אלו כולם מושגים שלך על המציאות ולא המציאות עצמה
המגבלה היא שלנו בלימוד המציאות, המציאות אינה מוגבלת ואינה בלתי מוגבלת, אינה הגיונית ואינה בלתי הגיונית, בפרט גם אינה טובה או רעה, היא סתם קיימת לה. כל מושג שלנו על המציאות הוא בתודעה ולא במציאות.
אם קיים מישהו עלום ש"ברא" את המציאות, הרי מהיותו קיים הוא חלק מהמציאות - זו הגדרה ולא טענה, קיים=מצוי מילולית, המציאות מוגדרת ככל מה שקיים והקיים מוגדר ככל מה שמצוי - ולכן לא יצר אותה. לקרוא לחלק מהמציאות בשם "אלוהים" ולטעון שבתהליך כלשהו יצר את השאר - ובכן, זו תאוריה מעניינת מאוד, כלומר לא ממש - במה תאוריה כזו הגיונית יותר מכל אחרת, ובעיקר - במה היא משרתת את ידיעותינו על המציאות? אפשר לבדוק תאוריה כזו: תאוריה על המציאות בודקים במציאות, ולא בספרים.
מה שנעלה מכל ספק סביר, קיים או לא, אין שום סיבה להניח קשר כלשהו בינו לבין מין חרקים שימיו הרף עין על גרגר אבק נידח בשולי יקומו. המין האנושי נוצר לפני רגע וייעלם עוד רגע, והוא אפס מאופס ביקום - הפוך ממש מנזר הבריאה. זה שגעון גדלות, יוהרה אינפנטילית של ילד שמאמין שהוא מרכז העולם.
דווקא המאמין הוא היהיר, שמאמין שיש בכוחו להמרות את רצון אותו אל כל יכול שהמציא לעצמו, ואז יכעס אותו אל ויעניש - מי אתה בכלל ביקום?
כל הציוויים שמייחסים להשם יתברך, יותר מדי קשורים לתאוות השררה של בני האדם החלשים, יותר מדי מוסברים ע"י רצונו של האדם החלש לשלוט - במציאות ובזולתו - כי אינו שולט. לו היו הציוויים האלו בין האדם לבין עצמו בלבד, אפשר היה להתייחס מעט יותר ברצינות לתאוריה הזו ולרציונל שהבאת.