יום ראשון 22/9 באייקון

[גרומיט]

בטח שאני מפחיד!

הסיבה היחידה שניצלת הייתה ששכחתי את המלח בבית. אחרת כבר מזמן היית שניצל.

 

[אורקית בהכחשה]

אהה. אז אני על תקן שניצולה?

משחקי מילים זה לא הצד החזק שלי

ואם אתה מסוגל לשכוח מלח [מלח! איך אפשר לחיות בכלל בלי מלח!?] אז זה כבר מוריד מכושר האיום שלך. צר לי

 

[אלודאה]

לא, לא.

אמרתי שהם אוכלים בלי מלח כותבים מתחילים *גרועים*.
אותך אנחנו מטפחים כדי שתרשי את מקומינו.

 

[אורקית בהכחשה]

זה השלב שאת אומרת לי

"עם כוח בינוני וסביר באה אחריות בינונית וסבירה"?
ואני הולכת לגמרי להרוס לך את התדמית השקרית שיש לך לגבי כשתראי אותי מנסה לכתוב מד"ב. בינתיים זה רע. מאד. מאד. 169 מילה של טיפשות צרופה.
ואל תגידי שומדבר על זה שאני מיללת או משהו בסגנון! אני רוסיה. זה בא לי בטבעי - וטבעי שאני לא אשלוט בעצמי. אחרי הכל, רוסים הם פולנים עם אובססיה לוודקה.

 

[אלודאה]

<מרימה את המחבת>

 

[אורקית בהכחשה]

<רצה לכתוב [על אצה מרושעת שמכה בי עם מחבת]>

הרי התוצאה:
האצה המטורללת והמקפצת עם המחבת רודפת אחרי. היא מכה בראש האורקי שלי וצליל מתכתי נשמע. אני חייבת למצוא מחסה! לפתע אני רואה עיר, למרות שבלקסיקון טרקי סיטי כתוב שאסור להשתמש ב"לפתע". זאת עיר נורא עתידנית ומד"בית כזאתי כי אסור לכתוב פנטזיה. האצה ממשיכה להכות בי עם המחבת, זה בעצם מעולה כי אז אני אהיה דמות פוסט-טראומטית נהדרת. כל הדמויות הכי טובות, הן בפוסט טראומה.
שערי העיר נסגרים מאחורינו ואז אנחנו רואות שזאת עיר בסגר [ווהו!]. יש בעיר מגפה נורא עתידנית ומד"בית, נשבעת.
בטוויסט מטורף שאיש לא צפה אני מסתובבת, נוטלת את המחבת מהאצה הקופצנית וצווחת, "אני לא אמות בגלל מגפה עתידנית ומד"בית!" ואז מהדסת משם, קופצת מעל החומה כי אני בעצם אורקית מהונדסת גנטית שיכולה לעשות דברים כאלה וסוף הסיפור.
טה דה.

 

[אלודאה]

אני רואה שהפנמת את ההערות של דריל

יש מכשולים, יש מטרה, יש אינטראקציה בין דמויות ויש תוצאה!

 

[אורקית בהכחשה]

נו, אז קיבלת את הסיפור לפרוייקט?

לא? אה. באסה. לפחות תגידי שהוא הוציא ממך איזה צחקוק מסכן.
אני אורקית מתבגרת שצמאה לצומי

 

[גרומיט]

ביקורת מעמיקה

הדמויות רדודות (אצה מטורללת ומקפצת, נובמת!), ההיגיון הפנימי לקוי (שילוב לא מתקבל על הדעת של פנטזיה ומדע בדיוני) ויש שימוש יתר בסוגריים ({<[ווהו!]>}). יש לחזק את האלמנט הארס-פואטי שבו הכותבת מדברת על עצמה ולהכניס קישור ללקסיקון טרקי סיטי (הגרסה שמופיעה ב"בלי פאניקה", כמובן. הגרסה באתר האגודה אמנם זהה לגמרי, אבל היא איומה ונוראה כי היא לא באתר הנכון).
כמו כן, אולי לא הבנתי נכון את כוונת הסופרת, אבל נראה לי שלא מרפאים מגפה עם מחבת, אלא אם זו מגפה של ירקות מוקפצים.

