יום ראשון 22/9 באייקון
- פותח הנושא MxIxAx
- פורסם בתאריך
כמה מילים לפני התארגנות ליום השלישי-
אייקון השנה מאוד קשה לי. מכמה סיבות-
יש המון הרצאות שנראות מעניינות בתכניה וקשה לבחור ולפעמים זה מרגיש כמו הימור טוטאלי. אני הולכת השנה לכ15 אירועים, כולל הצגה וסרט, זה המון לשלושה ימים. זה מתיש. הלוואי והיה אפשר לרווח את זה קצת יותר, לא רק בשביל שיהיו פחות הרצאות נהדרות על אותו זמן אלא גם בשביל ש,ובכן, אפשר יהיה קצת לנשום. לנוח. לא לרוץ באטרף בין אשכול 1 לאשכול 5 לבית ציוני אמריקה.
יש המון אנשים. שמצד אחד זה טוב ומעולה ואדיר ואיזה כיף שיש מלא אנשים, באייקון הראשון שלי [לפני בדיוק 10 שנים] היו אולי רבע. אבל מצד שני תמיד צפוף, אי אפשר להתקרב לאף דוכן מעניין רוב שעות היום, אי אפשר לצאת מהאשכול בכלל! אי אפשר לעמוד בנחת באשכול ולדבר עם חבר שרואים רק באירועי קהילה למיניהם, אי אפשר לגשת לקנות כרטיסים, או אפילו סתם לברר אם נשארו כרטיסים, בלי לעמוד חצי שעה בתור... זה לא קל, ממש לא. שוב - זה מבורך שהקהילה שלנו גדלה אבל אולי האשכול ו/או ההתנהלות של הנהלת הכנס כבר לא מתאימים לכזה גודל של אוכלוסיה.
אבל ההרצאות!
חלקן היו מפוספסות לחלוטין, אבל חלקן היו נהדרות [ע"ע קרן לנדסמן, גלי גולן...]. זה פשוט שווה את זה.
אייקון השנה מאוד קשה לי. מכמה סיבות-
יש המון הרצאות שנראות מעניינות בתכניה וקשה לבחור ולפעמים זה מרגיש כמו הימור טוטאלי. אני הולכת השנה לכ15 אירועים, כולל הצגה וסרט, זה המון לשלושה ימים. זה מתיש. הלוואי והיה אפשר לרווח את זה קצת יותר, לא רק בשביל שיהיו פחות הרצאות נהדרות על אותו זמן אלא גם בשביל ש,ובכן, אפשר יהיה קצת לנשום. לנוח. לא לרוץ באטרף בין אשכול 1 לאשכול 5 לבית ציוני אמריקה.
יש המון אנשים. שמצד אחד זה טוב ומעולה ואדיר ואיזה כיף שיש מלא אנשים, באייקון הראשון שלי [לפני בדיוק 10 שנים] היו אולי רבע. אבל מצד שני תמיד צפוף, אי אפשר להתקרב לאף דוכן מעניין רוב שעות היום, אי אפשר לצאת מהאשכול בכלל! אי אפשר לעמוד בנחת באשכול ולדבר עם חבר שרואים רק באירועי קהילה למיניהם, אי אפשר לגשת לקנות כרטיסים, או אפילו סתם לברר אם נשארו כרטיסים, בלי לעמוד חצי שעה בתור... זה לא קל, ממש לא. שוב - זה מבורך שהקהילה שלנו גדלה אבל אולי האשכול ו/או ההתנהלות של הנהלת הכנס כבר לא מתאימים לכזה גודל של אוכלוסיה.
אבל ההרצאות!
חלקן היו מפוספסות לחלוטין, אבל חלקן היו נהדרות [ע"ע קרן לנדסמן, גלי גולן...]. זה פשוט שווה את זה.
