יש לי חברה...

אולי לא היה המשך כי הכל הסתדר.

נראה לי שהמבוגרים הם חידה עבור הילדים ועבור חלק מהנערים. אנחנו לא תמיד מובנים וצפויים להם.
 
תלוי....

אם ההורים חיים בסבבה עם המיניות שלהם ורואים בכל ההתנסות כ"אחרים" יתרון ופתח להרחבת אופקים, הרי שסביר להניח שגם הילד יראה זאת כך. אבל, אם אצל ההורים חבויה הומופוביה, או אי קבלת המיניות או השונות שלהם באופן מלא ושמח - הרי שהבעיות האלו יצופו גם אצל הילד. לא?
 
כן ולא. יעני ... תלוי...

אין ספק שלילד/ה להורים הומולסבים יהיה יותר קל. קצת. לא הרבה. אבל הכל תלוי במידת ההומופוביה (בעיקר התת הכרתית) של ההורים. זה שאנחנו הומולסביותים/יהודים/נשים/גברים/ספרדים/אשכנזים/לבנים/שחורים לא אומר שהיצלחנו להיפטר מכל הדעות ההומופוביות/אנטישמיות/שוביניסטיות/גזעניות שטיפטפו לתוכנו כל השנים. יש לנו חברות שחושבות שהבן שלהם יכול להיות הומו והן גם בטוחות שאם זה אכן נכון הוא ישתגע. על אף היותו ילד במשפחה הומולסבית - ההומופוביה עדין הצליחה לחלחל אליו. ויש עוד דוגמאות. אז לכו תדעו מה יצא.
 
האם את תצטערי אם תגלי שבנך הומו.

ברור לי שלא תקשי עליו, אבל האם תצטערי לגלות שהוא הומו? האם בחברה אידאלית היית מצטערת לגלות זאת. האם, אולי, תצטערי לגלות שהוא סטרייט?
 
לא איכפת לי מה הילדים שלי

יביאו הביתה העיקר שיהיה/תהיה רופא/ה, מהנדס/ת או עורך/ת דין... לא איכפת לי (כלומר, במובן הטוב של המילה...) בכלל עם מי הם יתחתנו, מה הם יעשו, ובאיזו דרך הם ימצאו את האושר שלהם. רק לא דרך הדת. ולא דרך פשע. זהו.
 
אני אוהב לשמוע שאנשים שותפים לדעתי.

עם כל הכבוד לפלורליזם.... באמת, שרק לא יתכחשו לאושר שלהם.
 

אבא גאה

New member
רק לא עם הדת?

את מרגישה שזה יגרום לחיץ אמיתי בינך לבין הילדים לו הם היו חוזרים בתשובה ?
 
יש הבדל בין דתיים חושבים לפנטים.

אם הוא יהיה פנט, אני אהייה אומלל. אם הוא יהיה אדם חושב ודתי, תהייה לי התנגשות רגשות. אני אשמח שהוא מצא את האושר ואהייה עצוב שהאושר הזה גורם לו להשקיע הרבה משאבים בהכנה עצמית לעולם הבא דימיוני ושהוא הפך לעבדם של אלים אלה או אחרים.
 
אז אני...

אשב שבעה...
 

אבא גאה

New member
מה זאת אומרת תשבי שבעה?

תראי, זה בהחלט לא יעשה אותי מאושר לו הבן שלי יחזור בתשובה, אבל אני אעשה כל שביכולתי לשמור אותו קרוב אלי.....
 
בכלל "שבעה" זה "פטנט" דתי, לא?

ו"לבטל" בן שלא הולך בדרך שאנחנו רוצים - אני מכירה כמה מקרים שזה קרה לבנותים של הורותים שלא יכלו לקבל בת/בן גיי... לא נראה לי כל כך הרעיון הזה...
 

אבא גאה

New member
יש הבדל בין בן/בת גיי

לבין בן/בת דתי פנאטי ומאושר.... זה הראשון נשאר אותו בן-אדם וזה השני הופך להיות איש אחר לחלוטין.
 