לאור כל זאת, אנו מודים לך על משלוח סיפורך, אך לצערנו לא נוכל לקבל אותו לפרסום בפורום.

 

[אורקית בהכחשה]

תגובה מתרעמת לביקורת מעמיקה:
הדמויות אינן רדודות, אתה פשוט לא מבין את העומק שלהן. מי אמר שצריך להיות היגיון פנימי? אתה נכנע למוסכמות שגויות. סוגריים זה אחלוש. אני לא יודעת מה זה ערס-פואטי. אני לא רוצה לקשר לאתר עם עורך כל כך סגור וחשוך שמתעקש לכתוב לפי מוסכמות שעבר זמנן. אני נאלצת להגיע למסקנה שהבעיה היא לא בסיפור שלי אלא בתפיסה שלך, ושאולי יום אחד אנשים יבינו את הכתיבה הנשגבת שלי. העולם עדיין לא בשל לכותבת כמוני. היו שלום.
ובארור שמחבת מרפאה מגפה! אבל מה שהאורקית-המהונדסת-גנטית-פוסט-טראומטית שלי עשתה זה לקחת את המחבת מהאצה המטורללת והקפיצית ולברוח בדרמטיות מהעיר. בפפ. אף אחד לא מבין אותי! אני אמנית מיוסרת!

 

[גרומיט]

או! אמנים מיוסרים אני באמת אוכל בלי מלח!

במקום שניצל נראה לי שאעשה ממך סטייק. כפי שאמרו חז"ל, "*Your life is at steak".

(*חז"ל לא הצטיינו באיות באנגלית)

 

[אורקית בהכחשה]

באסה.

כי פספסת את ההזדמנות שלך! אייקון נגמר! סטייק אני לא אהיה! מוהאהאהא!

 

[subatoi]

סיכומייקון: על הדבש(המון) ועל העוקץ(יותר מדי)

~הדבש~
אז אייקון 2013. איכשהו יצא שהאייקון שהכי נהניתי בו הוא האייקון השישה-עשר שלי. היו תכנים טובים (עבר זמן מאז שהייתי באייקון מתחילת יום ועד סופו), היתה אווירה טובה, אבל הגעתי למסקנה שסופסוף היה סביבי התמהיל הנכון של האנשים שאני מכיר יותר ופחות. אז וואו, היה כיף. בנוסף, ארבעה חברים שהעבירו הרצאות טובות בעצמם; שני אנשים שמעולם לא הרצו באייקון והצעתי להם להגיש הצעת הרצאה, עשו זאת בצורה מוצלחת מאוד. שניים וחצי אירועים שהייתי אחראי להם, איזה כיף.
שנית, אני רוצה להדגיש משהו שהתחלתי להדגיש בשנתיים האחרונות - זה מדהים שהמיזם הענק הזה ממשיך לו ככה, כבר שנה 17, והכל בהתנדבות. כ"כ הרבה לוגיסטיקה, כ"כ הרבה הכנות, כ"כ הרבה אחריות, כ"כ הרבה אנשים. והכל עובר די בשלום. אז וואו. אני לא חושב שאנחנו מעריכים את זה מספיק או מדברים על זה מספיק. אז הנה.
והיו המון תכנים. התוכניה התפצלה לשניים לראשונה מזה שנים. אולי יותר מדי תכנים, קשה לי לשפוט וקשה למצוא לזה פתרון.
והיתה הצפה של ד"ר הו שלא היתה עד היום. מה קרה פתאום? מילא המוני מרצ'נדייז והמוני אנשים מחופשים. אבל בחצי מההרצאות שנכחתי בהן היה מי ששאל "ומה עם ד"ר הו?", גם כשזה לא היה קשור בכלל לנושא

. איזה צמאון אדיר. ודווקא אירועים בפאנדום הזה לא היו הרבה.

