חמות שעושה מה בא לה

mykal

New member
אני הייתי מחלקת את הפוסט שלך

ל-3 נושאים.
1)מערכת היחסים שלך עם חמותך,
2)מערכת היחסים שלך עם בעלך,
3)מערכת היחסים של הנכדים עם סבתא.
1)לגבי מערכת שלך עם חמותך, את יכולה לשמור על מערכת קורקטית
וקונקרטית. להגיע רק בזמן "חובות", והשאר שלום. אתן א חייבות לאהוב
אחת את האחרת, כן נכון לכבד. וזהו.
2)לגבי מערכת היחסים עם בעלך--נראה לי שחבל שאת מעמידה אותו
בין הפטיש לסדן. מה לעשות שהוא פוחד ממנה? מה לעשות שכך הוא חושב
שהוא מכבד אותה. תני לו את המקום הזה, שילך לשם לעיתים לבד.את תנצלי את הזמן לעניניך, אפילו עם הילדים.
חבל על הבסיס הזה להרוס את היחסים ביניכם.
תהיי חכמה בהפעלת כל המנגנון הזה.
אף אחד לא עושה אותך סמרטוט--תאמיני לי יודעים היטב שאת שווה.
3)מסכימה עם אביב קיץ שכתבה, ילדים יודעים בדיוק איך מתנהגים בכל אזור פעולה.חבל שהם יפסידו סבתא--גם אם ההתנהלות שלה לא תואמת את שלך.
בבית את הקובעת. ועל זה אין ויכוחים.
אז הבת תהיה ממושמעת לך, בלי הרבה דיבור והשואות. להפך תפרגני היה לך כיף עם סבתא--נפלא--בבית יש גם חובות. ככל תנמיכי את הלהבות, גם לבת יהיה סדר ולא התנצחות.
אני במקומך הייתי מבקשת שיקחו גם את הבן לבילוי.

ומכאן והלאה. תאמרי לחמותך, תודה הם נהנו, להבא בבקשה תשאלי אותי ולא את בעלי, כי אני הכנתי תכניות. אבל זה להמשך.
ככה גם בעלך יהיה מתוך פחות ותהיי יותר רגועה.
בהצלחה. וחנוכה שמח.
 

רחי2

Member
לא כזה פשוט

קצת קשה לתאר מצב קיים על הכתב, צריך לראות כדי להאמין.
למשל כשאנחנו עם חמותי, הילדה לא מסתכלת לכיוון שלי. וכן כואב לי שהבת שלי לא מתייחסת אליי. בכלל!!. אני רואה אימהות עם הילדים שלהם, והילד פשוט מעריץ את האימא והם נהנים והכל זורם להם בכיף. ולי כואב שאין לי את זה כמה שאני מנסה.
וגם אם למשל צריך ללכת, חמותי מלהיבה את העניינים עוד יותר וכאילו נעמדת לצד הילדה שלא רוצה ללכת ומראה לה שאני ואת ביחד מול אימא ואבא.
ובכלל בכללי, חמותי היא לא אדם מבוגר הגיוני. אם אני אתחיל לספר פה דברים עליה, יסתמרו לכם השערות על דברים שעשתה/עושה ומתגאה בהם. (גם דברים שיכולים להיות פליליים). אז מצטערת שדרך חיים כזאת לא מתאימה לי ולא רוצה שהילדים שלי יחשפו לדברים כאלה.
 

