חידה מי חשב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר

[מפענח התעלומות]

המילה "ראוי" לא מתיחסת למתפלל אלא לקבלת בקשתו

כשהשו"ע כתב "ראוי הוא", הוא לא התכוון להגיד "ראוי המתפלל", אלא התכוון להגיד: "ראוי הדבר".

חוץ מזה, אצטט לך שוב את דברי בדברי השו"ע: "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי כיון שכיוונתי בתפילתי, אלא...יאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה". מסקנה: לדעת השו"ע, כשאדם חושב שראוי הדבר שהקב"ה יעשה את בקשת האדם הנ"ל, עלינו לומר לו: "למה מי אתה בכלל, אדם דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה". מסקנה: לדעת השו"ע, זו חוצפה שהאדם יעז לחשוב שראוי הדבר שהקב"ה ימלא את בקשתו של האדם הנ"ל. זה בדיוק עונה על נוסח החידה ששאלתי על "החוצפה", ואגב זה גם ממצה את דברי ליבוביץ במאמרו על התפילה: ש"משמעות התפלה", איננה "הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל".

 

[ד.ר. דוליטל]

האם לדעתך הש"ע סבור שה' אינו מקבל תפילות?

אני חושב שהש"ע מדבר אל האדם המתפלל ולא על הקב"ה .
תראה מה מצאתי .

 

[מפענח התעלומות]

לא אמרתי זאת. רק אמרתי שהשו"ע חושב

שאם האדם מתפלל מתוך מגמה "לבקש" (במקום מתוך מגמה לקיים את מצוות התפילה), אז הוא חצוף! כי למה מי הוא בכלל, אדם דל ונבזה, שיעז להתחצף לבקש ממלך מלכי המלכים? חצוף שכמותו. אבל זה עדין לא אומר, שאם האדם כן מתחצף לבקש, אז לדעת השו"ע - הקב"ה לא ימלא את הבקשה.

אגב לא הבנתי את טענתך שהשו"ע מדבר אל האדם "ולא על הקב"ה". האם אמרתי שהשו"ע מדבר על הקב"ה - עד שאתה צריך לציין שהוא לא מדבר על הקב"ה? רק אמרתי שהביטוי "ראוי הוא" לא מתייחס למתפלל (אלא מתייחס אל הדבר, כלומר למילוי הבקשה): אילו - כטענתך - היה הביטוי הנ"ל מתייחס למתפלל, אז השו"ע לא היה אומר "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה תפילתי", אלא היה אומר: "אל יחשוב: ראוי אני שיעשה הקב"ה תפילתי".

אגב, גם לא הבנתי איזו ראיה אתה רוצה להביא מדברי הרב ארז דורון בקישור שהיצגת.

 

[ד.ר. דוליטל]

רק רציתי להסיר ספק

נראה כאילו אתה משווה את תפיסת התפילה של הש"ע עם זו של ליבוביץ, ויש הרבה מיחסים לליבוביץ תפיסה שה' אינו מתערב בעולם. רציתי להבהיר שמכאן אין ללמוד שהשו"ע שותף לתפיסה הזאת.
וכמו שהר' דורון אמר: "כמובן שהיצר הרע רוצה להסביר לאדם שה´ לא עונה לו מסיבות אחרות: ה´ בכלל לא שומע ולא מתעניין בנו חלילה, [....] והראיה היא שאם נאמץ את זיכרוננו ניזכר שהיו פעמים שהתפללנו וכן נענינו, אפילו במהירות ואפילו שלא על פי דרך הטבע"
אז אם אתה מסכים אתי מצויין.