האירועים שהייתי בהם: קרן לנדסמן שכרגיל ממשיכה לשבור את חוקי ההיגיון האוניברסלי כשהיא מצליחה לגרום להמוני אנשים להתעניין בנושאים המשעממים-לכאורה והאוףטופיקיים-להחריד שהיא מתפרנסת מהם, ועושה את זה כמובן באופן מושלם (סגר!); הרצאה נחמדה על בחזרה לעתיד של מתן כהן; הדוקומנטרי המרתק והקצר מדי "טרק ניישן"; ויקטור צ'רנוב המשעשע והמחכים מדבר על מטוסים ועל חלליות; איריס מזור נתנה במה לכמה סדרות נשכחות כמו "היפה והחיה" ו"תיקים באפלה". יחי הסדרות הנשכחות!; הרצאה על ספרי פק"ד של פרופ' קירש, אליה הגעתי בתקווה לשמוע תובנות שיסייעו לי לפצח את הספר הסתום (תרתי משמע) "האיש במצודה הרמה", וזכרונות נעימים מ"הצלם" ו"בלייד ראנר". ההרצאה היתה בסדר, אבל יצאתי בלי אלה ובלי אלה (עניין של ציפיות); אסנת קדמי שחזרה להרצות על סטארגייט אחרי שנים; ההרצאה המשעשעת והכיפית של בוריס נפומניאש'י על אתרי הצילום של שר"ה; ניווט בחלל של עפר מתוקי, מחכים ופותח את הדמיון; זהויות וירטואליות של ורד שביט בהרצאה ראשונה באייקון, נושא חשוב, מרתק ומוצלח; קצו של ההומניזם של אורן בן יוסף בהרצאה ראשונה באייקון, בנושא חשוב, מרתק ומוצלח; גלי גולן המופלאה על מאדים במד"ב. את הירח היא כבר כיסתה, עכשיו מאדים. עונג צרוף. איכשהו יצא שנכנסתי באיחור של דקה, כשהיא מתנועעת לצלילי השיר הקלאסי של "מלחמת העולמות". התחלה הזויה אך קולעת בהחלט!; וסיימתי את הכנס עם משה גולדמן שחזר להרצות אחרי לא מעט שנים, ועסק בזהות ה"אחר" במפגשים עם חייזרים.
שורה נפרדת תיוחד לאיילה סלע עם הרצאה בנושא אסטרוביולוגיה, שזוכה בתואר "ההרצאה עם המצגת הכי מושקעת ב-17 שנות הכנסים". היא פשוט ציירה את המצגת שלה. נכון, תמונות אמיתיות של איו מתפרץ ואנקלדוס משפריץ היו עושות שירות טוב יותר למדע, אבל המצגת המצוירת והמשעשעת זה משהו שעוד לא ראיתי. מושקע ומקורי ומרענן ומשעשע.
שורה נפרדת תיוחד גם לד"ר הוריבל - אולי זה בגלל שפספסתי כמה דקות מההתחלה. אבל ציפיתי ל...יותר? אמממ... כן. חיפשתי קצת יותר פואנטה. או שהבעיה אצלי, או שזה משהו שמקבלים אחרי שצופים כמה פעמים בדבר הזה. אוקיי. נגיד.

האירועים שתכננתי כ"כ להיות בהם ופספסתי, לצערי הרב: ההרצאה-שנשמעה-מרתקת (הש"מ להלן) של ורד טוכטרמן, בגלל אירוע הפתיחה; ההש"מ של לילי דאי, בגלל ספיחי ההרצאה שלי; ההש"מ של אורי ליפשיץ, בגלל ספיחי ההרצאה הנ"ל של אורן.
ופגשתי את יואב בלום(!). ואת אורי שביט(!). והבחורה הזו במדי בבילון 5 שלא היתה שנים-שנים-שנים בכנסים, חזרה פתאום.
וצ'ייס מסטרסון היתה נחמדה ומגניבה, כצפוי.