yeshpitaron

New member
אז את מקנאה!!! זה לא הסבתא שאת מתחילה עכשיו ללכלך עליה

זו את. קשה לך לקבל שהסבתא הזו אוהבת את הנכדה ואת מדמיינת שהיא חשובה ממך. אולי לכן את עושה הכל להרחיק אותה ממנה. זה לא ההצגה והתכניות שלך, זו את שקשה לך עם הקרבה של שתיהן. זה לא הממתקים כי אין בעולם סבתא שלא נותנת ממתקים ולא עוקפת חוקים גם בלי כוונות או כוונות רעות לפחות, אבל את כפי שחובטת שטיחים כתבה , לא מאמינה אפילו בחינוך שלך ובעצמך ומעמידה את בעלך בין אימו ובין אישתו ומשניאה את הנכדה כלפי הסבתא ולו כדי שתאהב אותך יותר.
&nbsp
אני תוהה אם סבתך אוהבת ובסדר או שאת פשוט לא מוכנה באופן מוזר לחוסר בלעדיות מהילדה שלך. בסוף תישארי לבד והילדה תורחק כי כמה ירדפו אחריה...והיא כשתגדל תזכור לך ועלולה לכעוס עלייך. תאמיני לי שכך תשיגי את התוצאה ההפוכה.
&nbsp
ילדים לא מסתכלים תכופות על הורים או מקורבים שרואים ביום יום. טבעי. מתלהבים מהחדש או הרחוק. את עובדה מוגמרת ויודעת שתמיד תוכל להיות אתך. וזה לא נכון. אני רואה כמעט את כל הילדים שמגיל מסוים לא מתייחסים להוריהם כשהם בחברת סבא וסבתא או אנשים חדשים. את לא רואה במה שאת לא רוצה לראות כדבר טבעי כי את פשוט חוששת ומקנאה לילדתך. (יש לך ילדים אחרים? מאפיין הורים עם אחד ואצלך זה באמת מגוזם. כך אני מזהה סורי).
&nbsp
גם אני כסבתא אין לי את זה עם הנכדה שכל הסבתות ה"נורמליות" לוקחות להצגה, באות מתי שמתגעגעות, נותנות בכיף והולכות בכיף ומשחקות בכיף ונשארות לבד עם הנכדים בכיף ונוסעים בכיף ומתקשרים בכיף ולי לא נותנים. זאת למרות שמאוד מאוד נהנים אצלי. תחשבי עכשיו איך אני מרגישה כסבתא.
&nbsp
מה מפריע לך שהיא נעמדת ליד הילדה? ואולי את בודקת אותה יותר מידי??? מה רצית שתתנער ותתייחס אליה באדישות ולו כדי לרצות את הרגשות השליליים שלך? למה??? זה שהיא עומדת לצדה ומפריע לך נראה לי ממש הגזמה.
&nbsp
אם חמותך לטעמך לא מבוגר והגיוני אז מה שאת עושה לפחות לפי מה שאת כותבת ממש ילדותי ובמילים עדינות אנוכי . לא אוסיף.
&nbsp
אם הדברים שעשתה לא פוגעים בילדה אין לך מה לרכל עליה בטח לא פה ובכלל. אלה חייה. את פשוט מנסה להעמיד את עצמך בעמדת עדיפות, כוח ומי שיסבול זו הנכדה.
&nbsp
אגב, מתי ידעת על האופי "המגעיל" הזה שלה???
&nbsp
מה עם ילדיך האחרים אם יש?
&nbsp
מה עם הצד שלך? האם מושלם הוא? מעניין מה הוא לא עושה לנכדה שמקבל חיסיון.
&nbsp
לא יודעת למה אבל נראה לי שהפעם יש פה חמות קרבן לשנאה וקנאה ומשום מה אני מזדהה עם חלק מהגישה שלך כלפי חמותך וצר לי עליה שהיא מרגישה רע עם החוקים וההתנגדות שלך כלפיה וכלפי הבן שלה. תזכרי רק שיום אחד תהיי חמות ויום אחד ביתך תגדל ותבין. חבל.
&nbsp
 

madWorld1980

New member
כשאנחנו עם ההורים שלי גם אותי הילדה

לא סופרת ממטר, רק את סבא וסבתא היא רואה בעיניים והם מבסוטים, הם מעריצים אותה והיא מעריצה אותם, הם מפנקים אותה, נותנים לה כל מה שהיא רוצה על אפי ועל חמתי, כשהיא אצלם היא חיה על עוגות וממתקים.
ואני? אני מאושרת שיש לה אהבה כזאת שהיא כל כך שונה מהאהבה של אבא ואמא וכל כך נהדרת, כי אוהבים אותה בדיוק כמו שהיא בלי נסיונות חינוך ולדעתי זה חלק מאוד חשוב בהתפתחות של כל הילדים.
 

