הקשר עם הסבים לא השאיר אצלי לא צלקות ולא חותם
הם פשוט היו אנשים כאלו, שצריך לבוא לבקר אותם פעם בשבוע שבועיים, לשבת, ולא לעשות כלום. אה, היו אצלם ממתקים טעימים. באמת טעימים. וכשהייתי ממש קטנה (גן ותחילת היסודי) אז כנראה עוד נהנתי.
אבל אחרי זה אלו היו פשוט אנשים זרים שאצלם אני יושבת ומקשיבה לשיחות משעממות של מבוגרים ותוכניות טלוויזיה משעממות של מבוגרים.
 
קשר עם הסבים לא אמור להיות רק ממתקים. חוץ מזה שזה מה שהיה לסבים שלי להציע... אז למה להביא אותי לבקר? כדי שאני אשב כמו עציץ בצד ואשתעמם?
 
אני לא אומרת לנתק קשר לחלוטין - ראיתי את הסבים בכל ההתאספויות המשפחתיות הרחבות. אבל בהתאספויות האלו בזמן שהמבוגרים דיברו בינם לבין עצמם, הילדים שיחקו בינם לבין עצמם, הלכו לגן שעשועים, שיחקו במחשב, קראו ספרים. והסבים יכלו לסמן וי על לראות שהנכדים קיימים.
 
אני חושבת שהסבים הם אלו שקובעים מה יהיה היחס של הילדים אליהם. יש סבים שהילדים שמחים לראות ואוהבים אותם מאוד, ויש כאלו שלא. והסבים הם אלו שקובעים את זה - לפי איך שהם מתייחסים לילדים.
 
אני רוצה שהילדים שלי ילמדו להיות רק במערכות יחסים בהם הם נהנים.שלא יהיו במערכות יחסים רק כי צריך. ואם כשאני אזדקן אני אאבד את האינטיליגנציה שלי ואחשוב שזה הגיוני להביא את הנכדים רק כדי שיתפקדו כעציצים, אז אני מקווה שהילדים שלי ילמדו ממני שזה מטופש ממש. והנכדים שלי יראו אותי בכל מיני חגים, ולא יצטרכו לפגוש אותי אם הם לא רוצים.
מכאן - הכל תלוי בי. אם אני אהיה סבתא שנהנית לשחק עם הנכדים (ובכלל לא ברור שזה מה שיקרה), אז תהיה בינינו מערכת יחסים חמה, להנאתנו ההדדית. אם לא, אז נפגש במפגשים משפחתיים נרחבים, בחגים, וזהו.
 
אני אישית חושבת שללכת לחמה שגרמה לך נזקים רבים זה ללמד את הילדים שלך שמותר לפגוע בהם, ושהם צריכים להשאר בחברת אנשים שמתנהגים אליהם רע, "כי צריך" וזה חינוך רע. דוגמא אישית שמלמדת אותם קורבנות, ותגרום להם לנזקים בעתיד. לא מה שאני מאחלת לילדים שלי...
 
 
הם פשוט היו אנשים כאלו, שצריך לבוא לבקר אותם פעם בשבוע שבועיים, לשבת, ולא לעשות כלום. אה, היו אצלם ממתקים טעימים. באמת טעימים. וכשהייתי ממש קטנה (גן ותחילת היסודי) אז כנראה עוד נהנתי.
אבל אחרי זה אלו היו פשוט אנשים זרים שאצלם אני יושבת ומקשיבה לשיחות משעממות של מבוגרים ותוכניות טלוויזיה משעממות של מבוגרים.
 
קשר עם הסבים לא אמור להיות רק ממתקים. חוץ מזה שזה מה שהיה לסבים שלי להציע... אז למה להביא אותי לבקר? כדי שאני אשב כמו עציץ בצד ואשתעמם?
 
אני לא אומרת לנתק קשר לחלוטין - ראיתי את הסבים בכל ההתאספויות המשפחתיות הרחבות. אבל בהתאספויות האלו בזמן שהמבוגרים דיברו בינם לבין עצמם, הילדים שיחקו בינם לבין עצמם, הלכו לגן שעשועים, שיחקו במחשב, קראו ספרים. והסבים יכלו לסמן וי על לראות שהנכדים קיימים.
 
אני חושבת שהסבים הם אלו שקובעים מה יהיה היחס של הילדים אליהם. יש סבים שהילדים שמחים לראות ואוהבים אותם מאוד, ויש כאלו שלא. והסבים הם אלו שקובעים את זה - לפי איך שהם מתייחסים לילדים.
 
אני רוצה שהילדים שלי ילמדו להיות רק במערכות יחסים בהם הם נהנים.שלא יהיו במערכות יחסים רק כי צריך. ואם כשאני אזדקן אני אאבד את האינטיליגנציה שלי ואחשוב שזה הגיוני להביא את הנכדים רק כדי שיתפקדו כעציצים, אז אני מקווה שהילדים שלי ילמדו ממני שזה מטופש ממש. והנכדים שלי יראו אותי בכל מיני חגים, ולא יצטרכו לפגוש אותי אם הם לא רוצים.
מכאן - הכל תלוי בי. אם אני אהיה סבתא שנהנית לשחק עם הנכדים (ובכלל לא ברור שזה מה שיקרה), אז תהיה בינינו מערכת יחסים חמה, להנאתנו ההדדית. אם לא, אז נפגש במפגשים משפחתיים נרחבים, בחגים, וזהו.
 
אני אישית חושבת שללכת לחמה שגרמה לך נזקים רבים זה ללמד את הילדים שלך שמותר לפגוע בהם, ושהם צריכים להשאר בחברת אנשים שמתנהגים אליהם רע, "כי צריך" וזה חינוך רע. דוגמא אישית שמלמדת אותם קורבנות, ותגרום להם לנזקים בעתיד. לא מה שאני מאחלת לילדים שלי...
 
 
