חמות שעושה מה בא לה

[רחי2]

רק אציין

כי חמותי לא גידלה את בעלי. היא העדיפה להמשיך ולהיות כמו רווקה, או לעשות כסף. הסבתא והדודים גידלו את בעלי. הם אפילו לא גרו בבית משלהם, כי העדיפו את הנוחות שלהם על פני גידול הילדים.
שמעתי סיפורים שהיום היו עוצרים אותם על הזנחה.

 

[הייתיאביבקיץ]

אז הבעיה היא עם הבעל. וזו בעיה קשה

אם אמרת לו מה מפריע לך והוא לא מקשיב, זה באמת קשה.

יש סיכוי ללכת לאיזה ייעוץ זוגי? אולי אם שניכם תשבו מול איש מקצוע, הוא יעזור לכם להצליח לנהל שיחה בלי שאף אחד ישחק בטלפון תוך כדי...

ובינתיים, לפני טיפול מקצועי - תדברי עם חברות... זה עוזר לשחרר את הלחץ, ולחברות לפעמים יש עצות טובות

 

[ayaht]

בעלך יצא ממש לא בסדר. יש לזה מילה מאוד לא מנומסת..

עכשיו יש לך כמה אפשרויות:

א. לתת לו להתמודד עם ההשלכות של מעשיו.
כלומר, אחרי ההצגה, הוא מקבל את הילדה ומתמודד עם השגעונות שלה.
מגיע לו. אל תעזרי לו.

ב. להעליב את חמותך ככה שגם לילדה היא לא תרצה להתקרב, לא רק לבן.
מה אכפת לך? אם בעלך לא התחשב בך, אז שיסבול מאמא שלו.

ג. להגיד במתק שפתיים שחבל שלא שאלו אותך קודם, הייתם מתות שזה יקרה, אבל כבר יש לכן תוכניות אחרות באותו יום ( זה כבר נראה לי מאוחר מדי לביצוע במקרה הנוכחי, אבל אולי להבא).

ככה זה.
מי שרוצה קשר עם הילדים, צריך להיות נחמד לאמא שלהם.

אם היא לא סופרת אותך, את ממש לא חייבת לה דבר.
היא אישה זרה ולא קשורה.
שהבן שלה יתמודד איתה או שלא.

נ.ב.
באופן אישי אני לא סובלת ולא מעריכה כאלה שמעשנים "סיגריה"...
חושבת שהם פרטיזים שאי אפשר לסמוך עליהם ולעולם לא יתבגרו.
לא מגניב אבל זאת אני..

 

[חובטת שטיחים]

שכחת רק פרט אחד קטן... אילו לא רק הילדים שלה

אלא גם הילדים שלו, ואם הוא דווקא כן רוצה שלילדים שלו יהיה קשר עם הוריו, זאת זכותו, בלי קשר לכמה נחמדה או לא אמא שלו לאישתו...

 

[mykal]

אם כבר כתבת את זה, אוסיף

שנכון שיש חמיות מגעילות, באופן קיצוני,
יש גם כלות מגעילות באופן קיצוני,
ברוב המקרים--אי התאמה והסכמה ניתנים לגישור של יחסים סבירים,
ושכל אחת מצידה תורמת או הורסת את היחסים האלה.
הרי במערכת הזו יש שני צדדים.

 

[ayaht]

נכון, זה גם הילדים שלו

לא נראה שהוא הפנים את זה עדיין.
נראה שהוא בעצמו עדיין ילד מגודל.

אם הוא דווקא רוצה שלילדים שלו יהיה קשר עם הוריו, למה הוא לא דואג לזה? למה הוא רק מתקפל כמו עלה נידף ברוח?
למה הוא על תקן הקורבן המסכן בין הפטיש לסדן?
איפה הוא? איפה הרצונות שלו? יש כאלה? אכפת לו בכלל?

יש לי הרגשה שאם לא אישתו, שום קשר לא יתקיים בין הנכדים לאמא שלו.
אם זה המצב, הכוח בידיים שלה ואין שום סיבה שהיא תטרח למען מי שלא סופר אותה.

