי יותר טעים". כלום אני מתכוונת לכלום. נדה. מוריד בגדים בבית ומעיף אותם לכל מקום, אוכל כמו תינוק ולא מנקה אחריו, מה שרק אפשר - לא רק לא עושה אלא מעסיק אותי במשרה מלאה... אז עכשיו אנחנו ברוגז, כמעט השלמנו (כשאני כמובן המפייסת והטועה אחרת זה לא ילך) ושוב רבנו. לזכותו יאמר שהוא מציע לי עוזרת, מנקה, לשים את בר מחר בגן רק שלא יהיה לי קשה. אבל זה לא זה. אני לא עובדת אז אני עושה הכל, אבל זה לא אומר שלא צריך קצת להתחשב, נכון? אוף רע לי נורא. ואני כל כך כועסת עליו.

 

[odeia]

../images/Emo104.gif ליאתי ../images/Emo24.gif, קודם כל - מה

שלום בר, איך היא מרגישה? כואבת איתך ומבינה אותך. אולי כדאי לשבת לדבר איתו ביום רגוע וללא ריב וכעסים. אולי כדאי לגשת לייעוץ זוגי כדי לעזור לכם ללבן את הכעסים והבעיות. ליאת, אני לא יודעת כמה זמן אתם נשואים ואם זה דבר זמני או תמיד היה ככה, או רק בחופש או .... שבי עם עצמך חשבי טוב, שבי עם בעלך וחשבו טוב ביחד ואם מידי פעם את צריכה לקטר למישהו - את מכירה את מספר הטלפון שלי. חג שמח

 

[אמא של ע,ק,ת]

קשה לי לקרוא אותך, ../images/Emo24.gif

אין לי מה להציע לשיפור המצב אך נראה לי שאין דרך אחרת מלשבת ולדבר על הדברים. בלי להאשים, בלי לנהל חשבונות. לשתף אותו ברגשותייך ושהוא ישתף אותך ברגשותיו. ולנסות ביחד למצוא דרך ביניים שגם תתחשב בו (בעסוק והעייף שרוצה מנוחה כשהוא חוזר הביתה) ובך (שנמצאת כל היום בבית עם בר ומאוד משתדלת אבל לא יכולה לעשות יותר ממה שעושה). בהצלחה. אנחנו כאן כדי לתמוך, ומבחינתי את תמיד צודקת. (אבל עדיף להיות חכם ולא רק צודק

).

 

[דיאנה1]

../images/Emo24.gif ליאתי יקרה. באמת נשמע

מאכזב מאד, בטח ציפית להרבה מהחופשה הזו. מצטרפת להצעות של קודמותי. אבל קודם כל לשבת עם עצמך אחרי שתרגעי, לחשוב מה בעצם באמת מפריע לך, מה את הרי רוצה שישתנה, ואיך את חושבת שאפשר לעשות את זה בצורה ריאלית שמתאימה גם לו. ואחר כך למצוא זמן רגוע ולדבר איתו, לנסות בלי האשמות אלא להראות את הצד שלך בצורה שלווה, בצורה בונה וקונסטרוקטיבית כדי לשפר ולא להרוס. גם בשבילי את הכי צודקת בעולם ותמיד מוזמנת לקטר ולשפוך את הלב כאן באימייל או בטלפון.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif ליאת - אני מאוד מבינה אותך