 

[מפענח התעלומות]

להזכירך איך הדיון התחיל:

היצגתי חידה: מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר, ופתרתי: השו"ע, שכתב שאין לו לאדם לחשוב שראוי [הדבר] שהקב"ה ימלא את בקשת האדם, כי למה "מי" הוא בכלל (כלשון השו"ע), אדם "דל ונבזה, שיבוא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה". על כך הגבת ב"איפכא מסתברא", וטענת שמדברי השו"ע הנ"ל משמע דווקא שאם האדם כן "ראוי" - אז הקב"ה כן ימלא את בקשת האדם. על כך השבתי לך בשתיים: ראשית, שהמילה "ראוי" לא מדברת על האדם, ושנית, שמדברי השו"ע מוכח שגם הוא מסכים שזו חוצפה להתפלל מתוך התייחסות לקב"ה כפונקציונר הממלא בקשות (במקום מתוך מגמה לקיים את המצווה). על כך הגבת (כעת) שהשו"ע לא מסכים עם ליבוביץ בכל דבר [אלא מקסימום בענין של החוצפה]. על כך אין לי אלא להפטיר: אם אתה מסכים שלפחות השו"ע מסכים שזו חוצפה להתפלל מתוך התיחסות לקב"ה כפונקציונר הממלא בקשות, אז יוצא שאתה מסכים לפיתרון שנתתי לחידה שהיצגתי, ואם כך אז לא מובנת כותרת תגובתך הראשונה "איפכא מסתברא".

 

[ד.ר. דוליטל]

מהציטוט שהבאת

בהודעה הראשונה שלך נראה (לפחות לי) שהמילה ראוי מתיחסת לאדם. דהיינו אם האדם ראוי הקב"ה יעשה רצונו ואם אינו ראוי לא יעשה רצונו. לכן אמרתי אפכא מסתברא.
האם לא כך כתוב בפרקי אבות עשה רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך? (אני מקווה שציטטתי נכון) ואפשר למצוא עוד עשרות ומאות כאלה בדברי חז"ל ראשונים ואחרונים.
עכ"פ לא נראה לי שליבוביץ היה חותם על הניסוח של הש"ע הקטע הקצר או הארוך, כי ממנו משתמע שהקב"ה מתערב בעולם.

לגבי החוצפה לבקש מרבונו של עולם, לכאורה גם חוצפה בכלל להתפלל. (למה מי אתה אלן דילון?!...)

 

[מפענח התעלומות]

בצטוט שהבאתי כתוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי

כבר הבהרתי, שאילו המילה ראוי התיחסה לאדם המתפלל, אז השו"ע היה כותב: "ראוי אני שיעשה הקב"ה בקשתי", אבל כאמור השו"ע כתב: "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי", משמע שהמילה "ראוי" מתייחסת אל הדבר (כלומר למילוי הבקשה) ולא לאדם.

אינני מבין מה עניין פירקי אבות לכאן. האם טענתי שדברי השו"ע מתישבים עם פרקי אבות? על השו"ע לטרוח ליישב את דבריו עם פרקי אבות. זו לא מלאכתו של חד-החידה אלא מלאכתו של השו"ע. על כל פנים, מדבריו משמע שסבר שזו חוצפה, ואם כן נפתרה החידה שהיצגתי. עכשי אתה שואל: איך ליישב את זה עם פרקי אבות? אין זה מענייני, כי לא זה היה נושא החידה. העיקר מבחינתי הוא שהחידה נפתרה באופן נחרץ וחד משמעי, בלי קשר לפרקי אבות, שזו כבר סוגיה חיצונית - שלחלוטין בלתי קשורה לחידה עצמה, שבכלל לא דנה בפרקי אבות - אלא דנה במי שחשב שזו חוצפה, בעוד שהפיתרון שהיצגתי מוכיח שמי שחשב זאת היה השו"ע, ועל כך - שזה מה שחשב השו"ע - לא יכולה להיות מחלוקת, למרות התמיהה שלכאורה ישנה על השו"ע מפרקי אבות.

לגבי טענתך שליבוביץ לא היה חותם על דברי השו"ע, שכן מהם משתמע שהקב"ה מתערב בעולם: לו יהי כדבריך, עדין הפיתרון שהיצגתי לחידה שלי הוא ברור וחד-משמעי.

לגבי טענתך שאם כך אז זו חוצפה בכלל להתפלל: מדברי השו"ע יוצא שזו חוצפה רק אם מגמת המתפלל היא לבקש. וכבר באר האדמו"ר זצ"ל שמגמת המתפלל צריכה להיות קיום מצוות תפילה, ואם יעשה כך - אז בתפילתו כבר לא תהיה שום חוצפה.