סיכום היום השלישי
התחלנו את היום עם ההרצאה של אביעד שמיר – פנטזיה בצהרי היום. אני חשבתי שההרצאה תעסוק בקלישאות המערב הפרוע כפי שהן באות לידי ביטוי בסוגת הפנטזיה והמד"ב. אך בסופו של דבר ההרצאה הקצרה מאוד בזמן עסקה בעיקר בעובדה שכל מה שאנחנו חושבים על המערב, קאבואים, ואינדיאנים, הגיע מאגדות וסרטים הוליוודים. המציאות כמובן היתה שונה לגמרי.
לא היה קשר ג'אנרי מספיק חזק לטעמי.
מיד המשכנו להקרנת הצהריים של הרועה האחרון. היה מעולה. הפקת מקור משודרגת, לא להחמיץ. אם הייתי יכול לקנות את הדיוידי בדוכן המרצ'נדייז הייתי עושה זאת. אם תהיה הפקה נוספת, אני בפנים. כל הכבוד. הבנתי את רב הרפרנסים הג'אנריים, חוץ מ"אבן החן של ננסט" אשמח להסברים.
הפסקה קצרה ומיד נכנסנו להרצאה ה"מדעית" על מיחשוב קוונטי. לא רע. הנגשה טובה של נושא מורכב. קטעי ווידאו טובים והרצאה ממוקדת, רהוטה ומובנת גם למי שאינו טכנופיל.
אפילו ביום השלישי אשכול היה מפוצץ במבקרים גם באולם הכניסה וגם בחוץ לידי שורות של דוכנים. אני שוב חוזר על ההמלצה שלי לרכוש כרטיסים מראש. 2 דקות תור וכל הכרטיסים היו אצלי.נוח.
אירוע חתימות קצרצר כשמיד לאחריו התחילה ההרצאה של אהוד מימון על זהויות כפי שהן באות לידי ביטוי בספרו של ברדבורי "רשימות מין המאדים". הרצאה מצוינת (כמו שאר ההרצאות של אהוד), מחכימה, אינטליגנטית, שגרמה לי לרצות לקרוא את 'רשימות' כאן ועכשיו. אהבתי את הלהט שבו אהוד דיבר על הסיפורים הקצרים והדוגמאות שהביא מתוך הספר.
לאחר מכן באותו אולם, גלי גולן נתנה סקירה רחבה על מאדים כפי שהוא מופיע בספרות הסוגה לאורך השנים, וטענה שסופרים השתמשו במאדים כ"תרוץ" טוב לכתוב על הרעיונות והבעיות שאפינו את הזמן בו נכתבו. אוטופיות ויקטוריאניות, מחזות מוסר, רומנטיקה, התפכחות ומד"ב קשה בעקבות משימות וויג'ר וויקינג אל מאדים וההבנה שכנראה אין חיים על פני כוכב הלכת. גלי מרצה בחסד, היה מעניין, למרות שחלק מהקהל העיר הערות מעצבנות.
סיימנו עם סשן של שו"ת עם דריל גרגורי, אורח הכבוד. ההנחיה של דדי היתה טובה ולעניין. דריל התגלה כאדם חביב,עניו וחמוד להפליא. ענה יפה על השאלות והקהל שיתף פעולה. טוב שלא ויתרתי. (לא נפלתי מהכיסא מפנדמוניום)
את היום סיימנו עם וופל בלגי ב'חגיגה של בבט'
לסיכום: אחד האייקונים המהנים ביותר שבהם נכחתי
התחלנו את היום עם ההרצאה של אביעד שמיר – פנטזיה בצהרי היום. אני חשבתי שההרצאה תעסוק בקלישאות המערב הפרוע כפי שהן באות לידי ביטוי בסוגת הפנטזיה והמד"ב. אך בסופו של דבר ההרצאה הקצרה מאוד בזמן עסקה בעיקר בעובדה שכל מה שאנחנו חושבים על המערב, קאבואים, ואינדיאנים, הגיע מאגדות וסרטים הוליוודים. המציאות כמובן היתה שונה לגמרי.
לא היה קשר ג'אנרי מספיק חזק לטעמי.
