חמות שעושה מה בא לה

רחי2

Member
הבעיה אצלי היא

שגם אם יש עקרון שהוא ממש חשוב מבחינתי, זה לא מעניין אותה. כי מבחינתה זה לא חשוב.
לכי תתמודדי עם אדם שכל דבר שלדעתך לא נראה נכון, ינסה לשכנע אותך, יעליב אותך בקטע של את לא יודעת, בשביל להשתיק אותך יגיד בסדר ובשנייה שאת לא באזור עדיין יעשה מה בא לו.
לחמותי יש בעיה עם גבולות. היא לא מפנימה את הגבול של סבתא ואימא. וכמה שאני מסבירה לה, התעייפתי אחרי 5 שנים.
זה אולי קשה לאנשים מבחוץ להבין על מה אני מדברת, אבל זאת האמת.
 

yeshpitaron

New member
אם אדם מגיע עם מליון עקרונות ובעליל בלתי הגיוניות, מגוחכות

או עושה דרמה מכל צעד, זה אומר שהוא פשוט לא אוהב את אותו אדם גם אם אין סיבה מיוחדת. וזה במקום מסוים פוגע בו... אני אישית הייתי מתפלצת אם היה לידי אדם שבודק אותי ולא אוהב כל מה שאני עושה. הכל לא טוב לך. לי נראה שאצלך ככה זה. בכל תגובה יש לך משהו נוסף וחדש. הכל רע. ורק על הילדה את "חסה" מפני סבתא "זאב". נכון, אמרת שהרחקת את הבן. זהו, עכשיו הוא הכי כיף לו בעולם. יתכן, שעם הילדה קצת קשה לך ויתכן שהיא אוהבת דווקא את האישה שאת שונאת ולכן קשה לך עם זה. אולי פשוט היא לא נותנת לך לשלוט בה וקצת יותר קשה לך אתה. שימי לב, "בעלך, ילד של אימא". הבת "מקולקלת על ידי סבתא". הבן פגוע ממנה. את לא סובלת אותה. תנשמי ותחשבי, האם כולם לא בסדר ורק את בסדר?

יום מסכן בשבוע אפשר לשחרר שליטה ושייכות. באים עם רשימה ערטילאית של לאווים (אל תשכחי שהתלוננת גם על הבעל שהוא קשור אליה...אז זה לא גבולות אלה פשוט תלונות) נראה לפחות מגוחך סליחה, אכזרי, שתלטני ומגוחך.

ילדים הם רכוש ההורים אבל אינם צריכים לסבול בעטיים. לא שאלת אותם אם רוצים להיוולד מתוקף נסיבות הטבע אז לפחות אל תמנעי מהם את ההנאה מאנשים אוהבים גם אם לפעמים חורגים מהמקובל. אוי ואבוי, צלמה, נתנה ממתק, לקחה להצגה, אוי ואבוי, אוהבת מידי (כן, יש כאלה שכואב להן שהאימא של הבעל אוהבת את הילדים שלה יותר מידי...) ומי יודע מה הסבתא הזו חוטפת על כל צעד ... אמת? אני מתפלאת איך היא לא ניתקה איתך קשר עד היום.
 