 

[ד.ר. דוליטל]

לגבי החידה

אתה שאלת "מי חשב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר"
האם הש"ע לא מתיחס לקב"ה כמי שברא את העולם? שהוציא את בני ישראל ממצרים? שלא קרע את ים סוף? שלא נתן את התורה? שלא מקבל תפילתם של צדיקים?! מה אלה אם לא פונקציות?

הש"ע רק אמר: "אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי כיון שכיוונתי בתפילתי, אלא יאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה"
כלומר אל תתפלא אם התפללת בכוונה ולא התקבלה תפילתך. אלא תאמר מי אני וכו' (בדיוק כמו בקישור ששלחתי לך)

בקיצור ענווה קא משמע לן.

 

[מפענח התעלומות]

פונקציונר זה פקיד הממונה על מילוי בקשת הפונים

השו"ע יגיד לך, שכל פרשת ההוצאה ממצרים וכו' - איננה בגדר מילוי בקשת הפונים, אלא היא מילוי רצונו יתברך - שכך גזר עוד בברית בין הבתרים: שייצאו ממצרים ויקבלו את התורה. זה רצונו, בלי שום קשר לשום מילוי בקשה של מאן דהו. עד כאן דעתו של השו"ע, לפי הבנתי.

מנין לך שהשו"ע סבר שהקב"ה ממלא תפילתם של צדיקים?

כבר כתבתי לך, שכשהשו"ע אומר: "אלא יאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה", אז מכאן יש ללמוד שלדעת השו"ע - אדם אשר כן חושב "שראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי" - יש לומר לו: "למה מי אתה בכלל, אדם דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה". מסקנה: אדם אשר חושב "שראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי" - הוא חוצפן: כי למה מי הוא בכלל, ובתור מה הוא חושב את עצמו, חוצפן שכמותו!

ולגבי הסיפא של דבריך על הענווה: אכן יש קשר (חד-סיטרי) בין חוצפה לבין ענווה: כל החצופים הם גאוותנים, אך לא כל הגאוותנים הם חצופים, כי החצוף הוא סוג מיוחד של גאוותן: זה גאוותן אשר בגלל גאוותו הוא גם מעז לבקש.

 

[ד.ר. דוליטל]

פונקציה =תפקיד, פעולה, משימה.

אם כי הביטוי "פונקציונר" הוא ביטוי פרובוקטיבי ולא מתאים כאן.
בתהלים כתוב "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר" וכי ה' הוא בנאי, או עובד בחברת הבטחה?
בבוקר יש לומר מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך וכי ה' הוא על תקן של אחות רחמניה?

אני לא יודע מה דעתו של הרב יוסף קארו אם ה' ממלא תפילתם של צדיקים. מן הסתם כמו הדעה המקובלת בדברי חז"ל כולל בפרקי אבות אלא אם יוכח אחרת. עכ"פ אי אפשר להוכיח מהציטוט שהבאת. קרא שוב בסיפא של דברי הר' דורון.

 

[מפענח התעלומות]

כן אני יודע אבל פונקציונר זה פקיד ממונה.

אינני יודע איזה טעם אתה מוצא בהצגת אסמכתאות כביכול-סותרות מתהילים או מפרקי אבות או מדברי הרב ארז דורון, שעה שאף אחד מהמקורות הללו לא הובא בתוך השו"ע. הרי אני דן כרגע במקור אחד ויחיד, והוא דברי השו"ע בהילכות תפילה, ומשם עולה חד-משמעית שהשו"ע סבר שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר, כלומר כפקיד הממונה למלא את בקשות הפונים בנושא שעליו מופקד אותו פקיד. זה עדין לא אומר שאי אפשר להביא ראיות הפוכות, במיוחד ראיות מהחסיד הברסלבר הרב ארז דורון שליט"א - שכידוע נחשב בר סמכא עולמי בפירוש דברי השו"ע מזה מאות שנים, אבל הדיון כרגע הוא על כוונת השו"ע בדבריו בהילכות תפילה, לא על מה שהיה יכול השו"ע לחשוב אילו התייעץ עם הרב דורון או עם משורר תהילים או עם מנסחם של פרקי אבות. כוונת השו"ע היא כאמור חד-משמעית, כי הוא כותב בצורה מפורשת: "מי אני דל ונבזה, בא לבקש וכו", בעוד שהוספת הביאור שנתן לנו הרב דורון אינה כתובה בדברי השו"ע, ואפילו דברי תהלים ופרקי אבות אינם כתובים בשו"ע. אמנם כל זה לא אומר שהשו"ע לא חושב כמותם - כי אולי הוא כן חושב כמותם, אבל כאמור ההתמקדות כרגע היא על מה שהשו"ע כתב, לא על מה שהוא לא כתב - אבל היה יכול לכתוב כי אחרים כתבו. כפאראפראזה על דברי חז"ל: "ברי ושמא ברי עדיף", הייתי מסכם את הדיון כך: "כתוב ושאינו כתוב, כתוב עדיף".

