קראתי את רוב התגובות. והינה שלי:
תכל'ס? ביננו? ככה בלי שכולם שומעים? היא יצאה די קטנה. חומוס, כמו שאומרים אצלינו. לא יודע מה קרה בינכם, לא יודע מה הקדים אמירה כזו שלה, אבל אמירה כמו זו, גם לי היתה גורמת לקום וללכת. וגם לא להסתובב גם אם היא קוראת לי. שתעבוד קצת, מה קרה? עם זאת, זה נכנס כבר למשחקים של אגו. אתה שומר על שלך וחותך בלי חשבון, היא על שלה ולא מתקשרת כדי להלבין את הדברים, כדי להסביר את פשר היציאה. למעשה, הייתי שם פעם אחת, משהו די דומה. נורא נפגעתי מהאמירות שלה שדי היו מנותקות מהמציאות, ומאוד לא במקום בשביל מישהי שאני מכיר בערך שבוע במצטבר. קיבלתי את האמירות כפרידה, ונורא רציתי להמשיך הלאה. בלעתי את שארית האגו והתקשרתי למחרת. לא ענתה. ניסיתי שוב למחרת, ושוב לא ענתה. המשכתי הלאה. שבועיים אח"כ נפגשנו במקרה באונ'. שאלה אותי, לאן נעלמתי כל כך הרבה זמן? במין רצינות שכזו כאילו סיננתי אותה שבועיים. עניתי, שמבחינתי זה כבר הסטוריה וחבל שנזכרה בי כל כך מאוחר. היא לא מצאה לנכון להסביר את פשר הסינון ולא את הניתוק. אז ויתרתי והמשכתי הלאה. החלטת להיפרד? סבבה, נראה לך שאין טעם? מצויין, אני בעד לישר הדורים לפני שפונים איש ואישה לדרכם, אם הצד השני לא משתף פעולה, קיבלת תשובה ואישור לדעתך עליה ואתה יכול להמשיך הלאה. המטרה העיקרית היא לנסות לוודא, אם מה שהתעורר בך בשעת סערת הרגשות, אכן תואם את המציאות. לא תמיד רואים דברים נכון בשעת סערה. עזוב אותך מאגו, מאיך היא תרגיש, מה תוצאות שיחה כזו והאם יש לזה טעם אם כבר החלטת להיפרד. אתה פשוט תעריך את עצמך הרבה יותר אחרי שתתקשר לישר הדורים, ולהיפרד בצורה מכובדת. בלי קשר לאיך תתנהל השיחה ולאן היא תתגלגל. במקרה שלי השיחה "נכשלה", אבל לא חשתי פיספוס ואף צימצמתי משמעותית את המחשבות שניות על כך שאולי שגיתי באיך שראיתי את הדברים.