מיד המשכנו להקרנת הצהריים של הרועה האחרון. היה מעולה. הפקת מקור משודרגת, לא להחמיץ. אם הייתי יכול לקנות את הדיוידי בדוכן המרצ'נדייז הייתי עושה זאת. אם תהיה הפקה נוספת, אני בפנים. כל הכבוד. הבנתי את רב הרפרנסים הג'אנריים, חוץ מ"אבן החן של ננסט" אשמח להסברים.
הפסקה קצרה ומיד נכנסנו להרצאה ה"מדעית" על מיחשוב קוונטי. לא רע. הנגשה טובה של נושא מורכב. קטעי ווידאו טובים והרצאה ממוקדת, רהוטה ומובנת גם למי שאינו טכנופיל.
אפילו ביום השלישי אשכול היה מפוצץ במבקרים גם באולם הכניסה וגם בחוץ לידי שורות של דוכנים. אני שוב חוזר על ההמלצה שלי לרכוש כרטיסים מראש. 2 דקות תור וכל הכרטיסים היו אצלי.נוח.
אירוע חתימות קצרצר כשמיד לאחריו התחילה ההרצאה של אהוד מימון על זהויות כפי שהן באות לידי ביטוי בספרו של ברדבורי "רשימות מין המאדים". הרצאה מצוינת (כמו שאר ההרצאות של אהוד), מחכימה, אינטליגנטית, שגרמה לי לרצות לקרוא את 'רשימות' כאן ועכשיו. אהבתי את הלהט שבו אהוד דיבר על הסיפורים הקצרים והדוגמאות שהביא מתוך הספר.
לאחר מכן באותו אולם, גלי גולן נתנה סקירה רחבה על מאדים כפי שהוא מופיע בספרות הסוגה לאורך השנים, וטענה שסופרים השתמשו במאדים כ"תרוץ" טוב לכתוב על הרעיונות והבעיות שאפינו את הזמן בו נכתבו. אוטופיות ויקטוריאניות, מחזות מוסר, רומנטיקה, התפכחות ומד"ב קשה בעקבות משימות וויג'ר וויקינג אל מאדים וההבנה שכנראה אין חיים על פני כוכב הלכת. גלי מרצה בחסד, היה מעניין, למרות שחלק מהקהל העיר הערות מעצבנות.
סיימנו עם סשן של שו"ת עם דריל גרגורי, אורח הכבוד. ההנחיה של דדי היתה טובה ולעניין. דריל התגלה כאדם חביב,עניו וחמוד להפליא. ענה יפה על השאלות והקהל שיתף פעולה. טוב שלא ויתרתי. (לא נפלתי מהכיסא מפנדמוניום)
את היום סיימנו עם וופל בלגי ב'חגיגה של בבט'
לסיכום: אחד האייקונים המהנים ביותר שבהם נכחתי
גם אני התאכזבתי קצת מאביעד שמיר,
התחושה הייתה שאם היה לו יותר זמן אז אולי הוא כן היה נכנס לקאובויז בז'אנר. בכלל, ברוב ההרצאות הקצרות השנה הייתה תחושה שהמרצים התכוננו להרצאה של שעה וחצי והופתעו לגלות שיש להם 45 דקות.
גלי גולן נפלאה, ראיתי אותה בפאנל עם דידי חנוך ואהוד מימון על ההיסטוריה של המד"ב, וגם בהרצאה על נשים במד"ב, ואני באופן רשמי חלק ממועדון המעריצים שלה!
התחושה הייתה שאם היה לו יותר זמן אז אולי הוא כן היה נכנס לקאובויז בז'אנר. בכלל, ברוב ההרצאות הקצרות השנה הייתה תחושה שהמרצים התכוננו להרצאה של שעה וחצי והופתעו לגלות שיש להם 45 דקות.
גלי גולן נפלאה, ראיתי אותה בפאנל עם דידי חנוך ואהוד מימון על ההיסטוריה של המד"ב, וגם בהרצאה על נשים במד"ב, ואני באופן רשמי חלק ממועדון המעריצים שלה!