העצה הראשונה שלי היתה לתת *לו* לטפל בילדה לאחר ההצגה.
שיתמודד בעצמו עם ההשלכות של ההתנהגות של אמא שלו ועם חינוך וטיפול בבת שלו. מה רע בזה?
בישלת דייסה? לא שאלת את אישתך אם מתאים לה? תתמודד עם התוצאות.
או שתגיד סליחה לא מתאים ותבטל, או שתתזז.

 

[yeshpitaron]

בקיצור את מציעה לה לעשות מלחמה. להיות הילדה הקטנה

ששווה לה לעשות דווקא. לא להתחשב בבעל וברגשות שלו ליולדתו ומשפחתו, ללכת על אנטי בעל ומעשיו, ואנטי חמות ואנטי שלום בין בני זוג ואנטי משפחת בין הזוג והעיקר שתרגיש "גיבורה" אחר כך, למי אחריות "להציל" אותה ממלחמות הזוגיות שלה? נראה לך שמשהו שם ישב בשקט לאורך זמן? נראה לך שלא יהיה מתח בבית ותשכון שם אהבה?
&nbsp
אפשר להגיע להסכמים כפי שהציעו ולסדר דברים בדרך שונה מדרכך. עדיף לנסות בשלום ולא מלחמה כי במלחמה אין מנצחים.
&nbsp
&nbsp

 

[ayaht]

אם לא שמת לב המלחמה כבר קיימת

מאבקי הכוח בינה לבין בעלה ולבין החמות כבר קיימים.

אני רק לא חושבת שלהיות הצד שרק סופג ולא מגיב זה חכם ונכון.
לא מאמינה בלתת לכולם לדרוך עליך בשם ה"שלום בית" המזוייף.

אני מאוד מקווה שהמצב יוכרע לכאן או לכאן.
או שהיא ובעלה פותרים את העניינים בינהם ומקימים תא משפחתי אמיתי וחזק, או שלא.

בכל מקרה, החמות היא לא צד בזוגיות.
צריך לשים לה גבולות כדי שלא תהרוס את הזוגיות והיא ממש לא תתנדב לשים את הגבולות הללו בעצמה. למה לה?
דרמות ועניינים ותשומת הלב אצלה ולה אין שום אחריות.
הרי זה לא הילדים שלה, ומה אכפת לה אם הבן יחזור הביתה?

 

[בת האש]

אני אומנם מסכימה איתך מאוד

ובהודעה שהתכוונתי לכתוב בשרשור לפני שהחלטתי שחבל לבזבז את הזמן, כתבתי שכבר הכריזו עליה מלחמה, והבחירה שלה היא בין להכנע, להלחם חזרה, או לנסות לשכנע את האויב שלא ילחם בה. אפילו היה ציטוט שרציתי להכניס שם מספר של סופרת מדהימה, שבו בתגובה לאמירה שצריך שני צדדים למלחמה, מישהו עונה שאם רק צד אחד נלחם, זה לא מחלמה, זה טבח.
&nbsp
אה, ואני גם מאוד מאמינה בכך שמי שעושה הוא המחליט. אם האבא לא לוקח חלק בחינוך הילדים, זה מקטין מאוד את זכותו לקבוע איך הם יחונכו. ואם לא הוא סובל את התוצאות של עודפי הסוכר שהם אוכלים, אז אין לו הזכות לשלוח אותם לסבתא. שיקח את הילדים לשם בעצמו, יחזיר בעצמו, ויסבול את הנזק שהסבים גרמו בעצמו. אם הוא לא עושה את זה, אין לו זכות לדרוש מאשתו שתעשה את זה. זה ההורים שלו, לא שלה.
&nbsp
אבל, בין כל המשתתפים הראוים בפורום הזה, בחרת להגיב לטרול של הפורום. ועל זה נאמר - אל תאכילי את הטרול. יש מספיק בנות שיח ראויות מלבדה בפורום הזה...