הרצאת המבוא החינמית שלי הביאה בערך פי חמישה אנשים ממה שציפיתי, כלומר, צעירים. כולל שני ילדים שבאו עם האבא. איזה כיף. תודה לכל מי שבא ומצא את חדר אירועי החינם שהתחבא כ"כ טוב עד שגם צוות העירוני לא ידע איפה הוא בסלוט הראשון של הכנס. תודה גם למי שהגיע למרות שאיחר בגלל שלקח לו זמן למצוא. וההרצאה השניה היתה מעולה (לפחות מנק' מבטי), אחת ההרצאות שהכי נהניתי להכין ולחקור, ושקיבלתי עליה הכי הרבה תגובות של "חומר למחשבה". ותודה לורד שביט על ההשראה, משהו שכ"כ קשה לי למצוא בד"כ.


~בין הדבש לעוקץ~
ההרצאות בנות השעה ממשיכות להוכיח עצמן כקצרות מדי. או שהמרצים לא מספיקים (שזה באחריותם, מן הסתם, אבל עדיין ראוי לציון), או שזה פשוט מרגיש קצר ואוורירי מצד הקהל.
אחזור על קריאתי מן העבר להשיב את פחי המחזור לכנסים.
אחזור על קריאתי מן העבר לשקול את קיומם או פורמטם של אירוע הפתיחה/סיום. אירועים חינמיים ששואבים אנשים מאירועים אחרים ולא מכילים כמעט ערך תזונתי. אין ספק שצריך לומר שלום לאורחי הכבוד ולחלק פרסים לזוכים בתחרויות. רק לא בטוח שצריך שעה שלמה בשביל זה. אולי אפשר למצוא דרך לשלב את זה באירוע גדול אחר שגם ככה מתקיים. או לעשות את זה במשך חצי שעה בלבד. או משהו. יצויין שהפעם הייתי רק בפתיחה ולא בסיום.
אחזור על קריאתי מן העבר לתיעוד חלק מההרצאות, בכתב או בוידאו. הרצאות כ"כ חשובות. במקרה הטוב נמצאים בהן ושוכחים אח"כ את המידע. במקרה הרע מפספסים כי יש כ"כ הרבה הרצאות במקביל. אייקון או האגודה יכולים להיות מקור מעולה של מידע באתרים שלהם או ביוטיוב, מידע למתעניינים בכל נושא שקיים, בערך. כ"כ חבל שזה לא קורה. אייקון גם לא חייב לצלם בעצמו אם אין לו יכולת, הוא יכול לעודד את המרצים לצלם את ההרצאות שלהם ולרכז אח"כ הכל. יש מרצים שעושים את זה בעצמם, אבל העלאת מודעות בטוח תעזור.
ומישהו חייב לדבר על עיצוב אתרי הכנסים בשנים האחרונות. יש איזו מגמה שבעיני לא מעט אנשים היא שלילית. משהו מקושקש מדי, צבעים הזויים, מבנה לא ברור. זה פחות לגבי אייקון הזה ספציפית ויותר לגבי הכנסים הגדולים האחרונים בשנתיים-שלוש האחרונות.

ובנימה יותר רצינית - לראשונה ראיתי התיחסות בתוכניה להטרדות מיניות. ולראשונה שמעתי אנשים (מבוגרים) מביעים את דאגתם מהמוני הצעירים והצעירות שמסתובבים בלבוש מינימלי לצד כל המבוגרים.


