איילת, זה נכון שהמצב בישראל
רחוק מאד מלהיות אידאלי. אבל מצד שני, יש לי גם המון המון ביקורת על מה שקורה בארה"ב. הורג אותי, למשל, הקטע שרב האמריקאים שנתקלתי בהם לא יודעים בכלל איפה זה אירופה על המפה (ושימו לב שאני מדברת על אירופה, ולא חלילה על ישראל). מבחינתם אין שום דבר מעבר לארה"ב, או במקרה הטוב מכסיקו וקנדה. הידע הכללי של מרביתם (שוב, לפחות בין אלה שאני פגשתי) הוא דליל ביותר, ואני חושבת שאפילו בוגר כתה ח' בארץ יודע הרבה יותר מהם. את מדברת על חוסר הסובלנות ועל הסטראוטיפים. אז נכון שהם אכן קיימים בארץ, אבל גם בארה"ב את נתקלת בהמון חוסר סובלנות והמון סטראוטיפים. וגם כאן ישנה חלוקה מאד ברורה לקבוצות אתניות. בית הספר שבו למדו הילדות שלי אפילו טרח ועדכן כל שנה את ההורים לגבי החלוקה האתנית של התלמידים בבית הספר. אז זה לא תיוג? וסטראוטיפים גם לא חסרים: כששמעו שעוברת לגור בצמוד אלי משפחה הודית, ישר כולם הזהירו אותי שאני אסבול מריחות הבישולים שלהם וכו'. תאמינו לי, כבר כמעט שנה שהם גרים כאן, ומעולם לא היתה לי מכיוונם הפרעה מכל סוג שהוא. ובעניין השחיתות: בואי נהיה רגע ראליים. קיימת יופי של שחיתות גם בארה"ב, רק שכאן יותר קל להסתיר אותה מעיני הציבור. אז בואי לא נשלה את עצמינו. אז נכון, עדיין קיימות עוד הרבה בעיות אחרות בארץ. אבל התחושה שלי (אולי אני תמימה, אבל בכל זאת) היא שאם וכאשר יהיה שלום אמיתי בארץ, ובאמת יהיו גבולות פתוחים - ולא כמו השלום המלאכותי עם ירדן ועם מצרים, השקט יחדור גם לתחומים אחרים, האנשים יהיו הרבה פחות מתוחים, וכפועל יוצא מכך תפחת רמת האלימות, סדר החשיבות של הקצאת המשאבים ישתנה כך שיוקצו יותר כספים לחינוך ולבריאות (ופחות להתנחלויות וישיבות...) וכו'. כיום המצב בארץ הוא כזה, שכמעט בלתי אפשרי לעשות הקצאה יותר מוצלחת של המשאבים. בקיצור, אני בהחלט מאמינה, שכשיהיה שלום אמיתי, המצב הכללי בארץ יהיה הרבה יותר טוב מאשר היום.