 

[yeshpitaron]

אני לא רואה שמשהו הכריז עליה מלחמה להפך, היא

זו שמתנגדת בצורה מגוחכת לאהבת חמותה את ביתה.
&nbsp
אם את חושבת שמי שעושה הוא המחליט אז הגבר מביא לרוב את רוב הפרנסה הביתה והוא מחליט מה יהיה גם ברמת המקרר. במיוחד אם האישה לא עובדת. הוא יחליט בכמה תקנה כל דבר עד לרמת האוכל. האישה משקיעה פחות בפרנסה? אוקיי, כדברייך/כתיבתך, הוא המחליט כי הוא עושה יותר בעניין הפרנסה. מכירה אישית מאוד גברים משקיעים בחינוך ובהתנהלות עם הילדים ואפילו בבישול ונקיון והם לא מחליטים שום כלום כי האישה לא מאפשרת. מכירה כאלה ממש מקרוב ולא קשור אליי. יש לי חברה כזו ממש. בעלה מביא את הילד מהגן ומסיע לחוגים והדבר היחיד שהוא עושה זה להתנהג כמו הבדיחה שאומרת שיש לו מילה אחרונה בבית, "כן אישתי" והיא חברה מאוד טובה כך שאני יודעת מה קורה אצלה בחדרי חדרים לא רק מסיפורים.
&nbsp
ילד שאוכל אצל סבתא ממתקים, אם אין לו מחלה, תאמיני לי שלא יקרה לו מאום. ילדים שמחסירים מהם כשיגדלו הכמיהה שלהם תהיה גדולה יותר. הייתה לי שכנה כשילדיי היו קטנים, הקפידה כמו בספרים שילדיה יאכלו בזמן ורק מה שמותר ואף ממתק - אבל תסלחו לי, כשהיו עם ילדיי נהגו כאילו בחיים לא ראו ממתקים... החוסר והאיסור גורם לתשוקה גדולה יותר...צריך גבולות אבל פעם פעמים בשבוע אצל הסבתא לא יקרה כלום. (בנינו, ההורים בעצמם נותנים. החברים מולם והם לא יאכלו???). ומכאן להחרים את הצד של הבעל זו אכזריות. ניפוח שריר לבלעדיות מגוחכת.
&nbsp
זו דעתי מהצד שלי.
&nbsp
&nbsp

 

[בת האש]

אמרתי משהו על ממתקים? מילה אחת? איפה הבנת הנקרא שלך?

 

[yeshpitaron]

לא כדי להוכיח אותך אלא כדי להבהיר את עמדתי לגבי ילדים

ממתקים מסבתא והאם מתנגדת....
"אם האבא לא לוקח חלק בחינוך הילדים, זה מקטין מאוד את זכותו לקבוע איך הם יחונכו. ואם לא הוא סובל את התוצאות של עודפי הסוכר שהם אוכלים, אז אין לו הזכות לשלוח אותם לסבתא". אומר, תוצאות עודפי סוכר שהם אוכלים, זה ממתקים.
&nbsp
אני רק חושבת שסבתא נהנית להעניק לנכדים ואמנם לא לקחת עליהם בעלות אבל להתגעגע, לבקש לקחת להצגה, לספר להם ולהשתולל אתם ולגרום להם ליהנות (בתנאי שאין להם חולי או מחלה ) צריך לאפשר לה. היא לא תיקח שום ילד של הכלה היא לא צריכה את זה. את שלנו עשינו. מבקשות ליהנות קצת. לשים גבולות? סבבא אבל לא בשיטתיות או הגזמה. הרי ואכתוב בשמי אני ממש אוהבת את ילדיו של הבן שלי אוהבת עד עמקי נשמתי וברור שלא אזיק להם. לא שוכחת לרגע שהם לא ילדיי. אני גם לא רוצה כי שוב, את שלי עשיתי. לטוב ולרע.