yeshpitaron

New member
עברתי את השלבים האלה עם חמותי והורי

צחקנו כשאחד מהם אני לא זוכרת בדיוק בן כמה היה אולי שלוש, התארח אצל אחות של בעלי והיא פינקה אותו כל כך ולא רצה לחזור הביתה כי החליט שהיא אימא שלו :) ולא אני. כמובן שזה עבר אבל ילדים עוברים מקרים כאלה ואם כיף להם ולא מזיק-מה הבעיה? זה בדיוק כמו לחשוב שילד שנקשר לאביו (אומרים שילדים מתחילים להקשר לאבא בשלב מסוים ולדעתי זה אותו הסבר...כי בקושי רואים אותו אחרי יום ארוך של עבודה) לא אוהב את אמו. זה סתם ברגש האישי של כל אחד.
&nbsp
מכירה מי שנהנה מזה מאוד ומרוויח בגדול ומי שמת לקבל את זה ואין לו (חברה צעירה אחת). לברך כשיש למי לתת ומימי לקבל.
 

yeshpitaron

New member
אם הילד לא חולה או רגיש למאכל מטעמי בריאות, אין מה

לגרום לו צער בהצבת גבולות אצל הסבים שבוודאי לא רואים מידי יום.
 

רחי2

Member
את יודעת מה הכי יפה בסיפור הזה-שהוא איתי


יש עליי לחץ של השגרה.
כלומר התארגנות הבוקר עם הילדים זה תמיד עליי-לבד.
בעלי החליט על דעת עצמו להחליף עכשיו מטבח, גם כשאמרתי שזה לא זמן טוב, עשה זאת. חמישה שבועות ישבנו בתוך שיפוץ עם הילדים, כשהשיפוצניקים היו חברים שלו שהיו באים תמיד רגע לפני שהילדים חזרו מהגנים. אז הוא רצה לעזור להם, ואני צריכה להעסיק ילדים באבק-לבד.
בדיוק בזמן זה, בעלי החליט להחליף מקצוע וללמוד 3 פעמים בשבוע בערב (עובד במהלך היום). מה שאומר שגם כל ההתארגנות של הילדים בערב עליי-לבד.
ביומיים היחידים שהוא בבית, כל שעה נעלם לרבע שעה ואפילו יותר לסיגריה או לשכן שתמיד צריך עזרה. מה שאומר ששוב אני עם הילדים-לבד.
שישי אני עם הילדים אצל ההורים שלי-ככה שיש לו שישי אחרי צהריים חופשי, אבל לפחות ההורים שלי עוזרים לי.
במהלך היום אני בעבודה משרה מלאה, חוזרת אחרי 5 לבית.
ועוד נמצאת בחודש חמישי עם ילדי שלישי. הריון שבא לי בהפתעה גמורה ועוד לא עיכלתי את הידיעה, וכבר כל זה נופל עליי.
לפני כשבועיים לא יכולתי יותר ופשוט לקחתי יום חופש.
עם כל מה שעובר עליי, הוא אומר לי שהוא תמיד איתי. שזה משפט מאוד יפה להגיד , אבל מי שרואה מהצד יודע שזה לא מיושם בשטח. כשאמרתי לו שמרגיש לי כמו אם חד הורית, הוא כאילו נעלב ולא מבין אפילו למה אני חושבת ככה.
תחשבו כל היום אין לי עם מי לדבר בכיף. כי הוא אף פעם לא בבית. גם כשאני מדברת איתו אז הוא תמיד משחק בפלאפון, או שנכנס לי באמצע משפטים כדי להגיד לי דברים לא קשורים כמו "תראי איזה ירח גדול.."
הדמות הגברית היחידה שהוא מכיר זה אבא שלו, ואבא שלו הוא באמת פרזיט אגואיסט בצורה מפחידה שלא עושה כלום בבית. אז מבחינת בעלי הוא עושה ועוזר המון בבית. כשאני אומרת לו שייצא קצת מבלון המשפחה הקרובה ויראה גברים אחרים יבין כמה אני עושה למען הבית והמשפחה וייתן את היחס המתאים.
קצת הערכה מצד הבעל, זאת כנראה בקשה ממש מוגזמת.
 