בטח שיש הבדל...

אבל , במקרה הזה לדעתי, הוא בנקודת המבט שלך... לא בין שתי האפשרויות. הרבה הורים שבנם גיי, אומרותים: "קשה לי לגלות שהוא/היא לא האשה שחשבנו"... כלומר - מנקודת מבטם - בת או בן הומו - הם אדם אחרת לחלוטין!
 
האיש אותו איש

אותה הגברת בשינוי אדרת ראה מקרה אורי זהר. כל כך קשה להשתנות כך שתהליך החזרה בתשובה (כמו זה של השאלה) לא באמת משנה את האדם מהקצה לקצה. רק משנה אורח חיים (כמו שהומו משנה את דרך החיים שהוריו חשבו בשבילו)
 
אני גם לא רוצה...

שהם יהיו רוצחים. מה תעשי אם אחד משלך יהיה רוצח? רוצח בדם קר? תסריט מאוד היפותטי. אבל מה תעשי? מה תעשי אם אחד מהם יתאסלם ונורא ירצה לחפש בתולות בגן עדן? הכל מצבים היפותטיים אבל... לא נראה לי שתוכל להיות איזה שהיא תיקשורת ביני לבין דתי פנאטי ואפילו אם הוא ילדי. ולהשוות בין חזרה בתשובה (ולא משנה לאיזה שאלה... או דת) לאי קבלת ילדים הומולסביים זה כמו להשוות בין תוכנת מחשב לבין אבוקדו. ועוד להתווכח באם אפשר להחליף בהשוואה את האבוקדו בעגבניה... אז תשאלי את עצמך עד כמה רחוק את מוכנה לקבל את הילדים שלך? והאם יש בכלל גבול??
 
אני מקווה

שהם לא יחזרו בתשובה, לא יתאסלמו, ולא יעברו המרת סוג - לאבוקדו. אבל אני גם מאמינה ומקווה שלא יהיה גבול לקבלה שלי.
 
אם זה אכן יתרחש (טפו, טפו, טפו)...

וילדך יחזור בתשובה רוב הסיכויים שלא תוכל לתקשר איתו. כל תפיסת העולם שלו תשתנה. רוב הסיכויים שהוא גם לא במיוחד יאהב אותך על אורח חייך. ויקלל אותך על זה שבגללך ובגלל שהוא לא נולד מאה אחוז חרד אזי השידוך שהוא יכול למצוא יפול במעלותיו מכל שידוך של מי שנולד לתוך הדת. (סתאאאם דוגמה שעלתה לי בראש). בקטעי הדת אני מדברת על אותה פנאטיות שבדרך כלל חוזרים בתשובה מתעטפים בה. זה כמו כל הצטרפות פנאטית לכל כת שהיא. ומה תעשה כשהילד לא ירצה אותך בגלל זה?
 

טרודי

New member
ואם הוא יהיה נרקומן מאושר?

מבחינתי, האושר שאנשים מוצאים בדת שקול לאושר של סימום תמידי, או ניתוח כריתת אונה. זה אושר שמושג במחיר ויתור על השכל האנושי, על יכולת המחשבה הצלולה. קשה לי להסביר למה זה לא לגיטימי בעיני, מה כל-כך קדוש במוח שלנו, שאסור לוותר עליו למען האושר. אבל זו התחושה שלי. האמונה שלי, אם תרצו. הטענה ההגיונית היחידה שאני יכולה לתת היא שאם כולם היו בוחרים בנתיב הזה אל האושר, מהר מאוד המין האנושי היה נכחד, או "רק" מידרדר אלפי שנה אחורה. אבל אז יגידו לי, אולי בני האדם היו יותר מאושרים לפני אלפי שנה, וזו דרך חיים עדיפה? כאמור, זו האמונה שלי. אלה הערכים שלי. אין לי הסבר. אני רק יודעת שאעשה כל שביכולתי כדי למנוע מהילדים שלי לשקוע בסמים או בדת.
 
למעלה