 

[בת האש]

אכן לא הבנת את הנקודה

אני יכולה לחשוב שללבוש סוודר וורוד, מכנסיים ירוקים, כובע מצחיה סגול ומגפיים בצבע כסף זה מכוער נורא, ושעדיף לאנשים לא להתלבש ככה אף פעם. אבל זו זכותו המלאה של כל אדם להתלבש כרצונו, ואם אני אראה מישהו שלבוש ככה ברחוב, אני פשוט אסתכל למקום אחר.
&nbsp
באותה המידה, זה יכול להיות לא חכם מצידה של אמא להגביל את כמות הממתקים. זה לא משנה - זו זכותה! וזכותה לא להשאיר את הילד שלה אצל מי שלא מכבד את הגבולות שלה - *כי היא האמא* והיא קובעת. ואם היא לא מכבדת בקשה אחת שלה כי לדעתה האמא טועה, איך האמא יכולה לדעת שהיא לא תצפצף גם על דברים חשובים - למשל תחליט שזה לא נורא לתת לו לאכול משהו שהוא אלרגי אליו (כן, יש גם הורים כאלו. ש"לא מאמינים" באלרגיה), או תחליט שזה ממש לא נורא לנסוע בלי בוסטר וחגורת בטיחות (גם זה סיפור אמיתי, וזו אותה סבתא. היא אגב, לא חמות. אבל הבת שלה לא הייתה משאירה את הילדים שלה עם אמא שלה בלי השגחה). ואולי היא גם תשקר לה על דברים מסויימים, ובדרך תלמד את הילד לשקר. אין מה לומר, חינוך למופת.
&nbsp
אם הסבתא רוצה לתת לילד ממתקים, אז שתגיד לאמא את זה. ואז האמא תוכל להגיד לה מה דעתה על זה - אולי להסביר לה כמה קשה לה עם ההיפראקטיביות שסוכר גורם לה, אולי להסביר לה שגם ככה סכרת היא אחת המחלות הנפוצות ביותר, ומאוד חשוב לה לא להרגיל את הילד לצרוך מתוק כל הזמן. גם הסבתא יכולה להתחשב. והן תגענה להסכמה כלשהי. כנראה שהסבתא תתן ממתקים, אבל בכמות שסבירה בעיני האמא, ואולי מהסוגים שבסדר בעיני האמא.
&nbsp
כי אלו הילדים של האמא. היא מחליטה. והסבתא אומנם אמורה לפנק - זה חלק מהגדרת התפקיד - אבל אם האמא סובלת מהילדים אחר כך בגלל הבילוי עם סבתא, זו זכותה המלאה לא להתנהג בצורה שגורמת לה סבל. היא לא מזוכיסטית, אחרי הכל.

 

[yeshpitaron]