רחי2

Member
אבל הוא תמיד אומר שהוא איתי

אז מעניין למה מרגיש לי כל הזמן לבד ובלי חשק.
 

mykal

New member
עכשיו התמונה נראית קצת שונה,

קודם כל את בהריון וזה זמן שהכל נראה קצת קיצוני ומוגזם.
אז תחילה אאחל לך, הריון קל,ושתצאי בידים מלאות והרבה שמחה.
ואגיד כך, לתקופה הזו, אם את מזהה חוסר עזרה,
ואת עובדת כ"כ קשה. אז בקצת תבונה --תבקשי עזרה מחמותך,
ו/או קחי עזרה מבחוץ, שמרטפית לילדים, עוזרת לנקיון,
זה לא מיליונים, אבל זה יאפשר לך רגיעה והתנהלות נוחה
עד ללידה ואולי קצת אחריה. אם בעלך ישאל--תגידי הרגשתי לבד
היה לי קשה. אתה לא מסכים--בוא נחלק מטלות, אבל בלי תירוצים לביטול.

ומה שאני שומעת--שאת ובעלך--כרגע עסוקים בכיפופי ידים,
מי קובע? מי עושה? מי מחליט? אני מציעה ללכת ליועץ נישואים--
להעלות את הסוגיות השנויות במחלוקת--לא כדי להאשים, לא כדי לחפור,
אלא כדי לקבל הכונה ותמיכה לדרך שתהיה נוחה לשניכם.
חבל, להרוס אם אפשר לבנות.
 
איך את מצפה שהוא יהיה איתך?