~העוקץ~
ספק אם אייקון עוד יכול להחזיק את עצמו במימדים האלה, או שהוא לפני קריסה לתוך עצמו. קצת דרמטי ואולי מוגזם, ובכל זאת.
על הצפיפות כבר נכתב פה. האשכול, הקופות, התורים האינסופיים (בזמן ובמרחב).
האיחורים באירועים הגדולים באשכול 1 התרבו והתארכו, נראה שנשברו שם שיאים. אז יכול להיות שאין ברירה אלא לדחוס המון אירועים באשכול 1, ואולי זה עוד סממן לגודל המוגזם. בכל מקרה, זה לא עובד, כפי שכולם ראו. וזה בטח לא עובד כשאירוע פתיחה מתחיל ב-40 דקות איחור ואין שום התיחסות על הבמה למה שקורה ומה צפוי מבחינת שאר הלו"ז, בניגוד למה שאנשי צוות הבטיחו מחוץ לאולם, טרם הכניסה.
בצ"א זה פתרון נחמד וסביר, אבל מסתבר שהיה צריך להסביר לאנשים מה זה אולם ZOA (לא נכתב בציניות) וזה הוכנס להודעות המודיעין מהיום השני. טוב שהוחלט לשים שם דווקא את מפוצצי הקופות, מקווה שזה עבד. עד כמה הקהל אהב את זה? לא ברור. בהרצאה היחידה שהייתי בה שם (לצערי זו היתה רק אחת), נראה שהרבה אנשים איחרו ולקח זמן להתחיל.
אבל אני רוצה להעלות דווקא זוית אחרת. עושה רושם שהמנגון גדול מדי, מסורבל מדי. אני לא יודע אם זה עניין של יעילות או שזה חסם טבעי של גודל, שכבר אי אפשר לייעל. חלק מהפרסום לא עבד כמו שצריך ולא עמד בקצב. חלק מ"לוגיסטיקת" המרצים לא עובדת חלק, והתחושות לא נעימות כ"כ. לפעמים ההרגשה היא הרגשה של לקוח בחברת סלולר ענקית. או לקוח של הוט, רחמנא ליצלן.
מקווה שלקחים יילמדו, בכל החזיתות.
דווקא בגלל שכ"כ נהניתי ואני כ"כ מעריך את אייקון, כפי שציינתי במפורש בתחילת דבריי, אני מרגיש בטוח לציין גם את העוקץ הנ"ל.

להתראות במאורות(!)!

 

[svety]

סגר!! ווהו!! דבר!! ווהו!! בילהרציה וווהוווו

קרן היא סוג של כוכבת רוק.

גלי גולן נהדרת, ההרצאה של ורד טוכטרמן הייתה מפוספסת מעט כמו [רוב] אירועי השנה, ו-ורט שביט הייתה נפלאה ומהנה, אבל שוב - למה רק שעה! למה.

 

[גרומיט]

חשוב שתשלח לשירה משוב על "לוגיסטיקת המרצים"

ושיהיה כמה שיותר מפורט. אחד הדברים הטובים באייקון של השנים האחרונות הוא היכולת ללמוד ולהשתפר, וזה חשוב לנו במיוחד בתחום החוויה של המרצים (והקהל, כמובן).

ולגבי ההתייחסות בתוכנייה להערות המיניות, אני שמח מאוד שראית אותה - בשביל זה היא שם, ואני מקווה שכמה שיותר אנשים הבחינו בה. ההודעה הזאת לא נובעת מכך שידוע לנו על הטרדות מיניות שקרו באשכול, אלא מתוך מודעות לנושא החשוב הזה ורצון לוודא שלא יהיו הטרדות כאלה.

 

[subatoi]

אני מבין לחלוטין את דבריך,

הבעיה היא כשהתחושה בזמן אמת היא של... אממממ... "הוט", כמעט מול כל הגורמים האפשריים. קשה לראות איך זה אמור להשתנות בזמן הפידבקים של הבדיעבד.


לגבי ההטרדות -

 

[trilliane]

הצלחתי לפספס את ההתייחסות בתכנייה, מה זה היה?

 

[גרומיט]

העמוד 3, יחד עם תוכן העניינים

ביקשנו ממי שנתקלים חלילה בהטרדה מינית במתחם הפסטיבל, שיפנו מיד להנהלת הפסטיבל או למודיעין. לאגודה יש אחראית על מניעת הטרדות מיניות כבר כמה שנים (בשנים האחרונות זו הייתה ליאת. אני מניח שעכשיו ימנו חברת ועד אחרת), אבל הפעם גם הודענו על זה במפורש בתוכנייה, ולא רק באתר האגודה.

 

[subatoi]

באדום, ממוסגר במסגרת אדומה ובולטת

(למי שהביט בתוכניה כמובן).

 

[trilliane]

הבטתי ובכל זאת הצלחתי לפספס...