אכן, עם הפסקה הראשונה אני מסכימה

כל עוד אינך מזיק גם אם תראה מגוחך, אם נוח לך וזהו רצונך-כבודך.
&nbsp
לגבי אם שמגבילה זה קצת יותר מורכב כי, אם זה שיטתי, ואם סבתא למשל במקרה הזה רוצה לפנק והאם אומרת לא לזה ולא לזה ולא לזה (כמו המקרה שנראה לי כאן) זה מקומם ופוגע ומרגיז. לי קרה באופן אישי שאסרו עלי לעשות עם נכדיי בצורה גורפת כמעט כל דבר והייתי מגלה שהצד האחר עושה דברים באופן חופשי ומלא את מה שנאסר עליי או אפילו דברים שאני לא הייתי עושה להם כנכדים או ילדים. זה מכניס אותי למקום של צללית, פריירית , לא שווה, לא ראויה ולא יודעת או לא שייכת וזה פוגע עד מאוד.
אם האם באה ואומרת לי בביקור מסוים שלא לתת לה היום, ובביקור הבא אפשר או לתת לה משהו אחר כי...אין בעיה אבל כאמור אם זה בא ממקום מוצדק וראוי ומכבד ובאמת דאגה לילד, אוקיי אחרת, לא מקובל עלי.
&nbsp
דודי אמר לי פעם שהיה נותן לאמו משמורת ובכל פעם כעסו הוא ואשתו שהפרה כללים. יום אחד חשבו יחד והחליטו במקום לעייף ולהתעייף לחשוב חיובי, הרי זו אמו ולא תזיק ויום אחד גם שיצטרכו תסרב. אז אפשרו לה. "נתנו לה את הנכד ושתעשה מה בא לה". היום הוא בין שמונה. חיי בריא ומקסים ולא קרה לו כלום.
&nbsp
אימא זה אלוקים לילד וזה צריך להיות ברור לכל אדם. אימא זה לא אלוקים לעשות עוול וניצול ולהמציא חשקים כדי להטיב או להעליב אדם אחר רק כי הוא אוהב. בוודאי לא זה שאוהב את יוצא חלציו. אימא זה לא אדם בהכרח צודק תמיד וברור שאין לאיש זכות לערער על החלטותיה (והחלטות האב) במיוחד אם היא לא מזיקה לילד (מכות בקיצוניות וכו') אבל דעתי? אימא שלא רוצה שהילד ייהנה מרגעים יפים עם הסבתא או כל אדם, גם אם קרוב רחוק הוא בשל סיבות אנוכיות, אולי היא לא באמת לטובת הילד וחושבת רק על כבודה ועצמה.
&nbsp
סליחה שאני כותבת את זה מנקודת מבטי כי אני, כל מה שהיה טוב לילדי גם במחיר של לא לראות אותם ימים, אם שמחו גם אני שמחתי. מה משנה מה הקשר שלי עם חמותי אם ילדיי מאושרים ואני יודעת שהיא טובה ואוהבת??? אלה בעיני משחקי כבוד ותו לא.
&nbsp
עניין השאלות אם יש ספק אני בעד אבל לא על זה מדובר היא השחילה הגברת הנחמדה הזו באיזה מקום שהיא מקנאה ורוצה שליטה מלאה על הילדה או לעשות דווקא לחמות.
&nbsp
אנסה לנסח כך: כשזה בא ממקום תמים, אפשר להבין.
&nbsp
לתת ממתק כשאני יודעת למשל שנכדי לא אלרגי וכי הוא לא כאן כל היום וכל יום וכי לא חסר לו ארוחות טובות ולשמוע אחר כך את הלמה, זה מעליב בלשון עדינה. לבקש לקחת את הילדה להצגה או אפילו לקחת כשההורים במקום אחר ונפתח חלון להצגה ליד הבית והזדמן לי בזמן הז ה של המשמורת, האם לא מבורך??? מה קרה? סוף עולם?
&nbsp
אני בספק אם נוסעים בלי חגורה ברכב כי הרי ברור שזה מסוכן...אפשר על זה לדבר, להזהיר להבהיר....
&nbsp
אני נגד ההודעה שנכתבה לא משום שלאם יש בעיה ומבקשת להתייעץ. אלא משום המעבר מתירוץ לתירוץ והגיעה למצב שכתבה שחמותה יש לה התנהגות פלילית ודברים שאם תכתוב יעמידו לנו שערות. משהו כזה (לא בא לי לקרוא מהתחלה). אז מכאן עד לממתק שבו התחלת, יש הרבה ולכן זה נראה כסתם תירוץ. סופו התברר שיש לה בעיה עם בעלה. לכן אולי לא זה מה שמפריע לך ואם כן נכתב על כך כבר.
&nbsp
בסופו, כמה שאוהב את נכדיי, לא רוצה לשמור עליהם (ושתסלחנה לי כל הכלות כולל שלי) אם אני צריכה לשאול כל רגע שאלה על משהו שנראה לי בנאלי. אם אני צריכה לחשוש מכל צעד או להרגיש שיש לי שומר על הראש, זה מעייף, מוריד את החשק והכיף ומרגיש לך זרות. אימא שחושבת שהילד שלה יהיה רק שלה בכל מובן ותחת מרותה בין חיוב או שלילה, עדיף שתישאר אתו עם כל אהבת משפחתו המורחבת. סבתא זה לא סוג. סבתא (ואני מדברת על אלה שראויות) זו אישה אוהבת (בשמי ובשם אלה שאני יודעת שהן כך), אישה שרואה את יורשי העצר שלה וגאה בהם. אישה שלא רוצה להזיק להם ואישה שנותנת מעצמה לא רק להנאתם של נכדיה אלא לרוב לעזרה גם בתמורת זמנה היקר. אז אם עומדים על המשמר שחלילה לא אטעה, או חושדים שאזיק, "שייקחו:" את הנכד והוא יגדל ויחליט.
&nbsp
אני אשאל את כלתי או הבן שלי אם לתת חביתה כי אולי אכלו אפילו שתיים. אני אשאל אם יש עדין שלשולים ומותר מוצרי חלב כי היו כך לפני יומיים, אני אשאל אם הם באים עכשיו או אפשר לצאת אתם שיהיה מספיק זמן לגינה , אם לקלח או שהם רוצים בעצם אבל לתת ממתק? לקחת להצגה כשאומרים לי כן וגם אם לא הצגת ילדים בזמן המשמורת? זה סתם רצון שליטה.
&nbsp
אם אני יודעת שממתק עלול להשפיע על הפראקטיביות (וזה לא נכון בגיל צעיר כי זה מעורר כמה דקות אחר כך השפעתו נעלמת) אולי אוריד מינון אבל תעמידי בפניי אלטרנטיבה אחרת, אל תבואי עם לאווים. זה מתסכל.
&nbsp
בסופו, השאלה כמה לא את אומרת. כמה את מגבילה את הצד האחר. כמה את מאפשרת לצד שלך לעומת הצד של הבעל ומנין זה מגיע? אם זה באמת ממקום שלא להזיק (אבל באמת לא עם קלישאות או חשקים של להגיד לא כדי לשלוט ולהרגיש מתחת לבית השחי שאת הבוס ואת קובעת, יש מקום לדבר אחרת, קחי את הילדים נכדיי האהובים ותניחי לי..
&nbsp
בכלל, מסתבר שהכותבת יש לה בעיה עם הבעל והסבתא רק תרוץ...