yeshpitaron

New member
שלא יתלוננו למה הם הופכים להיות אדישים. שלא

יתלוננו למה הם לא עוזרים ואם כן עוזרים למה האח האחר או האחות האחרת מקבלת יותר. שלא יתלוננו שהחמות "לא אכפת לה". שלא יתלוננו כשהבעל יהיה אדיש כלפי אימהותיהן כי הוא נקרע בין כבוד האם לאהבת האישה.
&nbsp
הכוח של ההורים כלפי הילדים ברור לכל חמות שיש לה שכל בקדקדה. האינטליגנציה של החמות לא נחותה מזו של ההורים והיא לא תמות אם לא תעזור ולא תראה. היא תתרגל. תחיה את חייה ואולי תמצא שלוה אצל ילדים אחרים או בעיסוקים אחרים אבל אל להם להורים להתלונן (הם כן כמו זו שפתחה את השרשור כאן ולא הפסיקה להשמיץ ולהביע שנאת חינם).
אך בבוא העת, כשתהיינה חמיות, שלא תשכחנה לרגע את הימים האלה והדעות האלה והשנאה והשתלטנות והגאווה בה שהתמשו כי או אז תצטרכנה או לרדת מהעץ של היהירות והתלות (שהייתה להם בילדים) וללמוד את התורה מחדש, או להיות אדישות בעל כורחן או שתקום מלחמה בכל תקופה כי פני שליטה ושנאת כבוד לא משתנים.
&nbsp
איך אומרים? הגלגל מסתובב ולא לעולם חוסן. האישה הנחמדה הזו עוד תהיה חמות ואני היןם חותמת לפי השרשור שתהיה חמות בדיוק כמו הכלה שהיא...
 

בת האש

New member
אם לא שמת לב, לא כולם צבועים

הנשים שטוענות לזכות ההורים על ילדיהן הן אותן נשים של אמצפות לעזרה מהסבתא. זה בא ביחד. או שמאמינים שיש לסבא וסבתא זכות על הילדים - ואז מאמינים שיש להם גם חובות. או שמאמינים שאין לסבא וסבתא זכות על הילדים, ומשפחה בוחרים. ואז גם לא מצפים מהם לכלום.
&nbsp
והרעיון הפשוט מאוד שאת משום מה לא מצליחה לתפוס - הגלל לא מסתובב. אין לי בעיות עם בן הזוג שלי. ואני לא מצפה שהילדים שלי יתנו לי להאביס את הילדים שלהם בממתקים - אני מכבדת את הזכות שלהם להחליט על הילדים שלהם. ואני לא מצפה מבן הזוג שלי שיאהב את מא שלי אהבת אם. זו אמא שלי, לא שלו!
&nbsp
יאפ, אם את לא צבועה, אז ההשללכות של המעשים שלך לא נראות לך כמו תוצאות שליליות, אלא כמו התוצאה *הרצויה*. לזה קוראים *אחריות* עוד קונספט שיש לך בעיה איתו. מחליטים החלטות, ואז במקום להתלונן על התוצאות שלהם, שמחים בהן, או פשוט מקבלים אותן. כי אלו התוצאות של ההחלטות שאת קיבלת...
&nbsp
נו, אבל בשביל זה צריך להבין שדעות שונות לא מראות על שנאה.
 

yeshpitaron

New member
אז הן לא צבועות אבל אנוכיות. כי מצפות לחובות. כלומר, תן

וקח ואם לא תתנו לא תקבלו. בקיצור, לא לעולם חוסן גם אלו שצריכים. תמיד אפשר להסתדר לבד ויש אנשים עם תשלום ובלי ועוד צד וחברים אבל הייתי רוצה לחיות ולשמוע את דעתך כסבתא בעוד שנים. מעניין אם תמשיכי את דרכך ודרך הורייך או בגין אהבת ילדיך תאהבי גם את מה ששייך להם. זה הולך יחד בדרך כלל..

מה שמפריע לי שאת כל הזמן סביב הממתקים. את לא מבינה שממתקים זה חלק מהענין וחלק קטן מאוד.

לדעתי את חיה בבועה שהחיים עלולים לגרום לה להתפוצץ. מקווה שלא. היו גיבורים רבים שהכרתי...עד שהבועה התפוצצה להם ואט אט ירדו מהעץ...(גם לי היו מקרים כאלה בנושאים אחרים אגב). את מלאך? האנשים והאנושות מפגישה אותנו במקרים שאנחנו לא יודעים. כשהייתי צעירה חשבתי שאני יכולה לעשות הכל והרגשתי הכי גיבורה.

בואי נדבר כשיהיו לך נכדים אם אהיה בפורום :)
 

בת האש

New member
אני סביב הממתקים? את קוראת מה שאת כותבת?

