חמות שעושה מה בא לה

המשפחה מהצד של הבעל

היא בדיוק הדבר האחד שאי אפשר לבחור (ומבחינת הבעל - המשפחה מצד האישה). זו עסקת חבילה שכזאת.
 

mykal

New member
ככל שאת ממשיכה לענות,

אני פשוט חושבת שאת אומללה מבחירה.
הפכת את החמות שלך, מאדם שרוצה קשר--למפלצת,
כולם כלבים שלה, היא רק מסוכנת,
מי ביקש אותך לרצות אותה? ממה את פוחדת?

לפני החתונה בכלל לא היה "הילד של אמא" אז את חינכת אותו להיות הילד של אמא? את מציגה אותו לא רק כמו פודל, אלא כמו גור תמהוני ש"עושה במכנסיים" מהנשים המשמעותיות בחייו.
אני מקוה שאת מעריכה אותויותר. כי זה לא ברור איך לא התגרשת,
חיה עם יצור תמהוני.....
נו באמת--לכי תירגעי, תסדרי את הכעסים, תחשבי מסלול מחדש,
ותבני מערכת קצת יותר בריאה.
עדכאן נשמע רע.
 

yeshpitaron

New member
"אז כל החיים שלך היית למען אחרים" כדברייך ועתה

בגלל מה שאת מרגישה את רוצה להעניש את חמותך???

את רוצה לקחת את עצמך בידייך ולהעניש את חמותך בזעם ומרירות שהצטברה בליבך.

לקחת את עצמך בידיים זה לא לבעוט. זה לא לשלוט ולעשות את האנשים סביבך קטנים. זה לא ברוגזים למיניהם. גם אני לוקחת את החיים בידיים שלי וגם לי יש סייגים מלא מעט אנשים אבל אני מנסה לבקר לפעמים את הראי, להביט סביבי ולחשוב מה ואיך ניתן לפתור. קלפי את האמת ותביני שאת לא ממש רואה אותה אפשר לכעוס, להתייעץ, לקבל או לא אבל אי אפשר לעשות מאדם כל כך שחור ומבעל כל כך קטן ומהילדה "מקולקלת" כי אוהבים אותה. לי לא נראה ראוי להעניש ולהשמיץ ולנתק או להרחיק אנשים שאוהבים את הילדים שלי, שילדו את בן זוגי, שרוצים לעזור לי אתם, זה לא פתרון.

פתאום בעלך הפך ילד של אימא? מה מפריע לך בהתנהלות והכבוד שנותן לאמו? לא הבנתי. אם לא קלקלה את הבן שלה בעבר עד כדי שהסכמת להתחתן אתו, למה שתקלקל את ביתך?

לי נראה שאת קצת מגזימה עם הדרמות של חמות מכשפה. אולי ובריא יותר בשבילך שתתחילי לראות גם צדדים אחרים שלה.

להפסיק לרצות, זה לא להפסיק לכבד ולא ברוגז וכאמור לא לעשות מכל העולם רע.

מהצד, נראה שאת פשוט צריכה להתחיל לחשוב חיובי, לשנות גישה. לרצות אנשים אחדים במיוחד שאוהבים אותך ואת בעלך וילדייך, זה לא קללה...
 

רחי2

Member
חמותי לא גידלה את בעלי

ההורים של בעלי היו צעירים מאוד כשהוא נולד. ילדים מעולם לא הפריעו להם, כי הם המשיכו לחיות כמו רווקים, וככה הם מתנהגים עד היום. מורידים מעצמם אחריות אם זה לא קשור לתחת של עצמם. הם מעולם לא גרו לבד עד שבעלי היה בגיל יסודי או אפילו יותר מזה. כל פעם שנפגשים עם המשפחה שלו, כל דוד ודודה מזכירים שהם אלו שגידלו אותו כי האימא לא הייתה. אפילו דודה אחת אמרה שאימא שלו העדיפה לעשות כסף בחנות שפתחה מאשר להיות עם הילד. כל החינוך של בעלי הגיע מהסבתא שלו.
בגלל זה כשגדלו לא התייחסו אליה בכלל, כי לא ראו אותה. חמותי לא נתנה להם גבולות והם עשו מה בא להם. ואני מדברת גם על גיל צעיר מאוד. וכשהכרתי את בעלי, אז באמת הקשר שלו עם אימא לא היה נראה כזה אינטנסיבי ותלוי בה. בגלל זה אני ממש הופתעתי שאחרי הלידה של הבת הוא נהפך לכזה.
 