אם הייתי אומרת לבעלי שהוריו לא יכולים לפגוש את ילדינו, בטח הייתי מקבלת כפכף לראש... וזה לא שהוא מעריץ את ההורים שלו או חושב שהם איזה סבא וסבתא נפלאים... חמי חסר אחריות ולחמותי יש מנטאליות של ילדה בת 8... (ועל זה שנינו מסכימים), אבל החלטנו ביחד כשהילדים היו קטנים שלסבא וסבתא מגיע נכדים ולנכדים מגיעים סבא וסבתא שנהנים לשפוך עליהם פינוקים ומתנות... אבל כדי שהכל יהיה בגבולות הנסבל מבחינתינו, אז אנחנו מסיעים ומחזירים (גם חמי לא ממש מבין בשביל מה צריך את כל הבלאגן עם כסאות הבטיחות, הרי את הילדים שלו הוא לא חגר ולא קרה כלום...), מגבילים את זמן הבילוי ומשתדלים ליזום מצב שבו אנחנו קובעים את המקום ככה שאנחנו יודעים שהוא בסדר מבחינת בטיחות (כשהם רצו לקחת את הילדים לים הסכמנו רק יחד איתנו. על ימית 2000 בקיץ היטלנו וטו בגלל הצפיפות).
אבל - וזה האבל הגדול - בעלי ואני מתואמים בינינו, אנחנו לא קובעים אחד עבור השני מה טוב ונכון לילדים שלנו, אלא חושבים בכל פעם מחדש על כל סיטואציה אם זה מתאים או לא, והיה אם קרה מקרה כמו אצלכם שבעלי הסכים לפני שעשה איתי תיאום - אני גיביתי אותו (מקסימום עמדתי על כך שהוא יצטרך להביא ולהחזיר את הילדים) ובטח לא עשיתי לו מה שאת עשית לבעלך ולא העמדתי אותו במצב לא נעים או נתתי לו תחושה שהוא הורה שלא יודע מה טוב לילדים שלו...
בקיצור - מה שאת עושה לבעלך זה ד-לגיטימציה, את קובעת ששיקול הדעת ההורי שלו איננו טוב ולא נותנת לו זכות לחשוב מה טוב לילדיו.
במצב כזה אין שום סיכוי שהוא יהיה איתך.
אם יש לך טיפת רצון לשקם את היחסים שלך עם בעלך (ועל הדרך עם המשפחה שלו ובאותה הזדמנות למנוע נזק לילדים שלך), עלייך לגשת אליו עכשיו, להגיד לו שחשבת על זה, את מצטערת שזילזלת בשיקול דעתו ובמחשבה שנייה זה דווקא רעיון מצויין שאמא שלו תיקח את הילדה להצגה. אם את לא סומכת עליה, פשוט תמצאו יחד דרך להפחית "סיכונים", תביאו אתם את הילדה לאולם התיאטרון, תתתלוו אליהם אחר כך אם הולכים לקניון או לפארק ותסיעו חזרה הביתה.
ובעניין הקינאה בכך שהסבתא לכאורה חביבה על הילדה יותר ממך... אני מבינה שזה עלול להיות פוגע, אבל זה בעיקר בראש שלך. להורים יש תפקיד אחר בחיים של הילדים מהתפקיד של הסבים, לפעמים זה תפקיד פחות מתגמל וגם קצת כפוי טובה, אבל בסופו של דבר ולטווח ארוך, אם תעשי את עבודתך טוב, תגיע גם ההערכה.
 

yeshpitaron

New member
ההודעה הזו שונה מקודמותיה אז זו לא חמותך! ולכן אם

זו בעיה בינך לבין הבעל והלחץ הייתי אומרת, למה שלא תיהני מחמותך? הרי ילדייך או ילדתך נהנים. למה לא לתת לה לעזור לך בדרך? אם זו לא חמותך וזו בעיה של תקופה ולחץ עם הבעל להפך, הייתי נעזרת במי שאוהב את ילדיי ומה כבר יכול להיות?הרי לילדיה לא הזיקה...
&nbsp
ההודעה כאן רק מחזקת אותי לכתוב שוב, למה אם כך את לא נותנת לחמות לעזור לך אם היא רוצה???
 

רחי2

Member
שיחה ששמעתי בין הבעל וחמותי

אני במצב קשה, או כמו שבעלי אמר לי "במשבר". אז הוא דיבר עם אימא שלו, ואמר לה שקשה לי ולדעתו אני עוברת משבר, וכל הזמן בוכה. ופייר קשה... במיוחד שאין לי גב בכל מיני תחומים.
אימא שלו, במקום סימפטיה לאישה בהריון (כי גם היא פעם הייתה אימא צעירה, אך איפשרה לכל הדורש לגדל את ילדיה) אמרה לו שלא יתייחס כי הוא בחור רגיש. זה סתם ההורמונים של ההריון. הוא עושה מעל ומעבר למעני ואני חיה חיי דבש. הוא הרגיל אותי!! לזה שהוא עוזר..
כנראה שהטעו אותי לגביי נישואין. אני חשבתי שברגע שמתחתנים אז גבר ואישה עומדים זה לצד זה ותומכים אחד בשני. כל עוד הגבר נמצא בבית, אני יותר מעריכה אותו כשהוא עוזר, מטפל ועושה. ולא בורח מכל דבר. אבל הכי חשוב שהוא פיזית בבית...
מבינים את החשיבה ההזויה שלה. אז מי שמדברת ככה, בלי לדעת באמת מה קורה אצלי בבית, ממש לא אלך לקבל ממנה עזרה
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
קראתי כמעט את כל התגובות כאן והתאפקתי

ולא יכולתי יותר. מתנצלת מראש על האורך. קחי מההודעה הזו מה שאת רואה לנכון.

