וישנו פתגם טיבטי עתיק שהולך ככה:
כשבאצבעו הפצועה - אוחז הילד סכין ענקית - וצועק לאמו "תראי איזו סכין יפה מצאתי", אז האימא חושבת - לא על יופיה של הסכין הענקית - אלא על האצבע השותתת דם...
הכותרת "איפכא מסתברא" יועדה לפצוע את החידה, בו ברגע שהכותרת הנ"ל פורסמה כתגובה להודעת החידה - לא כתגובה להודעת ליבוביץ; אלא שבדיעבד הסברת, שכל זה קרה מאחר שבשגגה חששת (ללא נימוק), שמא כשהשתמשתי בביטוי "פונקציונר" התכוונתי לקשור - בין דעת-השו"ע על התיחסות פונקציונרית כלפי הקב"ה - לבין דעת ליבוביץ שאותה ביטא על ההתיחסות הזו כשהשתמש כמוני באותה המילה: "פונקציונר". יוצא אפוא, כי מה ששימש לך בתור בסיס ראשוני שעליו אתה העמדת את החשש הבלתי מנומק הנ"ל, הוא הזהות שישנה - בין המילה הספציפית "פונקציונר" שבה השתמש ליבוביץ - לבין המילה הספציפית "פונקציונר" אשר מצויינת בנוסח החידה; אם כך, אז כשניסחת את הכותרת "איפכא מסתברא" היה עליך לשכוח מהקונטקסט הכללי של הפיסקה שבה השתמש ליבוביץ במילה "פונקציונר", ולהתרכז אך ורק במובן המילולי הספציפי של המילה "פונקציונר" - הן אצל ליבוביץ והן אצל נוסח החידה! למה? כי זה היה הבסיס המשותף היחיד בין ליבוביץ לבין החידה, שעליו אתה העמדת את הקשר שעשית - בין הדיעה של ליבוביץ לבין הדיעה המיוחסת בחידה לשו"ע - אודות התיחסות פונקציונרית לקב"ה! הבסיס המשותף שבין ליבוביץ לבין נוסח החידה - לא היה איזשהו קונטקסט כללי משותף - אלא הבסיס המשותף היה אפוא אך ורק המילה הספציפית "פונקציונר", ולכן היית אמור להתרכז אך רק במשמעות הספציפית של מילה זו - הן אצל ליבוביץ והן אצל נוסח החידה.
חשוב-נא לרגע: אילו החידה היתה "מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה בתור דמיורגוס", והיית מנסה לקשור בין הדמיורגוס הזה לבין הדמיורגורס שבו השתמש ליבוביץ במשפט שציטטת (ושבו הזכיר ליבוביץ גם את "פונקציונר" כזכור), אז האם היית מעלה על הדעת לומר, שכשכתבתי דמיורגוס התכוונתי לבעל-חסדים העוזר מרצונו החופשי? הלא תסכים איתי שלא יתכן להעלות זאת על הדעת, משום שהדימוי של דמיורגוס - הוא דימוי שלילי - ממש לא דימוי של בעל חסדים העוזר מרצונו החופשי! אז כך גם הדימוי של "פונקציונר" - איננו דימוי של בעל-חסדים העוזר מרצונו החופשי - אלא דימוי של מי שממונה למלא בעל כורחו את התפקידים שהוטלו עליו (החל מעבודות גינון ושיטור וכלה בגביית מס ובשאר עבודות פקידותיות).
לגבי שאלתך על הכלב: הבה נניח, שליבוביץ היה כותב באיזושהי פיסקה: "ראש העירייה הוא בן-אלמוות, בעוד שהחוצפה לכנות את ראש העירייה: כלב - ראויה לכל גנאי"; עוד נניח, שאני הייתי חד איזושהי חידה: "מי חשב שזו חוצפה לקרוא לעבר ראש העירייה: כלב? פתרון: גנדי"; כעת הבה נניח עוד, שהיית מאד לוקח ללב את השימוש המשותף שלי ושל ליבוביץ במילה "כלב", ואז היית משתמש בזה כבסיס שעליו היית מעמיד איזשהו חשש (בלתי מנומק) החושש שמא - בכך שהשתמשתי באותה המילה "כלב" שבה השתמש ליבוביץ - ניסיתי לקשור, בין הדיעה המיוחסת בחידה לגנדי - לבין דעת ליבוביץ - אודות החוצפה שישנה בהפניית הכינוי "כלב" כלפי ראש העירייה. אז לדעתי, כל זה - עדין לא היה יכול להוות עבורך נימוק על מנת לייחס לי גם את הדיעה הנוספת - הגורסת שגנדי גם סבור (כמו ליבוביץ) שראש העירייה הוא בן אלמוות, משום שלא היה לך שום נימוק שהיה מאפשר לך להריק - את כל תוכן הפיסקה הכללית שבה הזכיר ליבוביץ בין השאר גם את המילה "כלב" - אל תוך תוכן החידה שבה היתה מוזכרת המילה "כלב". לסיכום המשל הזה: ברגע שהתבססת על הבסיס הלשוני המשותף שביני לליבוביץ - אז היה עליך לשים לב שהבסיס הזה הוא המילה הספציפית "כלב" ותו לא, ולכן לכל היותר היית יכול להשתמש בבסיס הזה כדי להעמיד איזשהו חשש (בלתי מנומק) החושש שמא אני מנסה לקשור - בין הדיעה המיוחסת בחידה לגנדי - לבין הדיעה של ליבוביץ, מבחינת אי-הלגיטימיות שבהפניית הכינוי "כלב" כלפי ראש העירייה - אך ממש לא מבחינת השאלה האם ראש העירייה הוא בן אלמוות.
