חזרנו והיה ממש לא כיף.

לא להתייאש ../images/Emo131.gif

אני, כמוך, נישאתי לבעל שלא ידע להכין לעצמו אפילו
, ולמעשה גם לא היה לו את הדבר הכי חשוב: הרצון ללמוד. וכלום לא עזר, עד ש... אנחנו נשואים כבר 10.5 שנים
ובזמן שהוא פוטר ו"ישב בבית" עם הילדים ואני עבדתי, הוא בעצמו ביקש ממני ללמד אותו להכין מאכלים (המשיח הגיע?!) ותוך תקופה קצרה הבעל למד להכין פסטות, שעועית ברוטב, לטגן שניצלים והמבורגרים ועוד... כנראה שזה מה שהוא היה צריך, פשוט להחליף תפקידים ואז מבינים הכי טוב.
 
אוי ליאתי ../images/Emo24.gif בטח כל כך התאכזבת

שהחופשה שהייתה אמורה להיות כיף לא היתה בסוף כזו
אולי אתם צריכים קצת זמן לבד ביחד? אני יודעת שבר יונקת וזה אולי הופך את זה לבלתי אפשרי, אבל אני יודעת על עצמי שכשיצאנו לחופשה רק שנינו, פתאום אמרתי לעצמי - וואלה, עכשיו אני זוכרת למה התאהבתי בבן-אדם הזה, כי עם כל הקושי שקיים בגידול ילדים, אפשר קצת לשכוח.... לגבי העזרה בבית, אני יודעת שהרבה אנשים שלא התנסו בזה חושבים שלהיות עם תינוק בבית כל היום זה לא עבודה קשה (מי המציא את השם חופשת לידה? זה חופש זה?). יש לך אפשרות שאבא ישאר עם בר יום אחד בבית? יום אחד קטן מהבוקר עד הערב, אבל כולל הכל - חיתולים, אוכל, בגדים, נקיונות, גינה, הרדמה, משחקים, שעמום... יום אחד? אולי זה יתן לו קצת פרספקטיבה על העבודה האדירה שאת משקיעה בילדונת? ואם הוא מציע שתקחי עוזרת - תלכי על זה. למה לא? שמישהו אחר יוריד ממך לפחות חלק מהעבודה הקשה. ואני יכולה רק לגלות לך בסוד שכשעברתי לגור עם בעלי הוא היה מוריד בגדים בכל מקום, וזורק על הרצפה, ואילו היום הוא כבר שם לבד בסל כביסה, או על הכיסא בחדר - אפשר ללמד אותם
ולסיום, למרות שיש עוד המון מה להגיד, רוצה לשלוח לך
לעידוד, ו-
לברברונת. (ושירלי צודקת, צריך דחוף להפגש!)
שירלי
 

תמר של

New member
../images/Emo104.gif אני מרגישה את הכאב שלך ../images/Emo14.gif

זו אולי נחמה לטיפשים אבל דעי לך שהרבה נשים חוות עם בני זוגן דברים דומים. גם אצלנו היו ריבים של למה אתה לא עשית ולמה את לא וכד´ וכד´ ועדיין ישנם. אני אישית, מאז שהפכתי לאמא כבר לא צוחקת מהמשפט הנדוש "מגדלת ילד (או שניים או שלושה או......) ובעל. מה שעובד זה דיבורים ודיבורים ודיבורים. עדיף אחרי שנרגע הכעס. למצוא שעת רצון ולדעתי גם מחוץ לבית- אולי בבית קפה (מה שקצת קשה היום) או סתם תוך נסיעה באוטו. להסביר לו שזה שאינך עובדת מחוץ לבית, לא אומר שאת נחה לך כל היום עם רגליים למעלה וכוס קפה ביד. אני חושבת שגברינו הדי חמודים בדר"כ פשוט לא מבינים את זה לבד ולרוב התנהגותם לא נובעת מאנוכיות או עצלות. וכן גם אני חושבת כמו שהציעו לך כבר שכדאי לך להתחיל לעשות בשבילו קצת פחות כדי שהוא יתחיל לעשות קצת יותר. (אבל לא להגזים בזה, הא?) ותתעודדי לך כי הכל בטוח יישתפר עם הזמן.
 