הודעה ממרצה - בהמשך להרצאתו
אבי, פרופ' יורם קירש, ביקש ממני לפרסם בשמו הודעה, בעקבות ההרצאה שנתן באייקון. הנה ההודעה ככתבה וכלשונה:
הערה להרצאה באייקון: בהרצאתי "הזהויות שמאחורי המסכות בספרי פיליפ ק. דיק", באייקון 2013, הבעתי את הדעה שבספר "האיש במצודה הרמה" דיק מציג גישה דטרמיניסטית של ההיסטוריה. לפי גישה זו, ההיסטוריה מתפתחת על פי חוקים משלה; פעולות של אנשים כמו לנין או היטלר, ואירועים בודדים כמו רצח רבין או ההטעיה במלחמת יום כיפור, יכולים להסיט את ההיסטוריה ממסלולה באופן זמני, אבל בטווח הארוך היא חוזרת למסלולה הקבוע.
אחד השומעים בקהל העיר שלאסימוב (בסדרה על המוסד והמוסד האחר) יש גישה שונה, שלפיה ההיסטוריה נקבעת על ידי מעשים ומחדלים של בני אדם, ולפיכך המוסד והמוסד האחר יכולים לקבוע את מהלך ההיסטוריה. אני הסכמתי איתו, והגענו למסקנה שלאסימוב ולדיק יש כנראה גישות שונות לשאלת הדטרמיניזם של ההיסטוריה.
אחרי ההרצאה חשבתי שוב על הנושא, ונזכרתי שגם אצל אסימוב, על פי התיאוריה של סלדון (ממציא "המתמטיקה של ההיסטוריה") אימפריה חדשה עתידה לקום באופן ספונטני במקום זו שהתפוררה, אבל מדובר בתהליך שייקח אלף שנה. הקמת המוסד והמוסד האחר נועדה להחיש את התהליך כדי למנוע מלחמות וסבל מאוכלוסיית היקום לאורך מילניום. ואולם גם בלעדיהם האימפריה היתה קמה, כלומר, גם לפי אסימוב ההיסטוריה היא דטרמיניסטית!
בברכה
פרופ' יורם קירש
אבי, פרופ' יורם קירש, ביקש ממני לפרסם בשמו הודעה, בעקבות ההרצאה שנתן באייקון. הנה ההודעה ככתבה וכלשונה:
הערה להרצאה באייקון: בהרצאתי "הזהויות שמאחורי המסכות בספרי פיליפ ק. דיק", באייקון 2013, הבעתי את הדעה שבספר "האיש במצודה הרמה" דיק מציג גישה דטרמיניסטית של ההיסטוריה. לפי גישה זו, ההיסטוריה מתפתחת על פי חוקים משלה; פעולות של אנשים כמו לנין או היטלר, ואירועים בודדים כמו רצח רבין או ההטעיה במלחמת יום כיפור, יכולים להסיט את ההיסטוריה ממסלולה באופן זמני, אבל בטווח הארוך היא חוזרת למסלולה הקבוע.
אחד השומעים בקהל העיר שלאסימוב (בסדרה על המוסד והמוסד האחר) יש גישה שונה, שלפיה ההיסטוריה נקבעת על ידי מעשים ומחדלים של בני אדם, ולפיכך המוסד והמוסד האחר יכולים לקבוע את מהלך ההיסטוריה. אני הסכמתי איתו, והגענו למסקנה שלאסימוב ולדיק יש כנראה גישות שונות לשאלת הדטרמיניזם של ההיסטוריה.
אחרי ההרצאה חשבתי שוב על הנושא, ונזכרתי שגם אצל אסימוב, על פי התיאוריה של סלדון (ממציא "המתמטיקה של ההיסטוריה") אימפריה חדשה עתידה לקום באופן ספונטני במקום זו שהתפוררה, אבל מדובר בתהליך שייקח אלף שנה. הקמת המוסד והמוסד האחר נועדה להחיש את התהליך כדי למנוע מלחמות וסבל מאוכלוסיית היקום לאורך מילניום. ואולם גם בלעדיהם האימפריה היתה קמה, כלומר, גם לפי אסימוב ההיסטוריה היא דטרמיניסטית!