yeshpitaron

New member
וזה הבעל שהתחתנת אתו למרות הכל. אני מאמינה שהיה לך מידע

לא הייתה רעלה על פניו וחייו.

ומה הקשר לחמותך בשם השם???
גם חמותי וחמי לא ממש גידלו את הילדים שלהם. גם הם "קרעו" את התחת בעבודה ודאגו לנסוע ולעשות חיים והניחו לילדים לגדול אחד עם האחר ועל ידי הסבתא. ראיתי בחור נחמד שדם הוריו זרם בעורקיו. הוא ידע את מולידיו ובשם אהבתי אליו וכבודו אליהם זרמתי ונהניתי מכל רגע.
את לא מפסיקה לחפש ולנסות למצוא מה לא טוב בחמותך. כלום! היא פשוט מכשפה בעינייך. גם שעבדה לא טוב? ואם הייתה מובטלת, היה טוב יותר? מה אז היית אומרת? שהייתה דבוקה לתחת של ילדיה ומפנקת ולא מניחה להם חופש ופרימיטיבית שלא יוצאת מן הבית ומבזבזת כספים על הילדים? תמיד אפשר למצוא משהו לא טוב על מישהו. השאלה, אם את רוצה ולא נראה לי שאת רוצה. הדבר היחיד שאותך מעניין זה את! לא אכפת לך כלום. לא טובת החמות, לא טובת הבעל ולא טובת הילדים.

בדיוק כמו בעלי. בעלי ואחיו התחנכו על ידי הסבתא. אבל חמותי הייתה אדם נפלא. אהבה אהבת נפש את כל נכדיה. עבדה וקרעה את עצמה לפרנס אותם כשרק חמותה הייתה מנויה על חינוכם. למה צריך לעניין אותי אם היא רוצה את אהבתי, אהבת ילדיי והבן שילדה? מה מפריע לי שפעם בשבוע הוא אכל אצלה שישי צהרים? קבוע. ולא היא בישלה לפחות לא תמיד. הזמינה מוכן, הביאו לה, עד שחמותה נפטרה, חמותה בישלה. חמותה מנויה הייתה על מתנות וממתקים לילדים אני זוכרת עד היום שספדו אותה היה שיח על הממתקים שהחביאה בארון מיוחד. חמותי מעולם לא התערבה במה שחמותה עשתה. זוכרת שהייתי מבקרת והחמות הייתה בתוך הבית כאילו היא האימא. מה קשור אלי ולאהבת ילדיי? זה הם ובעלי בסדר והיא סבתא שאוהבת את נכדיה ובנה מה אני קשורה???

בחיים לא נתתי גבולות לילדים שלי (וכן, הם מפונקים אבל טובים מידי ועם כל הקושי אני מעדיפה להתמודד עם זה ולא עם רוע וקשיחות) בכלום מלבד מעשים רעים שמזיקים לרכוש ולאנשים. אכלו ממתקים מכל אחד וגם ממני כמה שרצו, למדו מה שרצו, השתוללו ועשו ואמרו מה שהתחשק להם וכל יום כל יום אני מודה לאלוקים עליהם כי הם מוצלחים בטרוף ואנשים אוהבים אותם. נשים וגברים וצעירים ומבוגרים. והם זה הם ולא אני. הם אוהבים, חופשיים ללכת ולקחת מה שבא להם ואת מי שבא להם. והם בתפקידי מפתח במשק היום והכל בסדר. מעולם לא התערבתי בכלום חוץ מלהקנות להם כבוד לאחר!!! כולל משפחת בעלי ומשפחתי. חוץ מלגרום להם להבין שלא מזיקים לאדם ולרכוש וגם דוגמא אישית של לא להיות מרירה ולקבל אדם כמו שהוא. בטח אם הוא משפחה. כשרצו ללכת לחמותי ולי לא בא הלכו לבד כשבגרו או עם בעלי כשהיו צעירים. כשרצו לישון שם, ישנו (אגב, סבתא רבה הייתה בחיים). מה קרה??? גאוותי והרכוש שלי נפגע? נהפוכו.

