אלוהים...
ראשית, אין שחר לטענה, שעל-פי היהדות בעלי-חיים נבראו על מנת שנאכל אותם. על-פי סיפור הבריאה, בגן-עדן התקיימו אדם וחווה על תזונה צמחית. רק לאחר המבול (בשעה שכמות המזון הזמין הייתה ללא ספק נמוכה) ניתן לנוח ולבניו היתר לאכול בעלי-חיים - גם זה תוך כדי ההסתייגות מאכילת הדם. ועל-פי הנאמר בישעיה י"א, "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם; ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן", נראה כי באחרית הימים אפילו בעלי-חיים טורפים צפוים לחדול מאכילת בשר. גם אם ניתן לנו היתר לאכול בעלי-חיים, אין פירושו ציווי או אפילו המלצה. ומכיוון שעל-ידי המנעות מאכילת בעלי-חיים אנחנו מונעים כמות עצומה של סבל ממספר עצום של נפשות, מן הראוי לעשות כך, גם אם לא צוונו במפורש, כשם שהחברה שלנו אימצה רעיונות אחרים שלא מצווים במפורש בהלכה, כמו מונוגמיה או התנגדות לעבדות. היהדות דוגלת במניעת צער בעלי-חיים. ההיתר שניתן הוא לשחיטת בעלי-חיים ולאכילתם בלבד. אין היתר לגרימת צער בתהליך גידולם של בעלי-החיים. בניגוד לעבר, לא ניתן כיום לספק את דרישות האדם לתזונה בשרית בלי לגרום צער ניכר לבעלי-החיים. הגידול התעשייתי כיום אינו דומה כלל לאופן שבו גידלו בעלי-חיים בתקופת המקרא - הוא גורם הרבה יותר צער לבעלי-החיים. השינויים הדרמטיים אירעו בחמישים השנים האחרונות, הרחק מעיניהם של הפוסקים. אילו ידעו הפוסקים את העובדות החקלאיות במלואן, הם היו ודאי אוסרים על צריכת מוצרים ממשקים מתועשים.