ליאת היקרה,

אני לא יודעת כמה זמן את נשואה ונראה שבר היא ילדה ראשונה, אז אני מרשה לעצמי לכתוב מ"מרום נסיוני" - אני אמא ל-3 ונשואה לאיש מקסים אבל בכלל לא קל - אז ככה: ראשית, העזרה שתקבלי מגבר היא תמיד תהיה מסוימת, לא בדיוק כמו שהיית עושה את הדברים בעצמך, אז כמובן שזה תלוי באופי שלך אם את חפיפניקית או יסודית, אבל בכל אופן, אין לך מה לתלות את ישועתך בעזרה מהבעל. תני לו לעזור לך בדברים אחרים - אולי דברים "גבריים", כמו צביעת הבית או תקיעת ברגים בבית וכו´, הם הרבה יותר אוהבים לעשות את אלה... ומי כמונו יודע שתמיד יש מה לעשות בבית מבחינת תחזוקה, פרט לניקיון יומיומי. אז תרדי מהבעל, הוא לא יודע לעשות את זה כמו שצריך וממילא לא מבין את הנחיצות של היד שלו בעניין - שתפי אותו במטלות אחרות ( אולי קניות לפי רשימה מה-זה-מפורטת?) ואת הניקיון וכו´ תפילי על מנקה. לפעמים להוציא 200 או 300 ש"ח בחודש על מנקה זה "הוצאה מוכרת", אם להתייחס לבית כעסק... אם את תאלפי את עצמך לא להסתכל עליו כמושיע, אלא על עצמך כעל הציר המרכזי של הבית והמשפחה, תרגישי חזקה יותר ותרשי לעצמך להוציא סכום כסף מדי פעם על עזרה חיצונית, אפילו שכרגע את לא צד מפרנס. אולי בעתיד תצאי כן לעבוד ותרוויחי כן ותהיה לך לגיטימציה עאלק חותכת להוצאה כספית - למרות שגם עכשיו זה לגיטימי בהחלט. תעבדי על עצמך, ותסמכי על עצמך. ועוד דבר, בקשר למריבות, שמתקשר למה שכתבתי הרגע, אם תרגישי שאת מרכז החיים בבית, לא יהיה לך קשה יותר מדי לחזור לשגרת היומיום אחרי מריבה. אני לא חושבת שאת חייבת להיות הצד המפייס דווקא, אבל את עצמך תוכלי לחזור לתפקד יותר בקלות, אם תדעי שאת היא המשפחה בעצם, את עשית את הילדה הזאת בגוף שלך, ובזכותך יש לו ילדה ומשפחה. הילדה היא קודם כל אחריות שלך, כי את האמא שלה, והיא מה שחשוב; מריבה פה או מריבה שם עם הבעל, זה דברים שחולפים (כמובן, אני מניחה שהקשר ביניכם טוב מיסודו). וגם למענה, לא כדאי לריב איתו ועדיף להתייחס לחולשות שלו כאל חולשות בלבד. הוא בטח טוב בדברים אחרים...? אני מקווה שאני לא מקוממת אותך או את הבנות האחרות, אבל באמת, אני כותבת מנסיון, כי לשנות את הבעל אי אפשר, באמת אי אפשר, רק את עצמנו, ואם נאמץ זווית אחרת להסתכל דרכה, החיים שלנו, באופן אגואיסטי לחלוטין, יהיו טובים יותר. לפעמים צריך להבין שחסרונות הם חסרונות, ומי שיוכל לשנות אותם זה הוא בלבד, והוא בלבד צריך לרצות לשנות אותם, וזה שתגידי לו שזה לא בסדר וזה לא בסדר, זה לא ישנה אותו, רק יעצבן אותו ויוביל למריבה מחודשת. אז תמצאי לך את הדרך הנכונה לתת לו להבין שיתחיל להזיז את הישבן - ולא באמצעות תלונות! הן ממילא לא עוזרות. סיימתי את ההרצאה. יישר כוח חמודה, ממיה.
 