חמותי נותנת לילדים שלי כמה ממתקים שהיא רוצה, כי בבית שלה אין ממתקים באופן קבוע. בניגוד לבית שלי. חילוקי הדעות על ממתקים שיש לי הם רק עם אמא שלי, והם קורים לעיתים רחוקות.
&nbsp
את היא זו שמשום מה לא מצליחה לתפוס את הרעיון שההורים מחליטים ועל הסבים לכבד את ההחלטות שלהם, כי אלו הילדים של ההורים שלהם. ואת מסיתה את הדיון לדיון על כמה ההחלטה הקונקרטית על ממתקים לא נכונה. ואני אומרת שזה לא משנה. הם ההורים, הם מחליטים. את אמורה לכבד את ההחלטות, כי הם ההורים. פשוט מאוד.
&nbsp
כשאני אהיה סבתא אם יהיה תפוז ואם ישמר איזשהו קשר בינינו (מה שמפוקפק) אני אספר. בינתיים הבכור ביסודי, כך שהסבתאות שלי רחוקה מאוד.
&nbsp
אני לא מלאך, אבל אני לוקחת אחריות על הבחירות שלי. זה לא אומר שאף פעם לא טעיתי. טעית יותר מפעם אחת בחיי. אבל זה אומר שכשאני מקבלת החלטות, אני מודעת לכך שאולי אני טועה, ושלטעות שלי יהיה מחיר. ואני מוכנה לקבל את המחיר הזה.
&nbsp
אין קשר בין להיות גיבורה ולעשות הכל לבין אחריות. זה חוסר הבנה של הקונספט הזה.
 

yeshpitaron

New member
ואני כתבתי שהזכות וההחלטה היא של הסבים? ברור לי וכולם יודעים

גם אני. הערתי שהעניין סביב הממתקים הוזכר כאן ומאחר והדגש הושם על הממתקים, כתבתי על הממתקים.
לכבד כאמור ברור ואני מכבדת אבל לא תמיד אוהבת את מה שמבקשים. שוב, מכבדת כן מסכימה לא אני גם לא מתנגדת ולא אומרת בקול. לפעמים אני שואלת את ההורים כשאני שומרת על הנכדים אפילו משהו שטותי. גם כי אני לא רוצה לקחת אחריות וגם כדי שיסמכו עלי להבא.
&nbsp
עד שתהיי סבתא ומאחלת לך להיות, אהיה כאן רק אם אשבור שיאי עולם :) וכפי שאמרת, מפוקפק ביותר. אבל באמת, הבחירות של האדם הן בחירותיו אבל כל בחירה אמורה להיות מפוקחת ונושאת אחריות.
&nbsp
כולנו טועים. אבל אי אפשר לשלול דברים שהאחר מקבל.
&nbsp
&nbsp
 

בת האש

New member
זה העניין - שאת נעלבת אם ההורים מעיזים להציב גבולות

כי לדעתך יש לך זכויות בתור סבתא. בעיני אומנם לסבים יש יתרון על פני אנשים זרים, אבל כמו שלא הייתי משאירה את הילדים שלי עם אדם זר שלא מוכן לעמוד בתנאים שלי, אותו הדבר עם הסבים.
&nbsp
הרי לא הייתי משאירה את הילדים עם בייביסיטר שאומרת שלא אכפת לה מזה שאני מוכנה לתת רק ממתק אחד ביום, היא תתן כמה שבא לה. היא הייתה מפוטרת באותו הרגע! אותו הדבר לגבי להביא את הילד לחברים, או לחוג.
&nbsp
אני לא מבינה איך אפשר לסמוך על מישהו שאומר (או מראה במעשים) שלא אכפת לו מדעתי לגבי *הילדים שלי*
&nbsp
ובנוגע לכבוד - יש לך הגדרה מאוד משונה לכבוד, אם להסביר בפורום כמה זה לא בסדר זה כבוד בעינייך. משונה מאוד מאוד.
&nbsp
&nbsp
 