 

[בת האש]

אני מאמינה בזכות המוחלטת של ההורים על ילדיהם.

היא לא מוחלטת מספיק כדי שיהיה להם מותר להרביץ לילדים, או לסכן את חייהם. אבל ההורים הם אלו שהחליטו להביא ילד לעולם, והם היחידים שנושאים באחריות עליו. הם האפוטרופוסים שלו. לא הסבא, לא הסבתא. הם אלו שמטפלים בו כשהוא חולה, ומחליטים איפה הוא יגור.

אישית, אני חושבת שמשפחה מורחבת זה חשוב. אבל זו דעה אישית שלי. זה לא חובה. יכולה להיות סבתא שלא רק שתסרב לשמור ולשחק עם הנכדים, היא יכולה לסרב להפגש איתם בכלל! לא להיות בשום קשר אף פעם, ומותר לה. אני אחשוב עליה דברים רעים, אבל מותר לה. גם ההורים יכולים להחליט שהילד לא יפגש עם הסבים לעולם. אני אחשוב עליהם דברים רעים, אבל מותר להם.

וזו נקודת המוצא שלי. שלסבתא אין שום זכות להפגש עם הילד. וזה אומר, שאם היא רוצה בקשר והאמא לא, ממש לא כדאי לה להכנס לשיח של זכויות. עדיף ה בהרבה להשאר בתחום היחסים הבין אישיים. אבל יחסים בין אנשים זה דבר מסובך.

לכל אחד יש את הקווים האדומים שלו. אם תכנסי לאיזו אספת הורים בגן או בבית ספר, ותבקשי מכל הורה לרשום את רשימת הקווים האדומים שלו, לכל אחד תהיה רשימה אחרת, אבל לכל אחד יהיו קווים אדומים. ולדעתי - כולם ראויים לכבוד. ואם אני משגיחה על ילדים של אנשים אחרים (כלומר, אם הילדים שלי מארחים את חברים שלהם), אז אני לא אעלה בדעתי להפר אותם. ולא משנה כמה הם מטופשים בעיניי, כי אלו לא הילדים שלי.