בברכה
פרופ' יורם קירש
nick at noon
New member
תיקון קטן בנושא
האימפריה החדשה לפי סלדון הייתה אמורה לקום באופן ספונטני אחרי 30 אלף שנה. התהליך המואץ שכולל את המוסד הוא זה שיביא לאימפריה חדשה תוך בסך הכל אלף שנה.
מעבר לזה נראה לי שהרעיון של המוסד הוא שההיסטוריה היא דטרמיניסטית - למעשה כל כך דטרמינסטית שאפשר לחזות אותה. אבל אם מודעים לכך, ועוקבים אחרי התפתחויות אפשר על ידי מעשים מסויימים מספיק גדולים ליצור בה שינויים גדולים.
האימפריה החדשה לפי סלדון הייתה אמורה לקום באופן ספונטני אחרי 30 אלף שנה. התהליך המואץ שכולל את המוסד הוא זה שיביא לאימפריה חדשה תוך בסך הכל אלף שנה.
מעבר לזה נראה לי שהרעיון של המוסד הוא שההיסטוריה היא דטרמיניסטית - למעשה כל כך דטרמינסטית שאפשר לחזות אותה. אבל אם מודעים לכך, ועוקבים אחרי התפתחויות אפשר על ידי מעשים מסויימים מספיק גדולים ליצור בה שינויים גדולים.
לא מדויק
תפיסת ההיסטוריה של אסימוב במוסד מורכבבת יותר.
הערה מתודית, אני מתייחס כאן רק לשלושת הספרים הראשונים, ולא למה שבא לאחר מכן כאשר דאניל ואז גאיה נכנסים לעסק.
ראשית, הניבוי שהאימפריה תחזור אינו מעיד על דטרמיניזם. הוא כה כללי, שאי-אפשר להתייחס אליו כניבוי ספציפי. באותה מידה אפשר לומר שלאחר נפילת מדינה אחת תקום מדינה אחרת. אבל כן יש תפיסה דטרמיניסטית מסוימת בבסיס הרעיון של הפסיכוהיסטוריה, מכיוון שהטענה היא שמאורעות מסוימים חייבים להתרחש מאחר שיש להם "תנע" כה גדול של זמן ואנשים שהם הופכים לבלתי נמנעים. בתנאי פתיחה מסוימים. סלדון מסביר לגאל דורניק בספר הראשון ששינוי קטן בתנאי הפתיחה יכול להשפיע על מאורעות עצומים, וכך כמה עשרות אלפי אנשים בודדים שנשתלים בשולי הגלקסיה יכולים לקצר תקופת ברבריות של שלושים אלף שנה לאלף בודד.
אבל גם הדטרמיניזם הזה מתמוטט עם בוא הפרד. כאשר מופיעה מוטציה משמעותית מספיק, אי-אפשר יותר להסתמך על חישובים כלשהם. יחיד שהכוח שלו חורג מהנורמה, במקרה זה היכולת להשפיע על הנפש, טורף את כל הקלפים. וזה ממשיך כך, מכיוון שמרגע זה והלאה פעולותיהם של יחידים הן שמנווטות את ההיסטוריה. הנדיבות של בייתה דארל היא זו שגורמת לפרד לוותר על השליטה בה, מה משאפשר לה להרוג את איבלינג מיס ולמנוע ממנו לגלות לפרד את מקומו של המוסד האחר, מידע שהיה יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה כולה. המעשים של "הדובר הראשון" ושל דוברים בודדים מאוחר יותר הם שמסייעים להעלות את ההיסטוריה על נתיב התכנית של סלדון. יותר מזה, הבחירה שלהם *לא לעשות יותר מזה* אף-על-פי שהם ניחנו בכוחות המשתווים לכוחו של הפרד חשובה לא פחות. אם תרצו, אפשר לומר שהאמונה הדתית שלהם בבשורה של סלדון היא שמאפשרת את קיום התכנית.
מכיוון שאסימוב ביסס את ההתפתחויות בספריו על דוגמאות היסטוריות, ההיסטוריה שלו היא שילוב של מגמות גדולות שאפשר לקרוא להן דטרמיניסיות עם השפעות של הרצון החופשי של בודדים.