זה לא בא ביחד. אני חושבת שלסבים יש זכויות,

אבל אין להם חובות. אני חושבת שהזכות מגיעה מתוקף כך שהם גידלו את הילדים שלהם (ההורים של הנכדים). להשקפתי, הבילוי עם הנכדים הוא המתנה שהם מקבלים על כך שהם גידלו אותנו, הילדים. אין לי שום ציפיות ושום דרישות מהסבים - פרט לאי פגיעה מכוונת בנכדים. מאחר שאני לא סומכת על הסבים משני הצדדים, אני פשוט נמצאת שם כדי לוודא שהכל בסדר, ואין גם פגיעה לא מכוונת (למשל, אם הם נותנים להם משהו שאסור להם - כמו בלון לא מנופח, אני מרחיקה אותו מהילדים ומבהירה את העניין לסבים, אבל בלי שום ציפייה שזה לא יקרה שוב...). אבל להרחיק מהם את הנכדים? ממש לא.
נתתי את התינוקת שלי גם לסבתא-רבא שלה (שחצי גידלה את בעלי) כשהיא הייתה כבר במצב קוגניטיבי ירוד ולא זיהתה אותנו (כשהתינוקת נתמכת מאחור על ידינו, כמובן, כדי שלא תיפול ותיפגע) - לא היה פה שום פקטור של מה שהבת מרוויחה מהעניין, אלא רק של מה שהסבתא-רבא מרוויחה מהעניין. העובדה שהנכדים לפעמים מרוויחים משהו מהקשר היא צ'ופר. גם אם הם לא היו מרוויחים כלום, הייתי מביאה אותם לסבים שלהם.
 

בת האש

New member
זו כמובן זכותך לעשות מה שבא לך עם הילדים שלך

כל עוד את לא פוגעת בהם, ואת לא.
&nbsp
אבל בעיני כל תפיסה שיש בה זכויות בלי חובות או חובות בלי זכויות שגויה מיסודה. אין מיסוי בלי ייצוג, אבל גם אין ייצוג בלי מיסוי. זו תפיסת העולם שלי.
&nbsp
ובעוד שאני לא רואה בעיה עקרונית בלתת תינוקת לסבתא, הרי שאני לא חושבת שזו חובתם של ההורים לעשות את זה (ולדעתי הפגנת טוב לב ראוי לציון בהתנהגותך). ובגילאים מבוגרים יותר אני חושבת שזה מסר שלילי לילדים - להכריח אותם להיות בקשר שהם לא רוצים בו בשם הכבוד לסבים.
&nbsp
אבל כמובן, בעיניך זה כנראה מסר חיובי, וזה ההבדל בהשקפות העולם שלנו.
&nbsp
 
את חובותיהם הם מילאו כלפי ילדיהם.

הזכות נובעת מכך שהם גידלו אותנו במשך 18 שנה (או סדר גודל דומה). הורה שלא ביצע את תפקידו כהורה, באמת לרוב מפסיד את הזכות על הנכדים, והילד שלו מנתק איתו קשר בבגרותו.
ילדים רבים נרתעים מהקשר עם סבים, במיוחד סבים זקנים במיוחד או כאלה שכבר לא כשירים מבחינות כאלה ואחרות - ואני אכן חושבת שחלק מחינוך טוב הוא לחנך את הילדים להיות בקשר עם הסבים אפילו כשזה מרתיע, וגם כשהם היו מעדיפים לא לעשות את זה, ולא לנטוש אותם כי הם לא אטרקטיביים עבורם מסיבה כזו או אחרת. זה חלק מהכבוד הכללי לבני אדם - ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בסבים שלך (גם לזקנים אחרים צריך להתנהג יפה ובכבוד, כמובן, אבל לא צריך לשמח אותם בביקורים ובשיחות סקייפ, וכו' - אם כי נחמד גם להתנדב במסגרת שכזאת למבוגרים). זו לא אשמתם שעם השנים חלים בהם שינויים כאלה ואחרים, כמו בכל בני האדם, ואין בהם כבר "תועלת" לנכד. הגישה הקרה והתועלתנית שלך לאנשים היא די מזעזעת, אני מוכרחה לציין.
 