תמר של

New member
../images/Emo104.gif מיה יש לי כמה דברים לומר ....

קודם כל- לא תמיד הם אוהבים את הדברים ה"גבריים". דווקא בעלי המאוד גברי, ממש שונא לקדוח חורים, לצבוע קירות וכד´. אצלנו זה יותר התחום שלי. זה לא שהוא לא יעשה אם אני אבקש ואלחץ ואנדנד אבל זה במפורש השטח שלי. ושנית- לא מדובר על לשנות את הבעל כי זה באמת לא אפשרי ולא נכון לעשות. אבל כן מדובר בלגרום לו יותר להבין ויותר להתחשב. וזה אפשרי בגדול!! ואני חייבת להגיד שאהבתי את תאורך לגבי היותנו הנשים, הציר המרכזי של הבית והמשפחה. כל כך יפה ונכון
 
כל כך מסכימה ../images/Emo104.gif

גם אני רציתי להגיד לך, ליאת, שלשנות אדם מבוגר, זה מאוד קשה אם לא בלתי אפשרי. זה לא סותר את העובדה שאת צריכה לנסות ולהמשיך להרגיל אותו לחלוק איתך את הנטל. כי הרי אצלך לא מדובר על דברים קטנים אלא על משהו מאוד מהותי. אני יודעת שקל להגיד, אבל קשה ליישם. עד היום אני מנסה להתרגל לכל מיני באגים של בעלי היקר שקשה לי לחיות איתם. אבל יש הרבה דברים שהפסקתי אפילו להעיר עליהם כי החלטתי שזה לא מהותי. זה מאוד משפר את האוירה. ואם אתם יכולים להרשות לעצמכם כלכלית - קחו עוזרת לפעם בשבוע. ואם קשה - אז לפעם בשבועיים. זה שאת לא עובדת לא אומר שאת צריכה להיות עבד לבית ולבר. ותפנקי את עצמך - תמצאי ביביסיטר שאת סומכת עליה, או אפילו משפחתון לכמה שעות ביום לבר, שתוכלי קצת להתאוורר. משפחתון בגיל הזה זו לא מילה גסה, בטח לא אם מדובר לשעות בודדות ביום. וצאו שניכם לבלות בלעדיה. תשאירו אותה עם סבתא, ביביסיטר או מישהו שסומכים עליו, וצאו ל"ערב רווקים".חשוב חשוב חשוב לשמור על זוגיות בתוך המשפחה, כי אחרת זה מתנקם בכולם. ותתקשרי אלי אם בא לך, אני תמיד שמחה לדבר איתך.
 
לא טענתי שלא ואצלי הם ../images/Emo104.gif

רציניים במיוחד
. אמרתי שלשנות אדם מבוגר זה קשה, ולא התכוונתי בכך לגברים בלבד...
 