 

[ד.ר. דוליטל]

אם אתה נורא רוצה להיות צמוד לטקסט

ולהתעלם מכל דבר אחר, כולל זה שהשו"ע מחוייב לתלמוד,
אז השו"ע לא אמר חוצפה ולא אמר פונקציונר. זאת פרשנות שלך, שאינה מתחייבת מהטקסט.
ואם פרשנות אני מעדיף את הפרשנות של הר' דורון.

 

[מפענח התעלומות]

הוא לא אמר חוצפה ולא אמר פונקציונר

כמו שנפתלי בנט לא אמר שהוא לא הולך עם החרדים. אבל על דברי בנט כבר אמר שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ: "כפילוסוף אני אומר לכם, שזה בעצם כמו אחד ועוד אחד, כלומר: מי שמצהיר בריש גלי שהוא הולך רק עם מפלגת יש עתיד, שעה שמפלגת יש עתיד עצמה מצהירה שהיא לא הולכת עם החרדים, בעצם לוחש (מתחת לשטיח) שהוא לא הולך עם החרדים". עד כאן דברי שטייניץ. אז כפאראפראזה על דבריו אני אומר, שאמנם - כדבריך - השו"ע לא אמר חוצפה ולא אמר פונקציונר, אבל כפילוסוף אני אומר לך, שזה בעצם כמו אחד ועוד אחד, כלומר: כשהשו"ע מצהיר בריש גלי שלמתפלל אסור לחשוב לעצמו: "אני מתפלל כדי שהקב"ה ימלא את בקשתי", אלא על המתפלל לחשוב לעצמו: "מי אני דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה", אז בעצם השו"ע לוחש (מתחת לשטיח) - שמי שחושב לעצמו: "אני מתפלל כדי שהקב"ה ימלא את בקשתי" - אז יש לומר לו: "למה מי אתה בכלל, אדם דל ונבזה, שתבוא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה - כאילו שהקב"ה איזה פקיד ממונה, חצוף שכמותך".

 

[ד.ר. דוליטל]

הוא לא אמר

שהקב"ה לא ממלא בקשות ותפילות בכלל. הוא רק אמר שהמתפלל יחשוב על עצמו שאינו ראוי, לא מגיע לו (ענווה) משמע מישהו אחר יותר ראוי ממנו יקבל את תפילתו.

ולגבי בנט... השו"ע מחוייב לתלמוד ולפרקי אבות הרבה יותר מאשר בנט ללפיד...

 

[מפענח התעלומות]

וכי טענתי שאמר זאת? או שלחש זאת?

רק טענתי - שמתוך הצהרתו המפורשת של השו"ע - נשמעת גם לחישתו (מתחת לשטיח), שמי שחושב לעצמו: "אני מתפלל כדי שהקב"ה יקבל את תפילתי" - אז יש לומר לו: "למה מי אתה בכלל, אדם דל ונבזה, שאתה מעז לבוא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה, כאילו שהוא אינה פקיד שממונה על מילוי בקשותיך, חצוף שכמותך".