יש לי גם סייגים מאנשים מסויימים שהם במשפחתי אבל גם אם כותבת, מרכלת כדי לפרוק, עובדת על עצמי לעשות משהו. ועשיתי וזה שיפר פלאים. הגישה שלי השתנתה, האדם האחר שינה גישה גם כן. במקום לבכות שוב ושוב ולהמציא מה לא טוב, שיניתי גישה וניסיתי לחשוב מה אני יכולה לתרום כדי לגרום לו להתייחס אחרת.

ואת צריכה לשמוח שבעלך פתאום רוצה את אימא. אחרת, את לא מבינה את הערך שלה. את לא מבינה את הערך של אימא אם את מיתפלאה שבעלך רוצה פתאום את אמו.

כל תגובה שלך תסלחי לי ספוגה רעל על אישה מסכנה שילדה בן שהתחתן עם משהיא שלא סופרת אותה ואותו. וחושבת שאם היא ילדה, איש לא ילד ואיש לא גידל ילדים, ואיש לא התערבו לו והסתדר.

תהיי בריאה.
 
בתור כלה אני מאוד מבינה אותך, אבל צריך גם לראות את הצד השני

ולקבל שלא תמיד יהיה לנו שליטה בחיי הילדים ב-100 אחוז. הרי בגן למשל בטוחה שהגננת עושה לפעמים דברים שאת לא הכי אוהבת, אבל את בחרת בגן לטוב ולרע.
את בחרת בבעלך גם-לטוב ולרע- ואם להיות כנה, אני חושבת שהבעיה היא לא פחות בעלך שמנסה לרצות את כולם ולא שם גבולות לאמא שלו.
&nbsp
אני חושבת שיש מקום לעבוד על זה איתו ולמצוא את האיזון שמתאים לכם כמשפחה.
 

yeshpitaron

New member
דוגמא מצוינת שבגן ובבית הספר ועם חברים וגם, אצל ההורים

שלה עצמה לא תמיד עושים מה שהיא רואה לנכון או רוצה. היא בחרה להתלונן על החמות ויהי מה.
&nbsp
&nbsp
 
אגב, רק הערה כללית - המשבר ביחסים עם

החמות קורה פעמים רבות (אולי רוב הפעמים) אחרי שנולדים ילדים, והילדים הן במרכזו. גם בפורום הזה נראה לי שרוב הכלות שיש להן בעיות קשות עם החמות - הבעיות ברצינות התחילו סביב הילדים, ואלה שאין להן קושי עם החמות - עוד אין להן ילדים.
מה שאני מנסה להגיד הוא שלא צריך להיות משהו מיוחד בחמות שלך או בבעלך כדי שיווצר משבר שכזה - המצב שבו למישהו שלא בחרת בו (החמות) יש "אחוזים", או אפילו שהוא מרגיש שיש לו אחוזים, על הדבר היקר לך מכל (הילדים שלך) הוא פשוט מצב בעייתי ומקור לאינספור חיכוכים ובעיות. אולי כשתכירי בזה יהיה לך קל יותר לקבל את המצב ולהבין שזה לא שנפלת על משפחה נוראית במיוחד, אלא שככה זה - תמיד יש צד שלא את בחרת (וגם לא בחר בך), ואלה הנכדים שלו, אז צריך למצוא דרך לשלב גם אותו בחיים שלהם - גם אם זה גובה ממך מחירים לא פשוטים.
 