אני חולקת על חלק מדברייך

מקובל עלי שאחד מבני הזוג הוא "מרכז החיים" בבית. מי אמר שזו חייבת להיות האשה? יש זוגות ש"תפקיד" זה יותר מתאים לבעל. גם ה"תפקיד" של "מרכז החיים" משתנה ממשפחה למשפחה עפ"י בני הזוג המסוימים ולעיתים אפשר לחלקו בין שניהם. למשל אצלינו אני אחראית על לוח הזמנים (מתי קמים, יוצאים מהבית, הולכים, נוסעים, שעת ההשכבות וכו´) ועל הסידורים שמחוץ לבית ובנזוגי אחראי על הדברים שבתוך הבית (כלים, כביסה, מקלחות לילדים וכו´) שנינו עובדים שבוע מלא ושנינו אוהבים בית נקי אך לא מאוד אוהבים לנקות ולכן מנקים ביחד באחד מערבי השבוע. אין לי נסיון עם מריבות עם בן הזוג, ולכן איני יכולה להציע הצעות להתנהגות שאחרי המריבה. ד.א. אנחנו לא רבים כי בנזוגי אינו יודע לריב. אם יש לנו חילוקי דעות (ויש) ואני נכנסת לעמדת "ריב" הוא מיד מתחיל לדגדג אותי והצחיק אותי וכמובן שככה זה לא מתפתח לריב. האחריות לילדים היא משותפת! ברוב המשפחות, אני חושבת, ההריון נוצר מבחירה משותפת של שני בני הזוג ובשיתוף פעולה בינהם ולכן גם האחריות על גידולם הינה משותפת. אין סיבה "לוותר" לאמא או לאבא על חלקם בגידול הילדים. זה לא טוב להורה ובטח לא טוב גם לילד. במצב כזה, בו אחד מבני הזוג אינו שותף לגידול הילדים ההפסד של כל המשפחה גדול מאוד. יצא ארוך, סליחה. מקווה שהבהרתי עצמי ולא סתם התפלספתי. לליאת, מקווה שמכל השרשור הארוך שנוצר כאן, תדעי למצוא את הדברים שנכונים לך ובכך תעזרי גם לבנזוגך למצוא את הדרך הנכונה לו. עוד הערה - כבר הזכירו כמה חשוב לטפח את הזוגיות, מנסיון רוצה לאמר לך ששני הורים שהם גם זוג שווים הרבה יותר לעצמם ולילדיהם מאשר שני הורים שכל אחד לעצמו. מצאו את הדרך המתאימה לכם לטפח את עצמכם כזוג. זה חשוב לכם ולבר. בהצלחה!
 
../images/Emo104.gif חייבת להגיב. ממש חייבת ../images/Emo104.gif

כי זה מדגדג לי בקצות האצבעות (והתגובה נעשית, כשאני ישובה לי בנחת ובן-זוגי עומד ומגהץ את ערמת הכביסה שיש). 1. אין כזה דבר "עזרה" מהבעל. "עזרה" מקבלים ממי שלא מחוייב למערכת היחסים בין בני-הזוג, כגון: הורים, אחים, שכנים, חברים. "עזרה" בתשלום מקבלים גם ממי ששוכרים לעשות כן. (וד"א 200 ש"ח לעוזר בית זה מעט. אני מוציאה בחודש 600 ש"ח על ניקיון הבית). בן-זוג לא "עוזר"! בן-זוג נוטל חלק במטלות הבית כשותף שווה. בגלל זה אני מקפידה להשתמש במינוח "בן-זוגי" ולא "בעלי". אנחנו זוג, משמע - 2 אנשים שיש בינהם מערכת יחסים מרצון (כך לפחות אצלנו). בן-זוגי, למשל, שונא לשטוף (ריצפה, כלים). אז אנחנומתחלקים במטלות. אני מכניסה את הכלים למדיח ומפעילה אותו, והוא מסדר אחרי שהמדיח סיים. בן-זוגי שואב את הריצפה, אני שוטפת אותה. אני תולה את הכביסה-הוא מוריד. אני מקפלת-הוא מסדר הארון, וכך הלאה. 2. ועוד פעם חוזרת המילה "לאלף". מה זה פה? "אילוף הסוררת"?! קצת שוביניסטי, הייתי אומרת. ואני לא הציר המרכזי של הבית. אנחנומשפחה אחת. לכל אחד יש חלק שווה. ומה? אם היא לא עובדת, אז היא לא שווה? אין לה מילה? את יודעת בכמה מוערכת העבודה של אישה הנשארת בבית? תעשי חישוב כמה עולה להחזיק אופר+מנקה+מבשלת ותקבלי את הסכום שעל "בעלה" לשלם לה עבור הטיפול בבית ובילדה (ועוד לא הכנסתי את עניין ה"מאהבת"
, כי אין לי מושג כמה עולה מאהבת). 3. ועד דבר, שקצת מקומם אותי: אילולא בן-זוגה, לא היתה לה את הילדה הזו עכשיו. אז נכון, שהילדה היתה ברחמה 40 שבועות, אבל זה לא אומר שהוא משני בכל העסק הזה. ברגע שהמחקר על הפרית ביצית ללא זרע יתממש ויוכנס ליחידות ההפריה, נוכל "לעשות" ילדים ללא זרע. עד אז - הילד שייך לשני הוריו בצורה שווה. 4. דבר נוסף, שמתקשר לקודם, הילדה אינה באחריותה בלבד. ואולי מכאן הכל מתחיל. אין כאן שני סטטוסים: היא: "נשואה + ילדה" ובן-זוגה: "רווק +ילד שאין עליו אחריות לילד". לשני אנשים שמביאים ילד לעולם יש אחריות שווה. 5. ולמה היא כן יכולה להשתנות, ובן-זוגה לא? זה חוסר שיוון משווע, שמחזיר אותנו עשרות שנים אחורה. מיה - דברי אולי נשמעים כועסים, אבל דיי התקוממתי כשראיתי את שכתבת. אנחנו כבר בשנות ה-2000. נכון שאין עדין שיוון מלא (אחרת היינו רואים קצת יותר נשים בכנסת ובממשלה), אבל הגענו לזאת שהגענו בזכות ולא בחסד, ואל לנו לחזור אחורה. בברכת: "תירבחו ותיסעדו" (כמנהג המרוקאים), סיגל של שגיא
 