אני יכולה להבין כמה זה מעצבן להיות הסבתא שלא סומכים עליה. אבל מה לעשות עם אמא *באמת* לא סומכת עליה? לא סומכת שהסבתא פועלת באמת לפי טובת הילד, ולא לפי הרצון האגאויסטי שלה לראות את השמחה של הילד כשנותנים לו ממתקים, למרות הפגיעה בבריאות ארוכת הטווח, למשל? או מה עם בין הסבתא לאמא יש חילוקי דעות עקרוניים בעיניי חינוך?

לי יש תחום שאני מוכנה להתפשר בו, ויש דברים שהם קווים אדומים. וכמה שראיתי שחמותי מכבדת את הקווים האדומים שלי, ככה היה לי קל יותר להתפשר. כי ראיתי שהיא לא מכריזה מלחמה, לא מנסה להתנהג בצורה שאני נגדה כל פעם קצת יותר.

אז כמו שהמעשה החכם מצד האמא ברוב המקרים זה לשחרר, כך המעשה החכם מצד הסבתא זה לא להתעקש ולהפר את הכללים של ההורים. עדיף לציית להם זמן מה ולעמוד בכל המגבלות, עד שההורים ירגישו בטחון ויכולו לשחרר קצת יותר.

וכמו שלסבתא לא נעים לעמוד בכללים, ככה להורים לא נעים לתת לילד ללכת למישהו שמתייחס אליו בצורה כזו. הרי לסבתא וסבא מרשים דברים שאם כל אדם אחר היה עושה אותם, לא היו נותנים לילד להשאר בהשגחתו...

ובנוגע לכותבת - לדעתי בעלה לא מכבד אותה. קשה לדעת מה קורה עם חמותה. הייתי מאוד כועסת על בעלי עם הוא היה קובע משהו בלי להודיע לי, אבל מה הסבתא אשמה שהבן שלה כזה? בכלל, היא לא אמרה שום דבר קונקרטי ברור על הסבתא, אז אי אפשר לומר עליה כלום. בכלל.

אבל תכלס? לדעתי רוב הבעיות בין כלות וחמיות אלו בכלל בעיות בין האשה לבן הזוג. הנורמה החברתית היא להטיל על האישה את הקשר עם משפחת בעלה, ומן הסתם זה יוצא פחות טוב מאשר כשהוא עושה את זה...

 

[yeshpitaron]

אף אחד לא מערער על זכות זו. רוב הסבתות לא רוצות

להיות אפוטרופסים והורים פעם נוספת (מספיק היה להם ....) גם לא רוצים לשלוט (בעיני המרגיש) וגם אני לא.
&nbsp
האדרת מעמד וזכות בלעדית (כשאף סבא או סבתא לא הכריז אחרת) טובה ויפה למי שמחזיק ומנופף בה לעצמו (מבחינתי זה בדיוק כמו הזכות שיש לצעיר לא לעמוד למבוגר באוטובוס אבל זה מגעיל!) אלא שיצטרך לשאת באחריות גם אם יום אחד יחשוב אחרת.
&nbsp
הצד שרצה לתת אהבה והבין שאין לו "שום זכות", ושהבין שהוא דחוי, ילך! החיים הם לא חד צדדי. ומהצד האחר, לא לעולם חוסן, יום אחד גם הם יהיו סבים וסבתות ויבינו...יום אחד יצטרכו עזרה.
&nbsp
אז נכון, הכל חופשי אבל שיישאו בתוצאות.
&nbsp
אני למשל חוסר רגשות ואנוכיות או פלצנות ושתלטנות מקוממים אותי...
&nbsp

 

[בת האש]