yeshpitaron

New member
מסכימה. ואני אצדד גם בצד של הכלה כדי לאזן,

שהחמות, עם כל ההתלהבות והאהבה האמתית ממש לנכדים, צריכה לעשות מאמצים לא לגרום להרגשה של זלזול בהורים. לדעתי, ככל שהילדים גדולים, ככל שיש יותר נכדים (בדרך כלל אחרי נכד ראשון זה קורה וילד ראשון להורים) קל יותר.
מילת המפתח (שגם אני טועה בה לא פעם), סבלנות, סובלנות.
 

mykal

New member
בעיני, הילדים

אמורים דוקא להוות גשר.
אלא אם יש שתי נשים שטלתניות רכושניות וקשות שלא יודעות/רוצות/
מבינות שבחיים שווה להתגמש.
שבמקום להסתכל על הכל מנקודת מבט--קפדנית, ארסית ולוחמנית--
יודעות לאזן בין הגבולות שלהן למציאות ורצונות של קרוביהן.

הבוקר שוחחתי עם אחת מבנותי--שיחה מתגלגלת,
ואכתוב רק את המשפט--שמתקשר הנה--
"אנחנו חייבים לך תודה, שלא מנעת מאיתנו להיות עם סבתא,
ולמדנו מה אכפת לה מאיתנו ומה לא יכלה לתת,
וזה שיעור נפלא לחיים."
אז אני לא הייתי שם אפילו לא בשביל התיווך שאת עושה,
אבל במבט לאחור--סבתא לא מפלצת. היא בד"כ שונה מכלתה,
וזה ערך מוסף בעצמו.
 
אולי זה מה שאמור לקרות, אבל זה לא מה שקורה

בדרך כלל, לפי ההתרשמות שלי - או לפחות לא במקרים רבים. לפי הפרשנות שלך בכל המקרים האלה "יש שתי נשים שתלטניות רכושניות וקשות שלא מתגמשות". לא יודעת אם זה נכון, בכל אופן זה שהשבר נוצר אחרי הילדים ולא לפניו זה סיפור שחוזר שוב ושוב.
מה שאת מתארת הוא איך שאת התמודדת עם אותו שבר. כל אחת מתמודדת בצורה אחרת. אבל גם במקרה שלך, אם הבנתי נכון, הולדת הילדים ממש לא היוותה גשר בינך לבין חמותך. וגם במקרה שלי לא, וגם במקרים רבים רבים אחרים.
 

mykal

New member
לא רציתי לעבור

למה שאצלי, אבל,אם העלית זאת--
ממש לא הילדים היוו בעיה.
לא רבנו--על כלום כי כשהיא חלקה עלי--
או שהיה שיח ודיון, והגענו לויתור הדדי. (יכולה להדגים אבל מיותר)
או שאני ויתרתי--מפני שאני רציתי, שיהיה טוב, ולא הרגשתי, שאני מפסידה,
אני בסיטואציה אישית נפגעתי, ולא עמד לי הכח לכעוס עליה,
אפילו לריב. והתרחקתי, לא הרחקתי איתי אף אחד,
לא את בעלי ולא את ילדי.
אני הלכתי.

אני גם לא אוהבת את כל ההשתלחות כאן שמעמידה את כל ההורים כידענים אלופים ואת הסבתות כמכשפות נגד ילדים.
יש הרבה שגדלים בלי הורים ויש שגדלים בלי סבים וסבתות.
אבל מלחמות העולם סביב הענין--מוגזם.
 
אבל דיברת על מה שאצלך מלכתחילה...