odeia

New member
../images/Emo104.gif אוהבת אותך, את דברייך ואת דרך

חשיבתך, גם אם היא לא תואמת לחיי במאה אחוז. תמשיכי ככה ואולי תצליחי לחנך אותי בסוף, או שאהפוך לפינוקיו.
 

rlsy

New member
היי אודיה../images/Emo104.gif

אם את מתכוונת למה שסיגל כתבה בקשר לליאת אני איתה עד הסוף
 
חבל שהתרגזת, סיגל, כנראה לא ../images/Emo104.gif

הבנת או לא קראת בתשומת לב מספקת את מה שכתבתי - אבל ידעתי שצפוייה להגיע תגובה שכזו... לכן אנסה להרגיע אותך ולומר שכל מה שכתבת ברור שכך זה אמור להיות וצריך להיות...ואם זה אצלכם כך אז על הכיפק, וגם אצלנו יש בהחלט אחריות שיתופית לחיים בבית, אבל, וכאן נכנס האבל הגדול, הרבה מאוד משפחות עדיין חיות בתפיסה ארכאית, והתפקידים לא מתחלקים שווה בשווה, למרות כל המלים היפות. תחומי האחריות של האישה כוללים (לידה) וגידול וטיפול בילדים, וגם אולי עבודה מחוץ לבית, והגבר נושא ברוב האחריות על פרנסת המשפחה. זה לא משנה אם היא עובדת בחוץ או לא, במילא הבית הוא "שלה". הוא לא ייזום מטלות בבית אם היא לא תאמר/תבקש ממנו. ככה זה בהרבה הרבה בתים, באמת! אז כדי שהמצב יהיה נסבל לוקחים עוזרת בית או כל מי שיכול לעזור. שוב, חבל שהתרגזת. לדעתי ככל שהאישה תוכל לראות את עצמה כבלתי תלויה בבעל - או באיש שלה, או בבן זוג שלה, אם את מתעקשת על המלים הנטראליות - יהיה לה הרבה יותר קל להתמודד עם הכל. ככל שאנחנו, הנשים, נפתח ציפיות גבוהות יותר מבני זוגנו, נתאכזב מהר יותר כשהם לא יענו לנו על הציפיות הללו. לכן, אם יש גבר שמוכן לשאת בעול חמישים-חמישים, אז שיגעון, אבל אם במקומו יש אחד שלא בראש שלו בדיוק לשטוף כלים או מה שלא יהיה, אז מה תעשי? תריבי אתו בלי סוף? תתווכחי אתו? תגידי לו שזאת אחריות שצריכה להיות של שניכם? כמה זמן תוכלי לעמוד ולבזבז את האנרגיה שלך? שנתיים? 5? 10? ואם זה לא עוזר? לא כל הבעלים (בני זוג, סליחה) הם כל כך בעלי רצון טוב ומבינים שאין שום סיבה שהאישה שאתם תהיה השפחה של הבית - ואני בכוונה משתמשת במלים חזקות. אז במקרים כאלה, ויש אותם אצל המון, כדאי להסתכל על הצדדים הטובים של האיש שאיתנו ולא על הרעים שלו, ולא לבזבז אנרגיה על קיטורים (שמגיעים בבוא הזמן, ועובדה, השרשור הזה התחיל מקיטור, ואני בכלל לא שופטת אלא מבינה), אלא במקום זה להיות מעשית ולדעת שבתחום הבית האיש הזה הוא לא חזק. אולי הוא חזק בדברים אחרים. זה הכל! שתהיה לך מימונה שמחה ממיה
 