בואי נתחיל מהסוף: גם אני לא עובדת ויש לי מנקה. אז מה? בגלל שאני לא עובדת, אני צריכה להיות עבד לבית? - על גופתי המתה. אם הייתי יכולה להרשות לעצמי, הייתי מזמינה את אולג לעוד פעם בשבוע. וחוץ מזה - עצם העובדה שאת בבית, לא אומר שאת ישובה לך רגל-על-רגל והכל מתנקה ומסתדר מעצמו. ממש לא. ליאת - אם את יכולה להרשות לעצמך - הזמיני מנקה. היום מנקה זו כבר לא מילה גסה ולא מותרות. זה MUST. הזמיני גם מגהצת - וכך הורדת לעצמך עוד משימה מהגב. לגבי כל השאר: "יום העבודה" של עם בר קשה מכל יום עבודה אחר. זה שאת לא עובדת, לא אומר שאת צריכה להיות עם בר 24 שעות ביממה. אצלנו (ואני יודעת שלא רק אצלי), ברגע שאבא של שגיא נכנס הביתה, המשמרת שלי נגמרת ושלו מתחילה. אני על תקן ה"מסביב": מכינה את האוכל של שגיא, מכינה ומסדרת את האמבטיה. שגיא צמוד לאביו ולא אלי. אז אני לא אומרת שזה היה מהתחלה, אבל כשהייתי על סף התמוטטות עצבים, הבהרתי את זה לבן-זוגי (תוך כדי בכי תמרורים ודמעות תנין). אני כל הזמן דואגת להבהיר לו, שכדי שיהיה לי כוח לשגיא במשך היום, אני זקוקה למלא את המצברים שלי, וזה אומר ששגיא צמוד אליו משעות הערב. ולגבי ה"תינוקיות" שלהם: אם לא הולך בטוב, ילך ב"פחות טוב". הפסיקי לכבס לו את הבגדים, אם הוא לא יטרח להרים אותם מהריצפה ולהכניסם לסל הכביסה (אני, למשל, לא מוציאה פתקים מהכיסים של המכנסים שלו. הוא יודע שהוא צריך לזרוק מכנסים לכביסה, לאחר שהוא רוקן את הכיסים, ולא...זו הבעיה שלו). לא מפנה מהשולחן? - כאן זו לא מסעדה. אל תגישי לו. אצלי לא הלך בהסברים בהתחלה, אז עברתי למעשים... ליאת, הם אינפנטילים (סליחה אמנון, גלעד, אמיר, אביא וליאור - יש יוצאים מהכלל...). נתקעו בשלב התפתחותי מאוד מוקדם של חייהם. הם כמו ילדים בני 7 מבחינת התפתחות נפשית, וכך לפעמים צריך להתיחס אליהם. נשמה של ילד כלואה בגוף של מבוגר. מקווה, שלמרות המיליטנטיות, עזרתי במשהו.

 

[odeia]

../images/Emo104.gif סיגל את גדולה, אוהבת את

ההומור שלך. כמה שזה נכון לפעמים.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif - כל מילה היתה אמת. אני ממש

לא צחקתי. אני יודעת מה עובר על ליאת. הנה - עכשיו אני אתכם, ואבא של שגיא צמוד אליו (והקטן עוד משגע אותו

)

 

[לילךLilach]

אפרופו מנקה

אולי יש לכם המלצה על מישהו ,לפעם בשבועיים באיזור רמת גן? ואני מסכימה איתך במאה אחוז ,בכלל לא בקריצה ולא חושבת שצריך להצדק על זה. מנקה היום זה ממש לא מותרות ,עברו הימים שניקוי הבית נחשב משהו שחייבים לעשות אותו ומי שחייב זה הנשים כמובן. עברו הימים שבהם נשמע בעיר ובכפר: אוי אוי ,היא לא מנקה מספיק ,אוי אוי יש לה מנקה., שומו שמיים הבעל המסכן שלה עובד בבית...... במיוחד כאשר יש עוד עיסוקים ובכן אני החלטתי כבר מזמן ,שאני מעדיפה לעשות דברים אחרים ואם אני מרויחה מספיק ,אז שמישהו אחר ינקה ועדיף מישהו בתשלום ,ככה לא רבים עם אף אחד ויש פרנסה למנקה ,אני בטוחה שהוא שמח עליה. הבעיה שלי כרגע ,שהמנקה הקודם עזב ואני צריכה חדש...דחוף...הצילו!!!

 

[חגית של אורן]

חייבת לשתף במשהו קטן משלנו

אז אצלנו למזלי המצב לא כל כך גרוע, אבל חייבת לספר לכם על משהו שקרה השבוע והעלה לי את כל הסעיפים גם יחד: אנחנו מניחים את הבגדים שפושטים ולא הולכים לכביסה מעלארון הנעליים בחדר שינה. פעם בכמה ימים כשזה כבר מוגזם, אני זורקת הכל על המיטה, ממיינת, מקפלת ושמה בארון. יש כמה סוודרים וסווצ´רים שבד"כ מאוכסנים גבוה, אז אני משאירה אותם על המיטה כדי שבן-זוגי ישים למעלה (מה לעשות, הוא גבוה). אנחנו באים למיטה ומה אני רואה??? את הערימה הספיציפית הוא שם על השידת נעליים ונכנס למיטה!! נו, מה אני אגיד לכם? כמה התעצבנתי!! אז הוא קם, כיבה את האזעקה, שם את הבגדים לארון, הפעיל את האזעקה וחזר למיטה. למה אנחנו צריכות להגיד את זה??? הם לא רואים לבד???