לגבי ההורים כידענים אלופים - זה לא מה שאומרים פה. מה שאומרים פה זה שההורים הם היחידים שקובעים לגבי הילדים שלהם, נקודה. הם יכולים לאפשר לאחרים לטפל בהם אם הם רוצים - או לאסור אם הם לא רוצים. אבל אם הם אמרו לסבים (או לכל אדם אחר שנמצא עם הילדים) משהו לגבי הילדים והסבים עשו ההפך, הם לא יכולים לצפות שזה יתקבל כי הם הסבים או משהו כזה, ולגיטימי שההורים יחליטו במקרה כזה לשנות את אופי הקשר, כי הם לא יכולים לסמוך על הסבים.
אצלי זה אומר לבוא עם הילדים לסבים עד גיל מסוים, ולא לתת להם אחריות על הילדים. אצל אחרים זה אומר משהו אחר. וגם החיכוכים לא נוצרים רק סביב הילדים - רק השבר הוא שמתחיל אז, לרוב, והוא משפיע גם על אספקטים אחרים של היחסים.
את בחרת לנתק את הקשר עם החמות. כל אחת בוחרת בדרך שלה להתמודד עם היחסים עם החמות. כל מה שאמרתי הוא שזה בכלל לא חריג שהיחסים מדרדרים סביב העניין של הולדת הילדים, ולמעשה זה כנראה טיפוסי.
 

yeshpitaron

New member
אני חושבת שזה מורכב מכמה מאפיינים

כל אחת צריכה לבוא מהמקום שהיא מבינה שיש מקום לכל רגש.
&nbsp
כשנכד מתלהב מסבתא (כמו שלי קרה) והוא לא רוצה לבוא לאימא כשהוא ילד מתפתח, האימא צריכה להבין שזה קורה עם ילדים שנמשכים למי שפעיל אתם ואני מאוד כזו (אופי לטוב ולרע). לא להיפגע ולנסות להרחיק. מצדי ניסיתי כל עוד היה בגדר סביר לא להיסחף אבל הגרגשתי מעין "שליטה על הרצונות והרגשות של הילד". היום השתפר קצת כי ילדים מתחילים להבין ככל שהם גודלים שהשייכות הראשונה שלהם היא הורים...
&nbsp
זה דומה לדעתי לבני זוג בלי ילדים ופתאום נולד ילד...במיוחד עם הראשון.
 
זו ממש לא הייתה בעייה אצלנו.

אין לי רגשי נחיתות, ואני דווקא שמחה כשהילדות שלי אוהבות אנשים אחרים שאינם אני וקשורות אליהם. אני לא רוצה שאם חס וחלילה יקרה לי משהו זה יהיה סוף העולם מבחינתן.
 

yeshpitaron

New member
כן. כי כוח וכוח מביא "פיצוץ". השאלה מי הכלה ומי החמות

לפחות בהתחלה כל אחת רוצה להיות במקום טוב עד שמתאזן או שלא. לא תמיד. זה גם עניין של חינוך מבית (של הכלה או עצות עבור החמות). אני קוראת לזה "הוראות מגבוהה" ועם זה קשה יותר...
&nbsp
ילדים מושפעים נקודה. אם את משדרת (כששואלים) שהבעיה שלך היא בין הסבתא לבינך והילדים ירגישו נוח לאהוב ולכבד אותה בלי שתרעילי אותם השכם וערב יאהבו ויהיו בקשר אבל אם יום יום תנסי להוכיח כמה היא לא בסדר וכמה את (לא את, סתם דוגמא) מסכנה, ברור שיתרחקו.
 
אבל מה עושים

כשהחמות היא זאת שאומרת לילדים דברים רעים עלייך ועל ההורות שלך ועל ההתנהגות שלך כלפיהן? כלומר, היא זו שמנסה להרעיל נגדך? מקבלים את זה בשתיקה?
 

yeshpitaron

New member
לא. ממש לא לקבל בשתיקה. אני אישית, הייתי מבררת (לא

יודעת בני כמה ילדייך כי יש שלב שהם אומרים דברים מדמיון להתפתחותם) ופונה אליה הכי יפה והכי ישיר שיכול להיות.

