ובכן, לא ידוע בדיוק...
בעיקר בגלל שרוב שומעי המוסיקה בעולם לא באמת מנגנים ועושים מוסיקה ולא באמת מבינים על מה הם מדברים - הרבה גם לא מבינים מה הרעיון מאחורי תווים, ובכלל מאחורי הלחנה. עכשיו ככה - אין שום יוצר בעולם (אלא אם אתם רוצים לקרוא ל"מלחיני Pאנק" יוצרים - אני לא, תודה), שלא משתמש בתוים. זה לא משנה אם אתה קורא להם 1 2 3 4, או מי מו מה, או דו רה מי. ככה: רייט, עד כמה שידוע היה בעל הכשרה קלאסית לחלוטין. כלומר - יודע תוים ותיאוריה וכל הדברים האלה.. גילמור לא ידע בדיוק לקרוא תוים. הוא לא כתב בתוים, אבל הוא יודע תיאוריה (משהו שאדם מפתח איתו עם השנים - אני אסביר אח"כ). גילמור מאד מאד אוהב לנגן לפי סולמות, ולהשתמש במהלכים הרמוניים ידועים. ווטרס לא ממש יודע לנגן על בס. הוא היה בכלל גיטריסט אקוסטי, ורק בגלל שהיה צריך בס - הוא החל לנגן בס. או לפחות ככה ידוע לי. לניק מייסון לא ממש היה ידע במוסיקה לפי מה שאני יודע. עכשיו, רק בשביל להסביר לכם... לא צריך לדעת לקרוא לתוים בשמם בשביל "לדעת תוים". מוסיקה היא כמו שפה, אחרי שנים של נגינה - אתה לא צריך שיגידו לך את השם של תו בשביל שתוכל לנגן אותו, אתה לא צריך לנגן לעצמך צליל בשביל לשמוע אותו בראש. בשביל לנגן על קלידים חייבים תמיד לדעת תוים - זה לא עובד אחרת. הסבר לגבי "לדעת לנגן". הרבה אנשים לא מבינים שלפני התיאוריה עצמה, מגיעה המוסיקה. זה מאד מבלבל, שכיום קודם לומדים תיאוריה ורק אח"כ מיישמים אותה במוסיקה. זו לא טעות - זו פשוט התפתחות. יש לזכור שהג'אז (שהוא, למי שלא יודע - הסגנון המוסיקלי המסובך ביותר והמורכב ביותר מבחינה תיאורתית), הינו מוסיקה שחורה שנוגנה ע"י אנשים שלא היה להם יותר מדי מושג מה הם עושים. ידעו קצת סולמות, אולי קצת תוים, לא יותר מזה, בוודאי. הג'אז נוגן על פי הרגש בלבד. אחרי שכבר הפך לסגנון מוכר, החליטו לכתוב לו מערכת חוקים - ורק אז גילו שהוא מה-זה מסובך.. עכשיו כשמישהו רוצה ללמוד ג'אז הוא לא הולך ומנגן סתם שטויות, אלא יושב ולומד סולמות, מודוסים, אילתור על אקורדים, אילתור לפי מודוסים, מהלכים הרמוניים, אילתורים לפי קטע, וכו' וכו', והתיאוריה של הג'אז מסובכת לא פחות מהתיאוריה של המוסיקה הקלאסית. אבל נגן לא יכול לנגן, אם הוא לא יודע תיאוריה ברמה מינימלית לפחות. ואני מכיר נגנים שלא יודעים סולמות, ואני מכיר נגנים שלא יודעים אקורדים - זה עצוב. לראות נגן יושב ומנסה לאלתר ולא מבין למה הוא נשמע כמו איזה חתול מייוחם... אבל העניין של תוים ותיאוריה זה לא זה. תיאוריה מוסיקלית זה לא חרטבונה - זו שפה. הרבה יותר קל לדבר ב"מוסיקה" בזמן שמנגנים... השפה היומיומית לא מתאימה גם בגלל שהיא מסורבלת - וגם בגלל שפשוט אין בה את המושגים הנחוצים.