ראשית, עזבי אותך מדעות של כל החמות. כל אחת כותבת/ מייעצת/ מתווכחת על סמך הניסיון חיים שלה (ומי יודע כמה פגעה בה כלתה) ולא תמיד מסוגלת להבין אותך, למרות כל הניסיון שלה.
נכון שכולן היו גם כלות אבל משהו קורה לכולנו במהלך השנים. כמו שאנו לא נבין במאת האחוזים את ילדינו למרות שגם אנחנו היינו ילדים.
אמי סיפרה לי ניסים ונפלאות על חמתה ובירכה אותה מפה ועד להודעה חדשה. אבל כאשר היא עצמה חיתנה את הבנים שלה לקח לה זמן להבין כיצד נכון לפעול ושלעיתים כדאי לסתום את הפה.
גם אני, לאחר שראיתי את הדוגמאות בבית (הסיפורים על היחסים האוהבים בין סבתי לבין אמי, והיחסים בין אמי לכלות שלה, שהשתנו לטובה מול העיניים הצעירות שלי), חשבתי לתומי שאפשר באמצעות חוכמה ומתק שפתיים לפתור כמעט כל בעיה ולא חלמתי שאתקל בבעיות עם חמתי. האמת התפוצצה לי בפרצוף ובענק (ואני לא אחת כזו שעונה, צועקת או אוהבת להתווכח).

חמתי אישה בשנות השישים המאוחרות עם שכל ומנטליות של ילדה בת 6. ילדותית, עקשנית, פרימטיבית, שיפוטית, ביקורתית עד גבול זוועה ואפילו גזענית. כאילו הקשר בינה לבין הבן שלה מקרי לחלוטין. היא "גידלה" אותו יחד עם מטפלת (לא בארץ, עם בית שהיו בו גם נהג ומשרתת) ולא תוכל להבין אף אמא צעירה בדור הזה.
לכן, אני חושבת שכלה שעברה ועוברת מצב דומה לשלך, יכולה להבין אותך יותר טוב.

לאחר קריאת התגובות שלך יש כאן כמה דברים:
1. לגבי חמתך- את יכולה לחשוב על חמתך מה שאת רוצה: שהיא אישה מטומטמת בריבוע, אגואיסטית, ילדותית וחסרת אחריות.
בפועל, לא תוכלי לשנות את זה. במצבה הנוכחי, כשאין הגיון בריא ואין חשיבה רציונלית, אין טעם לנסות להרגיל אותה לכל מיני סנקציות או גבולות הקשורות לילדיך. בנוסף, זה יהיה לא הגיוני ותת רמה (לדעתי לפחות) להרחיק את הילדים ממנה. תני לה להנות מהם, תני להם להנות ממנה, ותני לה לפנק אותם. זה המהות של להיות סבתא. וזה זמני כמו כל דבר בעולם שלנו. אבל (ויש אבל גדול) מבלי לסכן אותם. הקפידי על כל עניין הבטיחות, בריאות וכדומה.
בקשר אליך, את לא חייבת לאהוב אותה, לא חייבת לבקר אותה או להזמין אותה לעיתים תכופות, לא חייבת לבקש ממנה עזרה, לא חייבת לה כלום, חוץ מכבוד בסיסי לאדם שהוליד את בעלך והיה מעורב בגדילה שלו. לא רק בגלל הכבוד שלה, אלא יש כאן גם גורם מחנך ממדרגה ראשונה כי גם הילדים ערים ליחס הזה.

2. לגבי הילדים שלך- כל הסיפור של הילדה שלך שבוכה כי היא רוצה משהו לאחר שהיא וסבתה התראו, לא קשור לסבתא. בכלל! זה קשור לגבולות שאת בעצמך מעמידה לילדה. משהו בהתנהלות שלך עימה לא בריא ולכן היא לא סופרת אותך.
את צריכה לשנות טקטיקה ולהחזיר את הכבוד האבוד שלך בעיני הילדה.