בת האש

New member
ולכן יש לי חובות כלפי הוריי. אבל לא לילדים שלי

לפחות לפי ההיגיון שלי.
הסבים במשפחה שלי (טפו טפו טפו) נשארים כשירים עד שעת מותם פחות או יותר. כלומר, יש להם בעיות בריאותיות והם לא יכולים לרוץ אחרי הילדים, אבל הם צלולים ומתפקדים. אה, והילדים שלי (או אני, או קרובי משפחה אחרים מהמשפחה המורחבת) לא נרתעו מהמראה החיצוני של הסבים.
&nbsp
לעומת זאת, ההתנהגות של הסבים בהחלט הרתיעה ילדים מהם... מה לעשות. אם הדבר היחידי שסבתא עושה כשבאים אליה עם הנכדים זה להציע להם סוכריה, ואחר כך כולם יושבים לשתות תה ומדברים עם ההורים שיחות שלא מעניינות ילדים, אז הילדים לא ירצו להיות בקשר.
וזה לא כי הסבים מרתיעים. זה כי הם לא מראים שום רצון לקשר עם הילדים, הם מראים רצון לסמן "וי" על סבתאות טובה. להבדיל, סבים שבאמת מראים אהבה ועניין בילדים זוכים לעניין בתמורה.
&nbsp
אני מצפה מקרובי משפחה (לא רק סבים וסבתות, כל המשפחה המורחבת) שיראו אכפתיות ואהבה למי שהם רוצים להיות איתו בקשר. להיות בקשר ולהפגש אם אדם שאני לא אוהבת, ושהוא לא אוהב אותי, בשמה של איזשהי "חובה" ו"ככה צריך"? אני לא רואה בזה שום תועלת, שום ערך חיובי שהוא.
&nbsp
<ואגב, כבוד לבן אדם כולל מבחינתי לא להיות בקשר איתו אם אני לא רוצה. ואני מצפה לאותו הדבר מהסובבים אותי - שלא יהיו בחברתי אם חברתי היא מבחינתם חובה מאוסה. אם מישהו נמצא איתי מתחושת חובה, והוא חבר שלי ולא קולגה, אז הוא ממש לא מכבד אותי, לדעתי>
&nbsp
בעיניי חינוך טוב לילדים ממש לא כולל לחנך שהם חייבים להיות בקשר עם סבים שהם לא רוצים להיות איתם בקשר. אם כבר, ממש ההפך. אני חושבת שאנשים שאוספים אומץ ומנתקים קשרים שהם לא שמחים בהם למרות לחץ חברתי, מוסיפים הרבה טוב ואור לעולם, ואני מקווה שירבו אנשים כאלו! וכמובן שאני מתחילה מהילדים שלי...
 
אני לא מכירה סבים שלא אוהבים

את הנכדים שלהם, אז אולי באמת משהו מיוחד במשפחה שלך. בכל מקרה, לא, זה בכלל לא משנה אם הסבים לא עושים כלום למען הנכדים. הם לא צריכים להתעניין בהם או להבין את השפה שלהם בכלל, כדי לזכות לביקורים של הנכדים. אם הם לא מעוניינים שיבקרו אותם לא צריך לכפות את זה עליהם, אבל אם הם כן מעוניינים, הולכים. אם משעמם לנכדים הם יכולים להביא משהו לעשות שם, או שההורים שלהם יביאו עבורם. אצלנו באמת ברוב הביקור אין הרבה אינטראקציה בין הנכדים לסבים, אלא אם נחה הרוח על אחד הסבים למספר דקות, נניח. הילדות רואות טלוויזיה, משחקות במחשב, משחקות זו עם זו, משחקות במשחקים ובצעצועים שהן הביאו, או אני הבאתי, או היו אצל הסבתא (שרובם שלנו), או משחקות או משוחחות עם ההורים, וכו'. אם יש ביקור שבו הסבים בכלל לא מתייחסים אליהן (מעבר ללהגיד להן שלום כשהן מגיעות, נניח), לדעתי הן בכלל לא ישימו לב לכך. אם הסבים כן מתייחסים זה אחלה, אבל בהחלט לא מפריע להן כשלא.
 

