לא תיקנתי כלום וכשדילגתי הכנסתי 3 נקודות.
נתחיל עם טענתך על "התיקון הקטן": לא יודע איזה נוסח של השו"ע אתה מחזיק, אבל ברור שהנוסח הנכון הוא זה שציטטתי, לא זה שממנו אתה ציטטת, כי גירסת הנוסח שציטטת אתה - היתה: "אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו כיון שכוונתי בתפלתי". הסיפא מעידה על הרישא, שנכונה דווקא גירסת הנוסח שלי: "אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי כיון שכוונתי בתפלתי".
כל מה שדילגתי, נעשה באופן חוקי לחלוטין, שהרי הוספתי שלוש נקודות במקום הקטע המדולג, כדי לרמוז לקורא - שזה אינו ציטוט מלא - אלא זהו ציטוט של הקטע הרלוונטי בלבד (תוך השמטת מה שאינו רלוונטי). ולמה דילגתי? מאותה סיבה שבגללה - כשציטטת אתה את סעיפים ג,ה - דילגת על סעיף ד. נו, ולמה באמת דילגת על סעיף ד? לא חלילה בגלל שהוא לא מתאים לתיזה שלך, אלא כי לדעתך הוא לא רלוונטי, נכון? אז כך גם אני: מה שדילגתי היה קטע שאינו רלוונטי לפתרון החידה, ורק משום כך דילגתי עליו, לא חלילה משום שזה כביכול לא "מתאים לתיזה" שלי.
ולמה זה לא רלוונטי? כי - למרות שזה לא סותר את פתרון החידה (כפי שאבאר בפיסקה הבאה) - זה הרי גם לא עונה על החידה! החידה היתה כזכור: מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר, אז איך לדעתך הקטע המדולג עונה על החידה הנ"ל? לא עונה, נכון? אז כיון שהוא לא עונה, לכן לא מצאתי לנכון לצטטו, אבל למען הגילוי הנאות - הוספתי גם שלוש נקודות - כדי שהקורא יוכל לדעת שיש כאן קטע מדולג.
עכשיו אבאר למה הקטע המדולג גם לא סותר את פתרון החידה: ובכן בהודעתי הקודמת שאליה הגבת כעת - ואגב גם בהודעתי הלפני קודמת - ביארתי, שלהגיד שאני מתייחס לקב"ה כפונקציונר, פירושו להגיד שאני מצפה שהקב"ה ימלא את בקשתי. אבל שים לב, שאם הקב"ה מחליט "ברוב חסדו" להיטיב עמי, ולא בגלל תפילתי, אז זה בדיוק כמו הסיפור של יציאת מצרים וקריעת ים סוף וכו' - שעליהם כבר שאלת - ועליהם כבר התייחסתי מזמן! הקב"ה רצה להוציא את עמו ממצרים - כבר בברית בין הבתרים, בלי קשר לשום תפילות ובקשות. כך רצה לעשות, וזכותו לעשות מה שהוא רוצה - לא כפונקציונר שממנו מצופה למלא בקשות - אלא כאדון העולם שעושה מה שהוא רוצה, הבנת? ואיפה מצאת בביטוי "מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו" - משהו שסותר את דבריי? הרי הקטע הנ"ל רק מותח ביקורת על אותו חוצפן שחושב "מגיע לי כי יש לי זכויות"; אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: "לא זכויות ולא בטיך, הקב"ה יעשה רק את מה שהוא רוצה, כי הוא לא פקיד הממונה על מילוי בקשותיך". ואיפה מצאת בביטוי "יתפלל...כרש המבקש בפתח" - משהו שסותר את דבריי? חז"ל ניסחו את התפילה בנוסח של בקשה, אז על כך אומר השו"ע - שכשאתה מתפלל בנוסח הבקשות הנ"ל של חז"ל - עליך להחשיב את עצמך כרש המבקש בפתח. וכי אמרתי שזו חוצפה לבקש? הרי חז"ל ניסחו זאת כבקשה! כפי שכבר הבהרתי פעמים רבות, כולל בתגובתי הקודמת ובתגובתי הלפני קודמת, החוצפה היא לא בלבקש, אלא החוצפה היא בהתיחסות לקב"ה כפונקציונר, כלומר ככזה שממנו מצופה למלא את הבקשה. מכאן אגב גם קיבלת תשובה לשאלתך האחרונה שבסוגריים.
ואגב אני מבקש שוב, לא להכניס את ליבוביץ לענין, כי החידה לא היתה על ליבוביץ.