 

[ציפי ג]

הם רואים, הם עושים ../images/Emo104.gif

אבל לא את מה שאנחנו רוצות שיעשו. הוא ראה את הבגדים, והזיז אותם, אבל לא למקום. כמה פעמים זה קרה לי? חמותי אומרת שבעלי אף פעם לא חלץ נעלים בבית, תמיד בחוץ. אף פעם לא הוריד גרבים בסלון - תמיד באמבטיה. אף פעם לא השאיר ערימה של כבסים - תמיד שם בסל ועוד. אני לא מאמינה לה. אבל הוא השתפר ביחס לאיך שהוא היה פעם.

 

[מירי,]

הגיעו לגיל 7??????

לפי התאורים הם אפילו לא בני 5.... בן ה 5 שלי מוריד צלחות מהשולחן , שם בגדים בכביסה.... אני אישית לא מבינה את הגישה הזו , אולי גם כי לי חשוב לעבוד מחוץ לבית ולכן הנטל חייב(!!!) להתחלק... אבל גם בטרם הילדים כשצחי אמר לי "... אני לא רגיל בבית לעשות..." החזרתי שגם אי לא רגילה - ופשוט לא עשיתי... ואם הייתי יכולה להרשות לעצמי הייתה לי עוזרת מבשלת מגהצת (יש משהו ששכחתי?) זה אכן MUST רק חבל שהתקציב שלי לא ממש מבין את זה...

 

[אמיר.]

../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif בתוך עמי אני יושב ... ../images/Emo104.gif

את די צודקת... אבל אני חושב שלא אבדה תקווה !!! אפשר לחנך.. ואם לא - אז לאלף... אבל משום מה אני חסיד של שיחות נפש ולא של מעשים מסלימים....

 

[rlsy]

היי ליאתוש!../images/Emo91.gif

ליאת היקרה אל תהיי כל כך עצובה זה בסדר אצל כולם יש מריבות אם לא על הנקיון והסדר אז על דברים אחרים. שנית העניין שאת יושבת בבית זה לא כל כך בסדר כי באופן טבעי בעלך חושב שלך יש את כל הזמן שבעולם לטפל בענינים ולכן מרשה לעצמו לזרוק הכל עלייך. אני מציעה לך לחפש לעצמך איזה שהיא עבודה ולצאת קודם כל מהבית זה ישפר לך את ההרגשה בצורה מדהימה, את יכולה להכניס את בר לגן או מעון כלשהו. ובעניין בעלך לא יודעת אני הייתי מחנכת אותו קצת יותר טוב, העניין הזה שאת כל הזמן מפייסת לא יתרום לך בשנים הבאות זה ילך ויחמיר. איך שאת מרגילה אותו זה נמשך לאורך כל השנים. תני לו גם לפייס לא יקרה לו כלום, אל תוותרי כל הזמן זה לא בריא. אבל דעתי לא חייבת להיות שלך זאת רק הצעה, את יכולה לקבל ויכולה שלא. בהצלחה סיגל

 

[ליאת של בר]

../images/Emo51.gif לכולן, עכשיו אני בכלל בוכה

כי אתן כל כך נהדרות! אני באמת צריכה להרגע קצת ואז לעשות סדר בענינים. בנתיים אני לא רואה איך כי השיחה הזו (ואחרות) חוזרת על עצמה. גמרתי לנקות ולבשל ולסדר - בר הלכה עם אבא לטייל כי המצב בבית לא ממש מהנה כששנינו יחד... ואל תעירו לי על זה שעבדתי ולא נחתי, אני לא יכולה לחיות בבלגן, מה לעשות... תודה לכן שאתן כאלה נהדרות, אוהבת אתכן.

 

[zimes]

תביאי אותו הנה שנסביר לו ../images/Emo104.gif

ראשית - אני מצטרפת לסיגל (קחי מנקה, תתיחסי לקשיים שלך ברצינות). בנוסף - תסבירי לבעלך שקשה לך, ושאת רוצה עזרה ממנו. במקביל - תתחילי לבקש דברים קטנים ספציפיים שיעזור לך. תתיחסי אליו כאל "שוליה" ותכניסי אותו לאט לאט לענינים. למשל - את עם בר, תבקשי ממנו שלפני השינה יסדר את הסלון, או אולי להפר - תבקשי ממנו להיות עם בר ותגידי לו שזה כדי שאת תוכלי לסדר את הסלון. אל תנסי להתחלק אתו שווה-בשווה בעבודה, כי אי אפשר לספור, אבל תני לו לדעת שאת עושה דברים, ולא שדברים בבית קורים מעצמם. למשל - אמרת שהוא רוצה שתבשלי לו - תגידי לו שאת לא מספיקה (אל תגידי קשה, כי הוא אולי חושב שלו קשה יותר, ועם הרגשה אי אפשר להתוכח) ושיעזור לך למצוא זמן - למשל, יוציא את הזבל, או ישטוף כלים, או ישים כביסה במכונה. מטלות קטנות ולא מאיימות. אני לא חושבת שצריך להיות קשר בין יציאה שלך לעבודה למצב בינך ובין בעלך. (בינינו - לפני בר, כשעבדת, או בהריון - על מי היה הבית?) ימים טובים שיהיו!