לגבי טענתך (החוזרת), שהשו"ע אמר - שהמתפלל יחשוב על עצמו שאינו ראוי: כבר כתבתי לך, שאילו - כטענתך - המילה "ראוי" שבדברי השו"ע היתה מתייחסת למתפלל עצמו, אז השו"ע היה כותב: "לא יאמר: ראוי אני שהקב"ה יעשה את בקשתי"; אבל הרי השו"ע לא כתב כך - אלא כתב: "לא יאמר: ראוי הוא שהקב"ה יעשה את בקשתי"; משמע שהמילה "ראוי" שבדברי השו"ע מתייחסת - לא אל המתפלל - אלא אל הדבר (אל מילוי הבקשה).

לגבי מחוייבות השו"ע לתלמוד ולפרקי אבות: להזכירך שוב את מה שכבר הבהרתי, שהדיון איננו על מה שהשו"ע לא הצהיר (ולא לחש) - אף אם אנחנו מנחשים במידה רבה של וודאות שהוא היה יכול להצהיר (או ללחוש), אלא הדיון הוא על מה שהשו"ע כן הצהיר (או לפחות לחש מתחת לשטיח). זה הכלל: מוצהר/נלחש, לא מוצהר ולא נלחש, מוצהר/נלחש - עדיף. מה עוד, שלא חסרים מקרים שהשו"ע משמיט דינים הכתובים מפורשות בתלמוד, ולפעמים אף כותב מפורשות שלמרות שבתלמוד כתוב כך הרי שבימינו אין נוהגים כך (הדוגמה החדה ביותר שבה אני נזכר כעת - היא מהשו"ע בחלק "אורח חיים", סימן שלא, סעיף ח, אודות משפטו של תינוק בשבת: "בזמן חכמי הגמרא...נזקקו לכתוב משפטו...והאידנא לא נהגו"; וכמובן יש עוד המון דוגמאות אחרות).

 

[ד.ר. דוליטל]

הוא גם לא אמר

"כדי" ולא אמר "יש לומר לו" אלא זה דבר שעל האדם להרהר בינו לבין עצמו שהוא דל ונבזה וכו'.
לגבי המילה "ראוי" בין אם היא מתיחסת למתפלל או לנושא התפילה שלו (האם אתה טוען שנושאי התפילה שלו אינם ראויים?! הרי חז"ל קבעו אותם!) עכ"פ השו"ע תולה את הדבר במתפלל "יאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה" משמע מדברי השו"ע הלאו הכי - אם הוא לא היה דל ונבזה, הקב"ה היה כן ממלא את בקשתו. ועל זה אתה לא עונה.

 

[מפענח התעלומות]

כבר כתבתי שגם בנט לא אמר שהוא לא ילך עם חרדים

בנט אמנם לא אמר זאת, אבל כזכור שטייניץ הבהיר, שגם אם בנט לא הצהיר זאת מפורשות - הרי שעדין מתוך מה שהוא כן הצהיר מפורשות - נשמעת לחישתו (מתחת לשטיח) שהוא לא ילך עם החרדים.

לגבי שאלתך האם אני טוען שנושאי התפילה אינם ראויים: לא כתבתי שנושאי התפילה אינם ראויים. רק כתבתי, שלדעת השו"ע - הבעיה היא רק עם כוונת האדם כשהוא מתפלל - לא חלילה עם נושאי התפילה (שכידוע נקבעו ע"י חז"ל ולא ע"י האדם הנ"ל). אם האדם מתכוון לקיים את מצוות תפילה לפי נושאי התפילה שנקבעו ע"י חז"ל - אז זה בסדר גמור, ובלבד שלא יתכוון לבקש משהו - כאילו שהקב"ה הוא איזה פקיד שממונה על מילוי בקשות.