אוקיי, אז לא בראש שלו לשטוף כלים...

ןגם לא לעזור בכביסות, ולסדר, ולנקות, ולהחליף חיתולים בטח לא (מי אוהב?), על לבשל אין מה לדבר, אז מה הוא היה עושה אם לא היית שם? לא אוכל, לובש בגדים מסריחים ומלוכלכים, השירותים היו מצחינים.... הוא היה מסכים לזה? אם כן - יש לנו פה בעיה, אבל אם לא, לדעתי הוא צריך להיות שותף. לא אומרת שחייב להיות 50-50, אבל צריך לדעתי למצוא את המקומות שהוא כן יכול לעזור, אפילו בקצת, כדי שהאשה לא תרגיש "שפחה" (מילה שלך). ואם זה לא בא מרצון טוב, זה צריך לבוא מהסברים, שכנועים ועד סנקציות (כמו לא לנקות, לא לכבס...) . האמת, גם לא בראש שלי לנקות (לכן יש לי מנקה פעם בשבוע) או לכבס, או לשטוף כלים, או לבשל, כל דבר אחר שקשור בעבודות הבית - יש מישהי פה שעושה את זה כי היא נהנית? אבל אני עושה את זה כי אחרת אי אפשר לחיות. ואני מצפה מבעלי או בן הזוג (איך שתבחרו לקרוא לו) להשתתף במטלות הבית בדיוק כמו שהוא משתתף בהנאות שיש בבית, כמו ריח נעים, רצפה נקיה, שירותים הגייניים, בגדים נקיים, אוכל טעים (בד"כ) וכד´. (וזה לא מופנה אישית לליאת - זה דיון כללי!)
שירלי
 
../images/Emo104.gif הבנתי אותך טוב מאוד. קראתי

את תגובתך פעמיים לפני שהגבתי. "לא בראש שלו"? שיתחתן עם שיפחה! ואיזו מן דוגמה זו לילדים אם יש להם אבא פרזיט שלא עושה כלום, ואפילו את הגרביים שלו לא מרים?! זו דוגמה, זו?! - זו בושה!
 

אמיר.

New member
למרות שאני בכלל לא כזה.. ../images/Emo13.gif ../images/Emo104.gif

אני לא עוזר בבית. הבית והילדים הם שלי באותה מידה..... אבל נהנתי לקרוא טת מה שכתבת כי זה נשמע מאד בריא. .... ובכל זאת... לא כדאי לאלף את הבעל ??? לפחות קצת ???
 
למעלה