3. יש בעיה משמעותית עם בעלך. ופה קבור הכלב המהווה בסיס להרבה בעיות נוספות. זה דורש שיחה עמוקה איתו (או אפילו ייעוץ עם איש מקצוע, ממליצה בחום) כיצד יש להגיע להסכמה ביניכם בכלל וביחסים עם החמות בפרט. אתם לא מתקשרים בצורה נכונה, לא מבינים האחד את השנייה, נמצאים במאבק כח שמוליד ריב, חוסר כבוד, הרגשת קורבן, ומביא עוד יותר חוסר הבנה מצד חמתך שבינתיים מחממת את בעלך בצורה פנטסטית.

לריב עם חמתך לא יעזור. עזבי אותה בצד.
להיאבק עם הבעל או עם הילדה לא יעזור. את צריכה כלים כיצד להתמודד עם שניהם כי לא רק שתקרסי פיזית אלא נפשית ולפי הסימנים זה עלול לקרות בקרוב.

מבינה אותך ומאחלת לך מכל הלב בהצלחה ושמרי על עצמך ועל ההריון.
 

yeshpitaron

New member
היי סיגלית, אהבתי את תגובתך. הכי רציונל. רק חשבתי

שאם היא ממש צריכה עזרה שתבקש בעצמה אולי כך חמותה תיאות לעשות זאת.
&nbsp
טוב, אין לי מה להוסיף :).
&nbsp
מקווה גם אני שתסיים את ההיריון בשלום.
 

yeshpitaron

New member
מאחלת לך המשך הריון קל אבל דעתי את צריכה להבין:

ראשית כתבת בעצמך שכאשר הייתה אימא צעירה אפשרה לכל דורש לגדל את ילדיה ומה לעשות? כשמאפשרים חופשי יותר קל לאנשים לעזור. אי אפשר להחליט ולפקח ולצפות שיעשו לך בכיף. עם בוס שמשלם לך משכורת על העבודה קשה שמרגיש לך פיקוח חונק אז בטח עם אדם שאת צריכה את טובתו ובטח עם סבתא שאוהבת או רוצה להיות עם הנכדים בצורה הכי טבעית שלה.

אני רק מנחשת, שידרת לה שהיא לא טובה מספיק. שהיא לא רצויה ופתאום את צריכה שתקפוץ כי את זקוקה לה. אנשים מפתחים אדישות כלפי משהו וזה עובד. כך אני התחשלתי אגב מכל מיני ולו כדי לשמור על הבריאות שלי...

שנית, הייתי פונה אליה בעצמי. כל השליחויות האלה את הבעל רק עושות רע למי שמקבל מאחורי הגב בקשות. אני עצמי כשכלתי מבקשת (לא מגזימה ולא מתכוונת על כל דבר...) או משתפת מרגישה יותר אמפטיה כלפיה. דמייני, כשמשהי משתפת אותך בתחושותיה ומכאוביה וקשייה ונותנת לך הרגשה שאת עשויה "להציל" אותה ויש לך כוח, וכמה את מתוקה וחמודה ואהובה וכולי, אז גם אם היא מכשפה, יעשה לה חשק לעזור. זה כמעט אוטומטי.
בלי קשר לכלות וחמיות, אני אוהבת לעזור אבל יש גישה שגורמת לי לעשות את זה בחדווה גדולה יותר.

אז כשאדם מרגיש שאינו רצוי ויש עליו ביקורת בלי הפסקה, ירגיש שלא בא לו...