לגבי טענתך, שמדברי השו"ע משמע - שאם האדם אינו דל ונבזה - אז הקב"ה כן ממלא את בקשתו: טענתך מזכירה לי את טענת שכנתי שאמרה: "אמנם סוקרטס אמר - שכל אדם ואדם צריך לדעת שהוא בן תמותה - ושלכן האחרים לא משועבדים למילוי בקשותיו, אבל מדברי סוקרטס משמע - שאם האדם אינו בן תמותה - אז האחרים כן משועבדים למילוי בקשותיו"; עד כאן טענת שכנתי, שבה אני כאמור נזכר - כשאני קורא את טענתך האחרונה הנ"ל. ובכן אני חוזר ומזכיר, שהשו"ע דיבר על כל מתפלל ומתפלל - ממש כשם שסוקרטס דיבר על כל אדם ואדם: אמור מעתה - שלדעת השו"ע, לא רק מתפלל שהנו דל ונבזה - אלא כל מתפלל ומתפלל - צריך לחשוב "מי אני דל ונבזה"; אם כן מתוך דברי השו"ע נשמעת לחישתו (מתחת לשטיח), שאם המתפלל (כל מתפלל ומתפלל) לא יחשוב שהוא דל ונבזה - ולכן יחשוב שאין בעיה לבקש ממלך מלכי המלכים - אז אנו נזכיר למתפלל הזה: "למה מי אתה בכלל - בן-תמותה דל ונבזה, שתעז לבקש ממלך מלכי המלכים - כאילו שהוא איזה פקיד ממונה, חצוף שכמוך"; ממש כמו, שאם מאן דהו לא יחשוב שהוא בן תמותה - ולכן יחשוב שהאחרים משועבדים למילוי בקשותיו - אז אנו נזכיר לו את מה שראוי שיידע.

 

[ד.ר. דוליטל]

אז מה או מי אינו "ראוי"?

לגבי עצמו תמיד יאמר שהוא דל ונבזה וכו' (מידת הענווה) וברגע שיחשוב שמגיע לו, הוא הכי לא מגיע לו. כפי שכתבתי בתחילת השרשור.
ולגבי טענת השכנה שלך, לעצמו הוא יכול לומר דל ונבזה וכו' אך אינו רשאי לומר זאת על אחרים.
האם כוונתך היא שהשו"ע סבור ששום בן תמותה אינו ראוי שתתקבל תפילתו?

 

[מפענח התעלומות]

לא ראוי לצפות שהקב"ה ימלא את הבקשה

ראשית הבה נסכם במה אנחנו מסכימים: שנינו מסכימים שהשו"ע אומר שהאדם תמיד יאמר לעצמו שהוא דל ונבזה.

אני מסכים רק חלקית עם טענתך האחרונה, שהאדם אינו רשאי לומר שאחרים אינם ראויים. כלומר, באשר לטענתך הנ"ל - אני מסכים איתך לפחות בנקודה אחת: אם האחרים אינם מחשיבים את עצמם, ולכן בתפילתם הם אינם מתכוונים שהקב"ה ימלא את בקשתם, אז אנחנו לא רשאים לומר שהאחרים הללו הם דלים ונבזים. אבל עדין: מהצהרתו המפורשת של השו"ע נשמעת לחישתו (מתחת לשטיח), שאם האחרים כן מתכוונים למילוי בקשתם ע"י הקב"ה, אז יוצא שהם כן מחשיבים את עצמם, ושבמקרה כזה אנחנו כן צריכים לומר להם: "למה מי אתם בכלל, בני תמותה - דלים ונבזים שכמוכם, שתעזו לבקש מהקב"ה, חצופים שכמותכם".

לגבי שאלתך, האם (לדעתי) השו"ע סבור ששום בן תמותה אינו ראוי שתתקבל תפילתו: ובכן (לדעתי), מתוך דברי השו"ע לא ניתן להכריע - לא לכאן ולא לכאן - מה היה חושב על שאלתך. אבל אני עדין טוען כי - מתוך הצהרתו המפורשת של השו"ע - כן נשמעת לחישתו הברורה (מתחת לשטיח), שאותה פירטתי במשפט האחרון שבפיסקה הקודמת (החל מהמילה "אבל"). ממילא יוצא, שהחידה שלי מקבלת תשובה ברורה ונחרצת מלחישתו זו של השו"ע, וממילא לא היה מקום לכתוב "איפכא מסתברא".

 

[ד.ר. דוליטל]

יפה

"אם האחרים אינם מחשיבים את עצמם, ולכן בתפילתם הם אינם מתכוונים שהקב"ה ימלא את בקשתם, אז אנחנו לא רשאים לומר שהאחרים הללו הם דלים ונבזים" ולכן כפי שמשתמע מדברי השו"ע ראה הודעתי הקודמת. ה' עשוי לקבל את תפילותיהם או את חלקם.
לפחות פוטנציאלית.