השאלה היא מי מוכן לשלם את המחיר

כי בעיני משפחה מורחבת זה נחמד, באמת נחמד, אבל לא נורא אם אין. אני יכולה לראות את עצמי מונעת מסבתא מעשנת קשר עם הנכדים, או מגבילה אותו מאוד מאוד.
&nbsp
את מבינה? הסבים לא עושים לי טובה כאם הם בקשר איתי. הקשר אמור להיות להנאה ההדדית של הצדדים. אני מוכנה לסבול מידה מסויימת של אי נוחות בשם טובתם, אבל היא מוגבלת.
&nbsp
ואם אני סבולת בקשר הזה, אז אני פשוט אלך. אולי אני אבין מתישהו בעתיד שטעיתי ואתחרט, אולי לא. זה נכון לגבי כל החלטה שהיא. ואולי יום אחד אני אתחרט על זה שנתתי לילדים דוגמא אישית של להשאר בקשר עם אדם שלא מכבד את הגבולות שלי, כשהם יכנסו למשל, למערכת יחסים מתעללת.
&nbsp
זה נכון לגביי כל החלטה. לפעול מתוך פחד שבעתיד אני אתחרט נשמעת לי דרך גרועה מאוד לחיות. אני מעדיפה להחליט את ההחלטות הטובות ביותר שאני יכולה, ולקבל את זה שלפעמים אני אטעה.
&nbsp
ואני מעדיפה לא לקבל את העזרה שאני אצטרך בעתיד מלחיות שנים במערכת יחסים גרועה מתוך פחד. בזמן שיתפנה לי מהמערכת הזו אוכל להשקיע בלמצוא חברות שיתמכו בי כשאצטרך עזרה...

 

[yeshpitaron]

ואם יש מאבקי כוח צריך להיות יותר חכם ולמצוא

דרך להסתדר כדי לא להרוס את חייה וחיי האנשים שהיא אוהבת.
&nbsp
להיות אדם סופג זה לא נכון אבל להיות כוחני וממורמר ושתלטן גם הצד המכוער האחר. יש עוד דרכים לסדר עניינים רק אם רוצים.
&nbsp
את יודעת, תא משפחתי חזק זה מעולה אבל בלי שורשים עלול להתפוגג מאליו.
&nbsp
החמות לא צד בזוגיות אבל היא מכניסה אותה. לפעמים לא רוצים את החמות אבל רוצים את העזרה שלה וזה לא הולך...אני הייתי מציעה לה לבקש משם עזרה. כשאתה צריך אתה צריך לדעת לבקש וכשמבקשים ממך ואתה יכול, אתה צריך לדעת לתת.
&nbsp
את מנחשת שהחמות תשמח שהבן יחזור הביתה? מנין לך? רוב ההורים נהנים כשהילדים מסודרים ומרוצים בזוגיות שלהם גם כשהם כואבים ניתוק לא הוגן...
&nbsp
בחיים לא אציע למשהו להיות כוחני כדי להשיג את מבוקשו אלא אם ניסה כל דרך. לא תמיד רואים את מה שנכון בטח לא בעיניים שלנו דרך הפורום. אנחנו פה רואים רק את המילים הכתובות באותו רגע. מה מסתתר מאחוריהם ומי מסתתר לא יודעים.

 

[בת האש]

תודה לך!

אנחנו חיים בחברה רחוקה משלמות בה מצפים מנשים שישימו את הצרכים שלהן במקום האחרון, ושיקריבו את עצמן בשביל המשפחה, הילדים, כל מי שמסביבם.
&nbsp
גם לדעתי הבעיה המרכזית היא (כרגיל) עם הבעל שמתנהג כמו ילד קטן.
&nbsp
לשמוע מישהי שלשם שינוי מציעה לאישה להתנהג כמו שהגבר היה מתנהג בסיטואציה הזו זה משב רוח מרענן בעולם שוביניסטי. אה, והמציאות גם מראה שאנשים מכבדים יותר נשים שמתנהגות ככה, ועומדים בכללים שלהן, מה שמוסיף עוד מידה של חכמה לעצות שלך.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[ayaht]

תודה לך

סופסופ מישהו מבין אותי.

כואב לי לקרוא את כל ההתנפלות על הכותבת וכל הטפות המוסר וההאשמות שהיא חטפה.

כאילו, הלו, בחורה באה לכאן להתייעץ כי פוגעים בה.
למה ישר להאשים אותה ולהטיף לה מוסר?

למה ישר להניח שהיא הטועה והאשמה והצד השני צודק?