אז ככה גם בנמשל: בציטוט הראשון שהבאת כתב ליבוביץ שני דברים: ראשית - שיש לגנות את התפיסה הגורסת שהקב"ה מתערב בעולם, ושנית - שיש לגנות את התפיסה הגורסת שהקב"ה הוא פונקציונר. אז אתה לקחת ללב את השימוש המשותף שלי ושל ליבוביץ במילה "פונקציונר", והשתמשת בזה כבסיס שעליו העמדת חשש (בלתי מנומק) החושש שמא - בכך שהשתמשתי באותה המילה "פונקציונר" שבה השתמש ליבוביץ - ניסיתי לקשור, בין הדיעה המיוחסת בחידה לשו"ע לבין דעת ליבוביץ - אודות אי-הלגיטימיות שישנה בהתיחסות פונקציונרית לקב"ה. אז לדעתי, כל זה - עדין לא היה יכול להוות עבורך נימוק על מנת לייחס לי גם את הדיעה הנוספת - הגורסת שהשו"ע גם סבור (כמו ליבוביץ) שהקב"ה איננו מתערב בעולם (ובמיוחד שהוא אינו רב-חסד העוזר מתוך רצונו החופשי), משום שלא היה לך שום נימוק שהיה מאפשר לך להריק - את כל תוכן הפיסקה הכללית שבה הזכיר ליבוביץ בין השאר גם את המילה "פונקציונר" - אל תוך תוכן החידה שבה מוזכרת המילה "פונקציונר". לסיכום הנמשל: ברגע שהתבססת על הבסיס הלשוני המשותף שביני לליבוביץ - אז היה עליך לשים לב שהבסיס הזה הוא המילה הספציפית "פונקציונר" ותו לא, ולכן לכל היותר היית יכול להשתמש בבסיס הזה כדי להעמיד איזשהו חשש (בלתי מנומק) החושש שמא אני מנסה לקשור - בין הדיעה המיוחסת בחידה לשו"ע - לבין הדיעה של ליבוביץ, מבחינת אי-הלגיטימיות שישנה בהתיחסות פונקציונרית לקב"ה - אך ממש לא מבחינת שאלת התערבות הקב"ה בעולם.
אלא אם כן תטען, שבעצם היו לך שני חששות (ולדעתי שניהם בלתי מנומקים): החשש הראשון הוא, שמא כשהשתמשתי בביטוי "פונקציונר" התכוונתי לקשור - בין דעת-השו"ע על התיחסות פונקציונרית כלפי הקב"ה - לבין דעת ליבוביץ שאותה ביטא על ההתיחסות הזו כשהשתמש כמוני באותה המילה: "פונקציונר"; החשש השני הוא, שמא בשימוש שעשיתי במילה "פונקציונר" התכוונתי לייחס לשו"ע - לא רק את גינוי ההתנהגות הפונקציונרית לקב"ה שאותה גינה גם ליבוביץ כשהשתמש במילה "פונקציונר", אלא שמא התכוונתי לייחס אז לשו"ע גם את תפיסות-התפילה הכלליות - אשר בהן החידה לא עסקה כלל אך עסק בהן ליבוביץ באותה הפיסקה שבה הוא הזכיר בין השאר גם את המילה "פונקציונר". שים לב, שעל מנת להצדיק את הכותרת "איפכא מסתברא" אתה זקוק - לא רק לחשש (הבלתי מנומק) השני הנ"ל - אלא גם לחשש (הבלתי מנומק) הראשון הנ"ל, שכן אם הוא לא היה עולה אצלך - אז קל וחומר שגם החשש השני לא היה אמור לעלות אצלך.
ובכן, האמנם הכותרת "איפכא מסתברא" היתה מבוססת על חשש (בלתי מנומק) כפול?