 

[שירלי של תומר]

ליאתי ../images/Emo24.gif קודם כל אנחנו צריכות

לארגן איזה מפגשון ד-ח-ו-ף

כדי שכולנו קצת נתרפק אחת על השניה ונהנה מחברת אנשים בוגרים (אנחנו האימהות). דבר שני, לגבי בעלך, כל מילה שסיגל כתבה בסלע. אין לי מה להוסיף רק להסכים איתה

אז ברוכה החוזרת, מצטערת נורא שלא זכית להנות כפי שציפית

אני יודעת כמה קשה לך כי גם לי כבר נורא קשה ובר ותומר כבר בגיל מאוד תובעני ומאוד מאוד קשה ורק אימהות שנמצאות עם הילדים שלהן 24 שעות בבית יבינו את מהות הקושי (אני כל-כך מבינה אותך). אני מנסה בכל כוחי עכשיו למצוא גן לתומר (אולי אחרי פסח אמצא ואכניס אותו מייד!) כדי שאוכל סוף כל סוף לנוח, להיזכר מה זה להיות שירלי נטו ולנסות להצליח לסיים את הלימודים בכבוד! אני מקווה שתוכלי גם את למצוא לבר גן טוב בו תוכלי להשאירה בלב שקט ולחזור לעבודה או למצוא מה שיעשה לך טוב. ובשלב ראשון אבל לנוח!!! מתגעגעת ואוהבת

שירלי.

 

[אירית של מורן ומתן]

../images/Emo24.gif ../images/Emo140.gif

 

[דורית ובניה]

ליאת מסכימה לחלוטין עם סיגל

גברים לעולם לא יבינו כמה קשה להיות יום שלם בבית עם ילד ומטלות הבית. אני חזרתי לעבוד פעמיים מיד לאחר 3 חודשים מיום הלידה (רוב העבודה שלי נעשית מהבית כך שזה לא נורא) כי פשוט היה לי קשה מאוד. אני גרועה בעבודות בית וביום שהתחלתי להרויח (אפילו בתור סטודנטית) העסקתי עוזרת בית . אני נשאתי לבעל שלא הרים מימיו צלחת בבית , לא הכין לעצמו קפה והיה יכול לגווע מרעב אם אמא שלו לא היתה מכינה לו אוכל. אם תראי איך הוא היום , לא תאמיני- בעל ואבא למופת (וסליחה שאני משויצה ) שחולק איתי בכל . הכל עניין של חינוך. חבל שזה קורה אחרי שכבר יש ילד (אצלנו היה משבר גדול עוד בתקופת החברות ) אבל אף פעם לא מאוחר. אל תוותרי, כדי שהחיים בהמשך יהיו טובים.

 

[jole]

חשוב לדייק- יש גברים שלא יבינו../images/Emo104.gif

כמו שאני מקפידה עם הגברים כשיש להם משהו להגיד על נשים- תגיד "יש נשים ש..." ולא לא צריך להתנצל על השווצות לא כשזה מדובר בילדים ובטח לא בבני הזוג שלנו. אני משוויצה בשלי כל הזמן

. לנו הייתה תקופה לא קצרה כשנולד הבכור שהוא היה בבית ואני עבדתי. וכל מטלות הבית, הילד וכל מה שמסביב היו עליו. והיום כששנינו מובטלים (לצערי / שמחתי) אנו חולקים בכל. לא שהוא לא העריך את מה שעשיתי לפני אבל בהחלט אחרי התקופה שהוא היה בבית הוא חווה על בשרו כמה זו עבודה קשה אפילו יותר מלצאת לעבוד בחוץ. אז בהחלט לשבת ולדבר. לפרוס הכל על השולחן. ואם יש צורך לעשות טבלה שבה יפורטו כל הדברים שכל אחד מכם תורם למען הבית, הזוגיות, ההורות ואולי כשהדברים יהיו פרוטים לכסף קטן, יהיה לו קל יותר לראות את המציאות כמו שהיא. אני בהחלט לא ממליצה לצבור דברים בבטן ולקחת הכל על עצמך, זה רק גורם לאולקוס והתמוטטות נפשית וגופנית. ואם קלו כל הקיצים, תני לו את הטלפון של גילעד הוא כבר יתן לו בראש.

 

[דורית ובניה]

צודקת. מקבלת את ההערה.