בת האש

New member
בתור מי שלא קוראת מחשבות, בעיני אהבה מתבטאת במעשים

וסבים שלא מתעניינים בנכדים לא ממש אוהבים אותם. רק קצת, כי צריך. הם בכלל לא מכירים אותם, מה שאומר שהם לא אוהבים את הנכדים, אלא את הרעיון של "נכדים". בעיניי, זה לא נחשב. כמו שאני אגלה פתאום שאני בת מאומצת ויש לי אבא אמיתי שמעולם לא פגשתי, והוא אוהב אותי. איך אדם שלא יודע עלי כלום יכול לאהוב אותי? הוא לא אוהב אותי, הוא אוהב את הרעיון של "בת".
&nbsp
&nbsp
אני לא חושבת שללמד את הילדים שלי שהם צריכים ללכת לפגישה עם אנשים שלא מתעניינים בהם, כי צריך. לדעתי זה בגידה הפרה של המחוייבות שלי כלפי הילדים שלי.
&nbsp
וכמובן, לדעתי זה חינוך רע לילדים. אחר כך גדלים אנשים שנשארים במקומות שלא טוב להם בהם, מתוך הרגל, כי ככה צריך. כי לא לימדו אותם שהם לא חייבים להיות במקומות שהם לא רוצים להיות בהם (אלא אם הם באמת חייבים, כמו בצבא).
&nbsp
&nbsp
 
לא כולם מביעים אהבה באותה צורה.

יש אנשים שהאהבה שלהם מתבטאת בכך שהם פשוט רוצים להיות יחד, לראות זה את זה, לתת חיבוק. יש כאלה שאוהבים לבטא את האהבה שלהם בהאכלה - סבתא של בעלי הייתה כזאת, למשל. היא הייתה מבטאת את אהבתה לבעלי בכך שהוא היה מקבל את קערת המרק הכי גדולה ומלאה. אני הייתי מקבלת טיפה בערך
. ובביקורים אצלה הם לא הרבו לשוחח. היא לא הבינה בכלל במה הוא עוסק. הוא ובן דוד שלו היו מגיעים אליה לארוחה, והולכים לישון על הכורסה. אני הייתי משוחחת איתה, אבל היה ברור לגמרי שהאהבה שלה נתונה לנכדים שלה. לא כל אחד צריך לבטא אהבה כמו שאת רוצה שהוא יבטא, ואין לזה שום קשר ללצאת ידי חובה. הסבים באמת ובתמים אוהבים את הנכדים שלהם, ואוהבים שהם נמצאים, וכל אחד מבטא את זה בדרכו. והילדות שלי מאוד אוהבות את הסבים שלהן. למעשה, אם תשאלי אותו מה טוב בישראל לעומת המדינה שבה הן גרו במשך שנים, התשובה היא שפה נמצאת המשפחה והסבים - ומכל יתר הבחינות הן מעדיפות את המדינה האחרת, אבל לא יכולות להחליט איפה יותר טוב בגלל הפקטור האחד הזה. פקטור שאם זה היה תלוי בך היית לוקחת מהן, כי הסבים לא עומדים בסטנדרטים שלך של אהבה, ולא מספיק מתעניינים בחיים של הילדות שבכלל לא אכפת להן אם מתעניינים בחיים שלהן או לא.
 

בת האש

New member
אני קודם כל שמה לב ליחס ולרגש של הילדים כלפי סבים

ורק אחר כך כל שאר הדברים. כי אלו היחסים שלהם, לא שלי. אבל תכלס? מוזר לי לשמוע על יחסים חמים בין אנשים שמה שהם עושים ביחד זה... כלום.
 