שלישית- אם היא יודעת שאת ובעלך לא משהו (לפי מה שהבנתי באחת מתגובותייך) והוא, אני מניחה שסיפר לה או שהיא הרגישה זאת. או אם עליה נאסרים איסורים מוגזמים לטעמה או איסורים על דברים בנאליים ובנוסף היא יודעת שאת לא מתה עליה ברמה כזו או אחרת או לא מעריכה ולא נותנת חופש, בוודאי חשה: "עם כל הכבוד, יש לה עוד צד. עם כל הכבוד, שיתמודדו. אני פה לא רק כשצריכים אותי"...

הייתי פונה אליה בעצמי ומספרת לה שאני צריכה אותה. מנסה לגרום לה רצויה ושייכת. לא דרך השכן ואף לא דרך הבעל. הגישה של כל אחד שונה.

הצלחה בהריון ובהתמודדות.
 

רחי2

Member
רק אדגיש

אני אף פעם לא פניתי אליה לעזרה. אני לא רואה בה כאופציה, מבחינתי שתמשיך בחייה בלי להסתכל לכיוון שלנו.
כשבעלי באמת עוזר, ואנחנו מגבים אחד את השני ותומכים אחד בשני, אנחנו מסתדרים.
לרוב, היא מפריעה לנו. לפעמים גם בעלי מתעצבן עליה על כל מיני דברים שהיא עושה או אומרת. אבל היא כמובן לא מתייחסת גם אליו, כי העיקר זה היא במרכז.
 

yeshpitaron

New member
סליחה, אם את לא צריכה אותה אז

למה את נפגעת וכועסת שהיא לא עוזרת לך?
 

רחי2

Member
אני לא כועסת

אני כועסת עליה שהיא מכריחה אותנו לעשות דברים לפי מה שנוח לה. גם אם זה משהו שלא מקובל עליי. או שהיא נותנת לבעלי להרגיש לא בסדר כי הוא חי את חיי המשפחה שלו בלעדיה.
אם ההורים שלי לא היו גרים בערך באותו האזור שלנו, מזמן הייתי עוזבת את האזור.
 

yeshpitaron

New member
לי נראה שאת דווקא כן כועסת. אל תכעסי עליי :)

אבל משום מה אחרי שעקבתי והגבתי, נראה שאת פשוט לא אוהבת את חמותך נקודה כי את לא מרוצה משום דבר שהיא עושה. כך נראה לי. אולי אני טועה ואולי לא אבל כך הבנתי לאורך כל הכתיבה שלך. חבל! בעלך לא ישנא את אימא שלו אם אין משהו קיצוני ובלתי מוצדק וזה יגרום לעגמת נפש אבל סיפור אחר.
 

mykal

New member
מענין,

יש בעצם אם כך, שתי בעיות נפרדות,
ובעיני אף אחת לא חמורה כ"כ,
אלא שהקשר שבין השתיים הופך למפלצת שאת לא יכולה להכיל,

הבעיה האחת היא הבעיה העיקרית--
למצוא דרך שבעלך יקח אחריות בתיאום איתך.
בשביל זה--צריך שיחה נינוחה ביניכם, שבה את מסבירה את הקושי שלך, את הצרכים שלך, ואם זה לא מסתדר, אז שווה ללכת ליעוץ, כדי להשלים את הדברים האלה בינך לבעלך,

הבעיה השניה היא חמותך, וכבר הרבה כתבו לך (גם אני) את לא תצליחי לחנך אותה, לשנות אותה. אבל, את כן יכולה לקבוע עבורכם--עבור ילדיכם,
מה אתם מסכימים /מוכנים/ רוצים איתה וממנה, ומה לא--
אבל זה בהסכם שביניכם,
ומכיון שבעלך לא יכול מולה--(לכל אחד חולשות משלו) תעמדי את איתה
מול הענינים, שהיא רוצה, הצגה וכד'
בשקט בנחת עם הסכמת בעלך.
כשאתם לא מסכימים--שם הכל נעשה נוראי ומפלצתי זה חבל.
ומביא לריב מיותר.שעסוק בכיפופי ידים ולא בפתרון מהותי.
 
למעלה