לא אוהבת את זה. זה באמת מצב מרגיז. דעתי, במקום שתשמרי על זה, תתפסי אתה שיחה .... אולי לכתוב אם קשה...תגידי לה שלא תכעס על הילדים כי הם ילדים ואם היא לא יודעת לשמור על רגשותיה בפניהם, אלה התוצאות.

הכי טוב להגיד גם אם כדרך אגב. זה פחות כואב מלמשוך את זה ולהחמיר בהצטברות רגשות שליליים.. כך אני חושבת. שתדע שאת יודעת וזה מספיק מכדי שהיה נבוכה מכך.
 
אה, היא עושה את זה גם בנוכחותי.

לפעמים היא טורחת להנמיך את הקול, אבל השמיעה שלי טובה.... נניח אם יש משהו שאני לא מרשה והיא רוצה שהבת שלי תעשה, והבת שלי אומרת "אמא לא מרשה", היא יכולה להגיד "אמא שלך לא מרשה הרבה דברים" או משהו בסגנון.
או כמו שסיפרתי שאמרו לה שהיא עשתה משהו לא בסדר (בשיחה שלה עם בעלי והבת שלי), והיא הגיבה ב"זה כמו ש(השם שלי)" עושה כך וכך, כשהיא מציינת משהו שלילי שאני לכאורה עושה - כשלא היה שום קשר אליי בכל השיחה הזאת, אלא שזו הדוגמא הרעה שהיא חשבה עליה (הרי היא לא תגיד משהו שלילי על הבן שלה או על הנכדים, אבל להגיד משהו רע עליי זה בסדר, כי זה לא משליך עליה בשום צורה - אין קשר דם, והיא גם לא גידלה אותי או משהו כזה).

ואלה רק שתיים מהדוגמאות שקרו בנוכחותי.
 

yeshpitaron

New member
לא נעים. לא יפה. אכן פוגע ומשאיר את ההרגשה עד

שמסדרים זאת. לי יש אופי כזה שאם אני פוגעת במשהו מרוב שאני מתנצלת אני גורמת תגובה הפוכה. אולי צריך לאמץ תגובות מכובדות (בשבילך...) אבל מביכות את הצד השני.

אינני מכירה את חמותך אבל יש טיפוסים שאם תתפסי אותם לשיחה, גם אם יכחישו יפנימו וישנו לאט.

יש משהיא בפורום כאן שהציעה פעם לענות אפילו בהומור וזה ישלח את המסר. גילוי נאות, לא חזקה בזה.
אם את לא מסוגלת פנים מול פנים, תכתבי לה מסרון או תתקשרי אליה בנחת ותגידי לה את האמת, הכי טוב ישיר ולעניין, משהו כמו, "אני מבינה שאת אוהבת את הילדים שלנו ואת סבתא טובה (גם אם באותם רגעים בעינייך היא לא) אבל מאחר שאני רוצה להיות ביחסים טובים, למען הבן שלך והילדים (לא חשוב כמה נכון. רק לגרום לה לחשוב על זה..) אני רוצה להגיד לך שאני מאוד פגועה מ...גם אני יודעת...לפעמים אני מרגישה ושומעת....אולי זה יעשה משהו.
נסי זאת עדיף מישר מלחמה. כוח מביא כוח. לפעמים יכולה להרגיע אחרי התקפה אבל זה יחזור או תראה אותך כאדם יותר שלילי וחבל (שוב, בשביל הילדים והבעל).

אם היא אינטליגנטית ורגישה מספיק ואני חושבת שרובן כאלה, אין מצב שלא יצליח. אולי את תרגישי קצת פגיעה באגו אבל אם יסתדר, מה אכפת לך?? נסי את זה ותעלי בדרגה אם לא אני חושבת שלבריאות וליחסים גם של הבית והזוגיות, עדיף לפתור בעיות ולא לשמור. אלא אם ניסית הכל. מקווה שיצליח לך :)

טוב, קצת ערכתי חח. אבל זה פחות או יותר.
 
למעלה