אגב, בתור אמא, זה בכלל לא משנה

אם הסבים מתעניינים בעצמם או לא - כשנחה עליי הרוח (או בנסיבות המתאימות -- ראי להלן), אני מדובבת את הילדות במקום הסבים, ומפעילה את שני הצדדים. למשל, אם קרה משהו מיוחד (נניח, הילדה הייתה אמא של שבת, או שהיא עשתה עבודה מוצלחת או היה לה קונצרט, וכו') אני אומרת לילדה "ספרי לסבתא מה היה היום בגן/בבית הספר", למשל, והילדות מספרות בשמחה, הסבים מגיבים בשמחה, והנה אינטראקציה "אוהבת" מבחינתך, שלא מצריכה כלום מאף אחד משני הצדדים חוץ משיתוף פעולה איתי - והנה נוצרה שיחה של "התעניינות" מצד הסבים. מבחינה פרקטית, לסבים קשה לדעת מתי קרה משהו בחיים של הילדות שהילדות ירצו לספר עליו (ולא יגידו שאין להן מה לספר או שהכל בסדר או משהו כזה), והילדות לא ירבו לספר משהו אם הוא לא קרה ממש לפני שעה, נניח - להורה יש מידע רבלנטי, אז הוא מחבר בין הסב לילד ויוצר את האינטראקציה.
 

yeshpitaron

New member
כשנכדיי באים, עדין יכולים להעסיק אותם

הקצנו עבורם חדר עם צעצועים מתאימים ואני יכולה עדין "להשתגע" (גם בעלי) אתם אם כי בהתחלה כלתי קצת נרתעה אך היום היא נהנית לראותם נהנים.
מה צופן העתיד? אינני יודעת.
 

yeshpitaron

New member
מסכימה אתך. ברור לי לתגובתה של בת האש

שאי אפשר בכוח אבל מי שעושה זאת מיטיב עימם. אהבתי שכתבת שזו המתנה שלהם וכן, בכל פעם שמבקשים ממני עזרה ואני יכולה כמובן, בשבילי זו מתנה. יש סבים וסבתות שאין להם עניין או כלות שלא נותנות להם ואני מכירה לא מעט כאלה. חבל או לא, הם החליטו.
&nbsp
יש דברים שאני לא סומכת על עצמי (לא אפרט מטעם מובן) אז אני אומרת מפורשות שאני לא עושה לבד אלא אם זה ממש דחוף ויש דברים שאם טעיתי בגלל שלא ידעתי אני עומדת בהבטחה שלא יקרה. אני לא צעירה אבל לא מאוד מבוגרת להיות עם עין פקוחה ולהשגיח עליהם היטב. כלתי יודעת שיש דברים שאני לא עושה בלי לשאול אותה ויש דברים שגם אם היא מאפשרת לי אני לא לוקחת סיכון. יש דברים בנאליים כמו פעילויות בתוך הבית או אוכלשאני עושה כראות עיני במיוחד אם ההשגחה היא לשעות לא מעטות.
&nbsp
מחווה זה עניין של רגישות והבנה. ואני רואה את זה בעין יפה. אם יש רווח מה טוב ואם לא אז לא.
&nbsp
כ
&nbsp
&nbsp
 

רחי2

Member
בואי ואסביר לך משהו

כל החיים שלי הייתי למען אחרים. אם זה חברים או משפחה. תמיד הייתי שם בשביל לרצות את כולם.
והנה התחתנתי ולקחתי את החיים בידיים שלי, העדפתי להיות לבד מאשר להפגע מאנשים כאלה ואחרים. בוחרת עם מי להיות.
לפני שהבת הגדולה שלי נולדה, בעלי לא היה כזה "ילד של אימא". בגלל זה לא היו לי בעיות איתה לפני. אבל בעלי בא ממשפחה שבה אימא שלו מחליטה וכל השאר כלבים שלה. נשמע אולי נורא, אבל צריך לראות כדי להאמין.
וכשראיתי שאין עם מי לדבר, החלטתי להפסיק לרצות גם את חמותי ולחשוב על עצמי.
באיזה מקום מישהו רשם, שאם הייתי גבר זה היה נראה אחרת. חבל שזה העולם שלנו, שלאישה אסור לעמוד על שלה ולרצות את הסביבה גם אם זה על חשבונה.
 
למעלה