תפיסת ההיסטוריה של אסימוב במוסד מורכבבת יותר.
הערה מתודית, אני מתייחס כאן רק לשלושת הספרים הראשונים, ולא למה שבא לאחר מכן כאשר דאניל ואז גאיה נכנסים לעסק.
ראשית, הניבוי שהאימפריה תחזור אינו מעיד על דטרמיניזם. הוא כה כללי, שאי-אפשר להתייחס אליו כניבוי ספציפי. באותה מידה אפשר לומר שלאחר נפילת מדינה אחת תקום מדינה אחרת. אבל כן יש תפיסה דטרמיניסטית מסוימת בבסיס הרעיון של הפסיכוהיסטוריה, מכיוון שהטענה היא שמאורעות מסוימים חייבים להתרחש מאחר שיש להם "תנע" כה גדול של זמן ואנשים שהם הופכים לבלתי נמנעים. בתנאי פתיחה מסוימים. סלדון מסביר לגאל דורניק בספר הראשון ששינוי קטן בתנאי הפתיחה יכול להשפיע על מאורעות עצומים, וכך כמה עשרות אלפי אנשים בודדים שנשתלים בשולי הגלקסיה יכולים לקצר תקופת ברבריות של שלושים אלף שנה לאלף בודד.
אבל גם הדטרמיניזם הזה מתמוטט עם בוא הפרד. כאשר מופיעה מוטציה משמעותית מספיק, אי-אפשר יותר להסתמך על חישובים כלשהם. יחיד שהכוח שלו חורג מהנורמה, במקרה זה היכולת להשפיע על הנפש, טורף את כל הקלפים. וזה ממשיך כך, מכיוון שמרגע זה והלאה פעולותיהם של יחידים הן שמנווטות את ההיסטוריה. הנדיבות של בייתה דארל היא זו שגורמת לפרד לוותר על השליטה בה, מה משאפשר לה להרוג את איבלינג מיס ולמנוע ממנו לגלות לפרד את מקומו של המוסד האחר, מידע שהיה יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה כולה. המעשים של "הדובר הראשון" ושל דוברים בודדים מאוחר יותר הם שמסייעים להעלות את ההיסטוריה על נתיב התכנית של סלדון. יותר מזה, הבחירה שלהם *לא לעשות יותר מזה* אף-על-פי שהם ניחנו בכוחות המשתווים לכוחו של הפרד חשובה לא פחות. אם תרצו, אפשר לומר שהאמונה הדתית שלהם בבשורה של סלדון היא שמאפשרת את קיום התכנית.
מכיוון שאסימוב ביסס את ההתפתחויות בספריו על דוגמאות היסטוריות, ההיסטוריה שלו היא שילוב של מגמות גדולות שאפשר לקרוא להן דטרמיניסיות עם השפעות של הרצון החופשי של בודדים.
אורקית בהכחשה
New member
נגמר
והשאיר בתוכי חלל שקר כלשהו. היה מעולה, במיוחד כי סוף סוף התחלתי להכיר אנשים מהכנס עצמו ולא כאלה שסחבתי מהבית [כמו אחותי, שסינג'רתי אותה בלי בושה להביא לי אוכל ביתי שוב ושוב
]. הדבר היחיד שאני מתחרטת עליו זה שריסנתי את עצמי ולא זינקתי על דריל גרגורי והתוודתי על אהבתי ועל שאיפתי להפוך להיות הוא כשאהיה גדולה. גם פגשתי את גרומיט והוא לא מפחיד בכלל, למרות שאלודאה סיפרה על החיבה שלו ושל קני לאכול כותבים מתחילים.
ניפגש במאורות
והשאיר בתוכי חלל שקר כלשהו. היה מעולה, במיוחד כי סוף סוף התחלתי להכיר אנשים מהכנס עצמו ולא כאלה שסחבתי מהבית [כמו אחותי, שסינג'רתי אותה בלי בושה להביא לי אוכל ביתי שוב ושוב
ניפגש במאורות
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.