מספר הערות
כפי שציינתי, הטרור לפני 67 היה אפסי בהשוואה לעכשיו, ויש גם סטטיסטיקות, וגם הסברתי לך, שהסדר היום, בנסיבות של היום, טרור זה ישאף לגמרי לאפס. וגם סיפרתי לך על כל הטיולים השנתיים שלנו, כילדים קטנים, לאורך כל הגבולות בלי שמץ של חשש. פעולות טרור בודדות שימשו כעילה לפעולות עונשין יזומות על-ידינו, כמו הפגזת השוק של עזה ופשיטות שונות. בשנת 56 גמאל עבדו נאצר הלאים את תעלת סואץ, ובכך שם קץ לשאיבת כל הרווחים ממנה לכיסיהם של בעלי ההון הבריטיים והצרפתיים, והעביר אותם לקופת המדינה. ואז... ואז בשיתוף פעולה הדוק נפתחה תקיפה משולשת יזומה, בריטית-צרפתית-ישראלית על מצריים. ישראל תירצה מלחמה זו בפעולות הפאדיון - אשר אכן היו. לא אמרתי שלגמרי לא היו. להבדיל מהחבר'ה ה"חכמים" כאן, אינני מתעלם מעובדות, אלא משתדל לראות את מכלולן, בפרופורציות הנכונות. ובכן, פרופורציות. ישראל כבשה את כל חצי-האי סיני, ובן גוריון הכריז על הקמת "מלכות ישראל השלישית". אלא שזו היתה תקופה מעניינת. האמריקאים היו עסוקים בלהיכנס לאזורנו, תוך דחיקת רגליהן של המעצמות הקולוניאליות הישנות - בריטניה וצרפת. כמו-כן, נאצר תמרן באותן שנים בין ברה"מ ובין ארה"ב, והשתדל לשפר את יחסיו עם שתיהן, תוך ניצול היריבות בין שני הגושים. ולפיכך, כיבוש סיני היה מנוגד באותן שנים לאינטרס האמריקאי, כמו התוקפנות המשולשת כולה, והאמריקאים פשוט נתנו לנו פקודה לצאת מסיני, מה שנעשה מהר ובלי ויכוחים. עם זאת, חוגים שונים בארץ חלמו על כיבושים נוספים. נדמה לי שכתבתי לך על בנות מהכיתה שלנו, שהיו בבית"ר, ודיברו בגלוי וללא בושה, שאנחנו צריכים לכבוש את הגדה, פשוט ללכת ולכבוש. ולהזכירך, בית"ר היתה מזוהה עם מפלגת חירות בראשות מנחם בגין, שעברה איחודים ושינויי שם שונים, ששותפה בממשלה עם מלחמת ששת הימים, ואח"כ הפכה למפלגת השלטון, עד עצם היום הזה. בתחילת שנות ה-60 גם שודר בארץ שיר כזה: בוקר עלה בהרים הכחולים טיפסתי נושם בשבילים עתיקים נולד בי שיר זמר נושן: "הו, מה כחול!" והד לי ענה מהרי הבשן: "הו, מה כחול, כחול, כחול, כחול!" שמש מכה על ראשי הגבעות קרוע בגדי ופני לוהטות שירי אז עלה בצמא: "הו מה עייף!" והד לי ענה מאבני החומה: "הו מה עייף, עייף, עייף, עייף!" ערב יורד ובגיא דמדומים טיפסתי בודד בשבילים אדומים שירי מתגלגל במדרון: "הו מה בודד!" והד לי עונה מהרי גוש עציון "הו מה בודד, בודד, בודד, בודד!" לילה יורד בין צוקי הר נבו צבוע בוכה אל מדבר וחולו קולי מחפש את רעי "הו מה רחוק!" והד לי עונה מפסגת הר סיני: "הו מה רחוק, רחוק, רחוק, רחוק!" אז כפי שאת רואה, כבר "התגעגעו" לגוש עציון, לסיני ולמקומות נוספים. תמיד ישנה העילה לפתיחת מלחמה - סגירת המיצרים וכיו"ב. ותמיד מסתתרת מאחוריה מטרה אמיתית. על הנסיבות שהובילו למלחמת ששת הימים נכתב כבר הרבה מאוד, והרבה מיתוסים ושקרים כבר הופרכו, ועדין רב הערפל. ושוב, מול האמונה העיוורת שלך ניצבות עובדות, שאת מתעצלת לנתח אותן בראש רגוע. ובראשן - הקמת ההתנחלויות. ממשלה שנגררה בעל כורחה למלחמת אין-ברירה, בלי מטרה קולוניאלית של כיבוש שטחים, אינה מקימה עליהן התנחלויות של אזרחים. עצם הקמת ההתנחלויות, ועצם הרחבתן כיום, מעידות על המטרה האמיתית שלנו אז ועכשיו. המטרה שלי היא שונה, אני מעדיף את השלום, ולכן אני מצביע נגד הממשלה הנוכחית. בשביל זה יש דמוקרטיה ובחירות, כדי שאנשים יצביעו לפי הבנתם, ולא עם אמונה עיוורת בממשלה המכהנת! לא כך?! כואב לאבד קרוב משפחה, ובוודאי ובוודאי בנסיבות כאלה. באשר לאבסורד שפעיל שלום נרצח בידי טרוריסט פלסטיני, הרי למעשה הוא אינו אבסורד - היות ופעיל השלום נאבק נגד התופעה שהרגה אותו ורבים אחרים, והציע דרך להפסקת התופעה הרצחנית הזו, בניגוד לממשלותינו, אשר חרף האמונה העיוורת שלך בהן מתעקשות דווקא על המשך מעגל הדמים. כשפרצו הסכמי אוסלו, היו בציבור הפלסטיני מתנגדים רבים למהלך, אשר טענו שהוא יוביל דווקא להנצחת הכיבוש במסווה אחר. פעילי הפת"ח היו אלה שהובילו את דעת הקהל הפלסטינית לטובת הסכם השלום ישראל. יום אחד לפני יציאת כוחות צה"ל מעזה אז, בערב, נתקל סיור צה"ל בקבוצת פעילי פת"ח, פעילי שלום בצד ההוא, שהתכוננו ליום שלמחרת. הם היו חמושים. חיילנו ירו בהם למוות. גם באלה שניסו לברוח ולהסתתר מעבר לפינה.
